14 תגובות על הפוסט “השׂמאל הלאומי – מדוע ולמה”

1. ברור שחכמה יתרה לא נוזלת ממך
   אגב שמאל וציונות או שמאל וישראל הם מושגים סותרים זה את זה

2. לא השכנעתי.
   אבל זה לא מפתיע, לאור העובדה שאנחנו חלוקים בדעתנו כבר מהמילה הראשונה של שם הבלוג שלך.

   הזוג מהתמונה חביב, אבל הם היו מוצאים חן בעיניי יותר כשלישייה פוליאמורית עם הומו ערבי.

3. אם כבר שמאל עם כוונות טובות וערכים שקל להסכים איתם, אבל גם לא מעט היבטים שדורשים תיקון, למה לא מרצ?

4. מרמיט –

   שתי המילים הראשונות בשם הבלוג שלי גזורות, כידוע לך היטב, מחוק יסוד: הכנסת, סעיף 7.א.1. אני מקבל בשׂמחה את העניין הדמוקרטי. עם היהדות, כמגדיר למדינה ולאופיה, קשה לי מאד.
   מצד שני, אינני יכול להתעלם מכך שזה הוא המונח הקיים בשטח, המקובל על רוב הציבור בארץ. גם בציבור הערבי, עד כמה שאני מכיר ונחשׂף, מתייחסים/ות לציבור "יהודי". זו המציאות, וצריך להתמודד אתה. גם אם נצליח לשנות משהו, זה יקח הרבה זמן ועמל.

   ***

   יוסי –

   בעיקר בגלל המילה השלישית בשם הבלוג. אני מעדיף לפעול במסגרת תנועה שצומחת מלמטה, מאשר להצטרף למפלגה שעתידה מאחריה.
   על סדר היום של מרצ אין לי שום סיכוי להשפיע, לפחות כל עוד אינני בוחש במנגנון המפלגתי. במפלגה נלחמים על תפקידים וכסאות. אין לי פנאי או חשק לזה. אני מעדיף לנסות לקדם רעיונות במעלה סדר היום הלאומי, ונראה לי שמצאתי ערוץ מוצלח למדי.

5. הטיוטה השניה נראית בינתיים הרבה הרבה יותר טוב מהמניפסט הראשון. אבל זה רק בינתיים, ונראה שהיא לא גמורה. כשהיא תהיה גמורה אוכל להגיב עליה. זה נראה עכשיו הרבה יותר כמו מצע של מפלגה, בצורה ממש מובהקת.
   אני לא חושב שהניתוח שלך לגבי זה שנשארו בערך 17 שנים למדינה היהודית נכון, אפילו לא קרוב. כלומר, ברצינות? אתה לוקח ישות מדינית מלפני אלפי שנים, במציאות אחרת לגמרי, ומשווה אותה למדינת ישראל של היום, רק על בסיס שזו היתה המדינה היהודית? מאז סוף מלחמת העולם הראשונה, לדעתי, לא השמידו מדינות. וזה כבר מתקרב למאה שנה. היחידה שאני מצליח לחשוב עליה היא יוגוסלביה, שהתפרקה למדינות לאום- עקרון שדווקא שומר על מדינת ישראל. אני חושב שבהחלט נהיה כאן עוד עשרים שנה, אבל בקצב הזה באמת לא יהיה כל כך כיף לחיות פה. לא שעכשיו תענוג גדול.
   אני באופן אישי אשמח להצטרף לשמאל הלאומי כשאהיה משוכנע בכמה דברים, לפי סדר החשיבות הבא:
   1. השמאל הלאומי ישים את הסוציאל דמוקרטיה כעקרון הראשון שלו, החשוב ביותר, ושעליו לא יתפשר.
   2. ישאף לשוויון זכויות מלא, ברמה החוקית והחברתית, של ערביי ישראל.
   3. ישאף דווקא למשא ומתן, ולא לנסיגה חד צדדית.
   4. יתנער מהבוטות שלו כלפי ה"סמול", בתור מי שעמד בפרץ והיה היחידי לאורך השנים שנלחם על זכויות אדם ושוויון כאן. בלי הסמול לא היה נשאר מי שיגיע לשמאל הלאומי.
   4. יוריד את רמת הבוטות למינימום.
   5. לא יצטרף ו\או יצרף אליו את יאיר לפיד, גם אם לפיד יצהיר בחדשות ערוץ 2 שהוא סוציאל דמוקרט מבטן ומלידה.
   זהו, אני מקווה שלא שכחתי משהו. זה מה שיצטרך השמאל הלאומי לעשות כדי לצרף אותי אליו, בהצלחה.

