מר ינשוף בתנוחה אופיינית
לפני שבוע בדיוק פרסמתי כאן קריאה לניסוח של קול קורא סוציאל דמוקרטי. ברוח 140 סימני הדפוס של טוויטר הוגדרו גבולות הקול הקורא באותו מספר של מילים.
אחד הקוראים הותיקים ביותר כאן בבלוג, מר ינשוף, הרים את הכפפה ועשׂה מעשׂה. 140 מילה בדיוק על סוציאל-דמוקרטיא.
את דבריו השארתי כמו שהם, על אף שלדעתי כדאי להכניס חלוקה לפסקאות, ואולי גם לשנות סימני פיסוק פה ושם. אני גם לא בטוח שהמילה "יהודית" שייכת להקשר זה, אבל אפשר ורצוי להתווכח על כך. הנה הדברים:
מטרת הס"ד הישראלית היא חברת שיתוף יהודית דמוקרטית המבוססת על מגזר האנשים העמלים למחיתם: מימוש ריבונות כלל הציבור על נכסי המדינה הגיאוגרפיים, הפיננסיים והרוחניים; הענקת שירותי רווחה ובריאות הולמים מתוך אחריות הן כלפי מקבלי הסעד והן כלפי מממניו; הקפדה על כך שהמלאכה תכבד את בעליה הן בתחום השכר ותנאי העבודה והן במאמץ חינוכי לכבד את העבודה ולא את ההון; תמיכה בהתאגדויות עובדים ובפעולה אזרחית למען מטרות ציבוריות בכלל, ומאבק במנגנוני ניצול הציבור, מחברות כוח אדם ועד הפשע המאורגן; חינוך לנוער על פי דרכו במסגרות אוטונומיות למחצה, ועידוד החינוך המדעי/טכנולוגי והחברתי/הגותי על פני הכשרת עובדי שרותים; פעולה יזומה לביזור הנכסים הפיננסים מאזור המרכז אל יתר אזורי הארץ, וכן דאגה לחיבורם הפיזי של חלקי הארץ השונים באמצעות העדפת תחבורה ציבורית; ניהול משאבי הטבע של ישראל באופן שיותיר אותם גם לדורות הבאים; שיתוף נרחב של הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות ברמה המקומית והארצית כאחד.
מה דעתכן/ם?
חותם בעיניים פקוחות לרווחה.
הבעיה לטעמי היא במימוש ולכן המשפט האחרון בעיני הוא משפט המפתח:
"שיתוף נרחב של הציבור בתהליכי קבלת ההחלטות ברמה המקומית והארצית כאחד.".
על הרעיון הזה התוכנית תקום ותיפול…
אני גם חושב שעל 90% מזה אפשר לקבל תמיכה של רוב מרשים בציבור בלי שום קשר לימין ושמאל (אם הם מפסיקים לריב על יצוג בכנסת לרגע וחושבים על מהות…).
מרק
לאיזה מספר מינימאלי של חתימות מכוון הפרויקט?
או במילים אחרות-
איזה היקף חתימות ייחשב הצלחה ואיזה, כשלון?
ברוח הסולידריות הס"ד מישהו מוכן לחתום לי על ערבות למשכנתא?
אלמוני –
אין לי תשובה ברורה לשאלה שלך. אולי משום שחתימות על הטקסט הזה הן תחנה מוקדמת במסע ארוך מאד. בעקרון, ככל שיתגייס למאמץ ציבור גדול יותר, כך נאסוף יותר חתימות. אם מדובר רק באתר עבודה שחורה ובבלוג שלי, לא נגיע רחוק.
גששית –
הבה נתחיל בכך שתצייני את שמך האמיתי, ואולי כתובת דוא"ל. אח"כ נעבור לשלב ההיכרות האישית, בו ארצה לדעת מה מצב חשבון הבנק שלך, איזה נכס את מעוניינת לקנות, ולאיזו מטרה.
נו, אז מה עניין יהדות למפקד הסוציאל-דמוקרטי?
לדעתי, לא שייך. אני מציע לנסח את המשפט הפותח מחדש כך:
מטרת הס"ד הישראלית היא חברת שיתוף אזרחית ודמוקרטית…
הרי גם המילה דמוקרטית היא סדין אדום בעיני לא מעט אנשים בישראל, שלא לדבר על המילה אזרחית, וחמור מכולן: ישראלית. למה לא להוריד גם אותן?
