בקשר לאולימפיאדה בסין

לא צריך להרחיב יותר מדי על הבעייתיות של עריכת המשׂחקים האולֻמפיים בסין. הם בעייתיים, מאד.

הבלוג המצויין "תופעת דורפן 2" מקיים במקביל לדיווח מהמשׂחקים דיון מתמיד (שהעוגן שלו הוא דיווחים יומיים של אלון זנדר על המצב בסין היום, עם התמקדות בזכויות האדם). אני ממליץ מאד לשתיים וחצי קוראותי לבקר בבלוג של רונן (גם הספורט מעניין שם הרבה יותר משאתן רגילות), ולהתעדכן.

מסקנת ביניים אחת שלי מכל העניין, הוא שכמעט אין לי מושׂג על מה שקורה בסין, וכנראה שלסינים יש עוד פחות מושׂג מה קורה אתי. הגיע הזמן לשנות את המצב, אפילו מעט.

*** *** ***

[תוספת: י"ג אב, 14 אוגוסט]

המטרה המקורית של טוּרוֹן זה היתה להפנות את תשׂומת הלב לדיון המתמשך ב"תופעת דורפן 2". לא תכננתי שיפרוץ דיון גם כאן. אבל פרץ, וטוב שכך!

מסקנה ראשונה: המשפט הראשון בטור שגוי מעיקרו. צריך גם צריך להרחיב את היריעה על הבעייתיות של עריכת המשׂחקים האולֻמפיים בסין. תודה ליונית ולרחל שהתעקשו על הנקודה.

לצורך העניין, אני ממליץ לעקוב אחרי הקישורים שסיפקה רחל בתגובות, כמו גם אחרי המשך הדיווחים של אלון זנדר ב"תופעת דורפן 2".

מסקנה שניה: לא ברור אם הסינים יודעים עלי יותר משידעו קודם, אבל אני למדתי דבר או שניים. טוב שיש לי בלוג.

ט באב ס"ח – סיכום ביניים

עוד שנה, ושוב המשיח לא בא. בכלל, קבענו אתו אחרי המלחמה בשש, בתשע ורבע התחלנו לזוז, עכשיו כבר חצות היום, והוא אפילו לא ממצמץ. לפחות לא במקום שאנחנו יכולים לראות אותו.

 (את שלום דוקא רואים).

יודעות מה? בסדר גם כך. אפשר להמשיך באותו כיוון, ולהביא את המהפכה בעצמנו, בלי לחכות לאף אחד. להלן מספר זירות שאני עסוק בהן לאחרונה. אני ממליץ לכל הקוראים שאינם מודעים להן לבקר, ולמבקרות המזדמנות לחבור לחבורה.

שקוף:  

שקוף הוא אתר חדשות בהקמה, המחויב לציונות, לשׂמאלנות ולדמוקרטיא. מטרתו היא לבסס שׂיח ציבורי חדש בישׂראל, במטרה לקדם את המהפכה. הוא יעשׂה כן באמצעות דוגמא אישית: התנהלות פנימית דמוקרטית, שקיפות מוחלטת של ענייני הכספים, עיסוק ביסודות של החברה הישׂראלית ושמירה על כבודה של השׂפה העברית. לשקוף דרושים מתנדבים ומשקיעות. כמאמר מילו מיינדרביינדר – ולכל אחד/ת יש מניה!

עבודה שחורה

קבוצת עבודה שחורה היא ניסוי בדמוקרטיא ישירה שמרנית. מטרת האתר היא ליצור ערוץ תקשורת בין הציבור הפעיל לבין נציג(ות)יו בכנסת. עד כה צבר האתר הצלחה גדולה, ויש לו קהל קוראים עקבי ומעורב, הן במשכן וסביבותיו, הן בבלוגוספירא הפוליטית. כל תרומה אפשרית לאתר תוערך ביותר: מאיזכור בבלוג, דרך תגובות, שליחת מכתב לח"כ, ועד התנדבות פעילה בהפעלת האתר. מומחי/ות וורדפרס דרושות/ים במיוחד!

