לא נותן לו אצבע

השבוע אשרה הכנסת את חוק המאגר הביומטרי. לכאורה, עוד נצחון לכוחות השחור. למעשׂה, הישׂג מרשים לנאבקים נגד החוק וצעד חשוב לקראת דמוקרטיה ישירה. הנה מדוע:

היוזמה להקים את המאגר הביומטרי, בראשות ח"כ מאיר שטרית (ואשתו רותי?) מתחלקת לשניים: החלק הראשון, שעליו כמעט שאין מחלוקת, שואף להנפיק לכל אזרחי/ות המדינה תעודות זהות מתוחכמות, שיהיה קשה מאד לזייף, ושתאפשרנה רמת זיהוי גבוהה יותר של נושׂא(ת)ן. הערמת קשיים על זייפני מסמכים היא מבורכת, ויכולה להועיל במגוון גדול של מקרים. ודאי שיש בה כדי להועיל להתפתחות של דמוקרטיא ישירה, בה יתבקש הציבור להצביע לעתים מזומנות יותר מאשר פעם בשנתיים וחצי. החלק השני, השנוי במחלוקת חריפה, שואף להקים מאגר נתונים לאומי שיכלול טביעות אצבע, תווי פנים ושאר פרטים מזהים וביוגרפיים לגבי כל אחת ואחד בציבור. מה יקרה כאשר יזלוג מאגר נתונים זה לידי ארגוני טרור בינלאומיים, חוגי הפשע המאורגן, וסתם פקידים מושחתים במשׂרדי הממשלה השונים? את זה יכול/ה הקורא/ת לדמיין לבד ללא עזרתי.

והיכן ההישׂג שדיברתי עליו? קודם כל, בדחיית הקמת המאגר הכולל. כוונתם המקורית של שטרית וחבורתו היתה להתחיל להקים את המאגר תיכף ומייד, ולחייב את כלל הציבור להרשם בו. בפועל, המאגר שיוקם יכלול רק אזרחיות/ים שתתנדבנה להרשם בו. אמנם, ברור שברגע שיאושר התקציב נוצף בשלל פרסומות הקוראות לנו להצטרף למהפכה הביומטרית, ושתסברנה לנו אילו ברכות תצמחנה מכך. אלא שאותן פרסומות ממש תשרתנה גם את תנועת הסירוב הקמה והולכת כבר עתה. ככל שהממשלה תשתדל יותר לשכנע לטובת המאגר, כן תזכה ההתנגדות לפרסומת חינם.

שנית, בהיסח הדעת ממש הושׂג כאן הישׂג דמוקרטי ישיר מרשים. בעקבות תנועת מחאה אזרחית, שהעניקה רוח גבית לכמה צדיקים/ות גם בכנסת, המדינה, ויתרה המדינה על סמכותה לכפות מדיניות על האזרחים, והעמידה עניין בעל חשיבות גבוהה לבחירת הציבור. רוצים – יתנו אצבע. לא רוצים – לא יתנו. לדעתי יש כאן צעד וחצי לטובת דמוקרטיה ישירה: לא רק שמאבק ציבורי הצליח להכתיב לכנסת הנציגים מדיניות, אלא שהמדיניות מחזירה את הכדור לידי הציבור.

שלישית, יש כאן צעד חשוב לכיוון האחריוּתִיוּת (accountability). החוק החדש קובע עונשים חמורים למדי נגד מי שיעשׂה שימוש לרעה בנתוני המאגר. להלן מתוך הידיעה שקושרה לעיל:

שנה עד שבע שנות מאסר, כלפי עובדים או אזרחים שישתמשו בנתוני המאגר שלא כדין […] מי שישׂיג נתונים מהמאגר הביומטרי במישרין או בעקיפין או מי שיעשׂה שימוש שלא כדין, דינו יהיה שבע שנות מאסר. אדם שימסור אמצעי זיהוי ביומטריים ומי שלא ינקוט אמצעים סבירים לשמירת סודיות ואבטחת המידע, יהיה צפוי לעונש של חמש שנות מאסר […] מי שיערוך השוואה בין אמצעי זיהוי ביומטריים שניטלו מאדם לבין אמצעי זיהוי שבמסמך הזיהוי יקבל עונש מאסר של שלוש שנים. מי שיגרום ברשלנות לגילוי אמצעי זיהוי דינו יהיה שנת מאסר. ראש הרשות שלא יעשׂה הכל למנוע את העבירות יידון לחצי שנת מאסר.

