לפני כחודשיים, בעודו עמל על ארגון כנס וורדקמפ 2007, כתב טל גלילי טור, שכותרתו "התיתכן מהפכה חברתית בישראל דרך בלוגים?" טור זה מצא חן בעיני מאד, משתי סיבות: (א) הוא מחפשׂ את הדרך לחולל מהפכה חברתית – נגיף שגם אני לוקה בו; (ב) רובו הטור מכיל שאלות, ומי אוהב קובץ שאלות פתוחות יותר מההסטוריון? לפיכך קבלתי על עצמי לנסות להשיב, להתווכח, ואף להציב שאלות חדשות.
(טל גלילי בפוזה רצינית, מתוך הבלוג שלו).
ראשית, להסכמות. כתב טל: "שינוי משמעותי במפה הפוליטית… תלוי… בנכונותה של אוכלוסיה אזרחית שלמה להירתם למוביליות חברתית." הייתי רוצה לכוון מעט הצהרה זו, ברוח אבחנתו של סר רונלד סיים (בספרו The Roman Revolution), כפי ששניתי ממורי ורבי צבי יעבץ: כדי לחולל מהפכה מוצלחת, יש לגייס את תמיכתה של שכבה חברתית שלמה. לא יהיה מוגזם לאמר שהבלוגוספירה מהווה מדגם מוצלח למדי לשכבה החברתית שיכולה, וצריכה, לחולל בארץ מהפכה חברתית, מבחינת הגיל, ההשׂכלה, האכפתיות החברתית-סביבתית, ואפילו היכולת להביע רעיון מאורגן בכתב.
נקודה נוספת שאני מסכים אתה בלב שלם היא ההבחנה "שתוצר לוואי של הכתיבה של בלוג היא הפיכת הכותב ליישות חברתית/פוליטית קטנה… אשר משפיעה על הקוראים שלו." שני גורמים חשובים עולים מטענה זו: (א) בלוג רציני תופס חיים משלו, ויוצר אצל הכותב תחושה של מחוייבות כלפי קוראיו. במילים אחרות, הוא יוצר קהילה. קהילות הן לבה של התארגנות אזרחית, והתשובה הלא-אלימה היחידה למדיניות "הפרט ומשול" של הימין הקיצוני; (ב) כל קהילה שנוצרת סביב בלוג היא מקום בו יכול להתנהל דיון פוליטי (וראי/ה למשל את הטור והתגובות בטור זה בבלוג הספורט המצויין "תופעת דורפן").
בריאן הבאנה מבקיע עבור דרא"פ (תמונה: BBC).
אבל אילו היו לי רק הסכמות, לא הייתי טורח לכתוב. טוען טל: "צריך להפנים ולהשלים עם זה שאי אפשר להביא לשינוי פוליטי באמצעים ישירים", ולפיכך תשובתו היא שצריך לפתוח עבור אנשים עוד אפיקי תקשורת. אלא שכל הטוען כך, אינו אלא טועה! אפשר גם אפשר להביא לשינוי במפה הפוליטית באמצעים ישירים – באמצעות הדמוקרטיה הישירה. דמוקרטיה ישירה אינה חלום באספמיא, היא אפשרות מעשׂית. את העקרונות לכִנון מפלגה ישירה תוכלו לראות בדף "דמוקרטיה ישירה בכנסת" (למעלה, משׂמאל ל"עלה ברשת", או פשוט להקליק כאן). בלוגים פעילים אמורים להיות נשמת אפה של מפלגה שכזו. את המשך הטור אקדיש לפיכך לתשובה על חלק משאלותיו של טל, בהקשר לרעיון המפלגה הישירה.
שואל טל, כמה בלוגים וכמה קוראות/ים צריך על מנת להגיע למסה קריטית שתגרום לשינוי חברתי. קרוב לבלתי-אפשרי לענות על שאלה זו בהקשר הכללי. בהקשר של מפלגה ישירה קל יותר. להערכתי, די בכמה עשׂרות בלוגרים, שלפחות חלקם גם בעלי/ות ידע בתכנות, כדי להקים את התשתית למפלגה – הן מבחינה טכנית, הן מבחינה אנושית. הקהילות שהתקבצו סביב כמה עשׂרות בלוגים עשׂויות למנות כמה אלפי קוראים וקוראות. כל אחד/ת מאלה מכיר/ה עוד מספר אנשים שיכול להיות להן/ם עניין לקחת חלק במהפכה. בכל אלה די כדי להוות חוט שדרה למפלגה ישירה.
ומה על קהל המשתמשים ברשת שלא קורא בלוגים, שלא לדבר על מי שכלל לא מחובר/ת לרשת? קודם כל, גם מי שאינו מחובר לרשת עשׂוי להכיר מישהו אחר שֶכּן מחובר. קשר כזה יכול להביא את המפלגה ומצעהּ גם לידיעת קהל שאינו נמנה על משתמשי האינטרנט. שנית, ציבור משתמשי המחשב המחוברים לרשת גדל מיום ליום; מעטות המפלגות בימינו שקהל הבוחרים הפוטנציאלי שלהן צומח באופן מרשים שכזה. שלישית, אין צורך בהשתתפות פעילה כדי להצביע למפלגה בבחירות לכנסת. וכי איזה קשר למנגנון המפלגה יש למצביעי העבודה, הליכוד או קדימה? ולסיום, קיום מפלגה שכזו עשׂוי לדרבן אזרחיות ואזרחים שעדיין אינם מחוברים לעשׂות את הזינוק הנחשוני, ולהפוך אף הם לגולשים. מי יודע – אולי אפילו יפתחו בלוג משלהם.