העובדה הפשוטה היא שמרבית אזרחי ישראל הם יהודים ומרביתם – אם לשפוט על פי שיעורי ברית המילה, המוזות וכיו"ב – מעוניינים לטפח מרכיבים מסויימים בזהותם היהודית, ורואים אותה כרלוונטית לחייהם. מדוע להתכחש לזה? מדוע לא לנצל את האנרגיות העצומות הגלומות בזהות הזו, לשם קידום אינטרסים של הס"ד?
מר ינשוף –
ראשית, לא כתבתי סדין אדום. שאלתי מה עניין יהדות לס"ד – שאלה שונה.
שנית, על "דמוקרטיא" לא נוותר, כיון שהיא מהווה מחצית מסוציאל-דמוקרטיא, ורק עם סוציאליזם הרי איננו רוצים להשאר.
אזרחות, להבנתי, מקובלת על מרבית הציבור. מי שאינו מעוניין בה שייך לרוב למיעוט הכופר גם בלגיטימיות של המדינה. ציבור זה אינו נמנה עם הקהל אליו פונה הקול הקורא, לפחות בשלב זה.
אני מסכים כמובן שהיהדות רלוונטית מאד לחיי רוב הציבור בארץ. מאידך, היא משאירה בחוץ כשישית ממנו, ודוקא שישית שחיוני לשתף במשׂחק.
בעיני, התועלת השולית שינבע מעירוב היהדות בעניין קטן בהרבה מהנזק המיידי שיגרום.
ועיקרן תחילה: אני אמנם שייך לאותו ציבור הסבור שהיהדות יכול וצריכה להיות גם סוציאלית גם דמוקרטית, אבל במפקד זה מקומה לא יכירנה. מספיק לה שהיא נדחפת גם כך לכל מקום.
יש כאן שיקול ריאל פוליטי פשוט: ללא התיחסות ליהדות, לא הצליחה כאן שום תנועה ושום מפלגה לעלות מעבר לאפסון אלקטורלי. מכאן שרוב הציבור מעוניין בשילוב בדרך זו או אחרת באורח חייו הפרטי והפוליטי כאחד. אם אתה כזה חובב דמוקרטיה, הרי אין חובה הגזורה מעצם הדמוקרטיה להתעלם ממאוויי לבו של הרוב המוחץ של הציבור (נגיד שלושה רבעים ממנו).
אשר לשישית הנזכרת (אני משער שאתה מתייחס לערבים אזרחי המדינה), גם להם יש מאוויים פוליטיים, ותתפלא: הם קשורים בזהותם הערבית. אינני אומר שצריך לנהל פוליטיקה של זהויות – היא דבר מתועב בעיני – אבל ההתעלמות משאלות הזהות מייצרת פוליטיקה של רעיונות טהורים ותלושים, והיא מתועבת עלי לא פחות.
טהרנותך האידאולוגית, סופה שתביא אותך אל חוסר רלוונטיות מוחץ.
ואפשר גם הפוך –
במקום להמשיך ולדחוף את היהדות לכל סדק אפשרי, אפשר לפרוץ את הגדרות הישנות ולהתחיל לחשוב על רעיונות חדשים, כמו שמהפכנים/ות אמורים/ות לעשׂות.
אני, תמים ובלתי-רלוונטי שכמותי, דוקא רוצה להפריד את הדת מהמדינה. במדינה יש אזרחים. דתות ראוי להן שתתרכזנה באתרי פולחן ותפילה, ובעיקר בלב.
אכן תמים ובלתי רלוונטי.
העובדה שמסודר לך יותר בעין כשמפרידים בין דת ומדינה, מתעלמת רק מן האנשים עצמם המאכלסים את פונקציית האזרח במה שנוח לך לקרוא מדינה. הניסיון להתעלם מן המבנה המחשבתי שעל פיו הם מקיימים את חייהם חמנע ממך את האפשרות לנהל איתם שיחה משכנעת ויוביל אותך או לחוסר רלוונטיות מוחלט, או לכורח לאלץ אותם לחשוב כדרכך.
טהרנות אידאולוגית עוד לא חוללה שום מהפכה.
