14 תגובות על הפוסט “השׂמאל הלאומי – הציבור הערבי בישׂראל (סדר יום חברתי: ב)”

1. לדעתי מדובר באחד הנושאים המורכבים ביותר, אני אשתדל להיות מסודר, קודם כל נכון שעדיין אין שיוויון אזרחי מלא בין יהודים לערבים, גם אין שיוויון בחובות אבל נשים את זה רגע בצד, גם אם לכאורה, רק לכאורה יש שיוויון חוקי בין יהודים לערבים בשטח זה לא קיים. עכשיו, ישר לקפוץ להגיד שהכל באשמת המדינה זה לא מדוייק מאחר ושיוויון בפועל לא ניתן להשיג אך ורק על ידי אכיפת החוקים ושיוויון תקציבי, ברור שיש לשאוף לשם, ברור שיש לדאוג לכך שיהיה שיוויון בתקציבי החינוך, התשתיות, תוכניות מתאר הכל נכון אבל לחשוב שזה לכשעצמו יביא לשיוויון זו טעות, בשביל שיוויון על ערביי ישראל על האליטות שלהם לעבוד עם המדינה, עם הממסד, זה אומר לשים את המאבק הלאומי בצד, זה אומר מנהל תקין ברשויות, אכיפת תשלומי מיסים ובמציאות של שיוויון בחובות ושותפות בנטל להיות מוכן להיות שותף מאחר ואם לא יהיו לכך השלכות על השיוויון בפועל ואם לא יהיו השלכות אז לא תהיה סיבה להיות שותף(ציונים הם לא יהיו, זה בסדר, מותר להם).

   כתבתי את כל זה בכדי לשים את העיניין בפרופורציה, כמדינה דמוקרטית אנחנו חייבים לפעול לשיוויון אזרחי של כלל אזרחי המדינה, קודם כל מכיוון המדינה וזה אומר תקציבים, תוכניות מתאר וכו' אבל לא לחשוב שזה יביא לשיוויון בפועל כל כך מהר, יש לשאוף לכך אבל להיות ראלים.

   לגבי לחייב ללמוד ערבית מגיל 4, לדעתי זה יותר מידי, אני בעד שערבית תהיה חובה ביסודי אבל בחטיבה והתיכון אופציה ולא יותר, נכון שחשוב שנדע ערבית, לדעתי חשוב יותר שנדע אנגלית כמו שצריך, בכל מקרה אני לא רואה איך זה מתקשר לערביי ישראל, זה לא יקרב אותנו, לא באמת, גם כאן אפשר להיות מפוכחים, יש לנו סיכסוך לאומי פלוס עוד כמה דברים בין 100 שנה שהוא קצת יותר עמוק וסבוך בשביל שקצת ידע של שפה יפתור אותנו, הערבים ברובם יודעים עברית לא רע, הם לא הפכו לציונים כתוצאה מזה.

   וזה מוביל אותי לנושא הבא, יש לנו סיכסוך בין עמים, ערביי ישראל הם פלשתינים, הם חלק מהסיכסוך, גם לאחר חלוקת הארץ ואכיפת שיוויון אזרחי מלא חוקי קודם ואחר כך לנסות להפוך את לבפועל עד כמה שניתן(אם הם ישתפו פעולה) הם עדיין ישארו פלשתינים, הסיכסוך אם לא יסכימו על סוגיות הליבה(כמו שזה נראה היום), ימשיך להיות בעינו וערביי ישראל ימשיכו להיות חלק ממנו, לכן כמו שאנחנו דואגים להפריד בין שלום לסיום הכיבוש יש להפריד בין שיוויון זכויות אזרחי מלא שזו חובתינו הדמוקרטית לבין מחשבה שהיא בעיקר משאלת לב שזה ישפיע איכשהו על הסיכסוך או אולי יפתור אותו.
   לכן למרות השיוויון בישראל יהיה ציבור עם תודעה לאומית שמידי פעם תנסה לממש אותה כאן, את זה צריך לכרות ולדכא באופן מיידי, שאיפות לאומיות בפלשתין, כאן "רק" זכויות אזרחיות.
   יש גם לקחת אפשרות שבה ערביי ישראל כתוצאה מהזיהוי הלאומי שלהם יבחרו לא להיות שותפים בנטל ואז השיוויון לא יהיה מלא, זו אפשרות סבירה.

2. שוטר ערבי? יש בשפע, בתחנות כרמיאל, צפת, רמת הגולן ואפילו משגב..

3. רוני –
   כמה עשׂרות שוטרות ושוטרים הזדמן לי לפגוש באופן אישי, ואף לא אחת/ד מהם/ן ערבי/ה. ודאי שיש פה ושם, מן הסתם יותר באיזורים בהם אוכלוסיא ערבית צפופה. כשנגיע ל-1:5 ארגיש שהמצב התייצב כראוי.

