ויאמר יהוה אל אברם: לֶךְ לְךָ מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל הארץ אשר אַרְאֶךָּ. ואעשׂך לגוי גדול […] הבט נא השמימה, וסְפֹר הכוכבים – אם תוכל לספור אֹתם. ויאמר לו: כה יהיה זרעך (בראשית יב א-ב, טו ה).
on a TWA to the promised land...
לפני שבועיים, בפרשת בראשית, בראנו את האדם. מיד לאחר הבריאה, בעודו מביט במעשׂה ידיו להתפאר, מברך אלהים את יצורי-אנוש שברא, זכר ונקבה: "פרו ורבו ומלאו את הארץ, וכִבְשֻהָ, ורְדוּ בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרֹמֶשֶׂת על הארץ" (בראשית א כח). רוצה לאמר, מיד עם בריאתו קיבל האדם הוראה ברורה להתרבות ככל יכלתו, עד שימלא את הארץ. מששת ימי בראשית הוגדר כמושל הטבע, מי שניתנה לו ברכה אלהית לנצל אותו כרצונו ולתועלתו.
בשבוע שעבר, פרשת נח, שוב אותו סיפור. עם תום סיפור המבול, כששוב היתה איזו פיסת אדמה יבשה שאפשר ליטוע בה גפן (צדיק גדול היה נח, שלא תטעו), חוזר רבש"ע ומברך את שׂרידיו הלומי השיט של המין האנושי: "ויברך אלהים את נח ואת בניו, ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ, ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ, ועל כל עוף השמים, ובכל דגי הים – בידכם נִתָּנוּ" (בראשית ט א-ב).
לעתים ניתן לקבל מן התנ"ך את הרושם שהמין האנושי בכלל, ועם ישׂראל בפרט, עסוק יום וליל בלהרגיז את רבונו של עולם. אבל אם נתבונן לרגע באופן בו התייחסנו להוראה הבסיסית שקבלנו מיד לאחר בריאתנו, ושוב לאחר אסון המבול, הרי שאנחנו דוקא ממלאות/ים את תפקידנו נאמנה. מאז המהפכה החקלאית, לפני 12,000 שנה בערך, עסוק המין האנושי בריבוי טבעי כמעט חסר מעצורים. הטבע כולו, על החי, הצומח והדומם שבו, משועבד לרצוננו ולתועלתנו. אנחנו המין השליט על הארץ. אבולוציונית, ניצחנו. אבל באיזה מחיר?
אין צורך להכביר מילים השמדת המינים, על הסכנות האקולוגיות החריפות הנשקפות לנו, ועל הכח העולה של הארגונים הירוקים בעולם המתקדם. גם אם נאמץ גישה צינית לחלוטין, שאין בה שום עניין או רחמים על מינים אחרים (או אפילו על מיננו שלנו), וגם אם לא נשתכנע מהתחזיות הקודרות של האקולוגים, עדיין לא צריך להיות אל גור כדי לשׂים לב שהעולם הולך ונעשׂה צפוף. מנהיגי העולם ומנהיגותיו, שבאחריותם/ן לדאוג לעתידו של המין האנושי, חייבים/ות לתת את הדעת על כך. כיצד ניתן למנוע התפוצצות אוכלוסין, כזו שתמיט על האנושות כולה שואה נוראה?
שיטה מוכרת אחת להגביל גידול אוכלוסין נוסתה בסין בשני הדורות האחרונים. המתכון פשוט למדי. בשלב הראשון, טבח המוני של עשׂרות מיליונים. בשלב השני, משטר דכאני המעניש כל זוג שמביא לעולם יותר מצאצא אחד. בינתיים נראה שהסינים הצליחו לבלום את גידול האוכלוסיא. אלא שלשיטה זו יש שתי מגרעות מרכזיות. הראשונה מוסרית, ומובנת מאליה. אבל גם אם נאמץ את הגישה הצינית, הטוענת שמוסר הוא מותרות, עדיין צריך להמתין ולראות כיצד תתמודד סין עם הזדקנות אוכלוסייתה, כאשר כל אותם בנים יחידים ובנות יחידות תאלצנה להתמודד עם מאות מליוני קשישות וקשישים – הוריהם/ן.