6. דור –

   הטיוטא השניה לא רק שלא גמורה, אלא בקושי התחלנו לעבוד עליה. המחשבה כרגע היא להוציא החוצה חלק אחרי חלק לדיון פומבי, וכשיחזרו תגובות מהשטח, לערוך אותן לכדי מסמך מאורגן. אני אמנם מופקד על העניין הזה, אבל אשקר לך אם אומר שאני יודע איך העסק יתפתח. נצטרך ללמוד תוך כדי התקדמות.

   לגבי החישובים: כן, הם נועדו ליצור פרובוקציא. אבל אני גם לא מקבל את המדינה כמובנת מאליה. וגם אם לא השמידו מדינות (אצטרך לחשוב על זה), עמים השמידו גם השמידו. ביחוד אותנו ינסו. עלולים לנסות שוב.
   והבעיא הגדולה יותר היא, כמובן, מלחמות הפנים. אני בהחלט רואה בעיני רוחי מצב בו פורצת מלחמת אזרחים שמחלישה את המדינה עד כדי כך, שאויבים מבחוץ יוכלו לחסל אותה. זה קרה בעבר, זה יכול לקרות בעתיד.
   לפחות אני אופטימי מספיק כדי לחשוב שאפשר גם לתקן את הקלקולים.

   לגבי הסעיפים שלך:
   (1) מסכים. עובד על זה במרץ, גם אם בינתיים בהצלחה מוגבלת.
   (2) בהחלט כן, אבל גם שוויון חובות מלא.
   (3) בהחלט כן. בכך יש שינוי מאז הטיוטא הראשונה, לפחות בהתבטאויות של אלדד יניב, שמדבר עכשיו הרבה על היוזמה של סלאם פאיאד. צריך להכיר, עם זאת, שלפעמים אין פרטנר. כל עוד יש, חובה למצות את ההזדמנות.
   (4) יש שני סעיפים תחת מספר זה. להוריד את רמת הבוטות – הלוואי. כאמור, הזירה הציבורית אינה מתאפיינת בנימוסים טובים בשום מקום. לגבי ה"סמול" – יש ויש, כרגיל. למעלה הבאתי אוסף גידופים שספגתי. לצערי נתקלתי בדברים חמורים בהרבה. השורה השניה בתגובה הראשונה לטור זה מקפלת בתוכה הרבה מאד מכל זה.
   (5) כן, וגם חיים רמון.

7. אני לא חושב שישראל נמצאת באיזה איום קיומי כלשהו, וגם לא רואה איך המדינה יכולה פשוט להתפוגג לה בקלות. אני חושב ששנים ארוכות, עשרות שנים למעשה, של יציקת פחד לתוך התודעה שלנו, עשו את שלהן.
   כשזה יקרה, נפגש שם. אבל לא תמצא אותי בהפגנות לא קונקרטיות על נונ-אבנט.
   אם השמאל הלאומי יצליח לקיים את הדרישה הראשונה שלי (שהיא החשובה ביותר, ואני משוכנע לחלוטין שזה יהיה לו קשה מאד, גם אם ינסה), זה יהיה פנטסטי. זה יכול לצייר את כל המערכת הפוליטית בכיוון אחר, של המדיניות החברתית כדבר הראשון שצריך לדאוג לו. אני חושב שצריך להסב את תעשיית הפחד מהקסאמים לפחד מהעוני, כדי לעשות את זה בהצלחה.
   בנוגע לשוויון זכויות, כבר דיברנו על מה אני חושב בנוגע לענישה על אי שירות. למה שלא נשלול את האזרחות וזהו?
   צר לי, שוב, על כל הגידופים שספגת מכל מקום, לצערנו זה ימשיך להיות ככה. דווקא השמאל הלאומי יכול להיות אחרת אם הוא ירצה.
   נכון, גם את חיים רמון צריך להשאיר בחוץ.

