כבר מזמן בא הזמן
לאחרונה התבשׂרתי על התארגנות אזרחית חדשה ומבורכת, ששמה כשם טור זה – חדו"ש. מדובר בעמותה, שנוסדה "כתוצאה מהכרה הולכת וגוברת מכך שבעיות חופש הדת והשיוויון בנטל פוגעות בחלקים גדולים של האוכלוסיה, מלידה ועד קבורה. הן מסכנות את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית." את העמותה יסד הרב אורי רגב, ופעיל בה מראשיתה העיתונאי המוערך שחר אילן. (לקבוצת הפייסבוק)
מטרות העמותה (לפי האתר הזמני), הן ארבע:
א. ישׂום הבטחות מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ושוויון זכויות ללא הבדל דת.
ב. פעילות למען הגברת השיוויון בנטל, הן בתחום השירות הצבאי והן בתחום העבודה, בין היתר באמצעות אכיפת תוכנית הליבה בכל מערכת החינוך.
ג. חינוך והסברה בנושׂא חובתה של החברה הישׂראלית לאמץ הלכה למעשׂה את עקרונות חופש הדת והשוויון כמרכיבי יסוד של הדמוקרטיה וכיבוד זכויות האדם והאזרח.
ד. הטמעת ההבנה שאין כל סתירה בין היותה של ישׂראל מדינה יהודית לבין ישׂום העקרונות של דמוקרטיה וחופש דת ומצפון. להיפך, ככל שתשתחרר הדת היהודית מכבלי הפוליטיקה והעסקנים המדברים כביכול בשמה, ייטיב הדבר את מעמדה.
בגדול, חתמתי. בפירוט, שלוש הערות. ראשית, יפה עשׂו ראשי העמותה כששׂמו דגש על בתי-הדין הרבניים. כפי שכתבתי כאן לא פעם, לב האחיזה של הציבור החרדי בציבוריות הישׂראלית אינו בכנסת, אלא בבית-הדין. נישׂואין וגירושין מצד אחד, גיור מצד שני. כשנצליח לפתוח מסלולים מקבילים, תאבד החרדיות את אחיזתה במדינה, וגם את אחיזתה ביהדות. ויפה שעה אחת קודם.
שנית, עניין החלוקה בנטל. באתר העמותה יש דגש על השירות הצבאי. מראש צריך להדגיש גם את השירות האזרחי. יהיה קל בהרבה לשלב את הציבור החרדי בשירות אזרחי מאשר בשירות צבאי.
אבל חשוב מכל – כדי לא להעלם כמו מפלגת שינוי של לפיד וחבורתו (זוכרות כזה דבר?), צריך מראש לעגן את כל הדיבורים במעשׂים. לפתוח מסלולי גיור בשטח, ולהלחם על זכויותיהם בבג"צ. להרתם למאבק למען הגיור של הר' דרוקמן. לתמוך משפטית בעגונות ובמסורבות גט. לשלוח לשטח גרעיני שירות לאומי אזרחי. ואולי חשוב מכל – לא לפחד, ולהתחיל לפסוק הלכה. ולחדש חידושים ביהדות. החל בכשרות חברתית (יחד עם "במעגלי צדק", למשל) וכלה במנהגים חדשים לחגים (נאמר, ל"ג בעומר ידידותי לסביבה). הדרך היחידה לבטל את המונופול החרדי הוא להתחרות בו באופן יעיל. נעלה ונצליח!
קדימה אורי, אני לגמרי איתך בקטע של פסיקת הלכה. אפשר להתחיל בביטול ברית המילה והמרתה באקט סימבולי.
ההצעה שלי בעניין הזה היא להשאיר את הבחירה לנער עצמו, כשיהיה בר-מצוה.
עם זאת, זו חכמה קטנה מצדי, כיון שאין לי בנים, ואני לא מתכנן עוד צאצאים.
לא, זאת חכמה גדולה. לחתוך זו חכמה קטנה.
האם חילוניות תוגדר כסוג של דתיות?
ומה הזכות לאזרחות לגבי "יהודי אב"?
בכל זאת: "אין סתירה בין יהודית לדמוקרטית" קצת נתקע תמיד בשאלה של לא-יהודים: באופן דמוקרטי שווים לכל אדם, אבל אז ה"צביון" היהודי של המדינה יכול להתמוסס.
בקיצור: זה יביא לקצת שחרור מן המפלגות הדתיות הקיימות, עד שהאחרות שיקומו במקומן יתמסדו יותר מדי גם הן.
מרק מיי וורדז.
רונית –
"דת" לטעמי היא מערכת אמונות שיש לה פטור ממס. לפי הגדרה זו חילוניות לא יכולה להיות מוגדרת כדתיות.
"יהודי אב" – מה זה?
אין סתירה וכו' –
לא יודע אם סתירה היא המילה, אבל יש כאן בעיא גדולה מאד, אין ספק. את הבלוג הזה התחלתי כדי לנסות לברר את הבעיא, ועוד רבה הדרך. ההצהרה במצע חִדוש לוקה בחסר כאן.
לגבי מפלגות: אישית, אני לא חובר לעניין הזה מהזוית המפלגתית. ובכלל, אני לא בעד "מפלגות דתיות" משום סוג.