שיטה אחרת, עדיפה בעיני בהרבה, היא תשׂומת לב מיוחדת להשׂכלת נשים בכל רחבי העולם. מן המפורסמות הוא שהשׂכלת נשים היא אמצעי המניעה הטוב והיעיל ביותר. במילים אחרות, ככל שנשים משׂכילות יותר, כן ההריונות שלהן מועטים יותר ומתוכננים יותר. יוצא אם כן שיש כאן אמצעי, שלטעמי לפחות הוא חיובי יותר ומוסרי יותר מטבח המונים, לנסות לעצור את הריבוי הטבעי של המין האנושי. אבל האם יהיה בו די?
הנבואה ניתנה כמובן לשוטים, אבל דומני שהתשובה שלילית. גם אם תצליח האנושות להעלות את רמת החיים ואת רמת ההשׂכלה בעולם כולו, עד שיואט קצב הגידול הטבעי במידה מספקת, אנו עלולות/ים למצוא את עצמנו במצב של התפוצצות אוכלוסין קטסטרופלית בתוך דורות ספורים. שיפור קיצוני ברמת ההשׂכלה של המין האנושי הוא חובה דחופה, אבל אין בו די. צריך לחשוב (גם) על משהו אחר.
וכאן אנו חוזרים לאברהם אבינו. "לך לך מארצך" ציוה רבש"ע, והציווי נכון גם לימינו. דרך נוספת להתמודד בטווח הארוך עם גידול האוכלוסיא האנושית היא להגדיל גם את מרחב המחיה שלנו. לך לך מארצך – כלומר מהארץ, מכדור הארץ. "הבט נא השמימה, וסְפֹר הכוכבים" – ואז היכנס לחללית והפלג אליהם. חזון הכוכבים של אברהם מסמל, לפי הפירוש המוצע, שלב חדש באבולוציא של המין האנושי: עידן החלל.
כרגע יתכן שהדברים נשמעים דמיוניים ובדיוניים – אבל תנו דעתכם: כבר לפני 40 שנה עלה בידי המין האנושי להנחית אנשים על הירח. חשבו על ההתקדמות הטכנולוגית במשך 40 השנים הללו, ודמיינו מה יקרה אם נחזור לזירת החלל באותה רצינות ובאותה נחישות בה אנו מתייחסים לזירת התקשורת (איך נראו טלוויזיות לפני 40 שנה? וכמה זמן לקח לטקסט כתוב לחצות יבשות, אז והיום?)
אם נתקענו בדרך לחלל עד היום, הרי זה משום שממשלות העולם העדיפו להתמהמה, ולבזבז את משאביהן על מלחמות חסרות טעם כאן על הארץ. כשתקבל האנושות החלטה אסטרטגית לפרוץ החוצה מן הארץ, השמים כבר לא יהיו הגבול. רק הדמיון.
הבעיה שלי עם החזון הזה הוא פשוט בעיית הגודל,
כדי לייצר מהפכה טכנולוגית ותשתיתית שכזאת
יהיה צורך בשיתוף פעולה והשקעה לטווח ארוך באותם סדרי גדול,
שידרוש הדברת העוני או שלום עולמי,
דבר שני לא ברור מה הטכנולוגיה שישתמשו בה,
כדי להקים דברים שנגיד שהם בקצה המדע הפיסיקלי,
לא ברור כמה הנדסית הם ניתנים למימוש
להרים מאות טונות מחוץ לכדור הארץ אפשרי בכלל ?
לא ברור
אבשלום ברוך הבא –
לא רק לך לא ברור, לא רק לך יש בעיא. מובן מאליו שכתבתי כאן חזון כללי ורחוק. את זה אני מרשה לעצמי לרוב בטור פרשת השבוע; גם התורה והנביאים מלאים בחזונות רחוקים כאלה. לפעמים הם אפילו מתממשים.
לטכנולוגיא אינני דואג. היא תפותח. כשהנחיתו את האדם הראשון על הירח היו אולי שניים וחצי אנשים בעולמנו שחשבו על האינטרנט (לא כולל אל גור). לאור כך אני מרגיש פטור ממחשבה על הפרטים הטכנולוגיים של מסעות חלל בעוד 40 שנה.
