צילום: עופר עמרם
לפני חודש, כמעט הספקנו לשכוח, פרץ אלמוני למועדון "בר-נוער" בת"א-יפו, ורצח צעירה וצעיר: ליז טרובישי וניר כץ הי"ד. למרבה הצער (וההפתעה) הרוצח עדיין לא נתפס. הפרשיה כולה מאיימת להפוך לאחד מאותם אירועים מסתוריים, המשאירים פצעים וצלקות ואינם באים על פתרונם. אישית, אין לי ספק שמדובר כאן בפשע שׂנאה. אבל אפילו בדל של ראיה אין.
במוצאי שבת נערכה בת"א-יפו צעדה לציון ה-30 לרצח. פה ושם (למשל בפרופיל שלי בפייסבוק), נתקלתי בהרמת גבות: מה שוב הלהט"בים האלה? למה כולם מדברים עליהן/ם פתאום? ויותר מזה: האם בכך שאנחנו עוסקים שוב ושוב בלהט"ב איננו מסייעים לכלוא את הקהילה בגטו שלה, להגדיר אותה עוד יותר ממה שהיא מגודרת? האם לא עדיף לחנך נגד שׂנאת חינם באופן כללי, וזהו?
שאלות טובות. לפני שאנסה להשיב, צריך להודות במגבלות הדיון. הואיל ואינני הומו, לסבית, טרנס-ג'נדר או בי-סקסואל, כל שאני יכול להעלות בדעתי הוא מעדות שמיעה או קריאה. יש חוויות שצריך להתנסות בהן באופן אישי כדי להבין לעומק. אני מבין באופן שטחי בלבד. ובכל זאת:
איזו עוד קבוצת מיעוט בארץ נמצאת תחת פסק-דין מוות של ספר-הספרים, רב-המכר הגדול ביותר של כל הזמנים?
איזו עוד קבוצת מיעוט בארץ זוכה להסתה קבועה מצד נציגים ברשות המחוקקת, המשווים את עצם קיומה למחלה, ומאשימה אותה, למשל, באחריות לרעידות אדמה?
איזו עוד קבוצת מיעוט בארץ מפחדת להזדהות אפילו בפני הורים או חברים?
אינני מקנא במי שנאלצ/ת לשׂאת עול כזה על כתפיו/ה – ועוד בגלל ההתעקשות על זכות אנושית בסיסית לאהוב כפי שרוצים לאהוב, ולחיות כפי שרוצות לחיות, מבלי להרע לזולת.
בראיון ל-ynet אמר אור שי, ממארגני הארוע וחבר שלי בפייסבוק:
מטרת ההפגנה היתה להשאיר על סדר היום הציבורי את נושא האלימות, ההומופוביה, והמאבק למען זכויות אדם בישראל ונגד איומים על המרחב הדמוקרטי. הגיעו מגוון רחב של אנשים, גם מהקהילה וגם מחוצה לה- כל מי שאכפת לו מצדק חברתי ושוויון. צעדנו ברחובות העיר וצעקנו לא נחזור לארון – אין דמוקרטיה בלי שוויון, ו-כולנו ביחד, בגאווה בלי פחד.
אלון לי גרין, גם הוא ממארגני הארוע, גם הוא חבר בפייסבוק, ובאופן כללי מחלוצי התארגנות העובדים בשנים האחרונות, הוסיף:
צריך להזכיר לציבור הישׂראלי שהמאבק הוא לא רק של הקהילה הגאה, אלא מאבק למען הדמוקרטיה הישׂראלית. הפשע התבצע במקרה הזה נגד הקהילה הגאה, אבל הוא חלק מאותם פשעים שמתרחשים נגד כל מיני מיעוטים וקבוצות שמוגדרות שונות. אנחנו באנו להגיד שדי, עד כאן, את הצמצום והפגיעה במרחב הדמוקרטי צריך לעצור.
ואני מסכים עם שניהם. אושיית יסוד של הדמוקרטיא היא הסובלנות כלפי אורח החיים של הזולת, כל עוד הוא אינו פוגע בך באופן אישי. גם במוצאי-שבת שמעתי במהדורת החדשות ברדיו על אזרח ארה"ב שבנה במסגרת תחביבו תותחים שונים ואסף אותם בביתו. תוך כדי משׂחק עם אחד מהם בחצר ביתו ירה בטעות פגז, שפגע באחד הבתים בשכונה. בנס לא נפגע איש. הנה לכם תחביב מזיק, שחברה דמוקרטית צריכה להגביל. אבל עם מי יחזור אותו אדם לביתו מהפאב השכונתי, ומה יעשׂו שם זה לזה ומאיזה כיוון – מה אכפת לי לכל הרוחות?
צילום: עופר עמרם
ובכן, עבור מי שסבור שהתורה מייצגת אמת מילולית אחת, שאין בלתה, יש לכאורה סיבה לטעון (כפי שעושׂים אי-אילו חברי כנסת שלא אעניק להם כאן פרסומת בחינם) שהומוסקסואליות אכן פוגעת בשאר החברה. כאן מתחברות השאלה היהודית והשאלה הדמוקרטית. מה עושׂים כאשר צו התורה עומד בניגוד לערכי הדמוקרטיא?
לכאורה יש כאן סתירה שאי-אפשר ליישב. אבל רק לכאורה. מאז הולדת היהדות נאלצו מנהיגיה לשנות את חוקי ההלכה בהתאם למציאות בשטח. כך הפסיקו לנקוט ב"עין תחת עין" ועברו לפסוק פיצוי כספי. כך בוטלו שמיטת חובות ואיסור הנשך. כך זכינו בספר תפילות במקום קרבנות בבית-המקדש. המבחן הגדול של היהדות בימינו הוא יכולתה להתאים את עצמה לחיים דמוקרטיים. אם תצליח, הרי שיש לה תקומה. אם לא, היא תצטמצם ותלך, עד שתחדל להתקיים.
