105 תגובות על הפוסט “בדרך לשלום”

1. דניאל –

   אני לא קונה טוב לב. יש כמה סיבות:
   – לא ראיתי שום חברה (כולל חברות שלא עוותו על ידי קפיטליזם) שבנויות על טוב לב. אפילו אצל האמישים יש התחשבנויות ארוכות על מי משתתף יותר בעבודות המשותפות ומי לא. חברות יותר קטנות עוזרות *קצת* יותר אחד לשני אבל ההבדל הוא לא קריטי (לדוגמא אין ולא היתה *שום* חברה שבה באופן רצוני אנשים נותנים שלושים אחוז מהכנסתם לאנשים שהם בוחרים בצורה שאתה מתאר – פשוט בני אדם לאורך אלפי שנה מעולם לא עשו זאת – לא בקיבוצים, לא באמאזונס, לא בשום מקום). אפשר גם לטעון שהסיבה לכך שאנשים בחברות קטנות עוזרים אחד לשני היא כי הם מפתחים יחסי זולתנות הדדית ארוכי טווח (תזכור שעזרתי לך ואתה תעזור לי בחורף הבא). זו גם הסיבה למה כשהם עוברים לעיר גדולה זה פשוט מפסיק ומדוע הכפר הנחמד ביותר לא ילוה כסף לעובר אורח (אלא כאנקדוטה). אני גם לא חושב שהחברה היהודית היתה בנויה על טוב לב. סיפורי הפריץ הם עדות לכך שתמיד היה צריך להתחנן לפניו לתרומות (סיפורי האחים עופר היום). אם הציבור היה באמת עוזר אחד לשני כל הזמן מזמן כבר לא היה צריך להזכיר את הפריץ כי כח שכזה מנצח כל קפיטליזם בעולם. לצערינו הוא לא קיים. להיפך – מי שמצליח לגייס את תרומת הפריץ בדרך כלל יתן יותר ממנה לאילו שהוא מכיר, מה שיגרור תככים ומזימות נגדו, ורכילות, ושאר צואת אנוש. זה אנחנו – קופים במיליארדים שמשום מה חושבים שהם מרכז הבריאה.

   בקיצור אני לא חושב ששיטת שילטון צריכה להיות בנויה על טוב לב. היא צריכה להיות קודם כל בנויה בצורה "אנטי-אנוכית" שכן אנוכיות היא התכונה הדומיננטית של בני אדם (גם של אלו ברחוב וגם של הממשלה). אתה רואה את האנוכיות של הממשלה ואתה חושב שזה נובע מהאירגון שלה בלבד ולא מהאופי האנושי של משתתפיה. אני חושב שזה נובע מכך שמשתתפיה בני אדם *ומהאירגון* שלה. אתה מסיק שאם ניתן לכולם לעשות מה שהם רוצים יצא טוב. אני רק מסיק שעוול מאורגן (כמו זה שעושה הממשלה) צריך להיות מפוקח טוב יותר (על ידי גורמים שהם אנוכיים גם כן כמו האזרחים). התוצאה הסופית פשוט תהיה יותר טובה לאוכלוסיה הכללית. זה לא יפתור את האנוכיות – רק הנדסה גנטית תפתור את זה ולמה שיצא מזה כבר לא נקרא בן אדם…

   מרק

2. דניאל ר. –

   לגבי פרוטקציוניזם – לפחות בתעשיית היי-טק מה שאתה אומר הוא קישקוש. אין ולא היו שום חברות מאלו הגדולות שאני מלמד יום יום (יש בערך מאתיים כאלו) שמקבלות מימון ממשלתי. היו מעט סטרטאפים שקיבלו מימון מהמדען הראשי (הייתי באחד כזה) אבל הדרישות של המדען הן כל כך טיפוסיות לממשלה (מילוי של כל מני "טפסים" אלקטרוניים באופן קבוע) שהחברה החליטה להיפטר מה"נטל" הזה ולמצוא משקיעים פרטיים (קרנות וחברות). יותר מזה – הממשלה לא מחייבת אף אחד בישראל לקנות דווקא מהחברות הללו – וזה כולל הממשלה. אני חופשי לקנות מוצרים מהמתחרים של החברות הללו בחו"ל ובדרך כלל זה מה שאני עושה.

   תואם אי-בי-אם. זו כבר ממש בדיחה. מה שאתה מחזיק ביד בתור מחשב יוצר בתור אי-בי-אם במקור עם אינטל (ללא מימון ממשלתי כל שהוא!) והצליח להיות מספיק זול כדי שתוכל לקנות אותו כי IBM *בטעות* פתחו את העיצוב הפנימי שלו מה שגם למאות ואלפי חברות במזרח להתחרות כל כרטיסי קול, כרטיסי מסך, מקלדות, עכברים, לוחות אם ועוד. תואם אי-בי-אם הוא *האם אמה* של הקפיטליזם. הוא הדוגמא העילאית למשהוא שלא יכול להיות מיוצר על ידי חברה אחת אלא *רק* על ידי תחרות *רצחנית* בין חברות לאורך עשרים שנה ויותר! הטענה היא שאם IBM לא היו פותחים את העיצוב הפנימי (בטעות!) עד היום מחירי מחשבים היו גבוהים.

   הנה סיפור על פרוטקציוניזם בתחום המחשבים: ברזיל החליטה בשלב מסוים שהיא רוצה לפתח תעשיית מחשבים. אבל לוקח זמן עד שתעשיה כזו גודלת נכון? אז צריך להגן עליה עד לזמן שהיא תהיה מוכנה להציע מרכולתה לעולם הקפיטליסטי הגדול. בינתיים איך יהיו לה קונים? ממשלת ברזיל חייבה את הברזילאים לקנות מחשבים מיוצרי ברזיל. במשך יותר מעשור הברזילאים קנו את החרא המקומי, התלוננו, הפסידו בשווקים אחרים בגלל שהלא היו להם מחשבים טובים, עיכבו את התקדמותם ועוד. בינתיים תעשיית המחשבים שלהם נחה על זרי דפנה- היא לא הרגישה לחץ כי תמיד היו לה קונים ולכן גם לא עשתה מאמץ מיוחד להדביק את שאר העולם (שבאותו זמן התחרה אחד בשני עם סכין בשיניים). בסופו של דבר הנטל שהתעשיה הזו הפילה על המשק היה כל כך נורא שפשוט חתכו את כל התעשיה. כולם החליפו מחשבים ומיומנויות מחשב (מה שעלה להם המון כסף) והתחילו לקנות מחשבים אמריקאים. פרוטקציוניזם נראה לי הדבר האחרון שמתאים להיי-טק.

   מרק

3. דניאל.ר:
   מה שאני אוהב בהתערבות ממשלתית, זה שכשיש שגשוג, הם לוקחים את הקרדיט עליו, וכשיש משברים – הרי שזה בגלל שלא היה להם מספיק התערבות.

   המעניין שמדינות כמו צרפת, ספרד, אנגליה, הולנד, גרמניה הוא שיש מאחוריהם הסטוריה ארוכה של דיכוי כלכלי של מדינות אחרות, כיבושים אימפריאליסטים, וצבירת עושר על ידי גזילת העושר של מדינות אחרות. למדינות אלה יש גם שטחים חקלאיים עצומים, עתירים במשאבי טבע. הגבולות היבשתיים שלהם פתוחים למסחר עם מדינות שכנות. הרבה מהיוקרה שלהם עוד מתבססת על ימיהם האימפריאליסטיים.

   אני מעדיף להשוות את ישראל לשוויץ, הונג קונג, דרום קוריאה, אירלנד, סינגפור, במידה מסוימת יפן. מדינות קטנות ומשגשגות.
   לרוב בתנאי "אי".
   נטל המס במדינת ישראל בקנה מידה עולמי הוא עצום.
   בחירת המדינות שציינת היא מגמתית ומוכיחה בדיוק כמה קל לבצע מניפולציות בנתונים כדי להתאים לאידאולוגיה שלך.

   ישראל בראש הרשימה מבחינת מיסוי? טוב, נפסול את כל המדינות שלא חברות בOECD (שאגב, מטיל על חבריו הרבה התחייבויות של התערבות ממשלתית, רק כדי להיות חבר בו).

   עכשיו נסתכל על אלה שמשלמים יותר מס מישראל:
   אנגליה, צרפת, שבדיה
   ואלה שמשלמים פחות:
   בורקינה-פאסו, סוריה, וקולומביה

   ברור שכדי להיות כמו אנגליה, אנחנו חייבים לקחת עוד מס!
   אבל רגע.
   מעל ישראל בדירוג הזה נמצאות גם זימבבואה, קובה ולסותו,
   "אבל לא מודל הכלכלי הזה אני מניח שהתכוונת"
   ומתחת לישראל נמצאות
   הונג קונג, סינגפור, יפן, שוויץ ארה"ב, ואוסטרליה
   תחיי הצגת הנתונים המגמתית.

   לעניין הפרוטקציוניזם,
   בוא ניקח זאת בקנה מידה מוקטן.
   מדינת תל אביב עשירה יותר ממדינת לוד.
   רוב תעשיות ההייטק נמצאות במדינת תל אביב, ומעטות במדינת לוד.
   הרופאים גרים בת"א, הצעירים רוצים לגור בת"א, גלריות האמנות בת"א.
   ברור שאם לוד רוצה להיות כמו תל אביב, עליה לקחת מיסים גבוהים מאוד מתושביה, להטיל מסי יבוא על מוצרים מתל אביב. ולהתחיל להשקיע בתעשיות הייטק "לודיות".
   חוקים עירוניים יכריחו חנויות בלוד למכור אך ורק "תוצרת לוד".