מה שכן, אתה צודק לגמרי באבחנה לגבי הצורך במיגור העוני ובשלום עולמי. נאה דרש בוב דילן כשהצביע על תעשׂיית הנשק כאחראית ראשית למלחמות. אותה תעשׂיה ממש יכולת בקלות להסב את פסי היצור לצרכי חקר החלל והתיישבות בו. אנשי המו"פ אפילו ישׂמחו. למאכערים לא יהיה אכפת, כל עוד הכסף ימשיך לזרום כסדרו.
כל מה שצריך להתניע מהלך כזה הוא, למשל, החלטה של אובאמה. עד כדי כך הדבר אפשרי. ואם לא עכשיו, הסינים הבטיחו להנחית אדם על הירח עד 2020. הם עובדים יסודי מאד (כאמור בטור), ואני מאמין להם שיצליחו. אם לא אובאמה, אסטרונאוט סיני על הירח כבר ימריץ את האמריקאים.
קל להיות שמרן וציני, אבל מבט מפוכח על תולדות המין האנושי מלמד שאנחנו נמצאים בתהליך פיתוח מואץ, שהולך וגובר באורח גיאומטרי. להסביר בדיוק איך יפעל מנוע החללית כאמור אינני יודע, אבל הכיוון הכללי ברור לי. החוצה, מכדור הארץ. קדימה לחלל.
אולי לא הצלחתי להבהיר בדעותי אני בכלל לא שמרן,
רק ניסיתי לתת בעיה של סדרי גודל,
כדי להשקיע את סדרי הגודל הנדרשים כדי לשנע אנשים בכמויות לחלל ואפילו לשכנם שם צריך כל כך הרבה סדרי גודל של מהפכה, שבכלל לא בטוח אם הנדסית ניתן ליישמם.
הוא נניח שמחר מפתחים טכנולוגיה של הגעה למסלול שהיא גם בטוחה גם נקייה גם לא יוצרת נזק אדיר לסביבה
עדיין יש אין ספור מכשולים,
מה שאני מנסה להגיד שאותה הפתחות לא חייבת להתרחש, כדי שהיא תתרחש, צריך כמויות כל כך אדירות של שינוי חברתי,שבאותה מידה ניתן לדבר על שלום עולמי.
לדוגמה הרי ברי שהדברת רעב הוא בגדר המשאבים שיש כמה כמה עשרות שנים להציע, אך זה לא מתרחש.
לא מתוך ציניות ניתן להגיד, שלא חייבת להיות התפתחות "חיובית". בהחלט ייתכן שהאנושות תהיה במצב דיסאוטופי או לפחות ללא שיפור משמעותי עוד כמה עשרות או מאות שנים.
מהפכת המידע התרחשה בין השאר בגלל קלות השכפול, ברגע שיש לך פרוטוקול IP כל לשחזר את התבנית שלו.
ברגע שיש לך קונספט של קוד אז (יחסית ) ניתן לשחזרו בקלות במקומות נוספים.
אבשלום, מהטכנולוגיה שאנו מכירים כיום, אכן נראה שהדבר בלתי אפשרי. אבל קפיצות הטכנולוגיה שמתרחשות בשלוש מאות השנים האחרונות מראות שמה שחשבנו כבלתי אפשרי היום, הופך בהחלט לאפשרי מחר.
אם ניקח את בעיית השינוע לחלל, הרי שעל פי הטכנולוגיה הקיימת כיום, בלתי אפשרי לשנע מיליארדי בני אדם לחלל, ובטח לפלנטות אחרות, מחוץ למערכת השמש, המרוחקות מרחק שנות אור.
אבל אם נניח שתפותח הטלפורטציה, ונוכל להעביר אנשים למרחק שנות אור, במהירות האור, ללא שימוש באנרגיה אדירה, הרי שיש לנו פתרון.
