צילום: אלעד גרשגורן
אמש התפרסמה בווינט ידיעה מאת אחיה ראב"ד בנושׂא זיהום האויר בחיפה והסביבה. הידיעה מבוססת על דו"ח שפרסמה אמש (כג תשרי, 11 אוק') הקואליציה לבריאות הציבור, המסכם למעלה מ-25 שנות מחקר. עיקרם של הדברים:
- ילדים המתגוררים באזור חיפה והצפון חשׂופים יותר לזיהום אוויר. התחלואה עד גיל 4 גבוהה ב-10%-30% מהממוצע הארצי. עד גיל 14 היא גבוהה ב-15%-50%.
- בידי הרשויות אין בסיס נתונים מקיף אודות כלל המזהמים המצויים באוויר, ומספר תחנות הניטור אינו מספיק ואינו מכסה שטחים נרחבים (למשל, כל הקריות).
- רמות הזיהום באיזור גבוהות בהרבה מהמקובל במערב אירופא, והמפעלים המזהמים אינם קרובים אפילו לעמוד בתקנים הנדרשים שם.
- פרט למחיר הבריאותי שמשלמים תושבי ישׂראל על היעדר הטיפול מצד הרשויות השונות, קיים גם מחיר כלכלי: עלות הכלכלית של הטיפול במחלות גבוה פי 42 מהעלות של מניעת הזיהום. במילים אחרות, מדיניות רכה כלפי מזהמים עולה למדינה פי 42, בהשוואה למדיניות קשוחה של מניעת זיהום ומניעת תחלואה בקרב האוכלוסיה.
למעשׂה, אין כאן שום חדש. מי שנשם אי-פעם בשכונת נווה-שאנן, בקריית חרושת או ביגור (ועוד כמה וכמה וכמה מקומות נוספים באיזור), יודע שמרכז התעשׂיה מול שפך הקישון הוא מזהם חסר אחריות. אם נביא בחשבון יחדיו את כל שנות החיים שנגזלות ממחלות טרם זמנן, אפשר אפילו לדבר על רצח. למי שלא האמין לנחיריו, עכשיו יש הוכחה מדעית.
אז מה אפשר לעשׂות בקשר לזה? כיון שהתעשׂיה בידיים פרטיות, וכיון שהדרג הפוליטי הוא האחראי העליון לחקיקה נגד זיהום ולאכיפתה, וכיון שהדרג הפוליטי נתון במידה מרובה בידי אותן ידיים פרטיות המחזיקות בתעשׂיה המזהמת, הדרך להלחם על חיינו היא להתארגן פוליטית. איך? כאן לא תספיק מפלגה ירוקה. את סדר היום הירוק צריך להפוך לחלק מהותי בסדר היום הלאומי – בכל מפלגה ומפלגה.
לפיכך אני מציע את הסעיפים הבאים, שכל אזרח/ית ת/ידרוש מהפוליטיקאים/ות המייצגים/ות אותו/ה:
- האויר והמים של מדינת ישׂראל הם משאב לאומי. תקני הזיהום המותר יקבעו בהתאם לתקנים המחמירים ביותר הקיימים כיום בעולם.
- הענישה על זיהום החורג מן התקנים המחמירים תהיה חריפה, ותכלול קנסות ומאסר לגורם המזהם עצמו, למנכ"ל החברה המפעילה, ולחברות/י הדיקרטוריון שלה.
אחרי הסיבוב הראשון של מנכ"ל וחברות/י דירקטוריון בכלא, נוכל כולנו לנשום לרווחה.
היום גם פורסם בידיעות אחרונות המודפס כי הזיהום בישראל הוא מהחמורים במדינות המערב וכי הוא עומד על פי 2.5 מהזיהום בניו-יורק או לונדון. כן, אותה לונדון בה לא היה ניתן לראות ממטר בגלל הערפיח לפני פחות מ-100 שנה.
יש תקווה לאחריתנו?
יש מתוס אורבאני על לונדון, שמתישהו במאה ה-19 חישב בה גאון אחד שעד שנת 2000 היא תטבע בשני מטר צואת סוסים.
