12 תגובות על הפוסט “ליכוד ועבודה לאיחוד?”

1. אני מקווה שזה יקרה גם כדי שהאשלייה המטומטמת הזאת של איזשהו ניגוד בין מפלגת השמאל והימין הגדולות תתנפץ סופית. הרי ממילא הליכוד והעבודה זה אותו דבר כבר שנים…

2. בימים שבהם מתרוצצות תיאוריות קונספירציה על האחדה של ארצות הברית עם מקסיקו, קנדה והאיחוד האירופי למדינה אחת (וברור שאם זה יקרה, גם ישראל תהפוך להיות עוד מחוז) אני לא חושב שכל העסק הזה כל כך מפתיע. ממשלות הן בסך הכל ארגונים של אנשים עשירים עם המון כוח ועדר של אנשים טיפשים מאחוריהם. למה שלא יתאחדו וישמרו את כל הכוח במקום אחד.

3. תומר –
   נכון. אבל קשה לי להבין את ההגיון מאחרי מהלך כזה. כאמור, שמועה חסרת יסוד ובסיס. אבל לא הייתי מתנגד.

   עומר –
   אני מאד אוהב קשרים וקנוניות, אבל הסיפור הזה עוד לא הגיע אלי. יש לך איזה קישור בשבילנו?

4. אני לא מוצא את המאמר הספציפי ההוא. אבל כל קנוניה בנוגע לסדר העולמי החדש ניתן למצוא כאן http://conspil.com/

   כמובן שיש לקחת את קונספיל בעירבון מוגבל. זאת לא בדיוק הספרייה של האוניברסיטה. יש שם באתר הרבה מאוד סרטים, בעיקר מומלצים זייטגייסט וההמשך שלו.

5. אולי אחרי שהחירותניקים והפלמ"חניקים הוותיקים ימותו.

6. דוד –

   יש עוד חירותניקים ופלמחניקים ותיקים? חשבתי ששרון היה האחרון. אינני יכול לחשוב ולו על אחד כזה שעדיין אוחז באיזושהי עמדת מפתח.

7. הנה סרטון על האיחוד הצפון אמריקאי:
   

8. אורי, עוד קיימים בדורנו.
   רק אתמול פגשתי איזה איש לח"י בן 85 (כמו חדש…) שאבא שלי עובד איתו.

9. דוד –
   שיזכה לבריאות ולחיים ארוכים.
   אבל מה הסיכוי שלמשמע החדשות על איחוד חירות-מפא"י הוא יוציא מהסליק את הרימונים והפרבלום ויעלה על מצודת זאב?

