[[לפרק א]]
יהוה ואשרתו - הכתובת מכֻּנתילת עָג'רוּד
התחיל הסמסטר. ישר בהתחלה, נתקלנו בקיר המוכר לכל משתמש/ת ויקי טרי/ה – הממשק, המאד לא ידידותי. אמנם, נעזרנו בעורך העשיר שסיפקה הגרסא העברית, ועדיין, ההתקדמות היתה הססנית. כהערת אגב ארשה לעצמי לאמר, שאם חפצת חיים ויקי, עליה לפתח לעצמה ממשק ידידותי בהרבה, שיאפשר לעצב טקסט ברמה המזכירה מעבדי תמלילים נפוצים. אם לא תעשׂה כן, היא עלולה למצוא את עצמה מוחלפת על-ידי מתחרה צעירה ומתמסרת ממנה.
אבל מהר מאד החלו לצוץ גם נקודות אור. למשל, שׂמתי לב שרמת ההכנה לקראת השעורים עלתה באופן משמעותי. קודם כל – אצל הצוותים האחראים על המצגות. כידוע לכל מי שביל(ת)ה זמן בכתה אקדמית – מכל צד של השולחן – בקורסים המסתמכים על מצגות מהכתה יש לפעמים שעורים שהולכים מהר פחות מאחרים. לרוב יש לכך קשר לחוסר השקעה מסוים מצד מכינות/י המצגת. בשיטת העבודה החדשה, גם בשבועות בהם עלו מצגות פחות חזקות, עדיין היתה הזדמנות לשאר הכתה להגיב בסוף השבוע, ולכוון את הדיון למחוזות פוריים יותר. המבחן הראשון של עבודת צוות עבר בהצלחה.
ואז התחילו לקרות דברים מוזרים. למשל, פתאום הכתה התחילה להרחיב את רשימת הקריאה מיוזמתה החופשית. שני עשׂרים באקדמיא לימדו אותי שלרוב דוקא להיפך. אבל הנה, מסתבר שבהנתן התנאים הנכונים (כל אחד כפי יכלתו, כל אחת כפי צרכה), הגישה משתנה. נוצר רצון לשתף את הכתה בידע שנרכש בהקשר אחר, וקיימת הבמה לשיתוף כזה. אינני יודע מי המשיכ/ה גם לקרוא את הפריטים המחקריים שצורפו בעניין אש(ר)תו של יהוה (אני עדיין לא), אבל הביבליוגרפיא שם, לכל המעוניינ/ת. (ואם יש לכן/ם המלצות לאפילו עוד קריאה – צרו קשר ואפתח שם משתמש/ת חדש).
עקדת יצחק, בבית הכנסת בבית-אלפא
ואז הגיע הרגע שמתמצת בעיני את החוויה האקדמית, כשהתקיימה בי ממרתו של ר' חנינא: הרבה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מרבותי ומתלמידי יותר מכולן (בבלי תענית ז א). קרה המקרה המשׂמח ביותר שיכול ליפול בחלקו/ה של מורה – לא רק שתלמידה התעקשה להוסיף חומר לדיון, היא גם הביאה אותי לשנות את דעתי בעמדה מחקרית, והביאה מראי-מקום כדי להוכיח את טענתה.
באותו רגע התברר לי מעבר לכל ספק – אנחנו בדרך הנכונה. אם בתוך שבועות קצרים מתחילת הניסוי הצלחנו לתרגם סמינריון רגיל לתאר ראשון לכלל סמינריון מחקר שיתופי, רק הדמיון מציב גבולות בפני מה שנוכל לעשׂות עוד בעתיד.
[המשך יבוא…]
פינגבאק: הרומן שלי עם ויקי (חלק א) | יהודית, דמוקרטית, ישירה
שלום אורי,
ההפתעה שאתה גילית היא הפתעה שמגלים מפתחי קוד פתוח זה שנים רבות.
כמה עקרונות שהתגלו על ידי מפתחי קוד פתוח:
– לינוס טורבלדס, מפתח הליבה של לינוקס (שעל שמו היא נקראת), ניסח חוק שנקרא "החוק של טורבלדס". החוק טוען ש"בהינתן מספיק עיניים כל באג בתוכנה הוא פשוט לפיתרון" (בתרגום חופשי למדי). אני מניח שניתן לנסח חוק דומה לממצאים היסטוריים וזו סיבה טובה לחשוף את כולם לציבור הרחב. הרי לפעמים מספיקה מילה אחת בטקסט כדי לתארך מסמך, לסתור או לתמוך בטענה ועוד. כדי למצוא אותה עדיף כמה שיותר עיניים.