8. דור –
   לא בקלות היא תתפוגג (חו"ח השיוי"צ), אלא בדם ואש ותמרות עשן. היו גם היו מדינות יהודיות שהתפוגגו: בארץ-ישׂראל (כמה פעמים), בתימן, בכזריא, בדרום צרפת.
   אני ממליץ בחום לקרוא את הראיון של תומר פרסיקו עם פרופ' אילן גור-זאב, כאן:
   http://tomerpersico.com/2010/05/23/gur_zeev_interview
   הוא מסביר מדוע, לדעתו, הנימוק ש"מדינות כבר לא מתפוגגות" אינו תופס במקרה שלנו.

   שוויון זכויות וחובות – לא תודה, אני לא מצדד בשלילת אזרחות בהקשר זה, בשום צורה. מדוע לא תתמודד עם הנימוקים שאני כן מעלה, במקום עם אלה שלא?

   גידופים – הדבר המעציב באמת הוא שאתה הראשון שאפילו הצטער על כך. במקומות אחרים נעו התגובות לתלונותי בין "זה מה יש" לבין חסימתי והעפתי מהדיון לאלתר.

9. כבר זמן רב אני מתכוונת לקרוא את המניפסט של השמאל הלאומי. לצערי, רק בימים האחרונים קראתי את המסמך עד תומו. ועכשיו שסיימתי לקרוא, אני מחפשת מקום לפרוק את תסכולי.
   מלכתחילה חשבתי שאוכל להתחבר לטקסט, ואוכל סוף סוף למצוא תנועה פוליטית להזדהות איתה בלב שם.
   בדיעבד, מצאתי מסמך שמורכב מ-60 אחוז שנאה. שנאה כלפי, כדתיה, וכלפי הקהילה שלי. ואם יש משהו שמרתיע אותי, זוהי שנאה קולקטיבית ודה-הומניזציה.
   מסתבר שאני, בתור בוגרת החינוך הדתי לאומי: "גזענית, צרת אופקים באופן מביך, לא מוסרית, בעלת צורת חשיבה רדודה ופשטנית..". ואל תבלבלו לי את המוח עם זה שמטרת המסמך היא לקומם כדי לעורר וליצור שיח. מטרת המסמך צריכה להיות ללכד כדי לבנות ביחד חברה מתוקנת. ואת זה אפשר לעשות בלי שנאה.
   מעניין, מזכירים לא מעט את היחס ליוצאי עדות המזרח בתור טעות היסטורית שגרמה לניכור כלפי השמאל. אז עכשיו בוחרים לעשות אותו דבר ולהפנות את הזלזול כלפי חובשי כיפות? נראה לי ששוב תאבדו פרטנר, וחבל. כי הייתי רוצה לצעוד איתכם.
   מצאתי במסמך גם אמירות נהדרות. על שירות לאומי אזרחי, על השוואת זכויות אזרחיות לערביי ישראל, על הפסקת הכיבוש מתוך דאגה לעתיד שלנו. רק חבל שהכל טבע בתוך כל כך הרבה שנאה.
   הכי אהבתי את הפתיחה, בה דובר על כך ש"תהליך השלום" אינו היעד אלא הדרך ליעד- חברה מוסרית עם ערבות הדתית. אם זהו היעד האמיתי, לא הבנתי למה בתיאור הפגנת השמאל הלאומי, מתואר בעיקר לינץ' ממוקד במתנחלים. אף אחד מ"הדוברים" לא הזכיר את "היעד האמיתי".
   עצוב שהכותבים בחרו בדרך הכי קלה לאגד אנשים- שנאה לאחר.