אורי,
בתורת האבולוציה, יש את תיאוריה מקובלת מאד שמסבירה את תופעת הפחתת הילודה.סלקציית R/K. על פי התיאוריה הזאת, יצורים שנמצאים בסביבה מסוכנת, מעדיפים להעמיד צאצאים רבים ולהשקיע בהם מעט(R). אם הסביבה בטוחה, ואין סכנה גדולה לצאצאים, היצורים יעדיפו להעמיד מעט צאצאים, ולהשקיע בגידולם הרבה (K). יש מינים שחיים בסביבה טורפת ומסוכנת להם, כמו דגים קטנים. אלו ישריצו עשרות אלפי צאצאים, מבלי לגלם כלל, ומתוכם ישרדו בודדים. לעומתם פילים, שאין לצאצאיהם סכנה רבה, כאשר הם מוגנים בעדר, מעמידים צאצאים מועטים, אבל משקיעים רבות בגידולם, ובהדרכתם. המנעד R-K קיים גם לפעמים בתוך אותו מין. מין החיי בסביבה יציבה מעמיד מעט צאצאים, בעוד שאותו מין בסביבה מסוכנת, מעמיד יותר צאצאים.
אותו הדבר נכון גם לבני אדם. ככל שהסביבה מסוכנת יותר (מחלות, מלחמות ועוני), האדם יעמיד יותר צאצאים. ככל שהסביבה יותר יציבה (עושר, בריאות גבוה ושלום), כך בני האדם מעמידים פחות צאצאים.
כך שהפתרון על פי תיאוריית סלקציית R\K, הוא ליצור שלום, שיגשוג ובריאות. נראה שאחד התנאים ליצירת תרבות כזאת, היא השכלת נשים (שזה שלב מפתח בהשכלה של כלל האוכלוסיה). אולי ככל שיש יותר משכילים ומשכילות, כך יותר קשה להניע את ההמונים לפתרונות-אינסטנט, כמו מלחמות.
כך, שאת אנרגיות הפיתוח המדעי של האנושות, נדמה לי שכדאי להשקיע בפיתוח מדעי-חברה שעובדים, ובאמת יכולים להסביר לנו כיצד משכינים חברות דמוקרטיות, משכילות ומשגשגות.
ועד שיהיה שלום, שבת שלום לך ידידי, וד"ש לבנות 🙂
טל הבעיה שמה שאנחנו מחשיבים קפיצות דרך מתרחש במרחב מאוד מצומצם של תחומים טכנולוגיים, במלים אחרות האם זה שהמחשב בא שלי יהיה עם שני טרה זכרון בהרד דיסק משפיע על היכולת התשתיתית נגיד ליצור מעוט שיעיף את כל רותם עשרות אלפי טון הנדרשות , או כבל שמחבר בין כדור הארץ לרקיע, או רכב לנחיתה או כל אחת מאותן טכנולוגיות דמיוניות שחובבי התחום העלו בעבר?
הבעיה, היא אם תרצו אותה בעיה של סדרי גודל, והשקעה ממשלתית, כדי שכל אחד מהדברים האלו יקרו צריך השקעה אדירה משותפת, בעולם שחוששים מהשקעה ממשלתית כדי למגר עוני, אני לא רואה איך זה מתקיים באופק.
טל –
מבחינת האבולוציא של המינים בטבע אתה צודק. ברגע שנכנסה האבולוציא הממטית לתמונה, המצב משתנה. ראה את החברה החרדית בארץ. הם חיים באותם תנאים כמו שאר החברה העברית-יהודית (למעשׂה, אפילו בבטחון רב יותר, כיון שלרוב לא משרתים בצבא), ועדיין בוחרים להעמיד המון צאצאים ולהשקיע פחות בכל אחת/ד.
אבשלום (וטל) –
יש כאן שני קווי דיון. בכל הקשר לטכנולוגיא, אני שׂם מבטחי בכושר ההמצאה של המין האנושי.
המחשב הוא רק דוגמא אחת. חשוב אחורה לימי נפוליאון, ושאל את עצמך מה הסיכוי באותה תקופה שאנשים יכנסו לתוך קופסת פח, ויטוסו לכל קצווי תבל. מי היה מעלה בדעתו דבר כזה בכלל?
וברגע שנפרוץ לחלל יקרו עוד דברים מעניינים. נגלה עוד חומרים חדשים, שנוכל להפיק מהם אנרגיא ולבנות מהם כלים. נגלה עוד מרבצי ענק מהחומרים שאנחנו כבר מכירים. נוכל לשנות את כל יחסנו לזיהום הסביבה (מה אכפת לנו להטיל כמויות עתק של פסולת גרעינית אל תוך השמש? ואולי בכלל דוקא בכיוון השני, החוצה לחלל?)
