מצורף בזאת מכתב שהגיע זה עתה לתיבת הדוא"ל שלי, מאת הרקטור היוצא של אונ' חיפה, פרופ' יוסי בן-ארצי, המוקיע את הדו"ח של תנועת "אם תרצו" כנגד מרצים/ות לא-ציוניים/ות. אני מזדהה עם תוכן הדברים, ולפיכך הבאתי אותם כאן.
*** ******* ***
לחברות וחברי הסגל שלום רב,
אני מניח שכמוני גם אתם קיבלתם הבוקר את המייל שמצורף למטה, המתיימר לבקר את הנעשה באקדמיה בשמה המזויף של הציונות.
זהו מסמך מחפיר המבייש את שמה של האקדמיה, ואת ערכי היסוד עליה היא מושתתת, לא כל שכן הוא עומד בניגוד משווע דווקא לערכים הבסיסיים של התנועה הציונית אותה מתיימרים כותבי המסמך לרענן לכאורה, אך מטילים עליה קלון.
המסמך הזה נושא את ריחו הבאוש של המקרתיזם, ואת הרוח הרעה הנושבת מחלקים מסוימים בחברה הישראלית, רוח של לאומנות קיצונית, סתימת פיות והגבלת חירויות יסוד, גם זאת בניגוד משווע לרוח 'מגילת העצמאות' הנישאת בפי מחברי המסמך לשווא.
אוי לה לאקדמיה בישראל שהוציאה מקרבה ומקיימת בתוכה 'חוקרים' ו'מחקרים' שכאלה. לא מהפכנים 'ציוניים' הם- אלא מוטנטים מסוכנים של הציונות, אבותיה ומייסדיה, ושל האקדמיה הישראלית.
הבה נוקיע את המסמך, מחבריו ומפיציו , אשר ברוב פחדנות מסתתרים תחת 'שם שולח' ריק, כך שלא יוכלו לקבל אפילו תגובות ממכותביהם,
בברכה,
פרופ' יוסי בן-ארצי
רקטור
הסתה, הדרה והטייה אנטי-ציונית באוניברסיטאות
בעקבות דיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת ב-28 באפריל 2010 פנה יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון אורלב, לתנועת "אם תרצו" ביקש להכין דו"ח מלא על אודות ממצאיה בעניין הדרה, סתימת פיות והטיה אנטי-ציוניות באקדמיה בישראל. בהתאם להחלטת ועדת החינוך יועבר הדו"ח למועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), וזה מצִדו ילמד את החומר ויציג את מסקנותיו לוועדת החינוך של הכנסת.
שלא כטענות וההשמצות שהופצו מאז קיום הדיון בכנסת מטרת דו"ח זה אינה לסתום פיות אלא להיפך: להוביל לחופש אקדמי אמיתי בישראל, לחשוף את עָצמתה והיקפה של ההטיה האנטי-ציונית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ולהקנות לכלל ציבור הסטודנטים בישראל את הזכות ללמוד ולחקור באווירה של חופש, כבוד הדדי ופתיחות שלמרבה הצער חסרים היום במערכת ההשכלה הגבוהה.
ממצאים עיקריים
א.
חלקו הראשון של הדו"ח מתבסס על מחקר שבחן את היחס לציונות וללאומיות בחוגים למדעי המדינה באוניברסיטאות בישראל באמצעות בחינת הסילבוסים של קורסים העוסקים בנושאי לאומיות וציונות. המחקר נערך בחודש מאי 2008 בליווי אקדמי של ד"ר אודי לבל וד"ר רן ברץ. מן הדו"ח עולה שהאחוז הכולל של המחקרים האנטי ציונים והאנטי לאומיים הנלמדים בכלל האוניברסיטאות בחוגים למדעי המדינה הוא כ- 80%, ואילו אחוז המחקרים הציוניים והלאומיים הנלמדים בחוגים למדעי המדינה הוא כ- 20%.
המשך חלק א' של הדו"ח דן בניצול מעמד מצד המרצים לקידום עמדות פוליטיות חד-צדדיות. בנובמבר 2009 כתבה פרופ' נירה חטיבה, האחראית על סקרי המשוב הנערכים למרצים באוניברסיטת תל-אביב כי "יש תלמידים לא מעטים של מרצים (בעלי דעות שמאליות) שמתלוננים מרה ומדווחים שהם נפגעים מאוד מהצגת הדברים המנוגדת לדעתם אבל חוששים להביע דעות מנוגדות בשיעורים פן הדבר יפגע בציונים שלהם או בדברים אחרים שהמרצה יכול להשפיע לגביהם".
עוד כתבה פרופ' חטיבה שהיא "נתקלת בהמון תלונות של סטודנטים לגבי מרצים לא מעטים ומתחומים שונים, שמביעים בשיעורים דעות שמאלניות קיצוניות, שתוקפים את מדינת ישראל, את צה"ל, את התנועה הציונית וגם גרוע מכך". הסטודנטים, הוסיפה, "יושבים בשיעורים מתוסכלים".
