אצלנו במשפחה, הבדיחה הקבועה של סבא הלל עליו השלום הגיעה בתאור סדר פסח הקדמון בבני-ברק. אחד אחד אחזו רבנים גדולים ברשות הדיבור, והוכיחו שאם במצרָים לקו המצרִים כך וכך מכות, הרי שעל הים לקו פי כמה וכמה מכות, וכל המרבה מכות הרי זה משובח. וסבא היה אומר: ראו, כבר לפני אלפיים שנה היו ידעו היהודים הכי טוב לנפח מספרים. רק אל תקראו למס הכנסה.
אלא שבתוך הבדיחה מקופלת עבורי גם אחת הטרגדיות הגדולות של עם ישׂראל, ולצדה החמצה גדולה של ההגדה. אחרי ״עבדים היינו״ מצווה ההגדה לספר ביציאת מצרים. הסיפור נפתח ב״מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו… בעבר הנהר״, וממשיך לארץ כנען, עד אשר ״יעקב ובניו ירדו מצרימה״. אבל בעניין אחד מהותי ומכריע שותקת ההגדה: איך הפכנו מבני-חורין לעבדים? ודוקא פרק זה קשור באופן הדוק לכשרון היהודי הידוע למספרים ולכלכלה.
בכל התורה, הנביאים והכתובים לא נמצא דוגמא מובהקת יותר לראש היהודי מנהל החשבונות מאשר יוסף. הסיפור הידוע והמוכר מספר כיצד הפך מאסיר בבור הכלא למשנה למלך. הסיפור המוכר פחות הוא כיצד השתמש יוסף במידע פנימי מסווג כדי ליצור עודף הון, וכיצד השתמש בעודף ההון הזה כדי להשתלט ראשית על כל אמצעי היצור, ובשלב שני לשעבד את כל אוכלוסיית מצרים. הקפיטליסט יוסף, כך הסיפור המקראי, היה אבי המונופוליזם החזירי.
התשובה המקובלת במחקר המודרני באשר למוצא תופעת שׂנאת ישׂראל מצביעה על מצרים. אכן, הכתבים הראשונים שניתן לאמר שהם ״אנטישמיים״ במובן המקובל של המילה (אם כי, כמובן, המונח עצמו כאן אנאכרוניסטי להמדרין), מיוחסים לכהן המצרי מָנֶתוֹן, שחי במאה הרביעית לפני הספירה. שׂנאת ישׂראל היא תופעה מורכבת מכדי שיהיה אפשר לטפל בה ברצינות בטור קצר זה. אבל שאלו את עצמכן/ם: כיצד הייתם/ן אתם/ן מרגישין לנוכח קבוצה המתהדרת בכתבי הקודש שלה שהיא אחראית לדרדור העם שלכן/ם לעבדות, והתעשרה בעצמה מתוך כך? האם אין הדבר דומה לטיעון האנטישמי המודרני הקלאסי, על שעבוד העולם כולו באמצעות שליטה בכלכלה ובכסף? והרי זה בדיוק הסיפור שמספר פה ספר בראשית.
הסיפור המקראי אינו מציין זאת במובהק, אבל ניתן להבין את העקרון בין השורות: בור כרה ויחפרהו, ויפל בשחת יפעל. הגורל שרקח יוסף למצרים – שעבוד אישי מוחלט לפרעה – מתגלגל בחלוף הזמן על ישׂראל. בהגדה המסורתית, לעומת זאת, אין זכר לדרך שעשׂה בית יעקב מחירות, שׂגשׂוג ועושר לשעבוד ועבודת פרך, ואפילו לרצח המונים. הבה נזכור, אם כן, בכל דור ודור, מאין באנו, ולאן אנו חוזרין, ואיזה מחיר יש למעשׂינו, אז והיום.