   אני מקווה מאוד שאתה מבין את הכשל הלוגי בגישה הזאת, על פי גישה של הסרת מחסומים כלכליים, כמו ארנונת עסקים, מס חברות, ביטול מסי יבוא, והורדת נטל המס.

   בכל מקרה, אפילו נניח והסכמתי איתך בגישתך שכדי לבסס כלכלה בשלביה הראשונים, דרושה פרוטקציוניזם. (מעניינת ההתעלמות שלך מהעובדה שאחרי המלחמה נעשה שינוי משמעותי בעולם, שגרר אחריו צמיחה אדירה – הכנסת נשים לשוק העבודה), אנחנו כבר הרבה אחרי השלבים הראשונים. אין מלחמה להתאושש ממנה, אין מדינת ישראל לבנות מאפס. הכלכלה איתנה וחזקה – אנחנו כבר משווים את עצמנו למדינות הOECD וקובעים מדיניות על פי הסטנדרטים של סוציאל דמוקרטיה באירופה. אפילו קבוצות הספורט שלנו מתחרות בליגות האירופאיות.
   ההצדקה שלך לפרוטקציוניזם נעלמה. אפילו אם זה היה רוע הכרחי בעבר, הרי שהיום זה רוע מיותר.

   הדבר הכי חמור שחשוב לזכור בפרוטקציוניזם, זה שהוא פועל לשני כיוונים.
   מי שאוסר לייבא רהיטים של איקאה משבדיה, כדי לתמוך ברהיטי צורן, שלא יתפלא כששבדיה אוסרת לייבא נתבי תקשורת מישראל, כדי להעדיף את אריקסון.

4. מרק,
   אמפתיה היא במידה רבה מאוד עניין של חינוך ונורמות.
   אלולא האמפתיה הייתה חשובה לנו כערך, לא היו צצות כמו פטריות אחרי הגשם חברות של Fair trade.
   אלולא האמפתיה, לא היו לנו עמותות.
   האגודה למלחמה בסרטן לא הייתה מצליחה לגייס כסף, האגודה למען החייל לא היה טורח לערוך שירותרום, ועמותת לתת הייתה פושטת את הרגל.

   ביציאה מכל AM PM, עומדות היום עגלות סופר, מלאות במצרכים. המצרכים האלה נתרמו לחג על ידי אזרחים.
   בכל קופה בסופר יש קופות צדקה. גם הן מתמלאות די מהר בכסף קטן.

   אני לא מפקפק לרגע בכך שיש אנשים אנוכיים בעולם הזה. היופי בכלכלה חופשית, זה שאנחנו גם מסוגלים לפגוע כלכלית באנשים האלה.

   ב"עבודה שחורה", העליתי את העובדה שוארן באפט וביל גייטס, תרמו כל אחד עשרות מיליארדי דולרים למוסדות צדקה. הוא לא האמין שמדובר בטוב הלב שלהם, אלא באקט שיווקי.
   לכאן או לכאן, אני רואה בזה זכיה.
   אם הם תרמו מטוב הלב שלהם, הרי שהאנשים הכי עשירים בעולם מגיעים לשם, ואחרי שהם עשירים, הם מבינים שהעושר האישי שלהם לא שווה כלום אם הם לא מנסים לשפר את העולם איתו.
   אם הם תרמו מטעמים שיווקיים – הרי שחברות ותאגידים מבינות את הרגש החיובי שנוצר אצלנו כלפי מי שתורם לחלשים, ואפילו אם הם עושים את זה מתוך אנוכיות לשמה, הרי שהנורמטיביות של הרוב, ללא שום כפיה כוחנית, דחפה אותם לבצע את הצעדים שאנחנו חושבים שהם נכונים מוסרית.

   נקודה מעניינת היא לבדוק כמה במדינה מסוימת תורמים לצדקה, כאחוז מהתוצר.
   המובילה העולמית היא אותה מדינה שהסוציאל דמוקרטים אוהבים לשנוא – ארה"ב.
   לאחר מכן, אנגליה, קנדה, אוסטרליה, דרום אפריקה, אירלנד, הולנד, סינגפור, ניו זילנד.
   בצורה מעניינת, למעט אנגליה, בכל המדינות הנ"ל, רווחי המדינה ממס (כאחוז מהתוצר) נמוכים ממדינת ישראל.

   אני לא חושב שזה מקרי שהמדינה שהכי חשוב לה נושא החופש האישי, היא גם המדינה שתורמת הכי הרבה. אני מאמין גם שאם האמריקאים היו זוכים ליותר חופש כלכלי, הם היו תורמים עוד יותר.

5. דניאל –

   השאלה היא האם התרומות הרצוניות הללו הן מספיקות כדי לתחזק את החברה? מכיון שמעולם לא ראיתי חברה שמתחזקת את עצמה על ידי תרומות רצוניות בלד וללא חלוקת משאבים על ידי ממשלה (אפילו ראש כפר מחלק משאבים לצורך הענין…) אז אני סקפטי.

   אז הנה הבעיות שאני רואה בגישה שאתה מציע:
   – לאיזה אחוז מהתמ"ג לדעתך ניתן להגיע על ידי תרומות רצוניות בלבד? האם האחוז הזה מספיק כדי לנהל מדינה?
   – אם נניח שיש דברים שאנשים לא יתרמו אליהם (כי הם פחות "סקסיים") – אין סיבה שלא יהיו נושאים כאלו. האם זה לא יגרום להתפרקותה של החברה? הנה תרגיל – נניח שמשום מה אנשים לא ירצו לתרום לבתי ספר ומורים – האם זה לא יוביל להתפרקות מערכת החינוך? נניח שאתה לא מודאג מזה. אם אנשים לא ירצו לתרום למערכת הביטחון – האם זה לא יוביל לכיבוש על ידי גורם זר?
   – הציבור תורם בצורה אקראית. אדם עני אחד יקבל הרבה תרומות (כי הוא יפה יותר) ועני אחר יקבל מעט תרומות (כי חסרות לו שיניים). האם אתה מוכן לקבל חברה בה מוכרע מי חי ומי מת ביד הגורל בצורה אקראית שכזו? אם אתה חושב שהציבור יתרום לעמותות ועמותות תחלקנה את הכסף שווה בשווה אז הבעיה תווצר ברמת העמותות (כמה כסף תקבל העמותה לסרטן המעי הגס לעומת עמותה לסרטן נדיר מאוד אך שמופיע רק בילדים קטנים ומאוד פוטוגנים?)

   מרק

6. דניאל –

   אם זו רמת התגובה שלך אולי עדיף שתמשיך לפוצץ את הבלוג הזה בממבו-ג'מבו של נתונים כלכליים חסרי קשר שבאים לכסות על העובדה שאינך אלא דמגוג. שפר מזלך להיות בין אילו שיש להם, ועכשיו בנית לך השקפת עולם תלושה מן המציאות הבנויה על כרעי-תרנגולת שכל תכליתה להצדיק את רצונך לא להתחלק עם החברה בהכנסותיך (שנובעות מעצם קיומה), אלא להיות פריץ-העיירה שמחליט בעבור עצמו למי לתת כמה, מתי ואיך, ואם בכלל.

   התומכים היחידים שתמצא להשקפתך ההזויה, הם אנשים בעלי אינטרס משותף ושגעון-גדלות כשלך, או לחילופין פתיים קלי-דעת שהז'רגון הכלכליסטי שבו אתה משתמש יגרום להם לקנות את סחורתך הנכלולית.

7. כמובן שלא חידשת ולא המצאת פה כלום, הרעיונות האלה הם המטבע הנפוץ בקרב רבים מאוד מבעלי-ההון, שהונם וכוחם, מעוררים בהם תכונות כגון: גבהות לב, שגעון-גדלות, רדיפת כוח ופרסום, קפריזיות אנוכית, 'אני ואפסי עוד' ושאר נטיות אנושיות אנטי-סוציאליות.

   הרבה טוב-לב לא תמצא שם (אולי מראית עין של טוב לב שכזה הקשורה קשר הדוק לקידום שמם וערכם העצמי). תמצא אותו דווקא בכמויות גדולות יותר בקרב פשוטי-העם, כמו באותו כפר תאילנדי שבו ביקרת בנעוריך.

8. אורי –

   קשה לי להבין את סיפוקך מדיוני הסרק הכלכליים שמתפתחים פה כמו גידולי פרא הבאים לכסות על רדידות רעיונית. ממליץ לך לקרוא ספרו של נאסים טאלב – 'הברבור השחור', שבו הוא קורע לגזרים את יומרתם של הכלכלנים למדעיות, ואת השימוש המופרך שהם עושים בסטטיסטיקה. (תחפש גם דברים שלו ברשת, הוא בחור משעשע)

9. יוסי, הזכרת אנטי סוציאליות.
   גישת המגיע לי שלך, והבוז שאתה חש כלפי אנשים שמצליחים, היא האנטי סוציאליות בעיני.

   אני מברך אנשים ששואפים להצליח. אבל בוא לא נטעה לגבי הדמגוגיה.
   "הרעיונות האלה הם המטבע הנפוץ בקרב רבים מאוד מבעלי-ההון, שהונם וכוחם, מעוררים בהם תכונות כגון: גבהות לב, שגעון-גדלות, רדיפת כוח ופרסום, קפריזיות אנוכית, 'אני ואפסי עוד' ושאר נטיות אנושיות אנטי-סוציאליות."

