צילום: צבי ארד (מתוך ויקיפדיה)
שבוע של עבודה מאומצת מעכב בינתיים גם את המשך הדיון בתכנית חמש הנקודות, גם את פרסום הפרק השני ברומן שלי עם ויקי.
בינתיים, מכתב שנחת בתיבת הדוא"ל שלי אמש, מאת הרקטור היוצא של אונ' חיפה (ביתי האקדמי), בתגובה לכניעה לכאורה של נשׂיא אונ' ת"א (ביתי האקדמי בשנות ה-90) למקרתיזם המביש של "אם תרצו" ושות'.
למיטב ידיעתי, פרופ' בן-ארצי הוא הראשון, ובינתיים היחיד, ממנהיגי/ות כל האוניברסיטאות בארץ, שיצא בגלוי ובנחרצות נגד הסכנה והביזיון. הנה מכתבו:
***
לחברות וחברי הסגל, שלום רב,
נדהמתי כמו כולכם לקרוא הבוקר את הכותרת ב'הארץ' ועדיין אני מנסה להאמין שאין דברים בגו, וכי נשיא ת"א לא פעל כפי שנזכר שם. הדו"ח המחפיר של הגוף המתקרא "המכון לאסטרטגיה ציונית" (תציצו בגוגל לראות מיהו ומי מייסדו וראשיו) נשלח כבר לפני כמה שבועות לוות"ת ומל"ג ושם סבר מי שסבר כי הדו"ח "עושה רושם רציני" יותר מאביו מולידו הדו"ח של "אם תרצו", והעבירו לנשיאי האוניברסיטאות כדי שיבדקו איך להגיב.
הנשיא שלנו העביר אלי את הטיוטה והזדעזעתי לקרא אותה כמו את קודמתה, ובמיוחד נחרדתי מן העובדה שהמל"ג/ות"ת סברו שבכלל צריך להתייחס לדו"ח של גוף אידיאולוגי- פוליטי לא חשוב מאיזה צד. הנשיא שלנו, יש לומר, אף לא ערך דיון כלשהו בפנית ות"ת/מל"ג ולא ביקש לבלוש אחר סילבוסים של סגל החוג…
את ההתייחסות לדו"ח אשאיר לחברינו הסוציולוגים, אבל אם אכן פנה נשיא ת"א לחברי החוג בבקשה לקבל את הסילבוסים – בהנחה שגם יקרא וישפוט אותם ר"ל – זהו יום שחור מאד לאקדמיה הישראלית, לחופש האקדמי, לחירות המחשבה והיצירה ולכל ערך אחר שאנו מאמינים בו בהקשר כזה. לא שמעתי מימי על נשיא שביקש סילבוס באיזשהו תחום – ועוד על סמך טיוטת דו"ח של גוף מוטה אידיאולוגית שכזה.
לו היה מדובר בדו"ח הערכה עצמית בי"ל שאנו עוברים על ידי ועדת מומחים בי"ל או אפילו מקומית, הייתי מבין, כי אז נדרשת תגובה לגוף אקדמי בי"ל נייטרלי ומקצועי. אבל לפעול על פי טיוטת דו"ח באופן עצמוני ורצוני? הנה לא נדרש יותר מאמץ משר החינוך, מוועדת החינוך ואפילו לא מארגונים קיקיוניים מימין או משמאל – מצוותם נעשית גם מבלי שהושמעה – מספיק טיוטת דו"ח, והנשיא אץ לעיין בסילבוס מדעי מקצועי, ומשמיט את הקרקע מתחת לאנשיו תוך הבעת אי אמון מוחלטת ביכולתם וביושרתם האקדמית!
לצערי, בפעם הקודמת בחרו נשיאי האוניברסיטאות שלא לקום כאיש אחד אל מול מתקפת קואליצית – "אם תרצו"- אורלב- סער ומרעין בישין אחרים, לא הדפו את המק'ארתיזם המשחר לפתחנו, ועל כך הם ישלמו עכשיו ביוקר כשחדשות לבקרים יצוצו מבקרי אקדמיה מוטי אידיאולוגיה – ולא רק בסוציולוגיה או מדע המדינה, כי אם בהיסטוריה, פילוסופיה, חינוך, ומדוע בעצם לא בכימיה ופיזיקה? ולמה לא את המלמדים את תיאורית "המפץ הגדול" ולא את בראשית א"?? ועל מה נרדף גליליאו? על פוסט-ציונות??