10. כרגע השמאל מדבר בשפה אקדמית ותאורטית שמונעת ממנו להפוך לתנועה עממית . גם השמאל " הסוציאל דמוקרטי " מייצג אליטות ותיקות ( חשובות הסטורית ) שנראה שהן פועלות על מנת לדאוג למכסות מים , צמצום מיסוי על חקלאות וכו '.
    צעירי מפלגת העבודה אינם מבינים שאהוד ברק לא יכול שלא להיות בקואליציה שתדאג לענייני השר שלום שמחון ואחרים שנשלחו לשם על מנת לספק את הסחורה לאותן הגילדות שהם מייצגים.
    דאגה לאותם סקטורים הם הליבה של מפלגות השמאל הציוני – מר"צ והעבודה ובלעדיהם , כרגע אין זכות קיום למפלגות אלו .
    תחומים כמו " בטחון " ו" זכויות אזרח " הם אחיזת עיניים על מנת לזכות בלגיטימציה ציבורית ממלכתית רחבה יותר כשבעצם איטרס הליבה של השמאל הציוני הוא צר מאוד .
    מפלגות השמאל הלא ציוניות הן מפלגות ימין ערביות שמדברות אל פעילי השמאל הרדיקלי ב" פוסט סטרוקטורליזם " ," עידן פוסט לאומי " ובהיגדים דומים שכיוון שאפריורי הם תאורטיים לחלוטין קשה עד בלתי ניתן לתרגמם למציאות פוליטית אפשרית.
    אצל פעילי השמאל הערביים השפה הופכת להיות שפה לאומית או לאומנית מיתולוגית מיליטנטית ברורה מאוד , בניגוד חריף להתערפלות המבובלבלת וריגשות האשם של פעילי השמאל היהודיים.
    בשנה שעברה הוזמנתי להיות אורח בכנס בחירות של מפלגות ערביות ( גם חד"ש ) בנגב והמסר היה לאומני חד גם ממפלגות המגדירות עצמן – " מפלגות שמאל ".
    – במציאות השילטונית בישראל , מפלגת שמאל איננה יכולה לקום ללא שליטה או השפעה על מוסדות ציבוריים וממלכתיים . בעצם כל מפלגה גדולה תלוייה באנשי שטח וארגון בלתי נילאים – כמו במקרה המופלא של מפלגת קדימה שהצליחה להתחבב על איגודים גדולים , אנשי עסקים ועל התקשורת . היא משדרת קונצנזוס , רצינות ושפיות לאנשים רבים כמו גם מתינות ופרגמטיות.
    אינני נמנה עם תומכי קדימה מסיבות שונות אבל בניגוד לאנשים אחרים אינני פוטר את מקרה קדימה כבדיחה של אריק שרון , אולמרט וליבני . כיום גם הליכוד ומפלגת העבודה ניראות כמפלגות סקטוריאליות ומנותקות – תעיד הקואליציה המבולבלת והאימפוטנטית.
    מפלגת שמאל גדולה דורשת עבודה רבה וסבלנות תוך שימת לב לשלטון המקומי ודאגה לשלטון המקומי הערבי השפוי , חיזוקו והפיכתו של הציבור הערבי במדינת ישראל לכלי שלטוני אפקטיבי שיבטיח ויקיים תמורות בסטאטוס של אזרחיו ויקרב אותם אל הממלכתיות הישראלית ואני חושב שזה ניתן למרות הבעיות הבסיסיות.
    מפלגת שמאל גדולה איננה יכולה להיות מפלגה רדיקלית עם שיח מהפכני ואקדמי . להבנתי , קהל היעד של מפלגת שמאל גדולה לא יסכן את נכסיו החומריים וההסטוריים תמורת אוטופיה .
    על כן הוא מעדיף אנשי מעשה פרגמטיים מאשר צרחנים מקצועיים :
    הדוגמא המובהקת לכך היא אחוזי ההצבעה למפלגות ערביות .
    השמאל הסקטוריאלי הדיר ומדיר את הציבור הערבי שרובו הגיוני וריאלי ובכך הוא מאפשר תופעות כמו אחמד טיבי , עזמי בשארה וטאלב אל סאנע שהמעטים שמצביעים להם עושים זאת בחוסר ברירה וכברירת מחדל. התחושה הזו והניתוק החברתי של השמאל מאפשרים זאת.
    אני מצביע מר"צ אך אינני תומך במר"צ בדומה למצביע הערבי
    אני עושה זאת בלית ברירה ותוך כמיהה לאלטרנטיבה שפויה וממלכתית.
    נדב.

11. נדב –

    אני מסכים עם הניתוח שלך, הן לגבי העבודה הן לגבי המפלגות הערביות (על מרצ אני יודע פחות, והיא גם הפחות רלוונטית מכולן). אולי צריך לכתוב "מסכים לצערי", שכן המצב עגום.

    מסכים לגמרי גם עם הכורח של השׂמאל הציוני לכרות ברית עם אותו חלק בציבור הערבי שלא מעוניין בחלומות לאומניים, אלא דוקא ב"להיות עם חופשי בארצנו". ערבים יכולים להיות ציונים. בעיני אין בכך שום סתירה.

    משפט המפתח שלך, לטעמי, הוא "במציאות השילטונית בישראל , מפלגת שמאל איננה יכולה לקום ללא שליטה או השפעה על מוסדות ציבוריים וממלכתיים".
    אמנם, תחת ההגדרה הזו נכנסים לא מעט גופים ומוסדות, אבל נראה לי חיוני לצרף לה גם דמוקרטיא מלמטה, מהסוג הישיר.

    חברנו טל ירון עושׂה כעת פלאים בארגון דמוקרטי בקדומים. גם אם הוא מפריז מעט בהתלהבות (וטל אינו מהמגזימים לפי טבעו), הרי שקדומים נמצאת בדרך להפוך לישוב הדמוקרטי ביותר בארץ (גם אם לא במדינה).
    את ההצלחה הזו צריך להפיץ לכל עבר. מכאן צריך להבנות הכח האמיתי של השׂמאל הציוני. כך הופכים לתנועה עממית.

12. שלום אורי ונדב. דיון מרתק.

    לא אוסיף כרגע הרבה. אני בעיקר מעוניין לעקוב אחר הדיון. רק אומר, שהמתווה שנדב חותר אליו, הוא מתווה הגורם לריכוז כוח עצום אצל קבוצה קטנה מאד (לדוגמא, קדימה). ריכוז כוח כזה מונע דמוקרטיה אמיתית.

    לגבי מפלגת שמאל: אני מקווה לכתוב מאמר רציני בנושא. יש לי ביקורת על הנחות היסוד. אבל זה לא המקום לכתוב את הביקורת.

    אנא המשיכו בדיונכם המעניין.

סגור לתגובות.