   אם זו לא דמגוגיה, אני לא יודע מה כן

10. דניאל –

    מעולם לא אמרתי ש"מגיע לי", אני לא מאמין בצדק אלוהי, ולא חושב שלמישהו "מגיע" משהו בעולם הזה. אבל אני כן חושב שכיצורים שנידונו לחיות בעולם של חברת המונים, השאיפה שלנו צריכה להיות לנסות ולמצוא איזון בין השאיפות הפרטיות שלנו כפרטים עם השאיפה לחיות בחברה יציבה ושוויונית ככל האפשר. מהסיבה שהיותנו והיות משפחתנו ויקירנו, למעלה או למטה בהיררכיה החברתית הינו עניין אקראי ביסודו, ולכן עדיף לחיות בחברה שמאפשרת חיים סבירים לכולם, מאשר חברה שיש בה הבדלים חריפים בין הפרטים (ובחברה הקפיטליסטית ההפרשים במידת ההון בין הפרטים הם גדולים להדהים, ומפוזרים בצורה בלתי פרופורצינלית לחלוטין, הונם של מיליונים שקול לערכם של בודדים).

    לגבי הבוז להצלחה כדבריך, גם פה אני חולק עליך. אני לא בז לאנשים מצליחים, אבל אני גם לא מעריך אותם יתר על המידה. הצלחה בחיים נובעת ממגוון רחב של נסיבות, אקראיות ברובן, ולכן אין פה עניין לא לבוז ולא להערכה. בהקשר הזה אני ממליץ בחום גם לך לקרוא את ספריו של פרופ' נאסים טאלב, אחד האינטלקטואלים המבריקים בימינו לעניות דעתי (סחרן מצליח בוול-סטריט לשעבר, מתמטיקאי בהכשרתו וכיום עוסק בעיקר בפילוסופיה של האקראיות), שבהם הוא שוטח את השקפת עולמו המרתקת לגבי תפקידם של המזל והאקראיות בחיינו ובעולם. בהקשר של ההצלחה (בשיא הקיצור, כי באמת לא ניתן לרדת פה למלאו עומקם של רעיונותיו, תקרא!) הוא מנתח את ההטיות הפסיכולוגיות שגורמות לנו לפרש מגוון של אירועים בחיינו באופן אינטואטיבי, הנוגד לחלוטין את אופיו הכאוטי והמורכב של עולמנו. למשל, התעלמות מ"פח הזבל של ההיסטוריה" בבואנו להעריך את הסיבות להצלחה (או לכישלון, הנפוץ בהרבה), הטיה לאחור ועוד. (הוא נסמך שם בין היתר על המחקרים הפסיכולוגיים של כהנמן וטברסקי שעוסקים בנושאי אי-רציונליות והיוריסטיקות התנהגותיות בקרב אנשים, תחום שיש לו קשר הדוק גם לכלכלה)

    לגבי הציטוט שלי שהזכרת, מעבר להתרשמות הפרטית שלי בנושא, ישנם מחקרים פסיכולוגיים שמנתחים מבני אישיות של מצליחנים. (ייתכן מאוד שקיומן של התכונות האלה בהם מלכתחילה מעניקה להם סיכויי הצלחה מרובים יותר בחברה הסופר-תחרותית של ימינו)

    לגבי דמגוגיה, העם ישפוט! 🙂

11. מרדכי קידר שהוא אחד המסבירים הטובים ביותר של ישראל בעולם כתב במאמר שלו שהציפיה לשלום עם הערבים מוטעית מראש, מאחר ובין מדינות ערב המצב הטבעי הוא של עוינות וחשדנות, ולא שלום במובן האירופי כפי שלמשל רוצה תנועת שלום עכשיו. לכן לנורמליזציה אמנם אפשר להגיע עם הערבים, אבל לא לשלום.

12. דניאל, מתוך סקרנות, יש לי שאלה אישית עבורך – במידה ותיפול חו"ח ממעמדך ותזדקק לא עלינו לעזרה, האם תעדיף להסתמך על תרומות, או שמא על מדינה שמעניקה רשת הגנה סוציאלית לתושביה?

13. יוסי, קודם כל, יש לי ביטוחים.
    ביטוח חיים, ביטוח בריאות משלים, ביטוח דירה, ביטוח אובדן כושר עבודה. בנוסף, אני משתדל לחסוך ולבנות לעצמי רשת בטחון כלכלית (שלא יכולתי לקבל מההורים).
    אינני מקבל את "מעמדי" כנתון מאליו. וזה חינוך בסיסי שהייתי מצפה שהמדינה תתן לאזרחיה. להיות ערוכים לשינויים.
    להבין שלפעמים יש פיטורים, לפעמים נהיים חולים. לפעמים האוטו נשרף ויש הוצאה לא צפויה.

    מה שמדהים ומטריד כאחד, זה שאם אפסיק לעבוד היום, מדינת ישראל תתן לי החזר מס חודשי בגובה שכר המינימום. אם ניקח רק את הכסף ששילמתי לביטוח לאומי בשנתיים האחרונות, הרי שזה שווה ערך ליותר מחצי שנה של משכורת מינימום.
    על מס הכנסה אני בכלל לא מדבר. בשנתיים האחרונות שילמתי מס הכנסה בשווי של כמה שנים טובות במשכורת מינימום.

    במקום להתבסס קודם כל על עצמי, ועל תכנון כלכלי נכון, מדינת ישראל מכניסה אותי בכוח למצב שמאוד יתכן ואאלץ להעזר בשירותיה.

    אין ספק שרשת הגנה זה חשוב, אבל כל אחד צריך להיות אחראי לבנות לעצמו רשת הגנה, כשמי שלא השכיל / יכל לעשות זאת, יוכל להעזר ברשתות ההגנה של אנשים אחרים.

    האבסורד היום הוא שהמדינה בצורה אקטיבית פוגעת ביכולת שלנו לבנות רשת בטחון. המדינה רוצה שנחיה מהיד אל הפה. המדיניות המוניטרית של בנק ישראל אומרת זאת בצורה מפורשת:
    ריבית ריאלית שלילית על חסכונות.
    (ככל שהכסף שלך יושב יותר זמן בבנק, ככה הוא מעבד מהערך שלו).

    החיים הם אכן אקראיים. אתה לא יודע מתי תחלה בשפעת חזירים, או מתי יוולד לך ילד עם אוטיזם.
    אבל החלטה המרקסיסטית שלך שהצלחה כלכלית היא אקראית בלבד היא מוטעית ונראית כאילו נועדה להציב את הביסוס האידאולוגיה לנטילת רכוש כוחנית מידיים של אנשים.
    אם אתה עשיר רק ביד המזל, לדבריך, הרבה יותר קל להצדיק את זה שאני לוקח ממך את פרי עמלך, מאשר אם אני אשלים עם כך שיש לך יותר כסף ממני בגלל הכישורים שלך, היכולות שלך, או היכולת שלך לייצר רווחים עבור אנשים אחרים.

14. דניאל –

    אני מוצא מספר נקודות בדבריך מטרידות במיוחד.

    אתה כותב:
    "אינני מקבל את "מעמדי" כנתון מאליו. וזה חינוך בסיסי שהייתי מצפה שהמדינה תתן לאזרחיה. להיות ערוכים לשינויים."

    – הציפייה שלך מהמדינה אין לה על מה שתסמוך. קודם כל מכיוון שבמצבנו הנוכחי של מערכת חינוך קורסת שבקושי מסוגלת לספק אפילו חינוך בסיסי לתלמידיה, הציפייה הזאת תשאר באוויר. מעבר לכך, אני לא מאמין "בחינוך" העם (משמעותה המילולית של דמגוגיה), שוב בגלל השקפתי שבני אדם הם יצורים אוטונומיים בעלי התנהגות מורכבת מכדי לצפות שיפעלו לפי פרוגרמות מסוימות שהוכתבו להם מראש ושיצליחו לעקוף את נטיותיהם הטבעיות להתנהגות ספונטנית ובלתי רציונלית לפרקים. אם כבר אז הדת היא מועמדת ראויה ומוצלחת יותר למשטור התנהגותי של האדם, אבל גם אותה לא הייתי רוצה לראות ככוח המרכזי שמכתיב את צורת חיינו.

    עוד אתה כותב:
    "אין ספק שרשת הגנה זה חשוב, אבל כל אחד צריך להיות אחראי לבנות לעצמו רשת הגנה."

    – אתה מעיד על עצמך שבנית לך רשת בטחון כלכלית של ביטוחים וחסכונות משלך. כמובן שעשית את זה מתוקף צירוף פרטיקולרי של מודעות כלכלית מפותחת ויכולת כלכלית שמתקיים בך. בנושא המודעות הכלכלית וההתנהגות הרציונלית דנתי בסעיף הקודם. לגבי היכולת הכלכלית שלך, ובכן היא נדירה באותה המידה אם לא יותר. רובם של האנשים אינם יכולים להרשות לעצמם את הרשת הפרטית הזו גם אם היו רוצים. במדינה שבה ציבור גדול מן העובדים מרוויח למחייתו שכר מינימום, והפרשי השכר בה הם מהגבוהים בעולם המערבי, ושציבור גדול נאבק בה כדי לאפשר לו ולמשפחתו תנאי מחייה בסיסיים סבירים, האפשרות הזו אינה ריאלית. לולא הפנסיה התקציבית שנקבעה בחוק לאחרונה, המוני אנשים היו נשארים אפילו ללא אפשרות לקיום בכבוד בזקנתם.