אני שב וקורא לנשיאים ולראשי המערכת – התעשתו והעמידו דברים על מקומם – כי מי שמעדיף חרפה על מלחמה – מקבל בסוף גם חרפה וגם מלחמה כשאינו נאבק על צדקתו!
יוסי
(בכל זאת ציוני..)
בינתיים, הודעות גינוי גם מטעם נשׂיאת אונ' בן-גוריון ומטעם ועד ראשי האוניברסיטאות נגד נסיון הסחטנות המביש הזה.
תודה לנדב פרץ על הקישור:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3938042,00.html
לפני 15 שנה הייתי יכול להיות חבר ב"אם תרצו" – הייתי אז ליכודניק גאה וברחתי ללמוד בחו"ל כדי לא להיות שבוי במונופול האקדמי של הפוסט-ציונים מבית מדרשם של נביאי השקר של אוסלו (פונדק, הירשפלד וחבריהם..). הם אכן שלטו אז ביד רמה באליטה האקדמאית בישראל.
היום לא.
זה אבסורד ועיוות של המציאות לטעון שיש סכנה ממשית לחופש האקדמי בישראל מצד פוסט ציונים. למרות שהקצינו מאז שנות התשעים הם היום מיעוט שבמיעוט ורדיפתם היא אקט פופולסטי ואנטי-דמוקרטי מובהק. אבל קשה לסתור את המסיתים נגדם וזה בדיוק כוחם.
למה הדבר דומה? הנה השוואה מרגיזה. אם האקדמיה היא מבצרם של שונאי ישראל הרי צה"ל הוא מבצרם של הציונים בציונים… אם תקום בשמאל תנועה – אם תרצו תוכלו לקרוא לה "אם נשתוק" שתקבע (על פי קריטריונים השמורים עמה) שיש בקרב המטה הכללי של צה"ל 80 אחוז גנרלים התומכים ופועלים בגלוי להמשך ביסוס הכיבוש בשטחים. הדעה הרווחת בקרב המנהיגות הצבאית בישראל היא שביטחון תושבי ישראל יובטח רק אם נמשיך להילחם בטרור בשטח שלהם ולא שלנו. זוהי הגדרת תפקידו של הצבא. האם יהיה ניתן לסתור את הטענה הזאת? לא, וזה יהיה כוחם של מי שיטענו שהצבא ימני. האם גישה כזאת פוגעת בדמוקרטיה שלנו? ברור. האם ניתן לעשות משהו נגד זה באמצעות הסתה נגדם? בפירוש לא.
הדרך היחידה היא להילחם בקיצוניות הפוליטית והמיליטנטית הן באקדמיה והן בצבא, היא לייצר מנהיגות פוליטית שתייצר סדר יום ולא תיגרר אחריו. "אם תרצו" ו"אם נשתוק" הן תנועות, דמיוניות ולא כל-כך דמיוניות, הממלאות וואקום פוליטי ואזרחי שמשאירה אחריה ממשלת-כלום.
יש מי שרוצה שסדר היום שלנו יהיה מקרטיסטי מחד, ומיליטנטי מנגד.
חייבים להתנגד לכך.
אורי אפנצלר
אורי, תודה על פרסום המכתב ועל הבלוג המרתק שאתה מתחזק לרווחתנו. (בקבוק וויסקי בדרך)
רציתי להביע עמדה קצת לא פופולרית באקדמיה בימים טרופים אלו: בהנחה שאני רואה במוקדי הפצה של פוסט ציונות סכנה קיומית למפעל הציוני – ומתוך כך לקיומי הפרטי, האם פרסום דו"חות בנושא אינו מהלך לגיטימי?
ובהרחבה, האם כל ביקורת אידאולוגית על חברי סגל אינה לגיטימית? האם השימוש הרווח בטיעון המקרתיסטי כלפי זו ארצנו והמכון, אינו בעצמו השתקה של דעות לגיטימיות? מה בכל המהלך פסול ברמה הערכית? האם חשיפה והשמעת ביקורת מימין (ומשמאל) אינה תורמת לנקיון הטיעונים? גם האיום בחשיפת ההטיה (אם קיימת) מול תורמים פוטנציאלים אינו פרקטיקה חדשה – ונעשה בידי מגוון 'ביקורתיים' בעבר.
דווקא אתה התומך ב'ישירה' צריך לעודד הבאת כל ביקורת לידיעת כל מקבלי ההחלטות – הציבור. הרי תקיפת לגיטימיות הביקורת (בניגוד לתקיפת לגיטימיות הטיעון האנטי ציוני של חברי סגל) מונעת מהציבור לגבש עמדה. ואני מניח שאתה מכיר את הררי המילים בנושא התיקשורת וה'ישירה'.
