המון קלקולים ועיוותים מתרחשים יום יום סביבנו. מסופקני כמה מהם קטלניים והרסניים כמו התכנית להקים תחנה פחמית ליצור חשמל באשקלון.
עיקרי הדברים ידועים. צריכת החשמל בישׂראל עולה בקצב מהיר, והמערכת הקיימת מתאמצת לעמוד בעומס. מדינת ישׂראל, מסיבות שאינן ברורות לי, מתכוונת לענות על הביקוש באמצעות בניית תחנת-כח נוספת, שתייצר חשמל באמצעות שׂריפת פחם. זאת על אף ששיטה זו מיושנת, ומוחלפת בארצות המתקדמות ביצור חשמל באמצעות גז טבעי. שיטה חלופית זו, עליה ממליץ גם ארגון מגמה ירוקה (בתמונה), ממובילי המאבק נגד התחנה הפחמית באשקלון. בטור זה ברצוני להציע חלופה אחרת.
זה זמן שעומדת לרשות האנושות היכולת לאצור את אור השמש ולהסב אותו לצורות אנרגיא אחרות, ובכלל זה חשמל. למעשׂה זה זמן מה שקיימים בשוק מוצרים המאפשרים לא רק לחמם מים לרחצה באמצעות אנרגיא סולארית, אלא גם להסב אותה לחשמל ולהזרים אותה חזרה לרשת. יש בציבור אפילו מי שהקדימו את זמנם, וקנו את הציוד הזה. מדינת ישׂראל, מצדה, נקטה צעד שיש לברך עליו בכל פה, ומחייבת את חברת החשמל לקנות את החשמל המיוצר מידי הצרכנים/ות. נשמע טוב.
אבל גם בעייתי. מחירם של קולטי השמש גבוה למדי. לפי חישובים שונים ששמעתי, במציאות הקיימת יתחיל צעד מהפכני שכזה לשׂאת רווח רק כעבור 10-25 שנה. טווח הטעות הגדול נובע, מן הסתם, מתנאים משתנים רבים, החל בתכונותיהם ואיכותם של הקולטים, עבור דרך חשׂיפה שונה לשמש במקומות שונים, וכלה בכמות הקלקולים שתפקוד את הקולטים, שיחלו מדרך הטבע יום אחרי פקיעת האחריות.
אבל כל אלה נימוקים שוליים, שלא היו מונעים ממני לקנות קולטים כאלה בעצמי. החשש שלי הוא אחר. כיום מחויבת חברת חשמל לקנות ממני את עודפי החשמל שאייצר. מה יקרה אם בעוד שנתיים, או חמש, תבטל המדינה חובה זו? מה יקרה אם תופרט חברת החשמל – חלומו הרטוב של ראש ממשלתנו – והבעלים החדשים יחליטו שקניית החשמל שאני מייצר אינה ריווחית עבורם? (וכיצד תהיה? הרי הם משלמים לי)
ההצעה שלי היא, אפוא, להפוך את היוצרות. במקום להקים תחנת-כח חדשה (מה שיעלה הון גדול), ולהמשיך לזהם את האוויר באופן נפשע (ולהעביר עוד הון לידי תעשׂיות הפחם והספנות), יכולה המדינה להפנות את המשאבים לסבסוד נרחב של קולטי שמש. ויפה שעה אחת קודם.
אני חושב שאתה כל כך צודק. זה כאילו ברור מאליו, כי הרי אנחנו משתשמשים באנרגיית השמש לחימום המים שלנו כבר שנים, אז למה לא להשתמש בקרני השמש שלנו (ויש לנו הרבה) להביא לנו קצת חשמל. עכשיו במיוחד, שהפלטות הפכו להיות זולות, זמינות ואוגרות אנרגיה הרבה יותר מפעם. בשביל שינוי שכזה צריך השפעה מבפנים, גם מתוך הממשלה, גם בועדות האנרגיה, וגם בשינוי המונופול על חברת החשמל. הרי אם יש מונופול קשוח אין סיכוי גדול לשינוי, וצריך סוג של תחרות. אני לא חושב שכל חברה תצטרך להקים לעצמה תחנת כח, אבל אם יהיה סוג של חלוקה בצורת ייצור האנרגיה, ושהתשתית תהיה חברה אחרת ששייכת למדינה, אולי יהיה אפשר להקים כזה דבר.
חוץ מזה, כמו שכתבתי בפייסבוק – העובדה שבאנגליה כרגע יש רצון ממשלתי להקים עוד תחנות פחם, על חשבון אנרגיה ממקור טבעי, לא עוזרת למחוקק הישראלי. הרי בכל דבר הם מסתכלים מה עושים גרוע במקום אחר ואז מעתיקים. אם אפשר להעתיק מאנגליה – אז זה הרבה יותר טוב בשבילהם.
אולי כמו הגופים המתנגדים לתחנות הפחם והרחבת שדה התעופה, צריך גם לארגן בארץ את "המחנה למען איכות הסביבה" (או שם קצת יותר מזמין….) – http://climatecamp.org.uk
זהו ארגון של גופים שונים ואנשים פרטיים שנועד ללמד ולהשפיע על שינוי הסביבה לטובה, ולנסות להשפיע על הגופים המשפיעים. הרי אחד הדברים החשובים הוא החינוך של הפרטים בישראל על ההשפעות של תחנות פחם, הרחבות שדה התעופה, וללמד על דרך אפקטיבית שניתן גם להרוויח וגם לחיות יותר טוב.
זוהר –
היו לנו לאחרונה כאן ויכוחים סוערים על מונופולים ועל מערכת היחסים הכלכלית בין המדינה לציבור. כאן יש הזדמנות לתפוס שתי ציפורים ביד אחת. גם להחליש את השפעת המונופול של חברת החשמל על הציבור, גם להיטיב ישירות עם האזרחים.
אפילו אין צורך לסבסד. אפשר להפוך את העניין לאטרקטיבי לצרכנים על ידי העמדת הלוואות שהחזרתן תמשך 20 שנה. ההחזרים יהיו קטנים יותר ממה שאנחנו משלמים היום על חשמל, כך שהעסק ישתלם לנו החל מהיום הראשון. כל מה שצריך לעשות זה להפנות את המשאבים הכספיים לטובת הלוואות כאלה במקום לטובת הקמת תחנות כוח. יש מדינות שכבר עושות את זה, ובהצלחה. אני בטוח שבישראל משופעת השמש זה יעבוד אפילו טוב יותר.
חזי –
זה סוג של סבסוד, שבהחלט אפשר לשקול.
לי אין מספיק ידע לגבי הציוד הדרוש בפרט ולגבי מדיניות רכש בכלל כדי לגבש תכנית פעולה מדוייקת. אבל הכיוון לדעתי טוב בהרבה מעוד תחנה פחמית.