התנועה לדמוקרטיה ישירה:

דמוקרטיה ולא דמוקרטיא (כנאה וכיאות), כיון שכך קל יותר למצוא אותנו בגוגל. האינטערנעט היא הכלי, הדמוקרטיא האתונאית היא ההשראה הישירה. איך אפשר לגרום לזה לעבוד בארץ-ישׂראל שאחרי אלפיים שנות? תקציב שקוף, מפלגות ישירות, ועדי-שכונות ורבעים, התפקדות למפלגות קיימות, הטרדת הנציגות/ים במכתבים, העלאת נציגות/ים בגורל, ועוד כיד הדמיון הטובה. נשמע מעניין? הבלוג שלנו;  ואיך אפשר בלי ויקי?

 (אסטרטג דגול!)

באופן אישי, אני לא מרגיש רע יותר מבכל יום אחר. נהפך הוא. דוקא ההזדמנות הזו להביט אחורה, לעבר הרחוק, ולהשוות את מצבנו היום, מפיחה בי תקוה. באופן כללי, המצב טוב בהרבה משהיה זה אלפיים שנות (למעט אולי האיום האיראני). לא מעט אנשים כבר יודעים מה צריך לעשׂות, וכל שנותר הוא לברר איך. אנחנו מאורגנים היטב דרך הרשת, ומדי פעם גם מגיחים לעולם האמיתי. תשתית יש. עכשיו צריך להתקין כמה כלים.

בגליון מאי (יצורף החודש העברי לאלתר!) של כתב העת "חברהכתב פרופ' דני גוטוויין על הקמת מפלגת שׂמאל-דמוקרטיא חדשה, שתאחד את כל הפעילות והפעילים תחת גג פוליטי אחד. זה אינו רעיון רע כלל וכלל. ואם אפשר לפתות כמה נציגות ונציגים, מהראויות/ים הנמצאות/ים במשכן כבר היום, לחבור אל היוזמה – מה טוב. מי י/תרים את הכפפה?

 (מאנשים שלא אוהבים את הכנסיה)

ולסיים בלי דברי תורה, ודאי שאי אפשר… (כרגע מקרא, בע"ה מדרש בהמשך).

** ** ** ** ** ** **

זכריה פרק ח

א וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת לֵאמֹר.  ב כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת קִנֵּאתִי לְצִיּוֹן קִנְאָה גְדוֹלָה וְחֵמָה גְדוֹלָה קִנֵּאתִי לָהּ.  ג כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת וְהַר-יְהוָה צְבָאוֹת הַר הַקֹּדֶשׁ.  {ס} ד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.  ה וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ.  {ס} ו כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם-בְּעֵינַי יִפָּלֵא נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.  {פ}  

ז כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת-עַמִּי מֵאֶרֶץ מִזְרָח וּמֵאֶרֶץ מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ.  ח וְהֵבֵאתִי אֹתָם וְשָׁכְנוּ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם וְהָיוּ-לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה.  {ס} ט כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם הַשֹּׁמְעִים בַּיָּמִים הָאֵלֶּה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִפִּי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בְּיוֹם יֻסַּד בֵּית-יְהוָה צְבָאוֹת הַהֵיכָל לְהִבָּנוֹת.  י כִּי לִפְנֵי הַיָּמִים הָהֵם שְׂכַר הָאָדָם לֹא נִהְיָה וּשְׂכַר הַבְּהֵמָה אֵינֶנָּה וְלַיּוֹצֵא וְלַבָּא אֵין-שָׁלוֹם מִן-הַצָּר וַאֲשַׁלַּח אֶת-כָּל-הָאָדָם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ.  יא וְעַתָּה לֹא כַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אֲנִי לִשְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה נְאֻם יְהוָה צְבָאוֹת.  יב כִּי-זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶת-שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת-כָּל-אֵלֶּה.  יג וְהָיָה כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם קְלָלָה בַּגּוֹיִם בֵּית יְהוּדָה וּבֵית יִשְׂרָאֵל כֵּן אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם בְּרָכָה  אַל-תִּירָאוּ תֶּחֱזַקְנָה יְדֵיכֶם.  {ס} יד כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי לְהָרַע לָכֶם בְּהַקְצִיף אֲבֹתֵיכֶם אֹתִי אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת וְלֹא נִחָמְתִּי.  טו כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְהֵיטִיב אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה  אַל-תִּירָאוּ.  טז אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ  דַּבְּרוּ אֱמֶת אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם.  יז וְאִישׁ אֶת-רָעַת רֵעֵהוּ אַל-תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם וּשְׁבֻעַת שֶׁקֶר אַל-תֶּאֱהָבוּ  כִּי אֶת-כָּל-אֵלֶּה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי נְאֻם-יְהוָה.  {ס} יח וַיְהִי דְּבַר-יְהוָה צְבָאוֹת אֵלַי לֵאמֹר.  יט כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.  {פ}

