הפעם לא טור ממש, אלא אבחנה שרציתי לחלוק.
אחת הבעיות המרכזיות שמציב הכיבוש בשומרון וביהודה בפני הדמוקרטיא הישׂראלית היא שאי-אפשר לקיים משטר דמוקרטי הלכה למעשׂה, בשכנות לאוכלוסיא גדולה נטולת זכויות אזרח כלל ועיקר (קל וחומר כשאנחנו המונעים/ות את האזרחות הזו בכח הנשק). כדי לשׂגשׂג באמת, דמוקרטיות צריכות לחיות בשכנות לדמוקרטיות אחרות. ואיך תיתכן דמוקרטיא ללא אזרחות?
יוצא, אם כן, שאזרחות פלשׂתינית הינה צו השעה. אני נוטה אוזן חיובית לקריאה ששמעתי פה ושם שישׂראל תכריז על עצמאות פלשׂתין באופן חד-צדדי. עם זאת, הייתי מעדיף שפלשׂתין תעשׂה זאת בעצמה. עצמאות, בכל זאת.
בעקבות האזרחות צריך להגיע בראש ובראשונה חופש התנועה. גם בתוך שומרון ויהודה, גם בינם לבין שאר העולם. כאן נכנסים לתמונה ענייני הבטחון הידועים. בהקשר זה אין לי אלא לאחל לשירותי הבטחון של הרשות לאתר במהרה את הרוצח/ים הנתעב/ים, מקריית ארבע, ולהביאם לדין צדק. אין ספק שהיכולת הפלשׂתינית לרסן את האלימות היא נקודת המבחן לכל המהלך שיתחיל ב"ה בקרוב.
עושׂה שלום במרומיה, היא תעשׂה שלום עלינו, ועל כל ישׂראל וישמעאל ושאר העולם גם, במהרה בימינו.
נכון שעדיף שהפלשתינים בעצמם יכריזו על עצמאות ולא אנחנו עבורם, נכון עדיף שהם יהיו דמוקרטיה, עדיף אבל לא בשליטתנו.
בשליטתינו רק לסיים את הכיבוש, לקבוע גבולות קבע ולדאוג שהעולם יכיר בשטח הפלשתיני כאל מדינה, ספק אם הם יהיו דמוקרטיה אמיתית, גם ספק אם הם יכריזו על עצמאות אם לא יהיה הסכם והם לא יקבלו את מה שהם תופסים כצדק.
יובל –
אתה צודק בכך שרוב מה שכתבתי לעיל לא בשליטתנו. לכן סיימתי בתפילה.
לי אין ספק שיכולה לקום דמוקרטיא פלשׂתינית. זה ידרוש הרבה עבודה וסיוע מכל-מיני כיוונים, צפויים יותר ופחות. אבל זה יכול לקרות.
מה שכן, צריך לנתק את שאלת העצמאות משאלת הגבולות. על אלה עדיף לשׂאת ולתת מול מדינה של ממש, כנהוג בעולם.
אח… גנבת לי את הפוסט מתחת ליד….
בכל מקרה, זה כבר קורה. רק צריך סבלנות. אנסה להציג את התהליך הזה מנקודת המבט שלי… אבל זה קורה… רק סבלנות
רגע של פסימיות:
ילדים שגדלים במחנה פליטים בביוב ומשחקים בקלצ'ניקובים מגיל 5, חזקה עליהם שלא מעטים מהם יגדלו להיות אלימים וחסרי סובלנות, ושיפגעו בנו.
חזקה על אזרחי דמוקרטיה שאינם אמונים על פרטיהן של תורות כמו תורת משחקים / פסיכולוגיה / סוציולוגיה שכאשר מפגעים בהם הם ידרשו נקמה וידונו את משפחותיהם של המפגעים לחיים נטולי תקווה בביוב של מחנה פליטים.
בלי בינאום של הסכסוך הוא ימשיך כך עוד מאה שנה.
נ.ב.
מעורבות אלוהית נחשבת בינאום?
מעורבות אלהית לא נחשבת בינאום.
אבל אני בהחלט בעד בינאום, והוא צריך לבוא לידי ביטוי בשלושה אופנים:
(א) הכרה רשמית של אומות העולם במדינת פלשׂתין וקבלתה לאלתר לארגון האומות המאוחדות.
(ב) סיוע באכיפת חוק וסדר, במידת הנדרש. סיוע בריסון המדינות שעדיין מארחות את ראשי ארגוני הטרור השונים. אימון כוחות הבטחון הפלשׂתיניים.
(ג) סיוע כספי. עבודות התשתית הכבירות שעומר רמז עליהן (והספרון הכחול עוסק בהן מפורשות, אם כי בינתיים רק בצד הישׂראלי של הקו) תעלינה כסף רב. כל מיני מדינות תצטרכנה לשׂאת במאמץ, ובראש ובראשונה נורבגיא.
אני בהחלט בעד שהקהילה הבינלאומית תעזור למדינה הפלשתינית, במיוחד בהסכם אבל גם במציאות שאין בה הסכם ונצטרך לנהל את הסיכסוך מקו הגבול, אם זה יעזור להביא איזשהי יציבות ולא יאלץ אותנו להפציץ מוקדי טרור ביום שאחרי אז אשרינו, זה עוד רובד של הפרדות בשיתוף העולם, רובד שלמעשה עוזר לשמור את הסיכסוך על אש הכי קטנה שאפשר, האם זה יקרה/יהיה יעיל? גם כאן אני סקפטי אבל לא יזיק לשאוף לשם.
יובל –
כבר מזמן לא אירופא פה, ואתה עוד סקפטי?
יאללה, נגמרה העלייה השניה.