מחקר זה ממחיש את הממצאים שעלו מסקרי ההוראה ומציג עדויות קונקרטיות רבות המעידות על תחושה של סטודנטים רבים ולפיה תחת המסווה של חופש אקדמי מנצלים מרצים רבים את מעמדם להפצת תעמולה ועמדות פוליטיות קיצוניות ונתונות במחלוקת, כל זה תוך עירוב מוחלט שבין האקדמי לפוליטי ולעתים אף תוך הצבת אישים ופעילים פוליטיים מארגוני שמאל קיצוני בתקן של מרצים אורחים. עדויות נוספות מראות התייחסות מפלה, משפילה ולא עניינית כלפי סטודנטים שמבקשים להציג עמדות אחרות. מלבד עדויות הסטודנטים מציג הדו"ח כמה סילבוסים שממחישים את היקף ההטיה והחד-צדדיוּת. למשל, באחד מהם נדרשים סטודנטים להשתתף בפעילויות שטח של ארגוני השמאל הקיצוני "מחסום ווטש" ו"יש דין" ואף לקבל על זה תמורה כספית. להמחשת חומרת ההטיה והאווירה מוצג גם מחקרה של גב' טל ניצן שזכתה באות האגודה הישראלית לסוציולוגיה על מחקר שקבע שחיילי צה"ל הם גזעניים כיוון שאינם .אונסים נשים פלסטיניות.
ב.
חלק ב' של הדו"ח מאיר את העובדה החמורה שבשנים האחרונות נהפכו הקמפוסים בישראל לכר פעילות נרחב של הסתה ותמיכה בטרור מצד תאים אנטי ציוניים. הדו"ח מציג כמה כנסים שנערכו בשנים האחרונות בתוך תחומי האוניברסיטאות באישור הנהלות האוניברסיטאות ותוך ניצול חופש הביטוי וההתאגדות של תאי סטודנטים להפצת שנאה, תמיכה בטרור וקריאות להשמדת ישראל. יש לציין שבדו"ח הוצגו רק כמה מקרים קיצוניים, אך מדי שנה נערכים עשרות אירועים דומים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.
ג.
חלק ג' של הדו"ח מציג את מידת מעורבותם של פרופסורים, מרצים ואנשי אקדמיה ישראלים בקריאות להטלת חרם, עיצומים וסנקציות על מדינת ישראל. הדו"ח מציג את מעורבותם של מאות אנשי אקדמיה ישראלים בשורה ארוכה של עצומות, מאמרים, נאומים ופעילויות שנועדו לפגוע במעמדה הבין-לאומי של ישראל בכלל ובמעמד האקדמיה הישראלית בפרט.
רצוננו להודות לד"ר דרור אידר על הייעוץ והסיוע בהכנת הדו"ח, לד"ר אודי לבל ולד"ר רן ברץ על הייעוץ האקדמי שנתנו בהכנת מחקר הסיבלוסים בשנת 2008, לארגון "מוניטור האקדמיה הישראלית" ולגב' דנה ברנט על העבודה הנרחבת והמעמיקה שעשו על מנת לגבש את ממצאי חלק ג' של הדו"ח ולעשרות הסטודנטים שאזרו אומץ ומסרו את עדויותיהם בפנינו.
לקריאת הדוח המלא: http://www.stuffings.co.il/Im-Tirzu/AcademicSpeechGag.pdf
היי אורי
זה מאוד אירוני שיוסי בן-ארצי יוצא כנגד הפאשיזם של 'אם תרצו'. במהלך שלוש השנים האחרונות, בהיותו הרקטור, עשה בן- ארצי כל שביכולתו בכדי למסמס כל נסיון של דיון ציבורי ברחבי הקמפוס. בהנהגתו, נדחקו ההפגנות החוקיות לאזור שולי (גבעת ההפגנות), הליך בקשת האישור להפגין הפך דרקוני, סטודנטים הועלו לוועדות משמעת ובכל מי שהעז להביע דעתו בפומבי, שיסע בן- ארצי את אנשי הבטחון.
כל זאת נעשה בתנאי אחד, שהמפגין הוא מצד מסויים של הקשת הפוליטית… מפגינים מצד אחר, זכו לסובלנות ראויה לציון, ולא הגיעו באותה תדירות לוועדות המשמעת (מיותר לציין שלא עמדה להם התנהגות מופתית בתור מגן מציפורני הביטחון הפנים אוניברסטאי…)
בנוסף, רקטור שרואה בסטודנטים כמי "שהגיעו לאוניברסיטה על מנת להעתיק עבודות ובחינות" (ציטוט שלו), אל לו להתפלא כאשר תנועה מעתיקה רטוריקה של מפלגות אנטי דמוקרטיות שפועלות בישראל… זאת אמורה להיות בעבורו ההוכחה הניצחת לכך שצדק.