    ניתן להבין שצירוף הנסיבות הזה הופך את מצבך לנדיר למדי, ובטח לא כזה היכול לשמש בסיס לבטחונה הסוציאלי של החברה שבה אנו חיים.

    הסיפא של פסקה זו עוד יותר מטרידה:
    "כשמי שלא השכיל / יכל לעשות זאת, יוכל להעזר ברשתות ההגנה של אנשים אחרים."

    – שוב חזרנו לרעיון העיוועים של ההסתמכות על טוב-ליבם של בני האדם כבסיס לפתרונה של בעיית העוני?

    גישתך מזכירה לי במשהו את המשפט האלמותי של ברק, שנועד לפתור את בעיית העוני על ידי כך ש"העשירים יפתחו את מקרריהם". הם אכן עושים זאת על בסיס קבוע כדי להוציא משם את מיטב המזון שהם יכולים לאפשר לעצמם ולאכול אותו בהנאה גרגרנית. כמו שוודאי עשה ברק במגדלי אקירוב בעודו משקיף מרחוק על ההומלסים באלנבי.

    הפארסה נמשכת:
    "מה שמדהים ומטריד כאחד, זה שאם אפסיק לעבוד היום, מדינת ישראל תתן לי החזר מס חודשי בגובה שכר המינימום. אם ניקח רק את הכסף ששילמתי לביטוח לאומי בשנתיים האחרונות, הרי שזה שווה ערך ליותר מחצי שנה של משכורת מינימום.

    – פתאום אתה מלין על כך שרשת ההגנה הסוציאלית של המדינה (שאותה אתה מתעב) לא מספיק נדיבה כלפיך!

    אני מסכים איתך שיש הרבה מה לשפר ברשת הזאת. מה שבאמת מטריד ומדהים פה הוא שאתה סבור שאתה במצבך זקוק מן המדינה לכסף הזה יותר מאחרים!

    תרשה לי לחדש לך שישנם כאלה שעבורם הכסף המשותף שנצבר בקופת הביטוח הלאומי קריטי לקיומם הרבה יותר מאשר לך. הביטוח הלאומי נועד להבטיח לאזרחי המדינה קיום אלמנטרי שמתחתיו המדינה סבורה שלא ראוי לו לאדם שימצא. הוא לא נועד כדי להבטיח לאלו שיש להם כמוך, המשך קיום נעים ונינוח באותה רמת חיים על חשבון המדינה. אבי הנכה למשל, מתקיים מקצבת-נכות זעומה שהמדינה מעניקה לו, שבלעדיה, ולשיטתך היה מתגלגל ברחובות, עד שמישהו בטוב ליבו היה מעניק לו קצבה כזו מכיסו הפרטי. הייתי אומר שלו מגיע לפניך, אתה לא מסכים איתי? וכך גם לרבים אחרים..

    משפט המחץ:
    "על מס הכנסה אני בכלל לא מדבר. בשנתיים האחרונות שילמתי מס הכנסה בשווי של כמה שנים טובות במשכורת מינימום."

    זה כבר נוגע ישירות לתחושת ה"שלי" המאוסה שלך, ולהשקפה האבסורדית שלך שאת מה שיש לך הרווחת בזכות עצמך ותו לא, משל היית חייזר ממאדים שנחת פה כמות שהוא עם יכולות ההשתכרות שלו היישר לידיה הגזלניות של המדינה שחומדת את כספיו משום רישעותה.

    תרשה לי לבשר לך שהמצב רחוק מלהיות כך. אתה חי בחברה שבזכות תשתיותיה, מערכת החינוך שלה ומישקה, איפשרה לך לקבל חינוך, לגדול בתנאים ראויים, לרכוש השכלה גבוהה, ולצאת לחיים בוגרים שבהם ניתנה לך האפשרות לממש את יכולותיך ולהרוויח את פרנסתך, בין אם בשוק העבודה או כעצמאי. כמוך כולם תורמים למדינה ובכך מתאפשר קיומה, בין אם בעבודתם, בין אם בכספם או בשניהם. בכל בא לידי ביטוי חלקם של המנקים, של עובדי הייצור, של הפקידים, של המלצרים, של המנהלים, של אנשי ההייטק, של המורים, של אנשי העסקים. תרומתו של איש לא נפקדת.

    נראה שיש לך קושי עצום לתפוס את העובדה שכולנו חיים בריקמה אנושית אחת ושחיי כולנו קשורים בחיי כל האחרים.

    לסיום, אתה כותב:
    "החיים הם אכן אקראיים. אתה לא יודע מתי תחלה בשפעת חזירים, או מתי יוולד לך ילד עם אוטיזם.
    אבל החלטה המרקסיסטית שלך שהצלחה כלכלית היא אקראית בלבד היא מוטעית ונראית כאילו נועדה להציב את הביסוס האידאולוגיה לנטילת רכוש כוחנית מידיים של אנשים.
    אם אתה עשיר רק ביד המזל, לדבריך, הרבה יותר קל להצדיק את זה שאני לוקח ממך את פרי עמלך, מאשר אם אני אשלים עם כך שיש לך יותר כסף ממני בגלל הכישורים שלך, היכולות שלך, או היכולת שלך לייצר רווחים עבור אנשים אחרים."

    – בתור אחד שסולד מסיסמאות הייתי מצפה ממך לקצת יותר הגינות. ההחלטה "המרקסיסטית" שלי, מדוע היא מרקסיסטית? באותה מידה אוכל לכנות את ההחלטה שלך, שההצלחה הכלכלית באה מכישורים בלבד כ"פרוטסטנית". קודם לא טענתי שהיא אקראית *בלבד* אלא שהיא מכילה אלמנטים אקראיים רבים. (למרות שברובד היותר פילוסופי היא אכן אקראית. ד"א, את נאסים טאלב שרעיונותיו חיזקו אצלי מאוד את ההשקפה על מידת אקראיותה של ההצלחה, קשה מאוד להאשים במרקסיסטיות, הוא רוחש חיבה מרובה להוגים מהאסכולה האוסטרית שכל כך חביבים עליך.)
    באשר להגיון שבנטילת חלק מפרי עמלך לטובת הכלל, אפשר לחזור שוב על הטיעונים שהצגתי בפסקה הקודמת. אך מעבר לכך, לשיטתך הכישורים בלבד הם אלה שמאפשרים לך להרוויח. גישה נאיבית ביותר הייתי אומר. פוטנציאל ההשתכרות לא נובע גם מריבוא דברים אחרים? תנאי פתיחה? הסביבה שלתוכה נולדת? קשרים? פרוטקציה? היותך בעמדת כוח?

    לסיום, אני בטוח שהויכוח בנינו לא יסתיים כאן, ועל כל דבר נוכל להתדיין עד אחרית הימים. השאלה שמעניינת אותי, ושכבר עלתה פה קודם היא מה אתה עושה בפועל כדי לקדם את רעיונותיך? יש לי תחושה שחוץ מלהתלונן על כך שעושקים וגוזלים אותך, אתה לא עושה לא הרבה..

15. כנראה שלא הבנת אותי.
    לא אמרתי שהמדינה לא תתן לי מספיק במקרה שאני אפסיק לעבוד.
    הראתי לך כמה המדינה לקחה ממני, ושלמעשה היא זו שמונעת ממני לבנות לעצמי רשת בטחון.

    החלק הזה קומם אותי במיוחד, והיא נגועה במרקזיסם מהסוג המכוער ביותר:
    "זה כבר נוגע ישירות לתחושת ה"שלי" המאוסה שלך, ולהשקפה האבסורדית שלך שאת מה שיש לך הרווחת בזכות עצמך ותו לא"

    מגיל 12 אני לומד מחשבים בצורה עצמאית.
    מגיל 14 אני עובד יום יום אחרי הלימודים.
    בכסף שהרווחתי, קניתי ספרי לימוד בנושאי מחשבים.
    אני עובד מדי יום מעל 12 שעות.
    כנער, התנדבתי במשמר האזרחי, בצבא, נתתי גם שירות קבע בהתנדבות (תמורת משכורת עלובה של 3500 שקל).

    אם אני חייב משהו למישהו, הרי שזה להורים שלי, שגידלו אותי בראייה של הצלחה והשקעה, והשקיעו מהכסף שלהם, כדי לאפשר לי את הכלים להצליח. זו גם הסיבה שאני עוזר להם היום כלכלית.

    למדינה לעומת זאת, אין שום זכות (ולעולם לא יוכל להיות לה זכות) על פירות העבודה שלי (או העבודה שלך לצורך העניין).
    וכן, זה "שלי". הקולקטיביזם שלך נמאס.

    המדינה לא "נתנה לי אפשרות". אפשרות היא משהו שיש לי. המדינה לכל היותר לא לקחה ממני את האפשרות.
    בסעודיה, אסור לנשים לנהוג. האם זה אומר שמדינת ישראל "נתנה לנשים את האפשרות לנהוג"? ממש לא!

    החירויות שלי והזכויות שלי הם משהו טבעי ומובטח, שאין להן שום קשר למדינה.
    יש להן יסודי הסטורי, יסוד מוסרי, ואפילו יסוד דתי.
    לגישתך, המדינה לא הרגה אותי, ועל כן נתנה לי את האפשרות לחיות.
    המדינה לא שמה אותי בבית סהר בגיל 12, ועל כן נתנה לי את האפשרות לעבוד.
    המדינה לא שלחה אותי לעבודות פרך במכרות פחם, ועל כן נתנה לי את האפשרו ללמוד.
    המדינה לא מנעה ממני לקרוא ספר, ועל כן נתנה לי את האפשרות לרכוש השכלה.
    על זה אני כמובן "חייב לה".