אוּרי –
אני לא בטוח שגם בשנות ה-90 היתה איזו דומיננטיות פוסט-ציונית, אבל ניחא.
עם שאר דבריך אני מסכים, ואוסיף: הנרטיב הציוני זוכה לכל במה אפשרית. האקדמיא אינה בשליטה פוסט-ציונית או אנטי-ציונית. היא פשוט המקום היחיד בו יש לדעות הללו זירה ציבורית, וגם שם הן בגדר מיעוט.
***
דודי –
למעשׂה, רוב התשובה לטיעונך כבר בדברים שעניתי לאורי. אבל עוד קטנה:
המדינה מסבסדת ביד נדיבה מוסדות, שהסגל בהם מטיף באופן פעיל שהומוסקסואליות היא מחלה בת-ריפוי, שמי שלא רוצה להתרפא ממנה דינו מוות. סכנה קיומית, או לא סכנה קיומית?
המדינה גם מסבסדת ביד נדיבה התנחלויות, שניתן בהחלט לטעון שהן סכנה להמשך קיומה של המדינה. היא אפילו מסבסדת מוסד אקדמי שלם מעבר לגבולות הקו הירוק.
ובתשובה ישירה יותר לשאלתך – לגיטימי לפרסם דוחות ו"להזהיר" את הסטודנטים/ות הפוטנציאליים/ות. לא לגיטימי להציב אולטימטומים סחטניים ובריוניים בסגנון העולם התחתון. עוד על כך בטור מחר ב"ה.
(ועוד קטנה לדודי – תודה על המחמאה! אם אתה רציני בקשר לסוגריים, צור קשר: ory.amitay בג'ימייל).
יוסי בן ארצי לא מגן על החופש האקדמי של המרצים, הוא פשוט חושב שהוא יכול לעשות את העבודה בעצמו ולהפטר ממרצים מסוכנים בלי שיעזרו לו בכך. בזמן שיש לו מספיק שכל לצייר את עצמו כמגן החופש בעיתונות., באוניברסיטת חיפה מפיצה אם תרצו מכתבים לסטודנטים עם רשימת המרצים שיש להחרים – כי עמדו ליד דגל פלסטון, מקימה אתרים באינטרנט חתומים בשמות של סטודנטים למשפטים עם אותם מסרים, הסתה נגד מרצים שמאלנים בשמותיהם
וקריאה ברורה להחרים את השיעורים שלהם. כשהעבודה נעשית בבית כל כך יפה, למה בן ארצי צריך עזרה מבחוץ?
טל –
מה שכתבת הוא בגדר הוצאת דיבה לשמה. אם יש לך הוכחות לכוונות כאלה של פרופ' בן-ארצי, זה הזמן לפרטן.
כשלעצמי, אני מסיר אחריות מתוכן הדברים ומתנער מהם.
את התגובה עצמה אשאיר, למען חופש הביטוי.
וכאמור, קלפטר הולך ללמוד על בשרו את השליטה או הנציגות הבלתי מידתית של האנטי-ציוניים בתקשורת.
אורי- "הנרטיב הציוני זוכה לכל במה אפשרית. האקדמיא אינה בשליטה פוסט-ציונית או אנטי-ציונית. היא פשוט המקום היחיד בו יש לדעות הללו זירה ציבורית, וגם שם הן בגדר מיעוט"
זה לא מפתיע בהתחשב שאנחנו מדינה ציונית עם אחוז מכריע של יהודים ציוניים. בתקשורת, בתי המשפט, ובאקדמיה, יש לשמאל הסהרורי עד סהרורי מאוד ייצוג יתר בצורה מאוד לא פרופורציונלית.
ובמקומות מסוימים באקדמיה- לא צריך דוח שקרי או לא, אקדמי או לא, כדי לדעת שבבן-גוריון למשל, במחלקת מדעי המדינה מתקיים הכל חוץ מחופש אקדמי (אלא אם כן החופש האקדמי מוגבל לפרו-פלשתיניות).
ברור שארגונים פוליטיים לא צריכים להתערב באקדמיה, אבל הטענה שזה כבר קורה- גורמים פוליטיים מנהלים חוגים מסוימים וסותמים פיות למי שלא מסכים לדעתם.
בנוסף- חשיפת מידע כזה חשובה. זה אחריות מלאה של סטודנטים ציונים עם אינטגריטי להחרים מרצים שמעבירים תכנים אנטי-ציוניים (במידה וזה חורג מתפיסה אקדמית מסוימת), או תורמים לא יתרמו לאוניברסיטה שמקדמת למעשה תכנים המנוגדים למ"י.
