ספר ויקרא עוסק רבות באוכל. בגדול, החלוקה ברורה : ההוראות העוסקות בכהנים מספרות לנו מה יאכלו, ואילו אלו המופנות לעם מצוות דוקא מה שלא לאכל. בסוף היום, משעמדו כל החיות למשפט, ניצלו משיני ישׂראל: העכבר והינשוף, הצלופח והעזניה, התנשָׁמת והתנשֶׁמת. הגמל והארנבת בכלל זוכים לעדנה. כולם מוגנים, כולם שמורים, כולם לא כשרים. איזה מזל.
ד"ר קלמרי
איור: דניאל מורגנשטרן נ"י
הארבה למינהו, לעומת זאת, מותר לגמרי. כאן יש מן הסתם עניין של אבולוציא : לארבה יש נטיה לבוא ולאכול את האוכל שלנו. אסור לתת לחרק המעופף לנצח. גם עופות אוכלי-נבלות עדיף שלא לזלול, אני הראשון להודות. גם כאן יש שיקול בריאותי גרידא.
אך יש כאן בכל זאת משהו מעבר לרפואה ולכורח הנסיבות. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במגוון גדול של אתרים ישׂראליים ויהודיים עתיקים מלמדים שאבותינו ואמותינו אכן נמנעו מאכילת בעלי-חיים מסוימים, ודוקא כאלה האסורים מדאורייתא. ראש וראשון לאלה, שלא במפתיע, החזיר.
מדוע, בעצם? לא לגמרי ברור. טפילים? דמיון מסוים לגוף האדם מבפנים? הנגיחה שספג אדוניס הרועה? לסבא ישׂראל פתרונים. מה שברור הוא, שהחזיר הפך להיות סמל. זמן קצר לפני חנוכה המקורי סירב הכהן הזקן אלעזר לטעום ולו כזית מהקרבן לכבוד המלך אנטיוכוס, מטעמים שהיום היינו קוראים להם "מראית עין". הוא שילם על עדות אמונתו במוות ביסורים קשים. אלפיים שנה לאחר מכן, כך סיפרו לי בילדותי, הגיחו אי-אילו ניצולים ממחנות ההשמדה, עומדים בקושי על רגליהם, ועוד היה בהם מי שסירב לחתיכת חזיר שהציע החייל המשחרר (רוסי או אמריקאי, תלוי בסיפור). לכן אינני אוכל חזיר גם היום.
ומה על שאר החיות? לטאות למיניהן לא מעוררות אצלי תאבון. גם על מגוון העופות הדורסים אני מוותר בשׂמחה. לגמלים יש לי חיבה לא מוסברת, ואני מעדיף לא לאכל אותם. ארנבת לא טעמתי עדיין, אבל חבר יקר אמר לי לאחרונה שיש לה אותו טעם כמו עוף; נו שויין. סרטנים למיניהם אני לא סובל, בדיוק מאותה סיבה שאני מוותר מראש על הסלעם ושות' – לא אוכל חרקים. נשארנו עם הקלמרי.
קלמרי אני דוקא אוהב. פריך, עם רוטב חריף ויוגורט ושום. על טעם וריח אין להתוכח – גם זה אמרו לי בילדותי. אבל מה על דיני הכשרות? לשיטתי, מטרת הכשרות (כמו כל טאבו מזון אחר) היא ליצור לכידות בקרב קבוצה. הקבוצה במקרה שלנו היא ישׂראל; הסמל המרכזי שלה הוא החזיר. חיי שבימי חלדי עוד לא שמעתי סיפור על יהודי/ה שמסר/ה נפשו/ה שלא לאכל קלמרי.
לפיכך, עד להודעה חדשה, אני מכשיר קלמרי לעצמי ולביתי. כמובן, הלכה זו אינה מחייבת אדם מלבדי. איש הישר בעיניו יעשׂה. פסח עבר, ושוב אין מלך בארץ. ברוך השם!
