7 תגובות על הפוסט “ציברור”

1. פוסט חשוב, היה הגיוני לפרסמו קודם בבלוג קבוצתי שאתה שותף בו ואח"כ אצלך.

   בראש סדר העדיפויות שלי להלאמה: חינוך, בריאות* ורווחה (וגם מה שאמרת)

   * לא מבקש להלאים את קופות החולים, כן לייתר את הביטוחים המשלימים.

   החלפת המינוח המפחיד (אסוציאציות צ'אווס וכו) במונח לא מוכר לא תעזור. זהו שעשוע אקדמי ולא מהלך פוליטי.

   במקום להתעסק בטרמינולוגיה חשוב שנלמד לתעדף ולתמצת.

2. עדיין לא מאוחר; אשלח למערכת.

   לייתר ביטוחים משלימים – מורכב אבל מובן, פחות או יותר

   חינוך – כאן יותר מעורפל. האם אתה מתכוון לאיסור על שימוש בעבודה בקבלנות? על ציברור של כל בתי-הספר הפרטיים למחצה (טבע, אומנויות, דמוקרטי, פתוח)? ומה עם בתי-ספר פרטיים לגמרי?

   תעדוף ותמצות לא חייב לבוא על חשבון טביעת מונחים. אפשר גם וגם.

3. לדעתי יותר משחשוב לשאול מה להעביר לבעלות המדינה, חשוב להבהיר עבור מה להעביר לבעלות המדינה. ההלאמות האחרונות בבריטניה ובארה"ב (כמו גם הלאמת הבנקים בישראל בתחילת שנות ה 1980) אמנם מאשרות את דברי הפרופ' על כך שהבעלות הפרטית מיצתה את עצמה ויש צורך להשתמש בהון הלאומי, אבל הן נעשו לחלוטין למען מטרה אחת – הצלת בעלי ההון הפרטיים ששלטו בחברות והעברתן חזרה לבעלות פרטית כשהמצב יתייצב. (כעת בשל המשבר הנגיד פרנקל וגליה מאור מפקפקים בכדאיות הפרטת בנק לאומי, השריד האחרון מאותה הלאמה)

   העברת בעלות צריכה גם לכלול תוכן סוציאליסטי ודמוקרטי, לא רק צורה כזו, אחרת אנחנועדיין בתחום הדמוקרטיה הפורמלית. מי שצריך לנהל את הנכסים המולאמים הם לא פקידים ביורוקרטים, ממונים ע"י פוליטיקאים מלמעלה שנאמנים עדיין לאינטרס הכללי של ההון. הניהול צריך לעבור לנציגים נבחרים מאיגודי עובדים, מועצות צרכנים וועדי שכונות רלוונטיים. זו הדרך היידה להבטיח שהכלכלה תעבוד עבור הציבור ולא עבור קומץ.

4. אייל –

   אתה אומר דברים כלליים מאד. נניח שאת מפעלי ים המלח אפשר להעביר לנציגוּת של איגודי-עובדים (אני לא בטוח גם בזה, אבל ניחא). הדבר שונה מאד מציברור של היבטים שונים במערכות הרפואה, ולהבדיל החינוך.
   אני בהחלט בעד התארגנויות דמוקרטיות ברמה מקומית, שתשפענה הרבה יותר על הפוליטיקא הארצית. אני בכלל לא בטוח שאלו הגופים שצריכים להיות מופקדים על עבודת הניהול.

   לגבי הבנקים – דוקא לביבי ולזליכה היה רעיון מצוין לגבי בנק לאומי, לחלק את המניות לציבור. לכאורה, הפרטה. למעשׂה, ציברור.

5. פינגבאק: עבודה שחורה » אל תאמרו הלאמה, אמרו ציברור

6. אורי יש הבדל ענקי בין חלוקת מניות לחברה בבעלות המדינה. גם אם אנחנו מעוניינים בהשפעה ישירה של האזרחים על חברות ציבוריות, אם מפריטים לבורסה זה אומר שלא מחליטים כקולקטיב אלא כיחידים – כיחידים האינטרסים שלנו שונים מאשר כקולקטיב.

   כשזה מגיע לחברות משמעותיות כמו בנקים, מים, חשמל וכו', אני נוטה להעדיף שליטה קולקטיבית של הציבור – ואין לי בעיה שלזה תקרא ציברור.

7. ירדן –
   לא חשבתי מספיק עדיין על עניין חלוקת המניות לציבור, אבל לפי תחושת בטן אני בעד. גם הצעד בו המדינה מצבררת כך את הבנק הוא חשוב בעיני מצדו ההצהרתי.

סגור לתגובות.