בטור אמש החל נועם תירוש בניתוח משלו לשאלת השׂמאלנות שבטיוטת הספרי-יניב. בצדק הוא מצטער על כך שאין בטיוטא פרטים, ולפרקים אפילו דומה שאין מחשבה מספיקה. הספרי-יניב טובעים שילוש מסבר אוזן, המזכיר לנועם את חירות-שוויון-אחוה מהמהפכה הצרפתית, ולי את "על שלושה דברים העולם עומד" של פרקי אבות: דוגמא אישית, ערבות הדדית, הצנע לכת. עם זאת, כפי שהוא מעיר בצדק, ללא יציקת תוכן ממשי לשילוש הזה הוא נותר ססמא ריקה.
פריס-ליון 400 ק"מ בפחות משעתיים
ועדיין, ערב ראש השנה מצוה לנו ללמד זכות. ובנקודה אחת מלמדים הספרי ויניב זכות על השׂמאל בכלל, ועל הבנתם אותו בפרט: הרכבת.
הואיל ויהודים ורכבות וכל זה, אין מנוס בשאלת הרכבת מניתוח דיאלקטי ברוח הפילוסופיא הגרמנית. התיזא של הספרי ויניב היא שמדינת ישׂראל קטנה מאד. קטנטונת. עובדה. התגובה לעובדה זו טוענת שמרחק הוא בכלל לא שאלה. זה שנות דור שבאירופא וביפן נוסעות רכבות במהירות של 300 קמ"ש ויותר. החיבור של שתי העובדות הללו מוביל למסקנה מרעישה, שקשה להאמין עד כמה אינה משׂחקת תפקיד בפוליטיקא הארצית: ממשלת ישׂראל יכולה בכל רגע נתון לפתוח במפעל כביר, שבסופו לא יהיו יותר מרכז ופריפריא.
תארו לעצמכן/ם בעוד כמה שנים נוכל לעלות לרכבת בקריית שמונה, תחנה שניה בעפולה, שלישית בחדרה והבאה בת"א? ומשם מחליפים וישר לאשדוד או באר-שבע, דימונה, אילת. עם תזמון נכון ותפעול יעיל אפשר לעשׂות את הדרך הזאת בשעתיים, אולי טיפונת יותר. יהיה אפשר לגור היכן שרוצים, בלי קשר למקום העבודה.
ומה שׂמאלני בכל זה? קודם כל, המהפכניות והרהב. שנית, השאיפה לשוויון. תחנות רכבת גדולות מעלות את ערך הנדל"ן. תחנות רכבת קטנות (רשת משנה, על בסיס הרכבת שכבר יש) תעלינה את מחיר בטווח רחב עוד יותר. ויהיה אפשר לבנות ערים נוספות בכל מיני מקומות. מחיר הדירות ירד במרכז, ויעלה בכל הארץ. השוויון יגדל. הציבור יהנה מעלייה כללית ברמת הדיור ובאיכות החיים. הפריפריא תהיה אין. זה לא שׂמאל?
אבל אצלנו עושים הכל עקום תמיד.
מה תגיד על זה שבעיר הבירה מנסים לבנות רכבת כבר איזה 8 שנים או משהו? ועדיין הסוף לא נראה באופק. עד שהם יסיימו כבר יהיו בעולם רכבות שנוסעות על מגנט או משהו.
עכשיו הם צריכים לפתוח חלק שהם סיימו כי שכחו לחבר את החשמל… כל פעם עיכוב אחר ואי אפשר שלא לתהות על כך שהעיכובים בכוונה.
וגם כשתהיה רכבת בירושלים בטח היא תבוא כל 20 דקות ולא כל 2 דקות כמו באירופה. ובאיזה עיר בירה אין רכבת בכלל?
יש כאן חוסר הבנה בסיסית של איך העולם עובד.
העולם עובד ככה:
תרבות הצריכה דורשת שנקנה עוד ועוד מכוניות, שיוקמו עוד ועוד תחנות דלק, שכרישי נדל"ן יוכלו לבנות עוד ועוד קניונים וישובי שינה בדרך לאנשהו, כדי שנוכל לעצור שם למקדונלד'ס ולפוקס שלא לדבר על זה שהם אמורים גם להרויח כסף מהכבישים האלה ולא המדינה אמורה לתת כסף לתשתיות, אלא בעלי הון שגם מרויחים מהן.
אתה מציע כאן משהו שהוא לגמרי לא רווחי ולא הגיוני, הגזמת.