   ***

   יובל –
   התייחסת להרבה נושׂאים, אנסה להשיב:

   אתה צודק, בגדול, שיש שני צדדים לטנגו הזה. אבל כיון שאנחנו הרוב והציבור הערבי הוא המיעוט, וכיון שאכן נעשׂו טעויות טיפשיות ולעתים גם זדוניות, חובת ההוכחה עלינו. הצעד הראשון צריך להיות שלנו. לדעתי, לאחר שנבצע את התיקון הפנימי בלב (ועל זה יש שורה ב"התקוה"), התגובה מהצד השני תפתיע בחיוביותה (כמובן, לצד הרמת קול צפויה של מחרחרי ריב ומדון, שצעד כזה עלול לפגוע במטה לחמם ובעיסוק העיקרי שלהם).

   לגבי השפעת המהלך על סיום הסכסוך – אני מאמין שתהיה לו השפעה חיובית גם בכיוון הזה, אבל מסכים אתך שלא מדובר בעניין בטוח. וכי איזה עניין בטוח באזורנו? וכי איזה עניין בטוח בחיים בכלל?

   ערבית מדוברת – בהחלט מגיל 4. ואנגלית מדוברת כבר בכתה א.
   המוח האנושי הוא בעל יכולת מדהימה לקליטת שׂפות בגיל צעיר. עם כל שנה שעוברת, אנחנו מאבדים הרבה. מערכת החינוך שלנו מתחילה ללמד שׂפות מדוברות הרבה יותר מדי מאוחר (וזה נושׂא לדיון אחר לגמרי). לגבי תיכון – אין לי בעיא עם מה שכתבת. מדוברת כבר בגן טרום חובה, ולאורך כל היסודי. מי שת/ירצה להמשיך לספרותית בחטיבה ובתיכון – אהלן וסהלן.

   וגם כאן – אני לא מבטיח שידיעת ערבית תביא שלום. ודאי שאני לא מבטיח שהיא תהפוך את ערביי ישׂראל לציונים.
   אבל אפילו במקרה של מלחמה, לא עדיף להבין את שׂפת האויב? לדעתי זו חובה.

4. יש לי שאלה אחרת בעניין שלא נגעת כלל, והיא נקודה למחשבה.

   אם יהיו 20% ערבים במשטרה, ו-20% ערבים בחשב הכללי, ו-20% ערבים בכל יחידה ממשלתית – כמה ערבים יהיו ברשימה של השמאל הלאומי?

   אני מתלהב מאוד מהחזון ללימוד ערבית מגיל צעיר. האם אתה לומד ערבית כרגע? יש קבוצת לימוד ערבית של השמאל הלאומי שאפשר להצטרף אליה?

5. מספר בעיות בהתיחסות לערבים במשך השנים
   1. חינוך – תלמיד ערבי תוקצב בחמישית מתלמיד יהודי במשך עשרות בשנים . גדעון סער מתחיל לשנות את זה , אבל זה לא מספיק . מכיוון שידוע שאוכלוסיות חלשות עושות יותר ילדים (בורות , דת וכדומה ) – הרי שאנו יורים לעצמנו ברגל…
   2. התייחסות השלטונות לכל המיעוטים (כן , כולל דרוזים ) כאויב , ולפיכך המנעות מהכנת תוכניות מתאר לריבוי הטבעי של המיעוטים . כרגיל , גם זה יצר את ההפך – במקום תכנית מתאר המעודדת בנייה גבוהה , קיבלנו בנייה לרוחב , מה שמאפשר לכמה פשיסטים להצהיר ש" הערבים גונבים את אדמות המדינה…"
   3. כמובן , תשתיות , אבל על זה כבר נכתב בהרחבה…

6. כדי לחדד אני רוצה לשאול כאן שאלה שמתקשרת גם לשיוויון וגם לשירות לאומי. ונגיד ומדינת ישראל מבחינתה, כמדינה דמוקרטית עושה את כל מה שהיא צריכה לעשות ביחס לערביי ישראל, משווה את ההשקעות בחינוך, משווה את ההשקעות בתשתיות, יוצרת תוכניות מתאר, אפילו פותרת את נושא השחיתויות הכבדות ברשויות הערביות(שהן אחראיות במידה לא קטנה למצב הישובים, לפעמים גם הכסף שיש פשוט לא מגיע למקומות הנכונים) אך ערביי ישראל ברובם לא מוכנים להשתתף בשירות לאומי/אזרחי אפילו כזה שכול כולו מרוכז בתוך המגזר הערבי, כמובן שזה במציאות שהשירות הלאומי/אזרחי מורחב לכל האוכלוסיה ומוגדר כחובה בחוק.
   האם זה ישפיע על השיוויון בפועל? האם צריכות להיות לכל השלכות כלשהן ואם כן אז איזה?
   אני אתן את דעתי בקצרה מאד:
   אם לא יהיו השלכות על אי השתתפות בנטל החוק יהיה ריק מתוכן ואנשים לא ישתתפו, זה נכון לגבי כל מיני חוקים, ללא השוט של סנקציות כאלה או אחרות, נקודות, קנסות, כלא וכו' דברים לא יתבצעו, לא רק כאן אלא בכל העולם.
   לכן יש להתרכז בשיוויון לפי החוק, ביטל השחיתות, תנאים, משאבים, הזדמנויות תעסוקה וכו' ולא מעבר ובלי לצפות שזה יפתור את אי השוויון בעצמו, לשאוף לכיוון? כן, תמיד, אבל לא מעבר.