חג חירות שׂמח ושבת שלום ~
עניין הכשרות לפסח מרתק גם הוא. לפני שהגיעו תפו"א לאירופה בראשית המאה ה-16, מה אכלו אותם אשכנזים שנמנעו מקטניות? ואיך ייתכן שכל דבר שעשוי מקמח מצה הוא כשר לפסח? "קמח מצה" הוא הרי מצה טחונה, שכידוע עשויה מאותו קמח חיטה שאסור להשתמש בו.
שחר –
אינני יודע מתי הוחל האיסור על קטניות, אבל יש לי חשד כבד שהדבר קרה אחרי הגעת תפוחי האדמה למזרח. (אגב, יתכן מאד שגילוי אמריקא לא היה יותר מאשר תחבולה אבולוציונית של התפוד).
דבר מעניין שקרה השנה הוא שהרב שרלו המליץ לבטל את איסור קטניות, בתמורה לאיסור הלחמניות הכשרות לפסח. אני בעד. ראיתי כאלה בפרהסיא, והן עוררו בי חוסר-תיאבון מובהק.
צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות: הבטיח את רחל ונתן קלמרי קמוט בלבוש לבן, וגזר לא רק על הבכורות אלא על כולם, תמנונים ודיונונים כאחד.
אותי הרבה יותר מטריד שבמהלך פסח השנה, נאלצו פרות (!) רבות בישראל לאכול מזון גשר לפסח (http://www.scoop.co.il/article.html?id=21627, למי שלא מאמין. עניין זה כשלעצמו ניתן אולי לסווג תחת הכותרת "תסביך שליטה כוחני וסוטה אך בלתי קטלני", אלמלא הותר להאביס את הפרות בקטניות. ושאלתי היא: האם לדעת חכמי התורה פרות ישראל אינן אלא יהודיות בנות עדות המזרח, והאם לדעת המשפט הקודם נכון גם בהיפוכו (רוצה לומר, יהודיות בנות עדות המזרח אינן אלא פרות)?
שאלת המפתח היא האם הפרות משכימות קום לסליחות בחודש אלול.
אם כן, הרי שהן נוהגות כמנהג הארץ וכשרות למהדרין.
אם לא, נשאלת השאלה כמה קיבות צריכה קטניה לעבור כדי לבטל חשד חמץ?
דומני שארבע קיבות כנגד ארבע אותיות השם המקודש מספיקות בהחלט.
ואילו רק שלוש כנגד שלושת אבות המזון, דיינו.
ואילו שתיים כנגד שׁדי אמנו, די דיינו.
ואילו אחת – חמץ.
אורי, אל תדבר סרה בלחמניות כשרות לפסח; לחמניות פסח תוצרת בית הן מעדן מלכים.
אינני מטיל ספק אפילו לרגע.
אבל האם כל הרעיון הוא לא לאכול בצק שתפח? הרי אם זה כשר, מדוע לא בירה (שלא לדבר על וויסקי), שיוצרו זמן רב מראש? בת-ישׂראל כשרה שהחביאה בקבוק ג'יימסון בסוכה שלה, לא לקחה אותו ליציאת מצרים?
מעניינת באמת ההתייחסות לבירה. האם סביר להניח שבני ישראל סחבו בכליהם בירה כצידה לדרך? או שמא ההקשר של הבירה אל המצרים הקלגסים גרם לסלידה מהמוצר?
יניב –
אני ניגש לשאלה אחרת. עבדים במצרים – מה כבר יכלו לשתות? ההימור שלי, בירה ויין-תמרים.
מה לקחו אתם ליציאת מצרים? מה שהיה. על פי שיטת הטיעון מן המציאות, קשה להעלות על הדעת שיציאת מצרים עברה ללא שתיית בירה.
אני מאמין שאבותינו שתו עראק. זול, זמין, כשר לפסח. מה עוד אפשר לבקש ממשקה? ואם בני ישראל לא גילו את העראק ביציאת מצרים, חירם מלך צור בטח צרר כמה ארגזים של זחלאווי אוריגינל בין הארזים.
שחר, כנראה שאתה צודק.
(פיקלניקים עלולים לאמר שאפשר לבקש ממשקה שלא יהיה לו טעם של אניס, אבל בתנאי שטח אי-אפשר להיות בררנים. חוץ מזה, בירה מצרית בטכנולוגיא של לפני 3000+ שנה וללא קירור גם היא לא סיבה למסיבה).