ועוד דבר: בתור תושבת "פריפריה" (מה זה? מי החליט? אני דווקא מרגישה שאני גרה בפסגת העולם)לפני שידאגו לי לתחבורה נוחה לתל אביב (במקרה יש לי אוטובוס ישיר ממקום מגורי לתל אביב) אשמח על האפשרות להגיע ממקום למקום בצפון ברכבת/אוטובוס/לא רכב פרטי. למה אני חייבת להחזיק רכב פרטי כדי להגיע למקום העבודה שלי, שגם הוא בצפון ?זה נראה למישהו סביר?
אוקי זה נכון אבל גם בכל העולם התרבות הקפיטליסטית עובדת בצורה הזו.
אין ספק שזה מעצבן בכל מקרה
טלי –
לא מכיר את המצב בירושלם, כך שאינני יכול להגיב. אבל קרה כבר כמה פעמים, אפילו בארץ הזו, שהצליחו לבנות ולהקים דברים שאשכרה עובדים.
לגבי תהייתך אם יש כוונה מאחרי כשלונות הרכבת – זו האשמה חמורה. ולא ברור כלפי מי. הייתי שׂמח אם מישהי/ו הי(ת)ה בודק/ת את זה. עצם העובדה שהנושׂא רחוק מאד מסדר היום הלאומי היא מביכה ומעציבה, ובעיקר מעידה על מצבו הגרוע של מקצוע העתונות.
***
אחת מהצפון –
אחד העקרונות המרכזיים העומדים בבסיס השׂמאל (כפי שהספרי ויניב ממהרים לציין), הוא הרצון לשנות את המצב הקיים, והאמונה שאפשר לעשׂות זאת. עולם ישן עדי יסוד נחריבה… את עולמנו אז נקימה. מהפכה, בקיצור.
מי שלא רוצה, או שלא מאמין שאפשר, אין לו מה לחפשׂ בשׂמאל.
עכשיו, ברור לי שהיית כאן גם צינית וגם אירונית, אבל בואי נבדוק את הדברים אחד לאחד. חנויות בקניונים? יכולות להיות גם בתחנות רכבת. מתי טסת בפעם האחרונה דרך סחיפהול, למשל? הרי מדובר בקניון ענק שנצמד לו שׂדה תעופה.
מרכזי קניות (אפשר לא בקניונים? אולי סתם ב-main street?) גדולים יותר יצוצו גם בכל אותן ערים חדשות וישנות שהרכבת תשנה את דמותן ללא הכר. הכל שאלה של מיקום. מה רע בעפולה ובדימונה?
להרוויח מהרכבת – בעקרון מספיק שהיא לא תפסיד. בהנחה שהמדינה תבנה את המערכת בעצמה. אם יועבר העניין לחברה פרטית, הרי שצריך לנהל מולה את המו"מ באופן הקשוח ביותר, מתוך הקפדה על הרמה הגבוהה ביותר בשירות, ביצוע ואיכות מחד, ועל זכויות עובדים/ות מאידך.
וזה אפשרי לגמרי. מדובר בכל מקרה בפרוייקט ענק, שגם כל הדרישות הדרקוניות, הבלתי-כלכליות והלא-הגיוניות שאני מעלה כאן עדיין יותירו בו מקום לרווח נאה. הייתי ממנה את ד"ר ירון זליכה לנהל את המכרז. אולי גם לנהל את הרכבת עצמה. מגיע לו העונש הזה. שילמד לפעם הבאה.
פריפריא –
כיון שאיננו מכירים אישית, ואפילו אינני יודע באיזה חלק של הצפון את מתגוררת, אנא הרשי לי לדבר בעד עצמי.
אני כאמור גר בחיפה. במונחים צפוניים אני דרומי (ובעיקר מערבי). הגעתי הנה לגמרי במקרה, ומאז השתכנעתי שמדובר בעיר מדהימה וחד-פעמית. ובכל זאת, בכל פעם בה מתארגן איזה חוג פוליטי, הוא נפגש, מעשׂה שׂטן, דוקא בת"א. או לכל היותר בירושלם. להגיע לחיפה זו כבר הפקה שלמה עבור החבר'ה מהמרכז. ואת הדרכון שלהם הם הרי לא מוצאים כבר שבועיים, מאז שחזרו מברלין.
ולסיום –
את צודקת לגמרי לגבי התנועה בתחבורה ציבורית בין חלקי הפריפריא השונים ובתוכם. לכן לא מספיקה הרכבת המהירה, ולא מספיקות רכבות כלל. כל איזור צריך פתרון מושׂכל משלו. במרכז זו יכולה להיות מערכת הרכבות הקיימת, שתמשיך לתפקד כפרברית. בנגב אולי קווי אוטובוס יעודיים, מתואמים עם לו"ז הרכבת. בגליל – אינני יודע. בת"א תכנית האוטובוסים המהירים בנוסח קוריטיבא.
