9 תגובות על הפוסט “על גאווה ודעה קדומה”

1. גם אם הרוצח אינו חרדי בעצמו, סביר שהוא הושפע מההסתה החרדית.

   והרב עובדיה יוסף אמר "כולנו פנחס", שזה לא לחכות לפסיקה משפטית של סנהדרין אלא לקום ולקחת את החוק לידיים ולרצוח את מי שעובר על חוק התורה.

2. אמיתי –

   ואם לא מההסתה החרדית בשנים האחרונות, ודאי מהההסתה הכללית של התורה בפסוקים המובאים לעיל. בעולם העתיק, לפני שנפוצה בו התורה, היתה הומוסקסואליות היתה מקובלת למדי, ללא השיפוט השלילי החמור הנהוג בימינו.

   טוב שהעלית את עניין פנחס, ששכחתיו משום מה. פנחס הוא אבי הקנאות המקראית, והוא זכה לתהילתו משום שרצח – ללא סנהדרין וללא משפט – איש ישׂראלי שבחר לאהב אישה מדיינית, ולהשתתף עמה בפולחן זר. ההקבלה כאן חזקה מאד, על אף שמדובר ביחסי-מין בין גבר לאישה, ולא בין גבר לגבר.

3. אורי שלום,
   אני מבין שכבר החלטת מיהו הרוצח ומהם מניעיו, אך אולי כדאי שתמתין עד ששאר עם ישראל יגלה זאת, רצוי לאחר שהמשטרה תשלים חקירתה?

4. ר.בקצה –

   הבנת בדיוק הפוך. אנא קרא שוב.

   בפסקא 1 אני מודה בטעותי קודם לכן.
   בפסקא 2 אני מסביר מה היה הסימן שהוביל אותי לטעות, ושואל מדוע קפצתי כל כך מהר למסקנות (אני ורבים אחרים).
   בפסקאות 3-6 אני מנסה לענות.
   שתי הפסקאות האחרונות אני מביע את דאגתי, וחוזר לפסוקים מפרשת השבוע, אם לא כדי למצוא פתרון, אולי כדי למצוא נחמה.

   מתגובתך עולה אצלי החשד שאולי לא קראת בתשׂומת לב מרובה מדי. מקוה שהפירוט לעיל יסייע לך.

5. נכון, אתה צריך להתנצל שמיהרת להאשים את החרדים – אין ספק בזה.
   לעומת זאת, אני חושב שכל העיסוק כרגע בזהות הרוצח והמניעים שלו פשוט לא משנים. עם או בלי הרצח הזה יש יותר מידי הסתה כנגד להט"בים בארץ, במיוחד מכיוון החרדים. בהסתה הזאת צריכים לטפל, עם בלי הרצח הזה, ויש לנו כאן הזדמנות מצויינת.
   להתנצל על האשמת החרדים ברצח? כן. להתנצל על האשמת החרדים בהסתה? לא.

6. הי אורי,

   טוב שחזרת בך. גדול אדם שמודה בטעותו 🙂

   נביאנו היו ממהרים להרוג ולהחריב כל דבר. אנשי ריב ומדון היו. אנשי אמת בוערת. אש יוקדת. חז"לינו, כבר היו מתונים מהם הרבה. בשיטות שונות ומשונות, הקהו את חדות פסיקתם של קודמיהם.

   הרי אם היו פוסקים על פי קודמיהם, הרי תחת כל שן נעקרת, היתה שן אחרת נעקרת, וכך גם הדבר עם עם העניים. וברוך השם, שחז"לינו, החליטו להמיר זאת בדמים (כלומר פיצוי כספי).

   לכן, אני לא הייתי ממהר להתרגש מהמילים עצמן. כיוון שכל התורה הוקהתה, גם משפתים אלה הוקהו.

   —
   עכשיו לעניין הכעס הגדול של רבותינו הנביאים על ההומוסקסואליות (ואולי גם טיפה על איך צריך לפרש פסוק זה בימינו).

   אם נשים לב, האיסור הזה מתקיים בתוך פרשה שלמה העסוקה ביחסי מין מאד חריגים. זה מתחיל באיסור משכב עם קרובות משפחה. איסור לשכב עם אם וביתה. אסור לשכב עם אשת אביך (שאינה בהיכרך אמך, בפוליגמיה). זה עובר לאיסור משכב עם בהמה. ורק לבסוף מקנח במשכב זכר.

