אלת נחשים מכרתים
רני עקרה לא ילדה, פִּצחי רִנָּה וצהלי […]
הרחיבי מקום אהלך, ויריעות משכנותיך יטו – אל תחשׂכי. האריכי מיתריך ויתדֹתיך חזקי.
כי ימין ושׂמאול תפרצי, וזרעך גוים יירש, וערים נשמות יושיבו.
אל תיראי, כי לא תבושי. ואל תכלמי, כי לא תחפירי. כי בֹשת עלומיך תשכחי, וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד.
כי בעליך עשׂיך יהוה צבאו שמו, וגאלך קדוש ישׂראל, אלהי כל הארץ יקרא.
כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יהוה, ואשת נעורים כי תמאס, אמר אלהיך:
ברגע קטֹן עזבתיך, וברחמים גדלים אקבצך (ישעיה נד א-ז).
כך, מילה במילה, בהפטרה לפרשת השבוע שהיה. שאלות רבות ניתן להעלות אגב הפסוקים הבאים, אבל אחת בוערת מכולן, עומדת בראש סדר היום: למי הוא מדבר שם, לכל הרוחות, ריבונו של עולם?
בכנס שנערך בשלהי האביב אצלנו בקמפוס זכיתי לשמוע את פירוש האר"י לפסוקים הנ"ל מפי הר' מנחם פרומן מתקוע, שדרש את הפסוקים הללו על ירושלם. ירושלם תוארה בבחינת כלה-אשה, ישות סמלית שיש לה מערכת יחסים עמוקה וסבוכה עם ריבוינה שלנו. הרצאתו של הרב פרומן היתה תיאולוגית במהותה. מן הבחינה ההיסטורית ניתן להציע פרשנויות נוספות.
בחירבת תמן (כּוּנְתִילָת עֲגְ'רוּד), על הדרך מעזה דרומה בואכה אילת וההר הגבוה, נמצאה באמצע שנות ה-70 כתובת על כד גדול (פיטס), כהאי לישנא:
ליהוה התמן ולאשרתה[
כל אשר ישאל מאש חנן הא ונתן לה יהו כלבבה
בכתובת זו, שזמנה מימי הממלכות האחיות, ישׂראל ויהודה (מאות ט-ח לפנה"ס), מזוהה זוגתו של יהוה בגרסתו התימנית בשמה: אשרה. בכתובת על פיטס אחר מכונה יהוה "שמרנ". האשרה אותה אשרה.
ישעיהו הנביא קורא לזוגתו של רבש"ע אשה עזובה ועצובת רוח, אשת נעורים כי תמאס. למה הכוונה? לפני שנים רבות ויתרו מאמיני יהוה על האשרה, ואתה על הצד הנשי של האלהות. רבש"ע הוא זכרי במינו, ותעדנה על כך התפילה היהודית ולשונה. אפילו המילה "היא" צונזרה ביסודיות בידי עורכי המקרא – לרוב תמצאו שם הוִא במקום. לפחות דרך ישעיהו מדבר ריבוינה בגוף שני. את.
ובכל זאת, נחמה. בשורותיו של ישעיהו, לצד הגערות והנזיפות, יש גם בשׂורות טובות לעתיד. ימין ושׂמאול תפרצי נשמע מעניין במיוחד. והנה הדברים עולים בקנה אחד עם אותה כתובת קדמונית אי-שם בפאת תימן ונתן לה יהו כלבבה.
ומה בלבבה? וברית שלומי לא תמוט – כלומר הסדר מדיני יעיל כל כך, שפתאום יפרוץ שלום. ומה תעשׂה השכינה כדי לשרות סוף סוף? בצדקה תכונני, רחקי מעֹשק – סימן למשפט וכלכלה הנסמכים על דמוקרטיא עמוקה וישירה. וגם על קורט טוב לב אנושי תמים.
שבוע טוב ~
איכשהו המשפטים הללו מתאימים לישעיהוהיים הנוספים, שאינם תואמים את ישיעהו של תחילת הספר.
יש כאן שאלה תיאולוגית-חברתית. מדוע ויתרו על האשרה? מה חטאה?
אני חושד שהמשפט "תחת כל עץ רענן", מלמד כי את האשרה עבדו סביב עצים, ולכן מרבית עבודתה היתה מחוץ לירושליים. מה שפגע בניסיון הריכוז של כהני המקדש, וכן בניסיון הריכוז הפולחן בירושלים של מלכי בית-דוד.
אינני רואה פגיעה בתפיסה הנביאית. אלא רק סתירה פנימית, או רצון לרחוק מעבודת אלילים. מה גם שידוע שירמיהו וישעיהו לא היו מחבבי נשים במיוחד. אם אינני טועה ישיעיהו תוקף את הנשים על מלבושיהן הלא-צנועים, וירימיהו סתם היה שונא אדם.
כלומר, הם היו אנשי אמת אחת-גברית, שראו אולי בעבודת האשרה אי-התאמה, לאל האחד האמיתי, שבו האמינו.
טל –
ישעיהו נ"ד נחשב בד"כ כ"ישעיהו השני", כך בעניין הזה כנראה שאתה צודק.
שאלה מעניינת שאלת: מה חטאה האשרה? ליתר דיוק, במה חטאו עובד(ות)יה?
ההשערה שהעלית אודות ריכוז הפולחן מעניינת, אבל לא מחויבת המציאות. אשרה היתה גם בירושלם, ומזבחות ליהוה גם בשלל מקומות אחרים.
אמת אחת – בהחלט כן. אם יש רק אלוהות אחת, ומתוך התפיסה לפיה האלים הם דמויי-אדם, חייבים לבחור: הוא או היא? ברגע שבחורים "הוא", מתחילה התקפה רבתי, שיש לה השלכות מרחיקות לכת על מערכת היחסים בין המינים.
שׂנאת נשים – כנראה שגם כן. יש עדויות להדרדרות מעמד האישה בעת העתיקה, כנראה עוד מימי המהפכה החקלאית (כך נוהגים לשער; מדובר בכל זאת בפרהיסטוריא).
להערכתי השתלבו כאן המונותאיזם והירידה במעמד האישה והשתלבו זה בזה.
מסכים לגמרי.
רק סעיף הסתייגות אחד.
עד כמה שאני יודע, בשבטי ציידים לקטנים יש לאישה מעמד גבוה (הן מנהלות את השבט). בעוד שבחברה חקלאית, או בחברה של נוודים עם עדרי צאן, יש לאישה מעמד נמוך (בגלל שהגברים אינם מתפזרים, אלא נמצאים כל הזמן בשבט).
עד כמה שאני יודע, השבטים העיבריים או היו שבטי נוודים עם חיות משק בית כבר למעלה מ-2000 שנה. כך שסביר להניח שמעמד האישה שם לא היה גבוה, מלכתחילה.
אבל אני חושש שהמונתאיזים, החליש עוד יותר את מעמדה.
מקבל את ההסתייגות.
אבל יש עוד עניין חוץ מהתפזרות הגברים (ליתר דיוק, עזיבתם את הגרעין הקהילתי לפרקי זמן ממושכים יחסית).
מאז המהפכה החקלאית (או ביות חיות מרעה, אם ארעה עוד קודם) נוצר בעולם רכוש. מקנה.
ברגע שיש רכוש, רוצים להעביר אותו הלאה. פתאום חשוב מי הילד שלך ומי לא. כדי לדעת בוודאות צריך להגביל את החירות המינית של האשה. מונוגמיא ומונותאיזם. בעיא.