(בוורדפרס, כמובן)
התתכן מהפכה חברתית (רק) דרך בלוגים? לא.
האם בלוגים יכולים להוות תשתית חיונית למהפכה? בהחלט כן!
אני פסימי מאוד
הסיבה לכך היא בדיוק כמות הפוסטים האדירה שפורסמה על הכנס שאירגן טל, בהשוואה לכמות הזעומה שעסקה בנושאים אזרחיים וחברתיים. אני מתרשם כי רוב הבלוגרים, כולל "שמנה וסלתה" מתעניינים אחד בשני (ימי הולדת, מפגשים חברתיים) ובידע מקצועי טכני על בלוגים הרבה יותר מאשר הם מתעניינים במצב החברתי בישראל.
על פי השיחה בתחתית הפוסט של טל ציפיתי שאלו שהתייאשו ממאבקים בזירה הפוליטית יתגייסו לפחות למאבקים מקומיים של עובדים נגד מעבידים עושקים (ע"ע קופי בין), תושבים נגד מפעל מזהם וכו'. זה לא קורה.
אכן, בשבוע אחרי הכנס היתה פעילות כתיבה נמרצת על הכנס ועל מה שסביבו. באחד הבלוגים (לא זוכר כרגע איזה) אפילו היה פוסט ממורמר על כך.
אני פחות פסימי. לא מפתיע אותי שהקהילה מרוכזת כרגע בעצמה – ההגדרה שלה היא בלוגינג ווורדפרס, לא שינוי חברתי. אין פלא שפעילות פוליטית לא עומדת במרכז העניינים.
אבל הקהילה הזו בונה (ומעברתת) את הכלים באמצעותם יהיה אפשר להתניע את המהפכה ולהמשיך אותה. בכך אני רואה את התרומה הגדולה ביותר.
ואגב – הקהילה די התגייסה במקרה של קופי טו גו, וחשוב מזה – המאבק רוכז בין השאר באמצעות בלוג, שהעניק לו חשׂיפה רבה. זו הדרך.
מספר הבלוגים שכתבו על קופי טוגו בערך כמס' אצבעות כפות ידיך, ורובם כבר חברים בעבודה שחורה. לרוב האחרים, ובייחוד אלה שכתבו על וורדקאמפ, זה לא הזיז.
טוב שלא אמרת כפות ידיו של טרומפלדור.
אם היו עשׂרה בלוגים שעסקו בשביתה בקופי טו גו – מצוין!
אם רובם כבר חברים בעבודה שחורה, זה מעיד על העבודה הטובה שמנהיגי הקבוצה עושׂים בגיוס.
אני לא בא לטעון שקהילת וורדפרס היא היא זו שתנהיג את המהפכה החברתית. די לי שהם מקדישים המון מזמנם הפנוי כדי לתת לנו את הכלים לעבוד. פנים רבות למהפכה.
הי אורי,
אני חושב שהפוסט הבא יכול לעניין אותך.http://talyaron.blogli.co.il/archives/33
נ.ב
אם אתה מעוניין, אני משתדל לבצע ניסויים בדמוקרטיה ישירה בקדומים (ראה את בלוג הבחירות: http://www.2all.co.il/Web/Sites/kedelec/forum1.asp). אתה מוזמן להצטרף. שלח לי דוא"ל, כדי שאוכל ליצור איתך קשר
טל ואורי שלום וברכה.
הקמתי קהילה של מפלגת האינטרנט באוגוסט 2002 להלן הכתובת
http://www.mekusharim.co.il/Forums/Forum_Details.asp?ForumID=2178
ומתוך 23.000 חברים שפניתי אליהם נרשמו לקהילה 1.262 אנשים שהם 5.4% אבל לקהילות ולבלוגים יש מין דינמיה כזאת שהם דועכים אחרי זמן מה והמודעות שהצלחנו לייצר היא זמנית בלבד.
מלבד זאת קשה להפוך קהילת בלוגרים מהלכה למעשה, ואם בכלל נצליח זה עניין של זמן רב.
לכן הפצת בלוגים והקמת קהילות למודעות של דמוקרטיה ישירה יכולות לעבוד רק אם במקביל תקום מפלגה דמוקרטית כנ"ל ואנשים יוכלו לנתב את המודעות למעשים.
הלל,
אני מאמין שבלוגים וקהילות אינטרנטיות לא נועדו כאן לשם מודעות אלא כחלק הכרחי של התקשורת הדיון וההתארגנות.
הלל –
ראשית, ברכות על פתיחת הקהילה. 1262 נרשמים הם 1262 אנשים נוספים שיודעים שיכול להיות דבר כזה, "מפלגה ישירה". רווח נקי.
עם זאת, פירטתי בפניך בעבר את הסתייגותי החריפה מסעיף 5.1 בתקנון של מפלגתך. לטעמי מדובר בסעיף נוגד-דמוקרטיה במובהק, שאינו מעורר אמון ורצון טוב.
פינגבאק: האינטרנט לא עושה אותנו אנשים טובים יותר | לא רואה בעיניים