   לכן, הייתי מנסה להבין את האיסור, מתוך כל רקע הפרשה, ולא רק מהמשפט עצמו. והפרשה עוסקת ביצריו העזים ביותר של האדם, והגבלתם. כותבי התורה הכירו בכך, שיצר המין אין לו גבולות. אדם בעל יצר מיני עז, שאינו שם לעצמו גבולות הולך ומתדרדר. הוא מתחיל בפגיעה באביו, אבל ממשיך להיות בהמה. אדם יצרי כל כך, שאין יצרו שבע, הופך להיות עוד יותר ועוד יותר יצרי. אדם כזה שהיצר כל כך מתחזק אצלו, אינו יכול למשול ביצריו, ואלו שולטים בו. כך הוא מתחיל לחמוד רכוש לא לו. כך הוא לבסוף דורס אחרים.

   את יחס השלילה לריבוי זימה, מביעים כותבי התנ"ך, בביקורתם כלפי דוד, שהרבה בנשים, ולכן נפל לחטא בת-שבע החמור מאד. וכך גם שלמה בנו, שהרבה נשים, ונפל בגינן לעבודת אלילים. נפילה שהביא בסופו של דבר לחורבן ישראל ויהודה.

   התורה והנ"ך רואים בשלילה רבה את התבהמות האדם תחת יצר המין. הם מבקשים להגביל את היצר למידה סבירה, כי אחרת אנו יוצרים בני אדם נהנתניים ובהמיים, שאינם יכולים למשול ביצריהם. כתוצאה מכך, לא ניתן לבנות חברת צדק משפט וחסד (כיוון שהללו דורשים איפוק רב).

   עכשיו איך נכנסת ההומסקסואליות לעניין. אין הדבר מתכוון להבנתי להומסקסואלים, שזה טבע ברייתם. הומוסקסולאים, שנולדו עם משיכה לבני מינם. מחקרים מדעיים מראים שהומסקסולאיות נגרמת ברובה, על ידי שינוי מוחי, שנגרם כנראה בזמן ההריון. שינוי שגורם לכך, שההעדפות המיניות יהיו הפוכות. גבר יאהב גבר, ואישה תאהב אישה. אלו, אין יצרם שונה משל גבר או אישה רגילים, מלבד זה שהם נמשכים לבני מינם, במקום לבן המין השני.

   ההומוסקסואלות המתוארת בויקרא, היא הומוסקסואליות הנובעת מהתפרקות מינית מוחלטת. בה אדם הטרוסקסואל, מתחיל לחפש ריגושים חדשים בבני מינו, כיוון שכבר הגיע למצב כזה, שהריגושים שבבנות זוג מביני מינו חדלו לעניין אותו, בגלל חיי הוללות פרועים מידי.

   אבל באותה מידה, היתה יכולה התורה לאסור התהוללות מינית הטרוסקסואלית. אלא שמשום מה, לא עצרה התורה התנהגות כזאת. היא הגבילה במקום זאת, את יחסי המין לתוך חיי המשפחה. היא אסרה לקיים יחסי מין עם מי שהיא לא אישתך. קיום יחסי מין כזה, נחשב כאונס, ולכן דינו מוות.

   בכל מקרה, התורה מרסנת מאד את יצר המין, כי היא מבינה שיצר מין לא מרוסנים (הטרוסקסואלי או הומוסקסואלי), אינם מאפשרים קיומה של חברת צדק משפט וחסד.

   היא יוצאת נגד כל הוללות מינית הומסקסואלית או הטרוסקסואלית.

   לגבי הומוסקסואלים שזה טבעם, ואין הם הוללים, לא נראה לי שנגדם יצאה התורה.

   —
   לסיכום, אינני מקבל את טענתך…. איש במיטתו וגו', וכל עוד זה נעשה בהסכמה…יעשה ככל העולה על רוחו.
   כמובן שאסור לחברה להתערב בנעשה במיטתו של אדם. אבל מבחינה ההכוונה המוסרית, עלינו להכיר ולחנך לבעיתיות של יצר מין שאינו נמצא בשליטה. ולהבין שהוא יכול להחריב את החברה שלנו.

   לתשובתך אמתין 🙂

7. פינגבאק: מבט פילוסופי » Blog Archive » איסור משכבי זכר - טעמה של המצווה - הזמנה לביקורת

8. טל –

   אני מקבל בקלות רבה כמעט את כל דבריך.
   יש לקיים דיון, לדעתי, במחקרים הללו שהזכרת. האם יש לך קישור?

   איש במיטתו –
   הבה נוסיף את המילה "באחריות" למשוואה, ונוכל להיות מרוצים שנינו.
   מה אתה אומר?

9. אחריות מילה טובה 🙂

   זה מחקר אחד שהופיע בסיינס: http://www.sciencemag.org/cgi/content/abstract/253/5023/1034

   יש עוד מחקרים, שלמדתי עליהם בחוג לאנודוקרינולוגיה באונ' ת"א לפני 10 שנים. אני מניח שכיום יש יותר מחקרים שיאשרו את הטענה הזאת.

סגור לתגובות.