נהדר, רק תחליפו את "שיתוף נרחב" ב"שיתוף מלא" ותוסיפו, "תוך עידוד השיח הדמוקרטי והחינוך לאזרחות פעילה" וחתמתי
לא רק לי בעין. גם במציאות יהיה מסודר יותר. תופתע לשמוע, הפרדת הדת מהמדינה עומדת על סדר היום הדמוקרטי-רפובליקני מאז המהפכה הצרפתית.
מבנה מחשבתי: אם נקפוץ על הציבור ונדחוף לו במורד הגרון את השאלה היהודית, כנראה שבאמת לא יצליח להתעלם ממנה. צריך לזכור, עם זאת, שההתעקשות לעשׂות כן תפתח צוהר לעוד כמה שאלות מעניינות. למשל:
האם רפורמים יכולים להתפקד סוציאל-דמוקרטית?
ומה עם הגיורים של הרב דרוקמן, כשרים לצורך המפקד או לא?
ואתיופיות מה? צריכות טבילה לפני החתימה או שאפשר גם ככה?
ושומרוניות?
יהודים משיחיים?
חב"ד?
אתה בטוח שאתה רוצה להתחיל עם כל זה?
לא רק לך בעין: החיים לא יהיו מסודרים. לא היו עד היום, לא יהיו מהיום. שיטה שלטונית טובה והשקפה פוליטית פוריה היא זו שאיננה מבקשת לאכוף סדר על החיים, אלא לאפשר לאנשים לסדר בכל בוקר מחדש.
מבנה מחשבתי: אתה לא צריך לקפוץ על הציבור ולדחוף את שאלת היהודיות בגרונו. היא כבר נמצאת שם ממילא, והוא לא מצליח להתעלם ממנה, איתך או בלעדיך.
לגבי השאלות הספציפיות ששאלת:
א. בעיני, בוודאי.
ב. בעיני, כמובן.
ג. בעיני, חס וחלילה.
ד. בעיני, הן בפנים (גם בעיני המחוקק דהיום, אגב.)
ה. שאלה יותר מורכבת, אבל בסופו של דבר, בעיני – למה לא?
ו. עיין התשובה הקודמת.
ז. אני בטוח שנמאס לי כבר מההתחמקויות מזה.
נ.ב., בעניין הפרדת הדת מהמדינה מאז המהפכה הצרפתית: מה שהפריד את הדת מהמדינה באירופה בכלל ובצרפת בפרט איננה המהפכה הצרפתית אלא מלחמות העולם, וגם זאת בהצלחה מוגבלת בלבד.
מהפכה צרפתית: לא אמרתי שהיא הפרידה הדת מהמדינה, אלא שמאז (אולי צ"ל לפחות מאז) הפרדת הדת מהמדינה נמצאת על סדר היום.
הצלחה מוגבלת בלבד? כן. לכן אנחנו ממשיכים לנסות לשנות ולשפר. מהפכה, כבר אמרנו?
התחמקויות? כלל וכלל לא. בסך הכל הדגמה לאופן בו השאלה היהודית תסיט את כל הדיון, כך שכל מאמצינו יגלשו להתבוססות רבתי בשאלת "מיהו יהודי?".
גם היום מתנהלים מאבקים חברתיים תוך שימוש במסורת, שברובה היא יהודית. כך המאבק נגד גירוש ילדי עובדים זרים מאזכר את חוקי הגרים המקראיים (שהם קודמים ליהדות, לטעמי, ואף מנוגדים לה, אבל זה לדיון אחר). כך המאבק נגד הפרטת הקרקעות התנהל תחת ססמא (והפעם יהודית לגמרי בעיני) הלקוחה מספר ויקרא.
מותר להתייחס ליהדות. לפעמים אפילו כדאי וצריך. אבל אסור להמשיך ולערבב אותה בהגדרות.
מדוע?
כיון שהיהדות היא גלותית מיסודה, וכך היתה רוב שנותיה. היטב ידוע לך שב-2500 שנות קיומה (בערך) היו רק 80 שנה בהן חיו יהודים בארץ בתנאים של חירות מדינית. 80 שנה שהורתן במלחמת אזרחים, סופן במלחמת אזרחים, ומשכן כל כולו אף הוא מלחמת אזרחים. כל השאר – שעבוד מלכויות וגלות.
בשׂכל עשׂו מייסדי המדינה כשקבעו את שם המדינה "ישׂראל". אני מציע להמשיך בקו שלהם, ולא לחזור למלכוד היהודי.