    זה מצחיק. כל הטיעון הזה מזכיר לי את העולם התחתון.
    "אנחנו נאפשר לך לעבוד כאן, בלי שנשרוף לך את החנות, ואתה רק צריך לשלם לנו אחוז גדול מההכנסות שלך בשביל האפשרות הזאת".

16. לגבי "חינוך העם",
    אני חושב שאם המדינה לוקחת בכוח כסף מאזרחים מסוימים, כדי לתת לאזרחים אחרים "בתור רשת בטחון", המינימום שהיא צריכה לעשות זה להסביר לאותם אנשים איך לא להגיע מלכתחילה למצב שהם צריכים את המדינה כרשת בטחון.

    מה שבטוח, המדינה חייבת להפסיק במדיניות שמעודדת אזרחים לוותר על רשת הבטחון שלהם, ומבטיחה להם הבטחות שווא ש"יהיה בסדר, תנו לנו לדאוג לדברים החשובים, אתם תחזרו להיות כבשים בעדר".

17. יוסי, דניאל –

    ראשית לעניין הדמגוגיא. אכן, חינוך העם. לשון אחר: הובלת העם. אין רע בדמגוגיא כשלעצמה. השאלה היא האם היא מביאה להתקדמות חיובית. כל עוד נמצאת ההתקדמות בצד החוק, ואפילו במחיר המתינות הנדרשת, וכל עוד הצדק מול העיניים (ובאוזן השירה), הכל בסדר.

    שנית, יוסי, בסיף-סיפא של דבריך התייחסת לאחרית הימים. לכך איני יכול אלא להביא את סוף דבריו של דניאל (זה מהתנ"ך, לא מהבלוג), בר-סמכא ידוע בתחום:
    "ואתה לך לקץ, ותנוח ותעמֹד לגֹרלך עד קץ הימין".
    קץ הימין. זאת אומרת תהיה רק שׂמאל.

    דניאל –
    הולכת ומתחוורת לי עמדתך: אתה סוג של אנרכיסט. לפיכך, אין לי אלא להצטרף לשאלה: איזו פעולה אתה מתווה, לוּ אתה שׂר האוצר, מחר?
    לרוב האנרכיסטים מגיעים מקרב השׂמאל הקיצוני. מעניין לשמוע מה חושב אנרכיסט ימני.

    באופן כללי –
    לאחרונה הזדמן לי להשתתף בשׂיחה בעבודה שחורה. לאור החויה הקשה, אני מבקש להשתדל לשמור על תרבות דיון ודרך ארץ, ככל האפשר במסגרת הנסיבות.
    טל ירון, חבר מיסד בתנועה לדמוקרטיא ישירה, וחבר באופן כללי, טוען שבאמצעות תרבות דיון דמוקרטית אפשר לקדם את המהפכה באופן משמעותי. יותר מזה, הוא טוען שיש בכך כדי לצמצם עד כמה שניתן את רמת האלימות ביום דין ופקודה.
    אני מאמין לו בשני הדברים.

18. דניאל –
    בעניין החינוך אני מסכים אתך לגמרי.
    האם קראת את שכתבתי בפרשת השבוע ראה?
    אני מציע שם שיטה כלכלית מודרנית המבוססת על שמיטת החובות המקראית. המערכת כולה נסמכת על הנחת מוצא של יושר וצדקה.
    מעניין יהיה לשמוע דעתך.
    http://www.yehudemo.org/?p=850

19. דניאל ויוסי –

    אני מוצא אמת בטענות שניכם.

    בנושא החינוך אני עם דניאל – המדינה תרמה אפס מאופס לחינוך שלי. מבחינתי היא בזבזה לי 12 שנים. כשהגעתי לחינוך שכן תרם לי זה היה או חינוך אוניברסיטאי שהייתי צריך לשלם עליו או חינוך עצמי. אני בהחלט בעד חינוך חובה אבל אם המדינה הולכת לקחת לי מיסים עליו אז יש לה 200 שנה של מיקצה שיפורים עד שאני אהיה מרוצה ממה שאני מקבל עבור הכסף שלי. ניתן גם לומר שהמדינה לא תרמה הרבה לשוק בו אני עובד. היא לא פיתחה את ענף המחשבים, היא לא יסדה את אלפי החברות שעובדות בו ועוד. אני יודע שיוסי יאמר שכל *שאר* החברות, כמו חברות מזון, סלילת כבישים ועוד הן אלו שאיפשרו לחברות שלי לתפקד. נכון – אבל רובן מן השוק החופשי. עכשיו תאמר שהממשלה היא שמאפשרת לשוק החופשי לתפקד ואני מסכים לחלוטין. אז הממשלה היא כמו חברת תשתיות לכל הכלכלה – זה עדין לא אומר שהיא אחראית על ההצלחות – היא ס"הכ מנהלת את התשתיות (משטרה בשביל ביטחון, רשויות מקומיות בשביל כבישים, צה"ל בשביל הגנה). איני אומר שזה תפקיד לא חשוב אבל יחסית לכסף שהיא לוקחת על השירותים האלו היא צריכה לספק לנו הרבה הרבה יותר. היא צריכה ניעור רציני ביותר ולכן טענות כלפיה הן לגיטימיות ביותר. החברה כן מאפשרת לי לתפקד (גם מקצועית וגם אישית) אז אני חייב חוב לחברה אבל לא לממשלה. ההבדל הזה בעיני קריטי. הממשלה – גוף קטן של אנשים שטוענים שהם מיצגים את החברה. החברה – גוף גדול של אנשים שהממשלה טוענת שהיא מיצגת אותו אבל בעצם משקרת.

    בנושא טוב לב אני עם יוסי ואני עם יוסי גם בנושא חלוקת הון. אם בעל חברה גדולה מקבל פי 300 מהעובד שלו אז קשה לי מאוד ליחס את זה לכשרונות שלו. גם אם נצא מנקודת הנחה שהוא מוכשר כמו שד (איינשטיין לעומת התלמיד הכי גרוע שהכרתי ביסודי) אזי גם אז שאדם אחד יחזיק הון ששקול להונם של מיליונים נשמע לי פשוט עושק. מצב כזה פשוט לא צריך להתקיים והון שכזה שקול לעבדות מודרנית שכן הוא יכול לקנות אנשים רבים שכל חייהם יעבדו בשבילו ועם מספיק כסף הוא גם יקנה את הזכות להשפיל אותם. איך מצמצמים את הפערים זו שאלה אחרת לגמרי. יש שחושבים שהממשלה צריכה לעשות את זה. אני בספק בכך בהתחשב בעובדה שהמממשלה חברה בקבוצת האנשים הללו הרבה יותר ממני. יש להתחיל דיון ציבורי שסופו הכרעה *ציבורית* ולא ממשלתית בנושאים. שהציבור יחליט איפא נקודת שווי המשקל הנכונה בין לתמרץ עבודה לבין להבטיח רמת חיים מינימלית.

    מרק

20. דניאל –

    לגבי כמה שלקחו ממך. לקחו ממך משום שאתה מרוויח מספיק בשביל שתהיה אפשרות לקחת ממך, מס הכנסה וביטוח לאומי הם יחסיים לגובה ההכנסה שלך. אם לקחו ממך הרבה, הווה אומר שאתה מרוויח יפה מאוד. עדיין הכנסתך נטו הינה די והותר כדי להתקיים בכבוד וגם לחסוך ממנה. אבל זה לא לטעמך כי אתה לא מעוניין לתת כלום למדינה. מה ש"שלך" שלך. כאילו שיש משמעות לשלך הזה בלי כל היתר. אם היית משק אוטארקי שמפיק את כל מה שיש לו בכוחות עצמו הייתה לכך משמעות. אבל איזו משמעות יש לזה בהיותך בורג זעיר במכונה שהיא כלכלת המדינה. (למען הדיוק אתה בורג זעיר מזעיר בכלכלה העולמית, היות שבסופו של דבר בכלכלה הגלובלית של ימינו השכר שלנו הוא פועל יוצא של כלל הכוחות הפועלים בכלכלה העולמית)

    אתה חושב שהחרויות והזכויות שלך הם משהו טבעי ומובטח, שאין להן שום קשר למדינה. ללא המדינה, מי היה מבטיח לך את חייך? את רכושך? את זכות הקניין היקרה לליבך? את החופש שלך?

    אורי – דמגוג שכמותך! 🙂

    לפי דעתי השאלה הנדרשת היא לא מה יעשה דניאל במידה והוא שר האוצר מחר, כי הוא לא הולך להיות, אלא מה הוא עושה מהמקום שבו הוא נמצא..

21. מרק –

    בעניין החינוך, אתה אומר:

    "המדינה תרמה אפס מאופס לחינוך שלי. מבחינתי היא בזבזה לי 12 שנים. כשהגעתי לחינוך שכן תרם לי זה היה או חינוך אוניברסיטאי שהייתי צריך לשלם עליו"

    – מדוע אתה סבור שמערכת החינוך לא תרמה לך כלום? האם יצאת ממנה אנאלפבת וחסר כישורים מכל סוג שהם? ולגבי החינוך האוניברסיטאי שאתה מודה שתרם לך, המדינה מממנת אותו ברובו המכריע, שכר הלימוד שנדרשת לשלם הוא רק מרכיב קטן מתקציבו.