מאידך, כל מפלגה היא לפי הגדרה ממוסדת, וכדי לשמור על מפלגה מהתמסדות "יותר מדי" צריך לעבוד קשה, והסיכויים להצלחה קטנים מראש. הרי השלטון משחית וכו'.
אבל יותר מכל, המטרה שלי היא להציב חלופה ליהדות הרבנית, שיותר ויותר הופכת לחרדית. כאן לא מספיק לדרוש שיגישו חזיר במזנון הכנסת, כמו ח"כ לפיד ז"ל בזמנו, ואפילו לא להנהיג ברית זוגיות.
אני רוצה שאנשים שאת קוראת להם "חילוניים" ירגישו שהם לא פחות יהודים מהחרדים. שתצמח זהות יהודית מחוץ לגדר של סידור התפילה ושולחן ערוך. וכן, שהיהדות החדשה הזו תהיה פתוחה הרבה יותר גם למי שניצב מחוץ לה, בין אם באזורים אחרים של היהדות, בין אם מחוץ ליהדות בכלל.
אם דת היא מערכת אמונות שיש לה פטור ממס (?!), למה חילוניות אינה דת? אתה חושב שחילוניות זה "חופש"? בסך הכל "חופש" הוא חלק ממערכת האמונות של החילוניות.
יהודי אב (father Jews) – אנשים שאביהם יהודי ואמם לא, והם בעלי זהות עצמית של יהודים. יש הרבה כאלה בגולה (כמה מחברי הטובים ביותר…), וחבל לפספס אותם.
לגבי ה"בעיא" וה"חילונים" (יש לך שם יותר טוב? הם לא חילונים? אשמח לדון באיפיונם) – אני מסכימה איתך.
ברוך השם, ברוך השם, שעדיין לא שינוי את הפסיקה שגם ה"חילונים" הם יהודים (אבל עם כל השינויים שחלים בתקופה האחרונה, מי יודע מה ילד יום).
פטור ממס –
קצרנות להכרה מטעם המדינה בארגון. לחילוניים פשוט אין ארגון.
שם טוב יותר לחילוניות/ים –
מקובלת עלי ההגדרה של עובד חברה קדישא אלמוני (בית-עלמין ירקון), ששירת את משפחתי באדיבות, ברגישות וביעילות כשנפטר סבי ע"ה. מיד עם בואנו שאל: "דתיים, מסורתיים או רגילים?" אני יהודי רגיל.
יהודי אב –
לפי חוק השבות, יהודים לכל דבר. בשאר המקרים והנסיבות אני מקבל את ההגדרה של מרן קישהונט – יהודי הוא כל מי שֶלָמה שלא יהיה יהודי?
או מהכיוון השני – מי שכבר רוצה להיות יהודי, שיהיה.
אורי, מה דעתך על היהודים המשיחיים?
אני מתכווון למאמיניי ישוע לא הרבי מלובביץ' (למרות שאם אתה רואה לנכון אתה מוזמן לחוות את דעתך גם עליהם..)
רגילים – אהבתי (ואימצתי).
ולגבי ההערה של יוסי: איך לי שום דבר נגד יהודים שחושבים שישוע הוא המשיח. שהם יסתדרו עם הבעיות הקוגניטיביות שבאות עם הקביעה הזאת. יש תת-מקרה של אלה, וזה היהודים שהם נוצרים בדתם, כלומר שייכים לכנסיה נוצרית (נגיד הקתולית). איפה באמת "לקטלג" אותם?
יהודים משיחיים –
אין לי דעה עליהם כציבור. באופן פרטי פגשתי אחד ידידותי למדי.
בנוסף, קבוצה כלשהי שבסיסה ביפו (לא פגשתי אישית) העבירה לידי לא פחות מ-110 עותקים של הברית החדשה (40 בתרגום דעליטש; 70 בתרגום האנונימי החדש), שאני מחלק לתלמידות/ים כספרי לימוד. אפילו נשארו עוד כמה עותקים. כמובן, אני מקפיד להזהיר את מקבלות/י הספרים שמקורם בארגון מסיונרי ושמטרת הפצתם היא המרת דת, ורוחץ בנקיון כפי כפילאטוס.
יהודים שמשתייכים לכנסיה הקתולית? הייתי עושׂה בדיקת שומה לפסיכולוג שלהם. חוץ מזה, לא בוער לי לקטלג אותם (או אף אחד אחר, למעשׂה).
חב"ד –
כאן אין לי להוסיף דבר על קביעתו המדוייקת של הר' שך ז"ל: הדת הקרובה ביותר ליהדות.
הם אכן עושים פלאים להפצת הספר המשעשע הזה. אם האנטי-משיחיים היו עושים דבר דומה, היה לי גם את הברית הישנה בבית…
רונית, בתור יהודי פוליתאיסטי בעל חיבה מיוחדת לאל דגון (ולבעל-זבוב בימיו הטובים), אני דורש קטגוריה משלי! המקדש המפלצתי בנמל חיפה הוא נכס צאן ברזל לא פחות מהגנים הבהאיים, והם אפילו לא יהודים.
פינגבאק: ל"ו צדיקים | יהודית, דמוקרטית, ישירה