אורן –
לא כל כך הבנתי את הפתיחה. קלפטר? יצחק "צ'רצ'יל"? מה אני מחמיץ פה?
אני לא מוסמך להעיד על מה שקורה בבאר-שבע. מצד אחד, יש תלונות לאי-אילו (א)נשים. מצד שני, על בשׂרי למדתי שלפעמים תלונות על הטיה פוליטית הן מסווה מצוין לעצלנות סטודנטיאלית. כך או כך – אין לי על סמך מה לשפוט במקרה הזה.
אבל:
"ארגונים פוליטיים מנהלים חוגים מסויימים"? אנא הבא ראיות לטענה זו. אחרת זו הוצאת דיבה.
ולגבי היחסיות המספרית: אולי השאלה שצריך לשאול היא מדוע ריכוז הביקורת על הציונות, על גווניה השונים, גבוה יותר דוקא במקומות בהם עוסקים בחומרים הללו מידי יום (תקשורת, בתי-משפט, מדעי החברה) מחד, מתוך דגש על בדיקת העובדות ועל חשיבה ביקורתית.
למרות שאני מתנגד למהלך של אם תרצו אני חייב להודות שהוא גרם לי לחשוב על כל העיניין, במיוחד חופש אקדמאי מהו.
האם חופש אקדמאי אומר חופש מוחלט למרצה? שבאמת אין קווים אדומים? הוא יכול למשל להעביר תכניים גזעניים, הומופובים ומסיתים לרצח? אני לא חושב שזו הכוונה…
ברור לי שאין לשפוט סגל אקדמאי על פי דיעה פוליטית, זה פרמטר לא רלוונטי לכן אין לקחת מחלקה שלמה ולנתח אותה לפי חתך הדיעות הפוליטיות של חבריה ואם אין נגיד שיוויון של 50% בין ימים לשמאל להסיק מזה שמדובר באיזו מהלך קונספירטיבי לא שיוויוני מלמעלה בכדי לדכא את הימין…זו גישה סופר מעוותת, פרנואידית משהו, אני הייתי מציע טיפול למי שהולך לכיוון הזה.
כשם שדיעה פוליטית אינה פרמטר גם ציונות מול אנטי ציונות אינה פרמטר מאותה סיבה, זה לא רלוונטי, יש פרמטרים מקצועיים על פיהם נבחר סגל מקצועי, ציונות ואנטי ציונות אינם מהווים פרמטר גם אם יש סכנה שהאנטי ציונים יפעלו בכיוונים מסויימים.
זה מוביל אותי לעיניין הפעילות, יש הבדל בין תפיסות ודיעות לבין פעולות, תפיסות ודיעות לא בהכרח מובילים לפעולות וגם לפעולות יש להתייחס בפרופורציה המתאימה, אין למשל להשוות בין מרצה שמשתתף בהפגנה יהודית-ערבית נגד משהו לבין מרצה שנוסע בעולם ומקדם חרם אקדמאי על המוסד בו הוא לומד.
אם יש פעולה על פיה צריך לשפוט ויש מרצים שיש להעיף בגךך מה שהם עושים, לא מה שהם חושבים או אפילו אומרים.
צריך גם להוכיח קשר בין התפיסות והדיעות לבין החומר, הסילבוס, לא תמיד יש קשר בין היות המרצה פוסט/אנטי ציוני לבין החומר אותו הוא מלמד, לא מספיק לקבוע הוא אנטי ציוני גם אם זה נכון, השאלה איך זה קשור למה שהוא מלמד, אם הקורס הופך לסימסטר הסתה, דמגוגיה, עיוותים תוך התייחסות לא עיניינית לסטודנטים ציוניים וטיעוניהם אז זה לא בסדר אבל מי אמר שזה מה שקורה? אני בספק אם "אם תרצו" התעמקו בשאלה הזאת בכלל.
כמובן מעל הכל מה הפרמטרים של "אם תרצו" לגבי הציונות? איך הם מגדירים אנטי ציונות? האם כל השמאלנים לא ציונים? יש ימנים שזו דיעה רווחת אצלם.
מה שכן, חופש אקדמי או לא יש בהחלט להתייחס לכל מרצה או איש סגל לגופו, לא לדיעותיו, לפעולותיו, לקורסים שלו והחומר שהוא מעביר שם, כמו שיש סטנדרט מקצועי יש גם סטנדרטים מהסוג הזהולא הכל ניתן להצדיק בשפ החופש האקדמאי כמו שלשון הרע לא ניתן להצדיק בשם חופש הביטוי.