חופש אקדמי הוא לא רק החופש של מרצים ללמד ולהגיד את אשר הם מאמינים בו, חופש אקדמי אמור לכלול גם את החופש של הסטודנטים להביע דעתם בגבולות חוקי מדינת ישראל. בשלוש השנים האחרונות (בהן הייתי פעיל חברתי באוניברסיטה), עשה בן ארצי כל שביכולתו בכדי למנוע זאת מהסטודנטים.
ובנימה אקטואלית יותר- חידה: איך קורה שהפגנה שקיבלה אישור מדיקן הסטודנטים הופכת להפגנה לא חוקית?
היא מתנגשת בטעות עם 'שבוע חבר הנאמנים'… זאת הסיבה שהפגנה כנגד פעילות צה"ל במשט שקיבלה את אישורו של יואב לביא (דיקן הסטודנטים) הופכת לא חוקית, כך יש עילה להזמין משטרה, ולוודא שההפגנה תהפוך להפגנה אלימה…
בחמש השנים שבן ארצי היה רקטור – וקודם לכן כשהיה דיקן הפקולטה למדעי הרוח – הוא עסק בציד מכשפות. הוא הרחיק מחיפה את אילן פפה ועוד רבים וטובים. בתוך אוניברסיטת חיפה פועל באין מפריע סטיבן פלאוט שיסד אתרי שנאה ושטמה כמו המפרסמים דיבה על מרצים המעזים להביע דיעות. מה קרה?
אי אפשר יותר להראות את פניו המכוערות בעולם האקדמי בלי לנסות להיות "סמול"?
ואגב – חברי הסגל לא קיבלו באותו בוקר שום מסמך. המסמך של
מסתובב בשטח כבר זמן רב.
שאט הנפש – מוצדק. אבל אתה יכול לבחור לך דובר ראוי יותר
אני מצטרף לגיא. מניסיוני הדל אני יכול לומר כי הרקטור המכובד, במודע או לא, עזר להצמיח את המפלצת הזו.
גיא, סקפטית, אלי –
א) תודה על התגובות.
ב) אני אינני שׂבע רצון כלל וכלל מהמדיניות הנקוטה בקמפוסנו ביחס לחופש הביטוי הסטודנטיאלי. אין כאן, לדעתי, שום קשר לחופש אקדמי (שפירושו – שוב, לדעתי – אך ורק החופש לחקור וללמד מה שברצוני), אלא לחופש ביטוי גרידא. אבל חופש ביטוי חייב להיות.
לפיכך, הרי הבטחתי שטוחה לפניכם/ן, שאם יבוא יום בו אמצא את עצמי בעמדת השפעה בנושׂא (מה צריך להיות לשם כך, דיקן סטודנטים/ות?), אפעל נמרצות להרחבת חופש הביטוי הסטודנטיאלי בקמפוס.
ג) נניח לרגע שכל טענותיכן/ם לגבי חלקו של פרופ' בן-ארצי בהתפתחות המצב הקיים נכונות עד אחת – האם לא מתחייב מכך שיש טעם מיוחד לפרסם את מכתבו זה, שאפילו אתן/ם לא מצאתן/ם בו דופי כשלעצמו, ולהפוך אותו לנחלת הכלל?
ושתי שאלות נוספות, בעלות אופי כללי יותר:
האם לדעתכן/ם שמורה הזכות למי שטע(ת)ה לשנות את דעתו/ה, או שמא די בשגיאה אחת, ואפילו ברצף של שגיאות, כדי לשׂרוף מישהו/י לנצח?
האם יתכן, לדעתכן/ם, שיש קשר בין הרצון העז למצוא את כל התירוצים האפשריים כדי לפסול שיתוף פעולה עם (א)נשים אלו ואחרות, לבין מצבו העגום והמבודד של השׂמאל כיום?
פינגבאק: המקרתיזם לא יעבור – פרופ' יוסי בן-ארצי
אורי הבעיה שלפי פעולותיו של הרקטור, נראה כי ההתבטאות הזו היא הטעות… אני מאמין בזכות לשנות את הדרך, אבל הרקטור לא שינה את דרכיו (הוא דאג לבטל את האישור שנתן דיקן הסטודנטים להפגנה נגד פעילות צה"ל במשט, ובכך ליבה את היצרים עוד יותר…).
אני אשמח לשתף פעולה עם הרקטור, אבל לחבוט שוב ושוב בחופש הביטוי (זכות חוקית) ומצד שני לקדש את החופש האקדמי, נשמע לי יותר מידי כמו צביעות.
אני לא מאמין שיכול להיות חופש אקדמי במקום שלא דואג לחופש הביטוי, שהוא זכות בסיסית יותר.