כ כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת  עֹד אֲשֶׁר יָבֹאוּ עַמִּים וְיֹשְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת.  כא וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי אַחַת אֶל-אַחַת לֵאמֹר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה וּלְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם-אָנִי.  כב וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת-יְהוָה צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלִָם וּלְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי יְהוָה.  {ס} כג כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם.  {ס}

 

 

ציפי לבני או שאול מופז – מי תהיה ראש הממשלה?

בעוד מעט יותר מחודש וחצי, בי"ז אלול, 17 ספטמבר, תערכנה הבחירות המקדימות של מפלגת "קדימה". אמנם, סביר להניח שבבחירות הללו לא תקבע זהותו של ראש הממשלה הבא (בטור שהתפרסם מוקדם יותר היום הנחתי שזה יהיה ביבי, אבל בינתיים אמר רה"מ אולמרט את הדברים הבאים). מי יאייש את התפקיד- ציפי לבני או שאול מופז?

שאול מופז

ומה אתם/ן יודעים על שני המועמדים?

אם תשאבו את המידע שלכם מאמצעי התקשורת הממסדיים, תאלצו להסתפק מן הסתם בהתנגחויות האחרונות שלהם בכנסת או בסיכוייהם לפי הסקר האחרון. אם ברצונכן בריכוז מידע יעיל ומפורט, שעשׂוי לחסוך זמן ויגיעה, גלֹשנָה הלאה לאתר המצויין "עבודה שחורה". שם רכזו עבורכם מבחר קישורים, באמצעותם אפשר לתהות עוד על קנקנם של שני המועמדים.

עבור המעוניינים להשפיע על הבחירות המקדימות ב"קדימה" – הזדרזו והתפקדו למפלגה עוד היום! (עוד היום, אגב, פירושו עוד היום, שכן מחר נסגר ספר הבוחרים.)

למשל –

ציפי לבני: מצטיירת כנקיית כפיים, תמכה בעברה בהפרטות אלו ואחרות, מתנגדת למכירת חמץ בפסח בירושלם, תומכת בזכויות האימוץ של זוגות חד-מיניים, סוכנת מוסד לשעבר, צמחונית, השמיעה התנגדויות רפות למלחמת לבנון 2, לא עשׂתה גדולות ונצורות בהסברה בזמן המלחמה, נתמכת על ידי הפרסומאי ראובן אדלר.

שאול מופז:  שׂר ביטחון ורמטכ"ל לשעבר, אחראי לאינספור "סיכולים ממוקדים", קיצר את שירות המילואים לרוב המילואימניקים, אחראי לעסקת השבויים בה הוחזר סוחר הסמים אלחנן טננבוים בתמורה לטרוריסטים של חזבאללה וארגונים אחרים, התנגד מלכתחילה להתנתקות מעזה אך יישׂם אותה ללא עוררין, מתנגד לויתורים ברמת-הגולן, חובב איומים על איראן (ארץ הולדתו), תמך אף הוא בעברו בהפרטות אלו ואחרות.

ומה אני חושב?

ציפי לבני, ללא ספק. כי נמאס מהכוחנות הצה"לית בשלטון, כי היא עושׂה רושם של אישה פקחית בהרבה ממופז, כי הגיע הזמן שנשתחרר מהסיוט של גולדה, ונבחר שוב אישה לראשות הממשלה.