דעתכם?
יובל –
בגדול אני מסכים עם דבריך, ואוסיף משהו שכתב נדב פרץ בדיון על טור זה בפייסבוק:
ועוד משהו, בתשובה לשאלתך מהו חופש אקדמי, שאלה חשובה שכן בזירה הציבורית יש בלבול קשה בין חופש אקדמי לחופש הביטוי הכללי:
להבנתי, חופש אקדמי מתחלק לשניים:
במחקר: החופש לחקור ולפרסם מה שאתה רוצה ובאיזה תחום שאתה רוצה, כל עוד המחקר עומד באמות המידה של ביקורת עמיתים/ות.
בכתה: לחוג יש זכות מלאה לבקש מחבר/ת סגל ללמד קורס זה או אחר, בהתאם לצרכי החוג. בכתה עצמה, החופש האקדמי הוא החופש ללמד פרשנות או גישה לחומר לרצון המרצה (ובלבד שתעמוד באמות המידה וכו'), והחופש לנקוט בשיטת לימוד לפי רצון המרצה.
אלו, לדעתי, גבולות החופש האקדמי.
אורי- פרופ' יצחק קלפטר, נשיא אונ' ת"א.
אולי ההגדרה "ארגונים פוליטיים" אינה נכונה (הגם ש"הוצאת דיבה" אינה נכונה פה- כיוון שלא דיברתי ספציפית),
אבל "הלך רוח פוליטי" כן. אין חשיבות כמובן לדעה פוליטית אישית של מרצים- העניין הוא שששמעתי מספיק פעמים ולא רק מב"ש על מרצים החושפים את משנתם הפוליטית בלי קשר לחומר הלימוד, או משתתפים בצורה אקטיבית בפעולות נגד מדינת ישראל (גורדון), ואז היחס של הפרסומים האנטי-ציוניים אומרים דרשני. לכן לא מפתיע אותי אם האקלים הקיים מדיר רגלם של ימניים בדעותיהם, אם בכלל ימצאו מנחה לתזה שלהם.
בכל אופן- יש יסוד יותר מקל שהחופש האקדמי באותן מחלקות כבר פגוע- זה לא שווה בדיקה?
"ולגבי היחסיות המספרית: אולי השאלה שצריך לשאול היא מדוע ריכוז הביקורת על הציונות, על גווניה השונים, גבוה יותר דוקא במקומות בהם עוסקים בחומרים הללו מידי יום (תקשורת, בתי-משפט, מדעי החברה) מחד, מתוך דגש על בדיקת העובדות ועל חשיבה ביקורתית"
זו באמת שאלה ששוה לשאול- אבל אני לא בטוח שזה נעשה מתוך חשיבה ביקורתית או מתוך עיסוק רב (זה לא משהו שמאפיין את התקשורת שלנו בכל מקרה). הרי קשה לדעת אם הדבר נובע ממחקר ותוכחה, או מ"השפעה מלמעלה".
אורן –
קלפטר – תודה. הוא חדש בתפקיד, וכנראה שפספסתי את שמו בפרסומים.
שווה בדיקה – אם יש תלונה ספציפית, מגובה בעובדות, היא שווה בדיקה. מה שיש בינתיים הוא סחיטה באיומים וציד מכשפות.
יחסיות מספרית – בהחלט מתוך עיסוק בחומר מנקודת מבט ביקורתית, ולא רק בתחומים האמורים, ולא רק בארץ.
ראה הטור הבא: http://www.popup.co.il/?p=6521
וחפשׂ בגוגל (אם לא מכיר) את "מזכר פאואל" – Powell memorandum. יש בו התייחסות נרחבת לכך שהאקדמיא נוטה שׂמאלה. אם אתה מחבב תיאוריות קשר, בכלל תהנה.
אורי, לא בדיוק מצאתי היכן התיחסת לתהיתי. אבל לא ארצה להטריח אותך יתר על המידה. התשובה שלך לאורי (איך לעזאזל אתם מנקדים?) נשמעת כמו אפליה מתקנת – עוד אלמנט שאינו דר בכפיפה אחת עם דמוקרטיה ישירה.