    אני יותר ממסכים איתך על כך שאפשר לבוא בטענות לממשלה על אופן ניהולה את המדינה (המושחתת, הלא-יעילה והבזבזנית), ולשאוף לנסות לשפר את המצב, אבל לומר כמו דניאל, שלא מוצאת חן בעיני הדרך שבה מתנהלים הדברים ולכן אינני רוצה לתת כלום, זה אבסורד. זה גם לא יעזור לו, כי החוק מחייב אותו לתת בין אם הוא רוצה ובין אם לאו.

22. יוסי –

    לא רציתי להסביר את זה אבל למעשה המדינה תרמה שלילית לחינוך שלי. אנסה להביר. בצד החיובי יצאתי ממנה יודע קרוא וכתוב וגם למדתי איך לפתור משוואה ריבועית (בלי להבין איך הגיע מי שהגיע לפתרון). מבחינות אחרות המדינה פגעה בחינוך שלי: היא לימדה אותי לשנוא נושאים שלמים (תנ"ך, סיפרות, היסטוריה ועוד) ואני בזבזתי שנים ב"לחנך" את עצמי מחדש כדי להבין מה "מענין" בנושאים אלו. מבחינה זו המדינה תרמה שלילית לחינוך שלי (שמה אותי בעמדה שהיא יותר גרועה מעמדה של מישהוא שלא למד נושאים אלו מעולם). בס"הכ יוצא שהמדינה הזיקה יותר מאשר הועילה. היא הועילה להורים שלי בכך שמישהוא טיפל בי במשך היום (אני לא מזלזל בזה) היא גם הועילה לצבא בכך ששמרה אותי מללמוד דברים שיתכן שהיו פוגעים במוטיבציה שלי לשרת או שמרה אותי חס וחלילה מלהקים משפחה מה שהיה פוגע ביכולת של הצבא לגייס אותי. אבל זה לא חינוך.

    אם בית הספר היסודי והתיכון היו מלמדים אותי קרוא וכתוב וקצת מתמטיקה ופשוט משגיחים עלי בשאר 10 השנים הבאות כשאני קורא מה שבא לי או לומד מול מחשב המצב היה יותר טוב. זו הצהרה ממש עצובה.

    שוב – אני בעד חינוך חובה. אני בעד מדינה. אבל לא המצב חסר הבינה שקורה היום. הממשלה צריכה בעיטה כל כך חזקה בתחת ששרי הממשלה לא יוכלו לשבת במאה הקרובה…

    אני גם מסכים שהאוניברסיטה ממומנת *גם* על ידי הממשלה, למרות שבמחירים האלו כמעט ואפשר להיתנתק ממנה. אני לומד גם ברימון שהוא מכללה פרטית ומחיר הלימודים שם גבוה רק ב50 אחוז מהאוניברסיטה. רימון לא מקבל שום תמיכה ממשלתית (אם כי יש תמיכה של תורמים) והוא בית ספר קטן (מה שמקשה עליו ליצר קורסים מרובי משתתפים שהם המרויחים ביותר עבור האוניברסיטאות…). בקיצור: האוניברסיטה כמעט יכולה להתנתק מהממשלה אבל בלי שום קשר אני חושב שאוניברסיטה הוא מוסד מצוין והוא מצוין בגלל שברמה המיקצועית הוא מצליח להינתק מהממשלה.

    אז שוב חוזרים לשאלה "מהי הממשלה?". לטעמי האוניברסיטה הוא מוסד ממומן ממשלה אבל הוא לא מוסד מנוהל ממשלה. מכיון שהאוניברסיטה הוא מוסד מצליח זה מצביע על כוון מענין: אולי ניתן ליצור "מנהל חינוך" שמקבל כסף מן הממשלה אבל לא מאפשר לממשלה למנות חברים של פוליטיקאים אליו או לקבוע את חומר הלימוד בו? אולי זה יצליח יותר ממשרד החינוך? ההתערבות של פוליטיקאים בחינוך שלנו תמיד נראה לי רעה חולה וזאת מאז שהבנתי שהספר הראשון שנתנו לי לקרוא בו הוא התנ"ך ושבעצם מי שחינך אותי היה זבולון המר.

    מרק

23. מרק –
    חזק וברוך על שתי התגובות האחרונות. אני אתך.

    לגבי האוניברסיטאות – בעשׂור האחרון מנהל נגדנו טימיון המדינה מאבק עיקש ומלוכלך. אני הראשון להודות שהאקדמיא יכולה להתייעל מאד, ואני עד להחלטות שגויות שעולות בכסף מידי יום ביומו. לרוב, הן נובעות ממחסור בשקיפות ובדמוקרטיא פנימית.
    אבל לא פחות משהמדינה מהדקת את המצור הכספי, היא תוקפת את החופש האקדמי. המדיניות שמעודדת המדינה (או, כפי שלמדנו מחוק הברזל, האוליגרכיא שאחריה) תוקפת למעשׂה חזיתית את מדעי הרוח ואת מדעי החברה. אין לי ספק שיש חוג מצומצם החפץ בטמטום הציבור.
    צודק מרק גם בנקודה זו – ההצטיינות של מוסדות המחקר בישׂראל מגיעה בזכות הניתוק בין המדינה לבין המחקר, בזכות החופש האקדמי. אוי ואבוי אם המדינה תחליט מה אנחנו נחקור ונלמד.

    אישית, אני מצדד כבר מזמן בביטול לימודי החובה באשר הם. ילמד כל מוסד את מה שרוצה ללמד. המכנה המשותף יוכתב רק בבחינת הבגרות, שתדרוש כישורים מסויימים. כך יהיה משׂרד החינוך נתון בתחרות אמיתית, זו של השוק החופשי. אם יהיה ערך לתעודת הבגרות, יותר מוסדות יכללו את חומרי הליבה, יותר תלמידות/ים תגשנה לבחינות הסיום.

24. אורי –

    הנה נקודה מעניינת – ככל שהאוניברסיטה תנוהל באופן יעיל וצודק יותר היא תנצל טוב יותר את שכר הלימוד של הסטודנטים. ככל שהיא תנצל טוב יותר את שכר הלימוד של הסטודנטים היא תצטרך פחות את הכסף מהממשלה. ככל שהיא תצטרך פחות את הכסף מן הממשלה היא תגדיל את החופש האקדמי שלה.

    מסקנה: ניהול יותר טוב -> יותר חופש אקדמי.

    בטח יש הרבה דוקטורים באוניברסיטה שהיו מתעניינים בנקודה הזו כי היא מדגימה שהרווח שהם יכולים להשיג מניהול המוסד שהם חברים בו בצורה טובה יותר לא מיתרגם רק לתנאי עבודה טובים יותר אלא גם לחופש אקדמי רב יותר! לאקדמאים הנקודה הזו יכולה להיות מכריעה כדי לגייסם לטובת ניהול טוב יותר של האוניברסיטה ואם אנחנו מצליחים על הדרך "לתקוע" לפוליטיקאים ששואפים להתערב בהחלטות על תוכן הלימוד אז זה רק מעלה לי את החיוך…:)

    מרק

25. אורי –
    יש אנרכיסטים משני צידי המפה הפוליטית. המלצה אישית? אל תנסה אפילו להתמודד אינטלקטואלית עם האנרכיסטים מהצד השמאלי של המפה.

    אני לא רואה את עצמי כאנרכיסט. אני חושב שחוסר מדינתיות זה משהו שהעם היהודי לא יכול להרשות לעצמו.
    המדינה בעיני היא כלי. כלי לשמירה על החרויות שלנו, כפי שהגדירו אותם הוגי דעות מוצלחים יותר מכל הוגה דעות שחי בימינו. ג'ון לוק למשל, ראה בזכויות הבסיסיות שלנו – את הזכות לחיים, את הזכות לחירות משעבוד ואת הזכות לקניין.

    כשאני בוחן סוגיות של חירות, אני נהנה לחשוב על 5 אנשים לבד על אי בודד. ה"זכויות" שיש לך על האי הזה, הרי שאלה הזכויות שיש לך גם כשאתה בסביבה מדינתית.
    לאף אחד אין זכות לדפוק לך קוקוס בראש.
    לאף אחד אין זכות לקחת ממך בכוח את הקוקוס שהורדת מהעץ בכוחות עצמך ובעבודת טיפוס קשה – גם לא זה שלימד אותך איך מטפסים על קוקוסים.
    שיעורי תנ"ך לעומת זאת, הם לא בגדר "זכות טבעית". הזכות במקרה הזה, היא שאם מצאת ספר תנ"ך על החוף, אף אחד לא ימנע ממך לקרוא אותו.

    כשמבינים מהי חירות, ניתן כעת להבין את תפקיד המדינה – התאגדות של אזרחים כדי להגן על החירויות שלנו.
    צבא – כדי למנוע מתושבי אי אחר לגנוב לנו את כל הקוקוסים, לאנוס לנו את הנשים, ולהרוג את הגברים
    משטרה – כדי למנוע מאיתנו לאנוס את הנשים שלנו, או לגנוב קוקוסים אחד מהשני
    בתי משפט – כדי להכריע בסוגיות בעלות, ולהבטיח את היכולת להתחייב בחוזים בחברה. אם לימדת אותי איך לטפס על עץ קוקוס, תמורת התחייבות שאני אספק לך 5 קוקוסים, בית המשפט נדרש כדי להכריח אותי לעמוד מאחורי ההתחייבות הזאת.