בסופו של דבר, הכל עניין של החלטה. ממשלת ישׂראל יכולה להחליט להפוך על פניו את כל תחום התחבורה. היא לא תעשׂה זאת בלי שנדרוש ממנה. אז צריך להתחיל לדרוש.
אוקי צודק
סתם לידע כללי
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3545731,00.html
כאן כתוב שלפי ההסכם שנחתם עם הערייה הזכיינית הפרטית מקבלת כסף מהערייה על כל עיכוב לפי החוזה (למרות שהעיכובים באשמתם… הפרטה כבר אמרנו?) וזה גם מה שהבנתי מחברים שלי
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/789/699.html
http://www.emek.org.il/morim/geo/articles/6453.doc
ראשית אני חייבת לציין שהתנופה וההתלהבות בה כתבת את הפוסט הזה נגעה לליבי מאד.
שנית, כפי שהמגיבות מעלי ציינו ישנה בעיה של סחבת וגם עניינים של איכות הסביבה שעשויים להוות בעיה ומכשול לחזון היפה הזה.
שלישית, אפשר לטעון שבמיצוב תל אביב כיעד אליו שואפים להגיע, המרכז, ישנו עניין של נבואה המגשימה את עצמה והנצחה של עליונות המרכז. מצד שני זו טענה מאד פוסטמדורניסטית, גישה שאני אישית סולדת ממנה.
בקיצור- אהבתי את הפוסט ואת החזון שהוא מציב.
שנה טובה 🙂
מאיה –
שלום ורוב תודות ~
את צודקת שמדובר בעניין מורכב מאד.
סחבת ושחיתות –
כאן יהיה צריך יד ברזל. לא בכדי הצעתי את ירון זליכה. עם פיקוח ציבורי נאות (שיאזן את הנטיות הימניות הקיצוניות שלו) הוא יוכל לטפל בעסק הזה נהדר.
איכות הסביבה –
תהיינה כאן בעיות. ויתורים כואבים, כמו שקוראים לזה אצלנו. אבל בטווח הבינוני וגם בארוך יהיה כאן רווח נקי. בצדק הוזכרה מעלי תעשׂיית המכוניות והדלק. הרבה מאד כסף, הרבה מאד זיהום.
ויהיו עוד ויתורים כואבים. למשל של בעלי-בתים ונחלות שיקנּו מן המדינה כדי לסלול את המסילות החדשות. יהיה צורך בפיצוי נדיב.
המרכז –
בהתחשב בגבולות הארץ, ת"א-יפו תשאר במרכז בכל מקרה. היתרון של הרכבת הוא שהמרכז יהיה פחות במרכז.
יש נבואה כזו על ירושלם לזמן הגאולה, שהיא כולה תהיה בית-מקדש אחד גדול, וקדושת ירושלם תחול על הארץ כולה. בסוף תהיה רכבת אפילו בירושלם.
אני לא בטוח שהבעיה של הפריפריה היא המרחק הפיזי מת"א. גם אם רכבת מבאר שבע לתל אביב תיקח רק 50 דקות, כמו שמתוכנן להיות בקרוב, הפריפריה לא תעזוב את הדרום.
נועם –
ואם יקח 20?
אורי,
אני חושב שעדיף לפתח את הפריפריות בדרכים אחרות, כמו השקעה בחינוך שם ופיתוח מקומות עבודה איכותיים. רכבת תכער את הנוף ההולך ומצטמצם, ונוף הוא אחת מנקודות האור הבודדות במציאות הישראלית. סתם נקודה למחשבה.
פרויקטים גדולים הם מאוד מסובכים בשיטת השילטון שלנו.
השאלה הכי חשובה כאן היא "אנשי העסקים שהם חברים של מי יקבלו את המכרז?". השאלה הזו היא מכריעה. כשאנשים אמרו שאריאל שרון הוא דמות חזקה בפוליטיקה הם התכוונו שהוא יכול להעביר החלטה על התנתקות ולהצליח להחזיק את המפלגה שלו כיחידה אחת. לעובדה הזו לא היה קשר לאידיאולוגיה ביתרית כמו לכסף. לכולם היה ברור שהתנתקות משמעותה חוזים רבים לבניית ישובים חדשים, כבישים, מחלפים ועוד. לכל פוליטיקאי בליכוד (או בכל מפלגה אחרת שהיא שואפת שילטון) יש חבורה עלומה יותר או פחות של אנשי עסקים שמריצים אותו. כשמגיע רגע כמו התנתקות וארנק הממשלה נפתח כל אותם אנשי עסקים מזכירים לפוליטיקאים שהם הריצו את הטובות שהם עשו להם בעבר. זה קורע את המפלגה השלטת מבפנים כי כל חברי המפלגה והקוליציה מתחרים אחד בשני על מי יקבל את התקציבים. כמובן שהם מציגים את התמיכה או אי התמיכה שלהם בכל רגע נתון כענין אידיאולוגי אבל בעצם מתחת לפני השטח יש משא ומתן כספי. בסופו של דבר הכסף פירק את הליכוד ואת העבודה ויצר את קדימה אבל אריק הצליח להעביר את ההתנתקות. קשה מאוד להעביר החלטות של הרבה כסף בשיטה הזו.