אם בכל זאת יש לך כוח לענות (אני ברסס על התגובה, אז קח את עיתותך), אז אני לא הבנתי מה הקשר לעולם התחתון ומה פסול בצורת ההתנהגות שלהם? הם אפילו לא קראו לפטר אף אחד. ראה בעצמך:http://imti.org.il/show_art.php?id=922
אה נכון, 'הארץ' הוא בעל עיניין. בחייך, עוד בתואר ראשון בן מור אמר לבדוק מקורות (:
אורי,
תודה על הלינקים, כן- האקדמיה נוטה שמאלה- אבל במידה רבה בגלל ההעדפה של אנשים שבוחרים ללמוד מקצועות מסוימים, או בגלל תהליך חינוכי שהם עוברים בשל מאפייני מקצוע, וגם, יכול להיות, בשל מחקר.
בכל מקרה- העובדה שהאנשים המדוברים תחת המתקפה הם אנטי-ציוניים- אחת מהקבוצות הקיקיוניות והתלושות וחסרי הביקורת שיש, נותרת עדיין התהיה- מה קרה לכל השמאל הציוני?
יש פה ריח של קליקה, ולא של חשיבה ביקורתית. אני לא חושב שיש טעם ב"החרמות" או איומים, זה בטוח.
דודי –
אתה מהיר מידי בשבילי.
א) לאיזו תהייה לא התייחסתי?
ב) הארץ? בן מור?
את הקישור שלך בדקתי. הדרישה הסחטנית מופיעה בפסקה האחרונה, במשפט האחרון, שם בדיוק הם קוראים לפטר מרצים שלא מוצאים חן בעיניהם. הרי איך עוד בדיוק אמורה נשׂיאת המוסד להביא לאיזון? (הייתי אומר לפתוח עוד 40 תקנים במחלקה, אבל אפשרות כזו הרי לא עולה על דעת אף אחד). ואם לא תמולאנה דרישותינו, נשׂרוף את המועדון! סליחה, נבריח את התורמים. איומים בסחיטה הם שיטה מקובלת בעולם התחתון.
אפליה מתקנת – אני נגד באופן עקרוני. אבל גם לא הצעתי. רוב רובה של מערכת החינוך על כל שׂדרותיה, מנגנונים אחרים של המדינה, רוב רוב של התקשורת הממוסדת – כל אלה נמצאים לבטח בחיק הציונות (גם אני, אגב).
אז יש חוג אחד שאולי יש בו רוב לדעה אחרת (אולי, כי הדו"ח הקודם שהוציאה אם תרצו התברר כשטחי ושקרי כאחת). הרצון להכחיד אותה, ועוד בשם חופש הדיבור וריבוי הדעות, מסוכן בהרבה בעיני לשלומה של המדינה מכל נזק אפשרי שהחוג הנ"ל עלול להסב.
איך מנקדים? לוחצים על CAPS LOCK ואז Shift בצירוף המספרים השונים, ; לשווא ו-\ לקֻבֻּץ.
*****
אורן –
כרגיל, זה עניין של גם וגם. ברור שאם הגעת ללא דעות מגובשות לכתה של מרצה כריזמטי/ת ודעתנ/ית, יש סיכוי שדעותיך שלך תתעצבנה בהתאם. אבל החשיבה הבקורתית משׂחקת כאן תפקיד שלדעתי הוא חשוב עוד יותר. היכולת להעביר ביקורת על המסגרת לה אתה שייך (קבוצת ספורט, פלוגה, צבא, מדינה, דת) אינה באה בקלות. צריך לחשוב שאפשר בכלל לעשׂות את זה, ואז ללמוד איך ולתרגל. באקדמיא החלקים של ללמוד איך ולתרגל הם לב העניין (גם כשלומדים מקרא, קולנוע או כימיא). אין פלא שכשהעקרונות הללו מוצאים ביטוי בתחום הפוליטי, התוצאות אינן נושׂאות חן בעיני השמרנים. לדעתי (ואני ממש לא לבד), זו סיבה מרכזית לכך שמערכת ההשׂכלה הגבוהה נמצאת תחת התקפה תקציבית מקפת זה למעלה מעשׂור. אנשים שחושבים עצמאית אינם טובים לאוליגרכיא.
מה קרה לשׂמאל הציוני? נכנס לתרדמת אחרי רצח רבין והתפוצצות האינתיפאדה 2. באקדמיא, אגב, הוא עדיין הרוב. ברוב הזמן הוא פשוט אינו עוסק בפוליטיקא, כך שלא שׂמים לב.
אורי, נדמה לי שהגענו לנק' אין מחלוקת. אני גם מסכים עם מה שכתבת לדודי- ההשפעה של חוג או מס' מרצים לא שווה לשפוך את התינוק עם המים, והיה עדיף אם הדבר היה מוגבל להעלאת מודעות לנושא.