תמונה:Tzipi livni etzel.jpg

Blogging and Political Influence

לגרסא עברית של מאמר זה, שׂא/י עכברך לאתר "עבודה שחורה"

On April 10th (Nissan 5th) I attended a meeting between a group of prominent progressive American bloggers and their Israeli counterparts, sponsored by the Tel-Aviv University Communications department and the National Jewish Democratic Council. Here are three thoughts and a postscript which occurred to me following the meeting:

a) We are Lagging Behind

In the summer of 1997 I was in the midst of hectic preparations – I had been admitted to the Graduate Group in Ancient History and Mediterranean Archaeology in UC Berkeley, and had to pack up my life here in Israel and move it 10 hours west. During the exchange with my future student affairs officer, I first became aware of a technological gap separating Israel from the US: my SAO was quite surprised to learn that I wasn't using email; I knew what email was only in theory. The same is true for the difference between the US and the Israeli political blogospheres. We are lagging behind.

By how much? Let these following facts demonstrate: US progressive blogs have some 150 million hits per month – that is an audience of some 10-15 million readers. To match this (after scaling down to fit our much smaller population) leftist blogs in Israel should reach 3.5 million hits per month. You have to belong to our particularly small group here to appreciate how much we still have to go.

More stats: a past organizer of the grassroots organization Move On: Democracy in Action claimed that the organization has a mailing list which comprises 3.4 email addresses. I know of no true leftist organization here which boasts a comparable mailing list of 80,000 (the required parallel, scaled down for population size). Finally, the fact I found most interesting: at this point in their campaigns, both Obama and Clinton obtain about 80% of their financing through the web!  Thus far, Israeli politicians, certainly the leading ones, hardly realize that the web exists.

We are a long way behind indeed.

b) There Is Hope Yet

The last stat I brought requires some further thought, especially the words at this point in their campaigns. The long, hard-fought contest between Clinton and Obama has eaten up most of the possible financing available from more "traditional" sources. This is why both candidates rely so heavily on the web. Clearly, once a decision is finally reached, the winning candidate will enjoy a renewed pool of resources, and fund raising on the web will resume a much more modest proportion. 

Nevertheless, the crucial role of the web as a political tool stands out. The heart of the matter is, that the importance of the web increases the further one goes down the line, when all traditional resources have been used up, and victory is still one step away. Furthermore, unlike more traditional political tools, the web offers an almost unlimited scope for innovation and creativity. One clear example is the effective use made by the Obama campaign of social networks such as Facebook and MySpace. Just think that during the previous presidential elections these tools had hardly existed; now they are an integral part of the political arsenal.

My personal conclusion from all this is that we should keep trying to find new uses for the web as a political tool. First and foremost, we should find new ways in which to organize and concentrates our efforts in the struggles ahead. Obviously, a great deal of these efforts will lead to a dead end. Even so, the development of one effective tool justifies nine, nay ninety-nine, failed attempts.

c) Don't Mourn, Organize!

 Image:National Park Service 9-11 Statue of Liberty and WTC fire.jpg (Wikipedia: September 11 2001 attacks)

In the history of the US political blogosphere a special place is reserved for 9/11. The attack on the WTC gave rise, among other things, to a wave of political blogging. At first, political blogging was dominated by militant voices, identified mostly with the republican party. This first bout was even out, then surpassed by political blogging on the left. Today, so one of the participants (who asked to remain anonymous), Democratic bloggers outnumber Republican ones by a ration of 3:1.

When that same participant was asked what advice he could ofer us, Israeli left-leaning bloggers, he replied thus: Every successful blogging scene has its "magic moment", when it ceases to be a local phenomenon and becomes an influential agent helping to shape society. What we have to do is keep on writing, patiently and committedly, until our moment arrives. I hope and pray that our moment is not nearly as violent as its American counterpart.

My personal conclusion from the meeting is that the most urgent chore at hand is getting ready. Even today, there are thousands of men and women, who dedicate time, money and energy to further various social causes. As things stand, it is nigh impossible to organize them for united action. Each of them is positively sure that his or her own hobby horse is the one cause worth fighting for, and probably has neither the time nor the energy to take up another.

Yet when the moment comes, people will rise up to the occasion. Until it does, we must spend our time developing better tools, building up coalitions, sharpening our arguments. We must organize.

Image:Joe hill002.jpg (Wikipedia: Joe Hill)

P.S.- One other thing I learned in the meeting was that there are hardly any Israeli political bloggers writing in English. Deo volente I may be able to help fill in the gap.