ואחרי כל זה – מי עוד חושב שאפשר לעשות פרוקייטים גדולים בישראל? או בעצם מה כל כך מוזר בכך שאין הרבה פרוייקטים גדולים בישראל?
מרק
מרק –
למעשה, לא נבנו יישובים, נסללו דרכים וכו' וכו' בעקבות ההתנתקות. אפשר שצפו שכן ייבנו, אך בסופו של דבר לא נבנו.
אשר לשאלה מי יקבל את הכסף – הקשר בין הון ושלטון ראוי אמנם לפיקוח הדוק, אך לנתק אותו אי אפשר. אינני מכיר שלטון בלא הון. כבישי הצפון זכו לשדרוג משמעותי בתקופת כהונתו של ליברמן כשר התשתיות; מקורביו, כזכור לי, מילאו את כיסיהם (הדבר טעון בדיקה יסודית יותר. ומכל מקום, אינני מבקש בזה להעלות קובלנה פלילית כנגד ליברמן). האם יש אי צדק מסוים בכך? ללא ספק. האם הכבישים כיום, בעקבות אותו אי צדק, טובים יותר? בלא ספק.
אפשר לדעתי לעשות פרוייקטים כבירים בישראל, ואף לפקח על זרימת ההון סביב לשלטון, בתנאי שלא דבקים בטהרנות אידאולוגית (זו איננה האשמה כלפיך), ולא מבקשים צדק מוחלט. שני שליש צדק זה מספיק טוב בשבילי, בשלב ראשון
מר ינשוף –
אין לי שום קובלנה על כך שהמקורבים לפוליטיקאים מקבלים חוזים ולפעמים גם במחיר מוגזם. זו השיטה וזה מחירה. אני רק מעיר על כך שפרוייקטים גדולים מאוד יש בהם קושי בהחלטה ובהקצבה. אם זה המצב אולי כדאי לציבור להילחם עבור פרוייקטים יותר קטנים או שניתנים יותר לביזור? לעובדה זו יכולה להיות השלכה על פרוייקט כמו הרכבת המהירה שמוצעת בפוסט או על התוכנית של רכבת תחתית שכבר שנים מדברים בה. שמעתי הצעה אחרת לתחבורה ציבורית יעילה יותר בנתיבי אוטובוסים שבעבר זילזלתי בה כי היא לא מספיק כוללנית בפיתרון שלה. לאור מה שאני רואה לגבי פרוייקטים גדולים מאוד וחוסר היכולת להתחיל אותם אני נוטה לתמיכה גדולה יותר בפרוייקטים קטנים יותר כאלו. אם השיטה שלנו לא טובה בפרוייקטים גדולים מאוד אולי כדאי שנודה בכך ונשלב הבנה זו בשיח הציבורי?
מרק
ליאור –
נוף? הכבישים יאכלו אותו. הרכבת תדחה את הכבישים, אולי אפילו תמנע.
מקומות עבודה איכותיים – לא מפעלים ליצור גרביים, נכון? הרעיון בצמצום המרחקים הוא שלא צריך לטרוח על פיתוח מקומות עבודה איכותיים (כלומר נסיון עקום לנווט את המשק באמצעות תמריצים, שיעלו הון ולא יועילו). כולם יוכלו לעבוד איפה שרוצים. הרבה יותר פשוט.
מרק –
לכן הצעתי למעלה את ירון זליכה למשׂימה.
אני מניח שהתכנית שבתחילה התנגדת לה ואז השתכנעת היא זו שקידם דב חנין בבחירות האחרונות בת"א-יפו. גם אני תמכתי בישׂום תכנית זו. הסיבה לכך פשוטה – היא מתאימה לשטח.
כמו שהרכבת מתאימה לכלל הארץ. אוטובוסים לא יעבדו כאן (כי הכבישים תפוסים, ואם נסלול עוד ליאור יכעס). פסי הרכבת הישנים לא יעבדו, כי הם מלאים תחנות נחוצות.
צריך רכבת חדשה, שתטוס מכל עבר לכל עבר.
ואגב, מרק, על המוביל הארצי שמעתי? ועל הכור הגרעיני? נכון, זה היה מזמן, כשעוד היינו פרימיטיביים. אבל אפשר שוב.