חנוך מרמרי

כבר כמה וכמה ימים שמסתובבות השמועות שלאף גוף רשמי אסור לאשר או להכחיש. שלשום כתב חנוך מרמרי, דמות ותיקה ורבת-זכויות בעיתונות העברית, טור באתר העין השביעית של המכון הישׂראלי לדמוקרטיה, תחת הכותרת רחשים ברשת. ברצוני להתייחס לכמה מדבריו.

קל מאוד להוציא צו איסור פרסום. הולכים לשופט (אצלנו הולכים בדרך כלל גורמי הביטחון), משכנעים אותו (ללא קושי, לרוב), והנה צו. בעיה גדולה הרבה יותר היא כיצד להפיץ צו כזה. לאיזו רשימת תפוצה הוא מיועד? לעיתונים גדולים בלבד? לאתרי חדשות ומידע? לכל אתר בישראל? לכל בלוגר? לכל טוקבקיסט? הנה מתברר כי יותר משקל להשיג צו איסור פרסום, קל לצו איסור פרסום להפוך למסמך חסר ערך.

האמנם? להערכתי, רוב רובו של הציבור בארץ אינו יודע דבר על הפרשיה, ולא שמע עליה כלום. נכון שמי שרוצה לדעת את הפרטים שנפוצים בינתיים יכול למצוא אותם בקלות יחסית באמצעות חיפושׂ גוגל פשוט. אבל כדי לדעת אילו מילים להזין בגוגל, צריך לדעת משהו על הפרשה. ומאין נדע אם עוד לא כתוב ב-ynet? אחד מאלף יודע. שאר ה-999 לא רק שאינם יודעים מה לחפשׂ, הם אפילו לא יודעים שצריך.

אבל דבריו של מרמרי מעלים שאלה חשובה יותר. על מי חל צו איסור פרסום? כשאתה עורך עיתון בדפוס, ערוץ חדשות ברדיו או בטלוויזיא, המצב ברור. מישהו (מי?) מביא לידיעתך את הצו באופן רשמי, ומרגע זה אתה מחוייב. אבל מה יעשׂה בלוגר שנפל לידיו מידע כזה? נכון לעכשיו, הידיעה המקורית של יוסי כץ עדיין מופיעה כאן בבלוג. איש לא הביא לידיעתי את הצו האוסר את פרסומה (שהרי אילו הביא, הייתי מסיר). אבל יותר מזה – מעשׂית, אני אפילו לא יודע שקיים צו כזה. אני רק מסיק זאת מכך שמצד אחד מסתובבת ידיעה עסיסית ביותר, מצד שני כל אמצעי התקשורת הראשיים שותקים לגביה.

בשלב מסוים, בתגובות, העיר לי אחד הקוראים שבעצם אני עובר על צו-איסור-פרסום. עובדתית, הוא לא דייק, שכן הצו תקף רק לגבי מי שנמסר לו, ולי כאמור לא נמסר. אבל מחשבות מפחידות החלו לעלות. אולי בכל זאת כדאי להוריד? הרי יש מן הסתם נימוק מבצעי להשתקה. אולי אני פוגע במאמצי החקירה?

עיניכן/ם הרואות, שהמידע עדיין במקומו. שתי סיבות לכך. הראשונה, כפי שציין מרמרי במאמרו, שתי הקהילות המדוברות (זו שממנה הגיע הרוצח וזו שאליה השתייכו קרבנותיו) כבר יודעות את כל הפרטים שאני מפרסם, עוד לפני שפרסמתי אותן. הטור שלי כאן לא ישמש הזהרה לאף אחד. כל מי שצריך להזהר יודע על כך כבר מזמן.

הסיבה השניה, חשובה ועמוקה יותר: צנזורא היא רעה חולה. היא מונעת מאור השמש לבוא ולטהר שחיתויות, ומאפשרת לעוולות ונבלים להתרבות בחושך. ובכל זאת, לעתים זו רעה הכרחית. אפילו אני מכיר בכך. אבל אילו הורדתי את הידיעה מרצוני, הרי שהייתי מפעיל על עצמי צנזורא מתוך ניחוש כוונותיו של הצנזור. דיכוי עצמי מרצון. כך נוצרים ומתבססים משטרים אפלים באמת.