דמוקרטיה ישירה – איך ומתי? (דיון עם מרגוליס וטל ירון)

שני בלוגים התייחסו בימים האחרונים לרעיון הדמוקרטיה הישירה בכלל, ולמפלגה הישירה האינטרנטית בפרט. טל ירון ("מבט פילוסופי") תומך ברעיון באופן עקרוני, אך סבור שעדיין לא בשלו התנאים למפלגת אינטרנט. מצד שני מצייר מרגוליס ("לא רואה בעיניים") תמונה קודרת של הסכנות המוסריות הטמונות במרחב הוירטואלי, ומזהיר ש"הטכנולוגיה המודרנית לא מקרבת אותנו אל הרעיון הדמוקרטי אלא אף מרחיקה אותנו ממנו". להלן תשובותי:

אינני מקבל את הטענה הבסיסית שהמרחב הוירטואלי הוא פחות, או יותר, מוסרי מכל מרחב אנושי אחר. אפשר להביא כדוגמא את ההתלהמות הדוחה של המגיבים באתרי החדשות הגדולים, את תירוציהם של מועלים בכספים שגניבה מאנשים לא מוכרים אינה גניבה, או סתם להאשים את "הקפיטליזם והגלובליזציה באופן כללי" כאשמים ב"וירטואליזציה של האדם, התרחקות מהמפגש האישי לטובת קונגלומרטים שמכסים את הכל בדו”חות דיגיטליים של רווח והפסד."

ואפשר להביא גם דוגמאות הפוכות. בזמן מלחמת לבנון השניה מצאו רבבות מקום מפלט מן ההפגזות באמצעות תקשורת מהירה ברשת, בין השאר באותם אתרי חדשות שמארחים בד"כ את שלל המגיבים הזדוניים (יש לשער שלפחות בחלק המקרים היו המגיבים והמארחים אותם אנשים ממש). אפשר להביא כדוגמא את שלל הפורומים ברשת שקיימים למטרות צדקה אלו ואחרות. ומי מאתנו אינו מכיר לפחות זוג אחד שחייב את היכרותו לרשת?

בגדר מקצועי כהסטוריון אני מלווה את המין האנושי, על תהפוכותיו השונות, ב3,500 השנים האחרונות. לאורך תקופה ממושכת זו חלו התפתחויות טכנולוגיות רבות, חלקן מהפכות של ממש. אינני יכול להצביע ולו על אחת מהן, שאפשר לאמר ששינתה באופן מהותי את הטבע האנושי. נהפך הוא – אם אפשר ללמוד לקח מהתפתחות הטכנולוגיא, הרי הוא שהאדם נותר אותו אדם, ומה שמשתנה הוא רק האופן או האמצעי בהם הוא מבטא את עצמו. המדיום אינו המסר – הוא בסך הכל אמצעי להעברתו.

Movable metal type, and composing stick, descended from Gutenberg's invention (האם יצרנו אנושות טובה יותר או רעה יותר?)

טל ירון, לעומת זאת, אינו חושש מדמוקרטיה ישירה ומהתלות שלה בטכנולוגיא. עם זאת, הוא סבור שהנסיון "להקים מפלגות של דמוקרטיה ישירה הוא בוסרי מידי. עלינו למצוא פתרונות לבעיות שמציבה הדמוקרטיה הישירה, לפני שהציבור הרחב ישתכנע באיכות הרעיון." טענה זו אינה מוסברת בטור עצמו, אבל טל שופך עליה אור בתגובות (התפתח דיון סוער…): "אם נבחן את ההסטוריה של הדמוקרטיה נראה כי רוב הדמוקרטיות הושגו תוך כדי מהפכה אלימה. המהפכה הצרפתית היתה אלימה ולוותה בטרור, שהלוואי והעולם לא ידע כמותו."

גם אני מצטרף למשאלה. קצתי בטרור מכל סוג. אבל אינני מסכים כלל להנחה שכנונהּ של דמוקרטיה ישירה יהיה כרוך (בסבירות גבוהה) באלימות כזו או אחרת. הפתרון שהצעתי למפלגה לפי עקרונות הדמוקרטיה הישירה אינו כרוך באלימות כלל, לא מצד המהפכה ולא מצד הסדר הקיים. הסיבה לכך היא פשוטה – מפלגה שכזו פועלת במסגרת כללי המשׂחק הנהוגים כיום במדינת ישׂראל. המהפכה הזו תתבצע בתודעה, לא ברחוב. הנשק שלה לא יהיה רובה, אלא מקלדת.