והנה קם רוצח ושׂרטט את הקו בחול: שאלת ההומופוביא הפכה להיות אבן בוחן ליכולת היהדות להתחדש. מי יקום ויצא מארון הספרים היהודי ויאמר: אני דוס, ואין לי בעיא עם הומואים?
והנה דרך מעניינת להתמודד עם זה…
האיסור על משכב זכר מופיע כחלק מדינים הקשורים בע"ז ולא כחלק מעריות. מכאן יש להבין כי כמו עשיית כשפים, כתובות קעקע וכן גם בישול גדי בחלב אמו, גם משכב זכר אסור בהקשרו כחלק מטקסי עבודה זרה כמו התגודדויות, אורגיות וכו'… מכיוון שכיום הומוסקסואליות אינה כחלק מאורח חיים פגאני, יש להקל בכך. אם כבר צריך לאסור היום משהו זה את תרבות הצריכה ואת הלאומנות שהם מעין ע"ז.
הקטע שלך עם לאסור את תרבות הצריכה זאת הדיקטטורה בהתגלמותה. מי אתה שתגיד לאנשים מה לעשות עם הכסף שלהם?
אתה מציג את עצמך כבן אדם אדם פתוח, מדבר על חופש דת ומין שאלה דברים נהדרים, אבל ברגע שבן אדם רוצה לקנות משהו אז זה כבר לא בסדר. ותומר, אני מכיר אותך, אתה לא בדיוק חי במשק אוטרקי. כשאתה מתחיל להתפלפל על סוגי בירה ועל התחתיות שצריכות לבוא איתם זה לא שונה בשום צורה ממי שחשובים לו מותגי בגדים.
זאת צביעות והתנשאות. פה בדיוק הנקודה שבה הסוציאליזם פוגש את הפשיזם (ואותך)
דרך אגב, רק עכשיו נזכרתי בהקשר לכתבה כולה. כפי שכבר כתבתי בנוגע לפרסום אחר שלך (אורי, לא תומר):ההתעסקות בקבוצה הנדחקת לשוליים הוא אולי טוב מבחינה אקדמאית ולידע כללי אבל הוא לא תורם לבעית האלימות.או הכפייה. קח את תומר לדוגמא, הוא מכבד קבוצות מסויימות אך לא אחרות (וסמוך עלי אני מכיר אותו שנים – הכל מניסיון) ולכן הוא לא מסוגל לעמוד על העיקרון של כבוד האדם. לפני שאנחנו בוחנים את הקבוצה, אולי כדאי שנתחיל קודם לכן לבדוק בכלל מה זה אינדיווידואל.
אם אני מבינה נכון מתומר, גם הערצת סלבריטי יותר דומה לע"ז מאשר הומוסקסואליות
חברות וחברים –
אתמול לא הייתי ליד המחשב, סליחה על העיכוב בתגובות.
תומר –
מסכים עם רוח הדברים, ויש גם מקום להניח שהאיסור על משכב זכר אכן קשור במידת מה ברצון להרחיק את העם מעבודה זרה. אבל זה לא כל הסיפור. התורה עקבית מאד במלחמה שלה ביחסי-מין שאינם למטרת הנאה. את המורשת הזו ניתן לראות כבר בסיפור בראשית (למה להתבייש, לכל הרוחות?), עבור דרך המוסר הנוצרי, וכלה ביחס לנשים באישׂלאם. הגישה ליחסים הומוסקסואליים עולה בקנה אחד.
***
עומר –
אני מסכים שאין סיבה, או צורך, לאסור על צריכה. כולנו צורכים. עם זאת, הייתי נזהר מאד בכינוי "פאשיזם". כמו "גזענות", זו מילה הנזרקת בדיונים הרבה יותר מדי.
מה שכן – כדאי מאד להמנע מהפיכת הצריכה לתרבות. כאן בדיוק הבעיא. גם אני יכול לדבר הרבה זמן על סוגי בירות, אבל באמת שאין טעם. גולדסטאר הכי טובה, או לחילופין גינס. כל השאר בזבוז זמן וכסף.
***
טלי –
כן! שׂימי לב לשימוש בשורש ע.ר.צ. להעריץ, פירושו להפוך מישהו/י לעריצ/ה עלייך. ממש כמו לקבל עלייך איזו אלוהות. כשרואים חלק מאופני ההתנהגות של "מעריצות/ים", אפשר למתוח קווי דמיון ברורים לפולחן דתי, טקסים אקסטטיים וכיו"ב.
כשחושבים על כך שה"כוכבים" שאנחנו "מעריצים" הם לרוב אנשים קטנים מאד, שכל מה שמבדיל אותם מאתנו הוא איזה כשרון מסויים שקיבלו במנה גדושה (שלא לדבר על הכוכבים הנולדים, שהם, לפי הגדרה, נורמליים), אפשר רק להתעצב. או לצחוק. או שניהם.
כמובן שלא מדובר בפשיזם בצורתו הטהורה. אלא יותר בצורת הקללה שלו. אם אתה רוצה לאסור על אחרים לחיות את חייהם אז אתה פשיסט.סוג של.
ובקשר לבירה אני איתך לחלוטין. גולדסטאר – הגאווה הישראלית היחידה מלבד שקדי מרק ומבצע אנטבה