7. אורי –

   לשׂמאל הלאומי עדיין אין רשימה (ומפלגות אינן מחוייבות ביצוג הולם, כיון שהן פעמים רבות מגזריות בהגדרה), אבל השאלה הכללית במקומה.

   כשלעצמי, למדתי ערבית מכתה ה' עד בגרות 5 יחידות. הדגש היה מודיעיני במובהק, ומדוברת לא למדתי מעולם. בצבא ויתר חיל המודיעין על שירותי (סיפור לפעם אחרת), וכשהשתחררתי המשכתי לכיוונים אחרים.
   עם זאת, בתחילת השנה שעברה, מתוך ההכרה שהנחתה את כתיבת הטור הזה, התחלתי ללמוד מדוברת כתלמיד שלא-מן-המניין כאן בקמפוס. אי-אפשר לאמר שאני דובר ערבית, אבל לפחות בהזדמנות אחת נחסך ריב בלתי-נעים-בעליל בזכות העובדה שהבנתי את שנאמר בשׂיחת טלפון בערבית (שמי שניהל לא ידע שאני מבין).
   בשנת הלימודים הבאה עלינו לטובה אחזור ב"ה לספרותית, לקריאת טקסטים ימי-בינימיים.

   קבוצת לימוד של השׂמאל הלאומי עוד אין. אני מקוה שתהיה יום אחד, אבל בין שלל המשׂימות שאנחנו מבצעות ומבצעים (בהתנדבות, לכן ההספק מוגבל), לזה עוד לא הגענו.
   אם אתה מכיר מישהו/י שת/יהיה מוכנ/ה להעביר שעורים כאלה (בהתנדבות אף הוִא), יש מציאות שהעסק יתארגן. בנוסף, דרוש/ה גם מי שת/יהיה מוכנ/ה לתרגם חומרים שלנו לערבית. אם אתה מכיר וכו'.

   ***

   אלכס –

   ביחוד בגלל מה שכתבת בסעיף 2, התעכבתי בראשית דברי על הכשרת הלבבות. על אף המציאות המורכבת שאנחנו חיים בה, צריך קודם כל להבין שלא מדובר באוייב, אלא בציבור אזרחי במדינה.

8. יובל –
   קודם נתחיל בצד שלנו, ונתקדם קצת. אין טעם בשאלות הֻפותטיות לגבי העתיד הרחוק.

9. אני חושב שאנחנו לא רק צריכים להתחיל בצד שלנו אלא לחלוטין להתמקד בו וזה באמת אומר השקעות בחינוך, תשתיות ותוכניות מתאר ומצד שני לא לזנוח את החלוקה בנטל ומי שלא רוצה להיות שותף יושפע מההחלטה שלו וזה ישפיע עליו, במקרה הזה גם על השיוויון.

10. פינגבאק: פלאפל מוסקו, או: בשבח המגזריות המעשית « דווקא – הבלוג של ירון בן-עמי

11. רק הבוקר נחשפתי לאתר הזה. סופסופ דברים שקולים מענינים ומעמיקים.
    במסגרת עיסוקיי אני אחראית על קשרי ערים תאומות של גבעתיים ומחוז אסלינגן בגרמניה. אחת הפלטפורמות של הקשר הזה היא טריאלוג בין רמה בגליל, גבעתיים והמחוז התאום בגרמניה.
    בין התובנות הרבות שאספתי לאורך שנות הפעילות יש אחת שמציקה לי ביותר:
    בלי קשר לצודקים או לא צודקים ומי אשם,אין לנו מושג עד כמה עמוק רגש הקיפוח, הניכור, חוסר התקווה שאי פעם משהו ישתנה פה. הדברים עולים בשיחות אל תוך הלילה בעיקר אחרי פעילויות עשירות בתכנים, יוזמות בשטח בשטח החינוך.
    שנה טובה
    גילה שלו

12. גילה –

    א) תודה!
    ב) בעניין חוסר התקוה – הוא לא רק נחלת הציבור הערבי. גם בשׂיחות אינספור בציבור העברי אני נתקל שוב ושוב בחוסר-אמונה בסיסי בכך שאפשר לשנות משהו לטובה.
    ג) נקודת מפתח בעיני היא שהשׂיחות עם הציבור הערבי תתחלנה להתנהל גם בערבית. או-אז תפציע ההבנה בשני הצדדים שיש כאן נכונות לשנות את המצב, ולא רק נכונות אלא גם אפשרות.

13. פינגבאק: בין כסה לעשור – שנה חדשה, שאלות וותיקות, כתה א’ ולשכות תעסוקה « דווקא – הבלוג של ירון בן-עמי

14. פינגבאק: השמאל הלאומי: "ציונות של אדמה או ציונות של אנשים" « mall Talk$

סגור לתגובות.