– אריק ס. ריימונד כתב חוברת קטנה ומהפכנית שנקראת "הקתדרלה והבזאר" בה הוא משווה את צורת הפיתוח של קוד בחברות תוכנה גדולות לצורה השיתופית של הקוד הפתוח. על פי ריימונד הצורה השיתופית היא פחות "מתוכננת" ולכן עמידה יותר לשינויים בסביבה ויש לה עוד יתרונות רבים. עוד יתרון הוא שהתוכנה מתאימה את עצמה למציאות ולא לפנטזיות של האדריכל שלה. באקדמיה אני מניח שיש גם מקבילים: תכנון באקדמיה יכול להיות מתורגם למסקנה שחוקר, בין במודע ובין אם לא במודע, מתעתד להוכיח ממחקר. חוקרים, מטבעם, הם בני אדם ולכן משקרים לעצמם. זו הסיבה לדרישה של פרסום ברבים של מחקרים אבל אם המחקר הוא תוצר שיתוף של בני אדם רבים אז הסיכוי שהוא יוטה בצורה חריפה קטן באופן דרמטי.
יש עוד מחקרים רבים מאוד על יתרונות תיאורטיים ומעשיים של פיתוח תוכנה בשיתוף ובפתיחות – אולי אפשר לקחת את כל המסקנות הללו ו"לתרגם" אותן לשפה של מדעי החברה והרוח? זו עבודה כבירה אבל אפשר להינות שנים מלעשות אותה…
מרק
בוקר טוב,
ההמשך לא נופל מההתחלה,
רק בפסקא הלפני אחרונה חסר רווח אחד.. ("אתעקדת יצחק")
שבת שלום 🙂
מרק –
מהבחינה הזו מפתחי הקוד הפתוח נמצאים דור שלם לפני. אני הרי משתמש בטכנולוגיא אחת מני רבות שהם פתחו. (והן? כמה נשים יש בקהילה הזו?)
עוד מוקדם מכדי לאמר איזה אופי ילבש המהפך המחשבתי הזה בדפוסי העבודה בתחום שלי, אבל יש לי כבר רעיונות וכמה מפעלים שהתחילו לרוץ, ואספר עליהם בפרקים הבאים.
***
רוני –
הפעם זה לא אני, זה הדפדפן שלך. התנגשה לך השורה שתחת התמונה עם הטקסט.
אם כך, עמך הסליחה.
לפי הציור של ה' ואשרתו זה נראה שני זכרים (לפי מה שיש להם בין הרגליים). אתה בטוח שזה קשור?
האם אתה יכול להסביר מדוע התלמידים רצו להריחב? מה הניע אותם?
טל –
שתי הדמויות במרכז התמונה ללא ספק גבריות. רעייתו של רבש"ע מופיעה בכתובת המצורפת. אני משער שהשניים הם כהנים העסוקים בריקוד, או משהו כזה.
היצוג הנשי הברור הוא של הפרה המיניקה מצד שׂמאל.
הכי מטרידה אותי הדמות של האיש-בעל-ראש-החמור הרוכב על (כבשׂה?) ומנגן בנבל. מאד מטרידה.
**
מדוע הרצון להרחיב?
לדעתי, מתוך סקרנות בסיסית, שלא נכבלה בחוקים המקובלים של מסגרת אקדמית. רשימת הקריאה לא היתה מעיקה במיוחד (אפילו מצומצמת, בהשוואה לכמה וכמה קורסים באותה רמה, בהם השתתפתי אני כתלמיד). מצד שני, היה ברור שמותר להוסיף, ושהתוספת מחייבת רק את מי שמתעניינ/ת. מעט כפיה, הרבה סקרנות.
מעבר לכך, הנושׂא עצמו מעניין מאד, רלוונטי מאד לחיינו היומיומיים, ורב-תחומי מעצם ההגדרה. לא מפליא בעיני שבשני המקרים המקושרים לעיל ההרחבות הגיעו דוקא מהקשרים שמחוץ לתחום המקובלת בחוג להיסטוריא כללית. זה עוד דבר טוב שמתחיל לקרות: השימוש בויקי עוזר להוריד את המחיצות הדיסציפלינריות בין החוגים השונים.
פינגבאק: 2.9.2010 « מה אני קוראת