10. שׂרה שלום –

    בגדול, אני מסכים אתך על הניתוח של הטיוטא הראשונה. לגלות אותה עכשיו, כשההתלהבות כבר התחילה להדביק את הלבבות, מן הסתם מאכזב מאד.

    החדשות הטובות הן שיש בתוך התנועה גם קבוצה משמעותית שלוחצת לאמץ טון דיבור אחר לגמרי. לדעתי, אין צורך כלל בהגדרת "אחר" והתקפתו כדי לעבות את השורות שלנו. נהפוך הוא – צריך לקבל בחיבוק רחב את כל מי שרק רוצה להצטרף. אבל אני נחשב קיצוני בעניין הזה.
    וכן, אפילו בטיוטא הראשונה יש המון רעיונות נהדרים, שאפשר ללכת אתם רחוק מאד.

    עוד חדשות טובות הן שהטיוטא השניה כבר בדרך. אני מזמין אותך לבקר, ולהתרשם מהגישה שם. הנה –
    http://wiki.smoleumi.org.il/index.php/%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%AA_%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D

11. מכיוון שאף אחד לא דיבר כאן על נכונות 'השמאל הלאומי' לרדת מהציד על פטורי השירות מצה"ל ומהביטוי "משתמטים" הדמגוגי המסית והמכפיש כלפיהם ואולי ככה בקטנה, גם להכיר בעוול שנעשה לקבוצה זו במשך השנים, אני מבין שעדיין מושמטי צה"ל הם מחוץ לכל דיון וזה בסדר להדיר אותם. כל עוד שינויי הטיוטה לא מתכוונים לרדת בגדול מההסתה נגד המושמטים וגם להתנצל עליה, אני אמשיך לחפש שמאל אחר.

12. מושמט 51 –

    הרבה ביקורת היתה על הפרקים האלה במניפסט, לטעמי מוצדקת ברובה. הקו המערכתי כרגע הוא לקרוא לכינון שירות לאומי אזרחי, שיאפשר לכל אחת ואחד למצוא מקום בו ת/יוכל לשרת את המדינה.

    הטיוטא הראשונה לא תעבור עריכה מחדש. היא עומדת כפי שהיא, לטוב ולרע. הטיוטא השניה נמצאת באחריותי, וכל עוד תשאר באחריותי, לא יהיו בה דברי הסתה.
    בעיא אמיתית היא שאני לא מספיק להשקיע את כל הזמן שהייתי רוצה להשקיע בפיתוחה ובעריכתה של הטיוטא השניה. עזרה וסיוע יתקבלו בברכה.

    חוץ מזה, מותר לשאול מה עניין המספר 51?

13. בעיה מסוימת שתותיר את התנועה הזו ב"שלולית" גם אם היא יותר גדולה, זה השימוש בביטוי "שמאל". זה סוג של אקט התאבדות שיווקי.

    נדמה לי שבוחרי המרכז בישראל, שמהווים לפחות שליש מהכוח האלקטורלי, הם למעשה חסר אידאלוגיה ובעיקר פרגמטי. כלומר- סוציאליזם מעניין אותו כקליפת השום, ושמאל עושה לו עזמי בשארה בכל הגוף. מעניין אותם בעיקר- מה "נכון" או מה "חכם" לעשות במצב מסוים, מאשר מצפן מוסרי בדבר מושגים כמו שיוויון.

14. פינגבאק: גם אני השמאל הלאומי » Archive » השמאל הלאומי – מדוע ולמה?

סגור לתגובות.