יש תקוה, אבל צריך להתאגד ולהתארגן כדי להגשים אותה. כל עוד הכוח הפוליטי של בעלי-ההון חזק יותר מזה של הציבור, הם אלה שיקבעו, והם אלה שמזהמים. אבל הדרך היחידה לגבור עליהם היא ביחד. כפרטים אין לנו סיכוי.
אבל למה לעצור באוויר ובמים?
אותם אנשים שאפשרו את ההרעלה המתמשכת הזאת הם האנשים שמרגיעים אותנו שאין סכנה בקרינת הסלולר, בהפלרת המים… אלה האנשים שמאשרים את המזון המתועש שנמכר בסופרמרקט, ואת התרופות שנמכרות בבית המרקחת.
אני קורא את הפוסטים הפרקטיים והממוקדים שלך, ומתמלא תסכול עמום ומרגיז. אתה מנסה (באופן מרשים!) למצוא דרכים לקדם שינוי פרדיגמה במסגרת כללי המשחק הנוכחיים, ואני מרגיש צורך הולך וגובר לשבור אותם ולשרוף את השברים.
מרמיט –
תודה על המחמאות.
לשבור ולשׂרוף? כן, גם אני שר מדי פעם "עולם ישן עדי יסוד נחריבה", אבל אסור להחריב אם לא בונים חלופה מראש, או לפחות מניחים לה את התשתית.
וגם כך, מבחינתי מדובר בדיבור על דרך המשל. אני לא מעוניין בהפיכה אלימה, אלא במהפכה אזרחית. אני מבין שברגע האמת עלולה לפרוץ אלימות, אפילו סביר שתפרוץ. אבל מראש צריך לפעול כדי שתהיה מצומצמת ככל האפשר (כלומר, להשתדל שלא תהיה בכלל).
כן, נו, גם אני דיברתי על דרך המשל. גם אם הייתי רוצה לשבור, לא הייתי יודע מה בדיוק.
לפעמים אני פשוט מאבד סבלנות לנוכח הפער בין גודל האתגר והקצב האיטי של ההתקדמות. איבדתי אימון בהתארגנויות מחאה. אני מרגיש שאיכשהו, כל הכוונות הטובות מובילות בסופו של דבר לספין של איזה אינטרסנט ציני שגוזר קופון. זה נכון בענייני סביבה ובריאות כמו שזה נכון בענייני מדיניות וביטחון. פירמידת הכוח איתנה מכדי שאפשר יהיה לפרק אותה אבן-אבן. והיא מחדשת כל אבן שנפלה יותר מהר משההידרה מצמיחה ראשים חדשים.
אבל בהצלחה, מכל הלב.
i wish you prove me wrong
מה בדיוק… זה לב העניין.
גם אני מאבד סבלנות לפעמים (זה ניכר בכמה דיונים פה לאחרונה). לא פשוט להסתכל הרבה קדימה, ולהסכין עם הקצב האיטי. לא בגילי (עדיין, ברוך השם). וקשה כפליים כשבדרך צריך להתמודד גם עם כל הציניקנים, החכמים מאד בעיני עצמם. ועם הספקות המכרסמים, שאולי לא רק בעיני עצמם הם חכמים, אלא ככה סתם.
תמיד יש מישהו שגוזר קופון, אבל זה לרוב פחות מפריע לי. כל עוד גם המטרה שלי מתקדמת, שיגזרו קופונים. אדרבא – יסייעו לי בעבודתי.
פירמידת הכח: האמונה הפרטית שלי היא שהמעטפת שלה מתחדשת. זו הדרך שלה לטעת בנו יאוש. אבל מבפנים היא נאכלת ומרקיבה, וכשתתמוטט, זה יהיה ברעש גדול.
בהצלחה לכולנו – I wish WE prove you wrong
פינגבאק: סוכן זוטר, מקסימום לבלר » זה מה שקורה כשרוצים שמישהו ישנה את העולם בשבילך