קשור:
http://www.gaditaub.com/hblog/?p=674
נזכרתי באיחור- אבל הקטע של נדב פרץ די מקומם אותי. להציג דיכוטומיה כזו זה להציג דעה פוליטית. הרי השאלה הזו היא הגיונית כמו "האם הציונות היא מרק עוף?" או "האם הציונות היא אפרטהייד", בסדר הגיוני יורד- כל אדם אינטליגנטי יכול להבין שאין קשר בין השניים, ומי שמעלה את השאלה, הוא או- א. לא יודע מה זו ציונות ב. לא יודע מה זה אפרטהייד\קולוניאליזם\מרק עוף ג. יודע טוב מאוד, ויש לו אג'נדה אנטי-ציונית מראש.
כשזה בא מאקדמיה, ג' היא אפשרות סבירה ביותר. הבעיה המדאיגה היא הרמה האקדמית אם כן, של אותם חוגים מושמצים, וכמה אפשר לקרוא להתנהלות כזו "מדע".
אורי, הטון והאדנות של אם תרצו לא נוחה לי. ובנקודה זו אני מסכים מאוד עם רייזלר מהלינק שהביא אורן. טוען רייזלר למעשה את טענתי מתחילת הדיון (וכנראה שבאמת עדיף אני אשאיר לכם את הפובליציסטיקה):גם אלו וגם אלו הם כלי לגיטימי במאבק על התודעה. אישית אני בז לשניהם אבל 'הברחת' תורמים אינה איום במעשה לא חוקי. *הלואי ומי שדרש ממני שוחד לפני כמה חודשים היה רק מאיים לפנות לבעלי המניות ולהתלונן שאני משמיד להם ערך*. למעשה ההתמקצעות בסיכול תרומות רשומה ע"ש 'פעילי שמאל' כאלה ואחרים.
פתחת את פוסטך בלינק בו הארץ טוען שהם דרשו פיטורי מרצים. (בן מור לימד אותי לפני הרבה מדי שנים יחב"ל. והוא תמיד העיק עם חיפוש המקורות הראשוניים. אתה היסטוריון, אתה יכול להבין אותו).
אני, עם כל הכבוד, לא קורא את סיום מכתב אם תרצו כדרישה לפיטורים. וממילא אין לנשיאת אב"ג שום כלי למימוש הדרישה. "…ההטיה המגמתית במחלקה, המתבטאת בהרכב הסגל ובתוכן הסילבוסים…" אני יכול להעלות מספר רב של אלטרנטיבות שמפרשות את הציטוט, שאינן כרוכות בפיטורין ושישמחו את אם תרצו עד מאוד. אני טוען שהם מנסים לעורר את הדיון שאנחנו מנהלים כאן. אם נשיאת אב"ג תצהיר שהיא תחשוב על הממצאים שהם מעלים (9 מתוך 11), אם תרצו ישיגו את כל מטרתם ואפילו ללא ביטול טניור אחד.
אמרת "האקדמיא אינה בשליטה פוסט-ציונית או אנטי-ציונית. היא פשוט המקום היחיד בו יש לדעות הללו זירה ציבורית, וגם שם הן בגדר מיעוט." אני מבין מכך שמתן יצוג עודף ולא פרופורציונאלי לפלח ספציפי הוא לגיטימי באקדמיה משום שזהו המקום היחיד בו יש לדעות הללו זירה ציבורית. כי בלבבות האנשים אין לדעות אלו כמעט כל מקום. וודאי פחות מקום מהומופובים ו/או מתנחלים דתיים.
אורן –
יש עוד קצת מחלוקת, לפחות בעניין מרק העוף. הטענה המוצגת קיימת, ונשמעת בעולם. צריך לדעת להתמודד אתה. בעיני, ניכוש הטיעונים מהזוויות הלא-נכונות שלהם יכול להיות כלי יעיל בהגעה לנקודות בהן הציונות אכן מסבה נזק לסביבתה. לא טוב להסתובב עם תחושת צדק מוחלט.
לגבי הרמה האקדמית ("מדע" אינו קשור כאן, כיון שלא מודדים כלום) אינני יכול להעיד, כי לא בדקתי ולא התנסיתי. עם זאת, מהיכרות עם נדב אני יכול לאמר שהוא אינו אנטי-ציוני (אם כי, כמו רובין ריבלין, מישה ארנס וציפי חוטובלי, התבטא נגד עקרון החלוקה ובעד מדינה דו-לאומית בין הים לירדן).
***
דודי –
עם לב הטענה של רייזלר אינני יכול להתמודד, כיון שלא עברתי בחוגים הללו כתלמיד, ואינני מכיר אותם כקולגא.