לא כאן הבעיא.
הבעיא היא ביכולת של המין האנושי לשתף פעולה. אמרתם שלום עולמי, אמרתם מיגור העוני – אני בעד! לכן אני מקדם את חזון הכוכבים, שהוא עבורי האמצעי ולא המטרה.
אחת הסיבות למלחמות היא תעשׂיית הנשק, שיש לה אחיזת חנק על השלטונות בכל העולם. אני אומר – ניתן להם תעסוקה חלופית. כך נתרום לשלום, כך נלחם בעוני. מדוע שמעגל הקסמים לא יעבוד לטובתנו לשם שינוי?
נכון שעכשיו נראה הכל רחוק ובלתי-אפשרי, אבל כך נראים כל החזונות בהתחלה. עצם העובדה שאנחנו מנהלים את הדיון עכשיו, ושב"ה יש עוד כמה קוראות וקוראים העוקבות/ים אחרינו, גם היא צעד קטן בכיוון הנכון.
הי אבשלום,
לעיתים קרובות, קפיצות טכנולוגיות, מתרחשות במוחו של אדם בודד. הן אינן דורשות השקעה ממשלתית, אלא רק ראש חושב ויצרתי. אינשטיין פיתח את התיאוריות חובקות העולם שלו, באמצעות עפרון ודף.
אינני יודע מה יהיה השינוי שיביא לכך שהאנושות תוכל לחפש דרכה בינות לכוכבים. אולי הוא לא יצטרך להנעת מסה, כיוון שיתברר שניתן להמיר את המסה לאנרגיה, ואנרגיה הרבה יותר קל לשגר למרחקים.
בכל מקרה, עד שהשינוי הזה יקרה, אני הייתי מתרכז במדעים הרבה יותר פרקטיים: איך מביאים שלום ושיגשוש.
שלום אוֹרי, מה שהיה נחמד לי השבוע בבלוג, שהוא דומה לחזון של ג'ין רודנברי בשעה שהוא יצר את , מסע בין כוכבים והקונספט של הצי הבין כוכבי גם מבחינת טכנולוגיה וגם מבחינת חזון חברתי.
אם יוצא לך, נסה לראות את הפרק האחרון של העונה הראשונה של הדור הבא, The Neutral Zone אמריקאים בני המאה העשרים מגיעים בעקבות הקפאה קריונית למאה העשרים וארבע לאנטרפרייז ולא מסוגלים להסתגל לשלום ולחוסר החומרנות של החברה. אחד הגיבורים מתעקש לנסות לדבר עם הברוקר שלו למרות שמסבירים לו שחומרנות כבר לא משחקת שיקול ושהחברה האנושית כבר מעבר לכך.
אוֹרי –
מביאים ראיה ממסע בין כוכבים? כנראה שכן.
אני אוהב לצטט בהקשר הזה את דבריו של הנביא מיכה (פרק ד):
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים. וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד-רָחוֹק וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ וְאֵין מַחֲרִיד כִּי-פִי יְהוָה צְבָאוֹת דִּבֵּר.
אפשר להגיע לשם. לא יהיה פשוט, אבל אפשר.
אגב, הערה לאורי אמיתי,
נניח שיום אחד תתפתח הטכנולוגיה הנחוצה.
אך מה לנו ולטכנולוגיה הזאת? לא אתה ולא אני אנשי פיזיקה או מדע-טילים.
אנו במקרה הטוב מחוברים למדעי החברה והרוח.
האם לא כדאי שנשקיע את מרצנו בתחומים, בהם אנו יכולים לסייע? כמו להבין מתוך ההיסטוריה, כיצד ניתן להגיע לשלום, או מתוך הבנת החברה האנושית, כיצד להגיע לחזון מיכה?
טל –
והרי זה בדיוק מה שאני עושׂה פה בטור. מביא ראיות מן האבולוציא, מהתורה, אפילו מההיסטוריא, ששלום אפשרי.
וגם אני מנסה להתוות דרך.
האין זו שליחותם של אנשי-הרוח?