ביחוד מוצא חן בעיני הסעיף האחרון. כיון שתחת "הכל" ניתן לכלול גם ריצה בעירום מלא ברחובות תוך זעקות שבר "אל תעשׂו שימוש בלתי-ראוי בנתוני המאגר הביומטרי", יש כאן פתח רחב להרשעות. אין כמו עונשי מאסר כדי לכפות אחריות מיניסטריאלית. את העקרון שנקבע כאן נוכל להחיל בעתיד גם על דירקטוריונים של מפעלים מזהמים, על שׂרים שמשׂרדיהם מעסיקים עבדי קבלן מתחת לשׂכר המינימום, ועוד כיד הדמיון הטובה.

טוב, בסדר, אולי בכל זאת...

אבל – (וכי העליתן על דעתכן שהטור הזה יסתיים ללא "אבל"?), כל זה לא מספיק! כל נקודות האור שמצאתי תלויות בנכונות של כולנו להמשיך ולהאבק נגד המאגר הביומטרי. אם לא נרים קולנו עכשיו, הציבור התמים יאמין לפרסומות ויצטרף בהמוניו. אם נשקוט על השמרים במהלך השנתיים שמקציב לנו החוק, נמצא את עצמנו מתוייגים ומאופסנים, עם פחות פרטיות ויותר סכנות.

את המאבק יש לקיים בכמה דרכים. ראשית, צריך ליצור לחץ ציבורי להחמרת הענישה. עובד/ת ציבור שת/ידליף נתונים מתוך המאגר צריך לקבל שבע שנים בפנים בלי שאלות ובלי שום שיקול דעת. מי שיעשׂה שימוש לא חוקי בנתונים צריך יכנס לכלא ל-20 שנה. את סעיף הרשלנות אפשר בשקט להגדיל ל-3 שנים, ועל כשלון בתחום האחריות המיניסטריאלית יש לגזור 3 שנים, ואולי אפילו 5. אם המערכת כה בטוחה כמו שח"כ שטרית חוזר ומבטיח לנו, ודאי שלא צריכה להיות לגורמים העוסקים בדבר בעיא עם עונשים כבדים יותר. הרי הכל יהיה בסדר, לא?

הערוץ השני של המאבק נגד המאגר הביומטרי יתרכז בתחום הרישום. ככל שהרישום יהיה נמוך יותר, כן יהיה קשה יותר להעביר את החוק המלא בעוד שנתיים (או ארבע). על חזית הסרוב להפוך את ההצטרפות למאגר למשהו מביך, לא אופנתי, סוג של אות קלון. כאן נתחרה ראש בראש מול טובי המוחות של משׂרדי הפרסום, שישומנו בכספי ציבור. כמה יצירתיות וקולניות אנחנו יכולות להיות?

הערוץ השלישי יפעל בדרך שונה לחלוטין. הרחק מעין הציבור, בהצנע ובהחבא, תפעל לה חוליה קטנה ומובחרת של האקרים מנוסים. הללו יעשׂו ימים כלילות בבדיקת דרכי הגישה למאגר, יפעילו את כל התחבולות הידועות (ועוד כמה שתומצאנה במיוחד לרגל העניין), כדי לפרוץ למאגר ולגנוב את נתוניו. ולכשיעשׂו זאת, יתייצבו עם עורכי דינם מול התקשורת ויגידו: הנה, פרצנו למאגר הביומטרי. נראה לכם שבין-לאדן יצליח גם?