The standard Hebrew keyboard, shown here, lets the user type in both Hebrew and the Latin alphabet. (Wikipedia: computing keyboard)

לסיום, אין בכוונתי לפסול את ההצעה לנסות ולישׂם דמוקרטיה ישירה גם במסגרות מצומצמות ומקומיות. אין ספק שנסויים כאלה יסייעו הן בהפצת הרעיון, הן בשכלולו. עם זאת, דומה שהזמן בשל בהחלט גם לנסוי בקנה מידה ארצי. הדעת נותנת שבבחירות הקרובות יהיו כמה וכמה מנדטים מונחים על השולחן (החלשותה של "קדימה" והעלמותה של מפלגת הגימלאים אינן בגדר תחזית פרועה מדי). יתר על כן, אחוזי ההצבעה הנמוכים במערכות הבחירות האחרונות מצביעים על כך שחלקים גדלים והולכים של הציבור איבד את אמונו במערכת הפוליטית בכלל. השינוי כבר באויר. הזמן לפעול הוא עכשיו.

להוריד את הכובע – בעקבות שביתת המלצריות

שביתת המלצריות הראשונה בישׂראל הסתיימה בהצלחה מסחררת!

כך מכריזה הכותרת האחרונה בבלוג המאבק, ואני מסכים בכל לבי. אמנם, לא כל פרטי ההסכם פורסמו, וממילא אינני בקיא בפרטי הפרטים, אבל ברור שהשובתות זכו לפחות בחלק מהתביעות שהציבו. חלק הארי של הטיפים – 88% – ישאר בידיהן; שׂכר על שעות נוספות, שבתות וחגים ישולם על ידי המעביד ולא מתוך קופת הטיפים; בלאי טבעי במקום העבודה לא ינוקה משׂכר העובדים. להמשיך לקרוא

מהפכה חברתית דרך בלוגים – תשובה לטל גלילי

לפני כחודשיים, בעודו עמל על ארגון כנס וורדקמפ 2007, כתב טל גלילי טור, שכותרתו "התיתכן מהפכה חברתית בישראל דרך בלוגים?" טור זה מצא חן בעיני מאד, משתי סיבות: (א) הוא מחפשׂ את הדרך לחולל מהפכה חברתית – נגיף שגם אני לוקה בו;  (ב) רובו הטור מכיל שאלות, ומי אוהב קובץ שאלות פתוחות יותר מההסטוריון? לפיכך קבלתי על עצמי לנסות להשיב, להתווכח, ואף להציב שאלות חדשות. להמשיך לקרוא

וורדפרס והמהפכה

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס וורדקמפ 2007 במכללת אפקה בתל-אביב. נכחו בכנס בלוגרים שונים, מוכרים יותר ופחות; אנשי עסקים ופרסום, שהסבירו כיצד ניתן להשתמש בבלוגים ככלי לאמצעי קידום עסקי; חברות וחברי הגרעין הקשה של קהילת וורדפרס בארץ, שהסבירו איך מתקינים, מעצבים, משפרים ביצועים, ומה לא; וגם לורל ואן-פוסן, הכהנת הגדולה של קהילת וורדפרס בארה"ב, שנתנה שלל עצות מועילות כיצד לנהל בלוג (ב"ה אישׂם בקרוב חלק מהן כאן). האוירה היתה מצוינת, הכיבוד היה ברמה גבוהה, האכסניא היתה נעימה, והתשלום בכניסה – 0 ש"ח. עבורי היה לכנס ערך מוסף ייחודי. כשהבטתי במתרחש, ראיתי מולי את פני המהפכה.

    This bust, titled 'Solon' (National Museum, Naples) is technically more sophisticated than anything produced in Solon's own time. Most of the ancient literary sources, from which history derives its knowledge of Solon, were similarly constructed long after the event. Theodor Herzl Richard Stallman giving a speech at Marlboro College    להמשיך לקרוא