    כמובן שהמדינה יכולה שיהיו לה תפקידים נוספים, אבל הם צריכים להיות בהסכמה, ומבלי שהמדינה תכפה את עצמה על הפרט.
    אין לי בעיה עם תחבורה ציבורית של המדינה, אבל היא צריכה להיות מסובסדת על ידי הנוסעים בה, לא על ידי אלה שאינם נוסעים.
    אין לי בעיה עם כבישים – שימומנו על ידי אגרה.
    אין לי בעיה עם מערכת חינוך ציבורית – אבל היא לא יכולה להתקיים מכספים שנלקחים בכוח גם ממי ששולח את ילדיו לבית ספר פרטי, או מעדיף ללמד אותם בבית.

    בעניין החובות – אני מציע חוקי פשיטת רגל נוחים יותר (אכן סוג של שמיטת חובות), לצד ביטול השיטה הבנקאית הנוכחית (שמבוססת על הונאה – קרא עוד על Fractional Reserve banking, או חפש סרטון שנקרא Money is Debt).
    בראייתי, מרבית ההלוואות היום מהבנקים הם בגדר פארסה.
    תפיסה שגויה שנפוצה אצל אנשים רבים, היא שהבנק מלווה כספים שהופקו אצלו בפקדונות ובתכניות החסכון. בגלל זה הבנק לוחץ אותנו להעביר כסף מהעו"ש לפקדון.
    זה כמובן מופרך ורחוק מאוד מהמציאות.
    לא רק שהבנק מלווה גם את הכספים שיושבים אצלו בפקדונות העו"ש, הרי שבעצם ההלוואה, הוא מבטיח ללוקח ההלוואה (או לבעל פקדון העו"ש) הבטחה שהוא לא יכול לעמוד בה.
    אם לי יש 100 אלף שקל בבנק, הבנק נדרש לשמור אצלו רק 10 אלף מתוך הסכום הזה. את ה90 הנותרים, הוא יכול לחלק בהלוואה.
    כך נוצר מצב שאצלי בעו"ש רשומים 100 אלף שקלים, אצלך בעו"ש רשומים 90 אלף, כשבפועל, בבנק יש רק את ה100 אלף המקוריים שלי.

    אם כל לקוחות הבנקים ינסו לגשת לבנק, ולמשוך את הכספים שהבנק מבטיח להם, הרי שהבנק לא יוכל לעמוד בהתחייבויות הפיקטביות שלו, והוא יגיע למה שנקרא "משבר נזילות".

26. מרק – בעניין החינוך השלילי, אני לא יכול להסכים איתך פחות.
    לא מזמן ראיתי כתבה בהארץ שמתאוננת על האינדוקטרינציה שגדעון סער מנסה לעשות עם השינויים שלו במערכת החינוך.
    זה נורא שעשע אותי.
    כמי שלמד בבתי ספר אזוריים בקיבוצים, אני בהחלט יודע מהי אינדוקטרינציה, ולאו דווקא מהכיוון של גדעון סער.
    נורא מפריע לי שרק בגיל 21 הבנתי מי היה ז'בוטינסקי, או שבית"ר זאת לא רק קבוצת כדורגל של ערסים.
    הדבר הכי מסוכן שנלמד בבתי הספר הציבוריים, הוא "איך לא לחשוב בעצמך". זה ממשיך יפה גם באוניברסיטה.
    כשהתחלתי להתעניין לבד בנושאים של מקרו כלכלה, אינפלציה, קיינסיאניזם מול מוניטריזם, מול כלכלה אוסטרית, הדבר הראשון שעשיתי היה לנסות לדבר על זה עם חברים שלומדים כלכלה או מנהל עסקים.
    זה לא שחברים שלי לא אינטליגנטים (דווקא להפך), אבל לא היה עם מי לדבר.

27. דניאל –

    מסכים מאוד לגבי בעיות הנזילות של הבנקים (שדרך אגב היו אחד מהגורמים המרכזיים לכך שהמשבר האחרון התפשט כל כך – אם לבנקים בארה"ב לא היתה בעית נזילות חמורה אז הם היו סופגים את ההפסדים ולא מגלגלים את ההפסדים הלאה לאירופה ומדינות אחרות…). בעיה בנזילות של בנקים היא בעית פיקוח. פה אני מוצא בעיה בגישה האוסטרית: מצד אחד היא רוצה שלבנקים לא תהיה בעית נזילות ומצד שני כדי להבטיח שלא תהיה להם בעית נזילות צריך בנק מרכזי עם כח לפקח עליהם שאותו הם לא אוהבים (אני מבין שלפקח על בנקים זה לא אותו דבר כמו להדפיס כסף ובכל זאת…).

    מרק

28. דניאל –

    לגבי האוניברסיטה אני דווקא חויתי חויה שונה. אני למדתי מתמטיקה ושם שמו דגש על מחשבה עצמית. כמעט לא עשיתי תרגילים שדרשו שינון אלא להיפך: רובם דרשו מחשבה עד כדי כך שהיו תרגילים רבים שרק מעטים הצליחו לפתור… אולי במדעי החברה המצב שונה – לא למדתי שם… מבחינתי חווית האוניברסיטה היתה מוצלחת ואפילו יותר: לימדו אותי לחשוב בצורה מדויקת יותר… נכון שלא ציפו ממני לעשות מהפכה במתימטיקה אבל את זה לא ציפו גם מהמרצים…:)

    מרק

29. יוסי,
    "זה גם לא יעזור לו, כי החוק מחייב אותו לתת בין אם הוא רוצה ובין אם לאו."

    כשאתה בסמטה חשוכה, ומולך עומד אדם עם אקדח, הוא הופך להיות "החוק". הכוחניות שלו מאפשרת לו לקחת ממך, בין אם אתה רוצה ובין אם לא.
    יש שם למי שלוקח ממך את רכושך בין אם אתה רוצה ובין אם לאו.
    וזה לא משנה אם הוא עושה זאת בחסות אקדח וסמטה חשוכה, או בחסות מוסדות המדינה.

    "לקחו ממך משום שאתה מרוויח מספיק בשביל שתהיה אפשרות לקחת ממך"
    יש הרבה אנשים שמשפט כזה היה גורם להם לחלחלה לא קטנה.
    לפני שלוש שנים, נרצח בעינויים קשים בפריז יהודי בן 23 בשם אילן חלימי.
    חלימי פותה על ידי אישה צעירה לדירה בפרברי פריז, שם נחטף והוחזק כאסיר. בזמן הזה, עונה בכוויות ובסכינים. לאחר 24 יום, נמצאה גופתו הערומה והכפותה, כשכוויות ודקירות מכסים מעל 80% מגופו.
    החוטפים דרשו ממשפחתו כופר של 450 אלף יורו. לאחר שנתפסו, הודו שהניחו ש"ליהודים יש כסף" ושהם בעלי תחושה חזקה של סולידריות שתביא לכך שמשפחתו של חלימי תצליח לגייס את הכסף הדרוש לשחרורו של אילן.
    "ליהודים יש כסף, ואם המשפחה לא תמצא מספיק הקהילה שלהם תעזור לה", אמר ראש הכנופיה, יוסוף פופאנה.

    "אתה חושב שהחרויות והזכויות שלך הם משהו טבעי ומובטח, שאין להן שום קשר למדינה. ללא המדינה, מי היה מבטיח לך את חייך? את רכושך? את זכות הקניין היקרה לליבך? את החופש שלך?"
    כאן אני מפנה אותך להודעה שלי לאורי.
    אכן, ההצדקה לקיומה של המדינה היא בשמירה על חיינו, רכושנו, ועל החופש שלנו. לשם כך יש צבא, משטרה, בתי משפט.
    בו זמן, חשוב להבין מי הם הפוגעים העיקריים בחופש שלנו, ברכוש שלנו ובחיים שלנו.

    כזכור, לא תמיד הייתה מדינת ישראל. כיצד התגוננו אז מפני הערבים שביקשו להרוג אותנו?
    התארגנויות מקומיות מתוך הישובים, שקמו לשמירה והגנה עצמית.

    אפילו היום, בישובי קו התפר והשטחים, נהוגה שיטת "כיתת הכוננות". אנשים שפועלים מתוך התנדבות ושליחות אישית, להגן על עצמם ועל משפחותיהם.

    בארה"ב יש זכות חוקתית לשאת נשק. אין זכות חוקתית לירות באנשים, אבל הזכות להגנה עצמית קיימת. מדינת ישראל הכירה לא מזמן בזכות ההגנה העצמית בפרשת שי דרומי. אבל יש רבים במדינה שאינם שי דרומי. בוגרי צבא, יוצאי יחידות קרביות, מתנדבי משטרה בעבר, בעלי סיווג ביטחוני סודי ביותר, שעדיין אינם מצליחים להשיג רשיון לנשק. הזכות להגנה עצמית ננטלה מידינו על ידי המדינה, כדי ליצור בנו תלות במוסדותיה.
    זה לא מנהג חדש, והוא כנראה מושרש מימיו של בן גוריון, שהעדיף להרוג יהודים ולהטביע אוניית נשק קריטית(אלטלנה), במקום לאפשר שאזרחי המדינה יוכלו להגן על עצמם לאו דווקא דרך מוסדות השלטון.

    בצורה לא מפתיעה, לפני 4 שנים, הצבא שלנו הופנה פעם נוספת כנגד אזרחי מדינת ישראל – הטיהור האתני הגדול של יהודי עזה וצפון השומרון.

    כשמאלן, אולי תוכל להסביר לי,
    איך זה שהשמאל רואה ומתקומם על החוסר אנושיות שבגירוש עובדים זרים מבתיהם, או בהריסת בתים של משפחות מחבלים,
    אבל לא ראה את חוסר האנושיות והפגיעה האנושה בחירויות האזרח, כששלח את הצבא לתלוש בנות 15 מהבית היחידי שאי פעם הכירו.