נו, בעקבות הפוסט שלך קראתי בעוד כמה מקומות והבנתי שליציאת מצרים לקחו גם מה שהיה וגם מה שלא היה (כסף וזהב של המצרים – "שכר עבודה" על שנות העבדות). יכול להיות שאם בני-ישראל היו מצטיידים בקצת יותר מזון וקצת פחות שלל הם לא היו מתבכיינים למשה על סיר הבשר שנשאר מאחור…
ודרך אגב, עבדים במצרים כנראה שתו בעיקר מים מהנילוס, לא?
יניב –
ביום-יום שתו מים. בשאר הזמן שתו עראק. העניין הזה הולך ומתבהר.
לגבי השלל ביציאת מצרים, כתבתי מאמר העוסק (גם) בכך, שאת תקצירו ניתן למצוא כאן:
http://jsp.sagepub.com/cgi/content/abstract/16/1/61
מי שירצה לקרוא את העסק במלואו, ישאיר את כתובת האימייל שלו ואשלח לו קובץ PDF.
הסיפור בקצרה הוא על קבוצה של מצרים שבאה לפני אלכסנדר הגדול כדי לתבוע מהיהודים את ערך כלי הכסף והזהב ש"שאלו" בנות-ישׂראל מהמצריות לפני היציאה.
בשנת 2003 עלתה מחשבה מלפני פרופ' נביל חילמי, משפטן מצרי מוביל, לחדש את התביעה:
http://memri.org/bin/articles.cgi?Page=archives&Area=sd&ID=SP55603
ההיסטוריא אינה חוזרת על עצמה, היא חורזת.
דוקטור יקר וחברים נכבדים
אני רוצה להרים כוסית עראק ולברך את הקהל הקדוש הזה,
קטנתי לענות מעניין שבע הפרות המחייכות והעבדים המבוסמים
(רק אזכיר שלמצריים הסטוריה ארוכה של בירה לפי וויקיפדיה)
שחר, קמח מצה הוא מאותם אטומים כמעט כשל קמח רגיל, אבל
לא זו הנקודה כי אם התהליך שעבר והכוונה (כמו ברפואה הומאופטית לדוגמא) שאיתה נוצר, כי הרעיון בחג זה עבודה של הנשמה.
אדון ינשוף, גראוצ'ו מארקס לא היה אומר את זה יותר טוב.
יניב, שכוייח על החדות ותער אוקאם ההיסטורי.
דוקטור, לגבי הקלאמריא אזכיר שוב שהעניין פה הוא לא בקיבה כי אם בנשמה, ושכזו דוקטור זה עניין יהודי, וכרב במיעוטו יכשיר לביתו.
בברכת "ויאיר לכל אדם הפנס של הקב"ה בליבו"
שלום פ.
אפרופו בירה
http://www.alco-pedia.co.il/index.php/%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A6%27%D7%95%D7%95%D7%93
אזמין ישר 10 ארגזים ונבדוק.
@שחר
הקרובים הדתיים שלי לא מרטיבים מצות לפני שמורחים עליהם חמאה מלוחה, כי זה שרויה. ברגע שזה בא במגע עם מים למשך יותר משבע דקות לפני כניסתו לתנור – זה נחשב חמץ.
יש היום גם רבנים אשכנזים שאומרים שצריך להתיר קטניות ולאסור על לחמניות מקמח מצה, בגלל ההרגשה שאוכלים לחמניה.
הסיבה שאסור קטניות היא שבאירופה היו מובילים אותן ביחד עם הדגנים והיה חשש שיתערבבו, כמו בחנויות התבלינים-אגוזים-דגנים-קטניות היום.
אני רק רוצה לחדד את הנקודה החשובה בכל הסיפור (אחרי הפרות), שהיא החמורים שסייעו ביציאת מצרים ("שסייעו ישראל בשעת יציאתם ממצרים שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים", בכורות ה' ב').
חוץ מזה, שום תמיד מוסיף ולקחתי את ההמלצה (תודה)- בהזדמנות שתהיה לי אטעם קלמרי.
לחיי הפרות ~