אני מסכים עם האמירה העקרונית, שלא צריך לדחוף את המסרים הפוליטיים לסטודנטים/ות בפנים. השעורים שלי, לטעמי, פוליטיים מאד (ביחוד אלה על הרפובליקא הרומית), אבל את הסקת המסקנות אני משאיר לכתה. אני רק מפזר רמזים.
לגבי דרכי הפעולה במקרה הזה ובאופן כללי – אנחנו נמצאים במקום לא טוב, שהולך ומדרדר מיום ליום. את מעשׂיו של ניב גורדון מאד לא אהבתי (יש על כך אפילו טור בבלוג, חפשׂ בארכיון), והגל הנוכחי של אם תרצו מעורר בי דאגה גדולה. היתרון היחיד שאני יכול למצוא אצל גורדון (וקשה לי למצוא אצלו יתרונות, האמן לי), הוא היְשירוּת. מלכתחילה אתה יודע מה אתה מקבל. אצל אם תרצו מרגיזה אותי במיוחד הסחטנות. נכנעת לסחטנים פעם אחת – תאלץ להכנע פעם שניה ושלישית ורביעית. ומי יודע מה תהיינה הדרישות בהמשך?
ביחס לפסקא האחרונה שלך: אין כאן עניין של מתן יצוג. אין כאן "מתן" בכלל. אף אחד לא חילק מלמעלה – החוג הזה כך והחוג ההוא אחרת. כך קרה. מכאן ואילך זה המים והתינוק, כפי שכתב אורן.
את המשפט האחרון שלך לא הבנתי בכלל.
הערה כללית:
הגיעה אלי הערה בדוא"ל שהשתמשתי בדיון כאן במילה "דיבה" באופן מוגזם.
אכן, מדובר במונח בעל השלכות משפטיות שאינן בלתי-קשורות לנושׂא, ולא הקדשתי מחשבה מרובה לשימוש בו.
אני מתנצל בפני כל מי שנפגע/ה, ומבטיח לא להביא שום דבר מהדיון כאן לערכאות.
ברבים מהמקומות בהם יש טענה על אפליה (אקדמיה/בית משפט) יש בעייה גנרית של חוסר שקיפות. ועדות הקבלה מתנלות בחדרים סגורים ובדיונים עלומים.
דעתי היא שכל בירוקרטיה מתכנס למצב הגרוע ביותר שהמנגנון מאפשר לה. דיונים סגורים ולא שקופים מאפשרים מקרים בעייתיים של שחיתות ונפוטיזם. גם אם זה לא המצב היום, אין מניעה שזה יהיה המצב מחר. בנוסף כל עוד אין שקיפות מלאה, תמיד תהיה לגיטימציה למי שירצה לטעון על שחיתות.
לכן, לפני שתוקפים את השליח, כדאי לברר איפה ניתן וכדאי לתקן.
עוד משהו
העובדה שיוסי בן ארצי הוא ממקימי שלום עכשיו שמה את דבריו בקונטקסט המתאים. לדעתי זה צריך להיות חלק מגילוי נאות בדיון.
שחר –
אכן, ממקימי שלום עכשיו. מצד שני, ראה תגובה מס' 6.
בקשר לשקיפות בתהליכי מינוי, אני בהחלט בעד! היכרות מסויימת עם המערכת מביאה אותי לחשוב שמהלך כזה נחוץ וחיוני מכל מיני בחינות, שלרובן אין שום קשר עם הנושׂא הנדון.
לעניין תקיפת השליח – אילו זו היתה כל טענתו, התגובה היתה לובשת צורה אחרת, לבטח.
בשם ה"חופש" האקדמי so called כבר שכחנו מהיכן באנו ומה עברנו כדי לכונן כאן מדינה משלנו שלצערנו נותנת פתחון פה בשם איזו דמוקרטיה חסרת אחריות לעוכרי ישראל קיצוניים המכנים עצמם בתגיות פופוליסטיות כ"פוסט ציוניים" ודומיהם. "פוסט"- כאילו הציונות מתה. אך אל לכם להספיד אותה בטרם עת. אנו הדור הצעיר, אקדמאים ואנשי רוח עדיין מאמינים כי זכותנו להתקיים כאן בכבוד ובבטחון ומי שחולק על דעתי מוזמן להצטרף לקיצוניים המופרעים העוסקים בהשמצת מדינת ישראל וקוראים לחרם אקדמי ממקומות אחרים בעולם שם להיות ישראלי המתנגד לעמו נחשב משום מה למיוחד. אני קורא לזה בגידה. הלכה למעשה.