30. דניאל –

    יש עוד בעיות עם מדיניות הבנקים:
    – אם אני שם כסף בעו"ש והבנק, בניגוד לדעתי, משתמש בכסף הזה כדי לעשות כסף (להשקיע, לתת למישהוא אחר) אז הוא עבר עבירה.
    – ניחה לגבי העבירה שהוא עבר: לפחות שיתן לי חלק ממה שהוא הרויח על הכסף שלי…
    – ומה עם דווח מדויק לגבי מה שהוא עשה עם הכסף שלי, אותו כסף שלא נתתי אישור בכלל להשתמש בו?

    בקיצור: בנקים הם אסון כלכלי. נראה לי שטכנולוגית אנו נמצאים לפני תקופה שבה אפשר יהיה להקים בנק אלקטרוני בקלות של קליק ואז אפשר להקים ארגון אזרחי מפוקח ביעילות שמנהל לנו את כל הכסף(מספרים) בתוכנת קוד פתוח כך שלעולם אין לו בעיות נזילות אז אולי יש תקווה שהיסטורית הבעיות הללו לא תישרודנה…

    מרק

31. מרק, אני רואה בשיטת בנקאות הרזרבה כהונאה לכל דבר.
    אם הבטחת למישהו שתשמור על הכסף שלו בכספת, ואתה הולך ומלווה את זה למישהו אחר, הרי שאתה פושע.
    ענישה הולמת הייתה יכולה למנוע זאת.
    אגב, לא מזמן הייתה כתבה מעניינת באתר mises.org, על כך שהשיטה הזאת (בנקאות הרזרבה) לא הייתה יכולה להתקיים לאורך זמן אלולא המדינה הייתה נותנת לזה גושפנקא חוקית, ואת הגיבוי של הבנקים המרכזיים.

    חופש האינפורמציה בימינו יכול להפוך את המטלה של "לגלות בנק רמאי" די בקלות. בנקים מתחרים יוכלו לנצל זאת כדי להביא את הבנקים הרעים לפשיטת רגל די מהר.
    תחשוב שהיית פפסי, ואתה מגלה שיש רעל עכברים בתוך קוקה קולה.
    או שאתה היונדאי, ואתה מגלה פגמים ברכב של טיוטה.
    אותו הדבר קורה בין בנקים. התחרות לבדה תגרום להם להפיל אחת את השניה.

    בעניין המתמטיקה, אני זוכר (לרעה) בעיקר את אינפי.
    יש החלה גורפת כמעט, שבקורס הזה נבחנים בלי חומר פתוח. וכדי ללמד אותך "לחשוב", מכריחים אותך לשנן הוכחות של משפטים.

    אין ספק שבתחום לימודי המתמטיקה, נדרשת קצת יותר חשיבה עצמאית, ובכל זאת – כמעט כל המבחנים בנויים מתרגילים ב"שיטה מסוימת". מי שעבר על מספיק מבחני עבר עם פתרונות, ידע לזהות סוגי שאלות, ולשנן את דרך הפתרון.

    רק אתמול ראיתי את גדי טאוב מתלונן ב"מועצת החכמים" שבבתי הספר לא מלמדים מספיק שינון. לצערי, בתי הספר היום מלמדים רק שינון.

32. דניאל –

    לגבי האינפי. אני חושב שאתה צודק ופשוט במקרה שלי זה עבד טוב. לי יש בעיה עם ללמוד בעל-פה ולכן הדרישה של להוכיח את המשפטים החשובים בבחינה היתרגמה אצלי ל"להבין ולהפנים את הרעיון בהוכחות" כדי שאני אוכל לשחזר אותן במבחן. עכשיו כשאני נזכר בזה אכן היו כאלו ששיננו הוכחות שהם לא הבינו כמו תוכים…:) אפשר לשפר גם את זה על ידי ראיון של 5 דקות עם המרצה ובו הוא יכול לברר בכמה שאלות קצרות האם באמת אתה מבין לעומק את החומר ולא שיננת הוכחות או אפשר לשאול שאלות קשות יותר כמו לתת לך להוכיח הוכחות חדשות לגמרי במבחן (והיו לי מבחנים כאלו – וכן הסטודנטים התלוננו שהם מבחנים קשים מדי).

    מרק

33. דניאל –

    להשוות את מס הכנסה וביטוח לאומי לכספים שנסחטים ע"י כנופיה רצחנית?! טוב, לי זה הספיק, מצידי תחזור להתבצר במאחז שלך, ותכריז חד-צדדית על הקמת ה'איזור היהודי החופשי ממיסים' לקול מצהלות הליברטריאנים נאמני ארץ-ישראל

34. יוסי,
    כמה קילומטרים מכאן, יש אזור שלם שלא רוצה להיות תחת שליטת צה'ל, לא רוצה את משטרת ישראל, ולא רוצה לשלם מיסים למדינת ישראל.
    אנחנו שומרים עבורם לא מעט טילים מונחי לייזר, ופשיטות של כוחות חי"ר.

35. בכל מקרה, ברור שאין מה להשוות. מדינת ישראל כבר הוכיחה בעבר את האלימות שלה כנגד מי שלא מוכן להפרד מהכסף שלו. היום היא בעיקר פועלת מתוקף ההפחדה.

    למעשה, אני אפילו לא משלם את המיסים בעצמי. המעסיק שלי עושה זאת עוד לפני שהוא מעביר לי את המשכורת.

    מדי פעם המדינה מזכירה לנו אבל את היכולת שלה להפעיל אלימות נגדנו:
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=586427

36. וטוב שכך, אנשים כמוך צריכים להיות נתונים תחת מורא אחרת הם עלולים להוות סכנה לשלום הציבור..

37. אורי –

    כדבריך:
    "אישית, אני מצדד כבר מזמן בביטול לימודי החובה באשר הם. ילמד כל מוסד את מה שרוצה ללמד. המכנה המשותף יוכתב רק בבחינת הבגרות, שתדרוש כישורים מסויימים. כך יהיה משׂרד החינוך נתון בתחרות אמיתית, זו של השוק החופשי. אם יהיה ערך לתעודת הבגרות, יותר מוסדות יכללו את חומרי הליבה, יותר תלמידות/ים תגשנה לבחינות הסיום."

    "תחרות אמיתית, זו של השוק החופשי".. בתחרות שכזו יזכו ללמוד ולהתקבל לאוניברסיטה רק מי שבכיסם הממון. זה מה שאתה רוצה?

    ועוד אתה כותב:
    "אוי ואבוי אם המדינה תחליט מה אנחנו נחקור ונלמד. "

    אוי ואבוי לך אם השוק החופשי יחליט זאת, כי אז אתה ושכמותך תהיו מחוסרי עבודה.

38. ושיהיה ברור, אני לחלוטין בעד החופש האקדמי, אבל אם האולגרכיא תצלח בניסיונותיה לייבש את מקורות התקצוב של ההשכלה הגבוהה, ולכפות עליכם הפרטה במסווה של התייעלות, אזי גם החופש האקדמי היקר לליבך יעלם גם הוא, ותצטרך לחפש אחר פטרונים חובבי היסטוריה שיממנו את מחקריך. במקרה כזה תוכל אולי תוכל לפנות לדניאל לעזרה, אני רק מקווה שהוא סבור שיש צורך בהסטוריונים…

39. אני אשמח לשמוע ממך איך אני, שמתנגד בתוקף להפעלת כוח ואלימות, יכול להיות "סכנה לשלום הציבור", בעוד אתה זה שמעודד לקיחת רכוש בכוח מאנשים, כי "יש להם מספיק כדי שאפשר יהיה לקחת מהם"

    לתגובה שלך לאורי:
    האם השוק החופשי גרר שרק בעלי ממון יוכלו לעשן סיגריות?
    שרק בעלי ממון יוכלו לגור בדירות?
    שרק בעלי ממון יוכלו לשתות בירות?
    אין שום סיבה שהשוק החופשי ימנע לימודים מכל מי שרוצה ללמוד.
    למעשה, העלות של השכלה גבוהה היא מאוד נמוכה. אתה לא משלם על ההשכלה. אתה משלם על התעודה.
    יותר מזה, נוכחות בהרצאות באונבירסיטאות (גם פרטיות) היא לרוב בחינם.
    בארה"ב, אוניברסיטאות פרטיות רבות ממנות קרנות מלגה, הלוואות ומענקים לסטודנטים נזקקים.

    לעולם לא אבין מאיפה הפוביה חסרת הרסן הזו מפני כוחות השוק.
    כל כך קל לעשות דמוניזציה ל"בעלי ההון" ובעלי הממון.
    כבר שכחנו שגם הם בני אדם, שבדיוק כמוך, מעניינים אותם הרבה נושאים חברתיים ומוסריים מלבד כסף.

40. הנה סיפורם של 5 סטודנטים בסטנפורד, שהגיעו לשם בזכות היכולות שלהם והמלגות שהעניקו להם:

    http://news.stanford.edu/news/2009/march4/undergraduate-scholarship-students.html

41. דניאל –

    למען הדיוק, כרגע אתה לא מסוכן, שכן אתה פאסיבי לחלוטין בביקורתך על המצב, אלא שיש בך פוטנציאל לסכנה כזו. יום אחד תחליט אולי שהגיע הזמן לממש את זעמך על המדינה שעושקת אותך, ותחליט להעלים מס, או לרמות אותה בדרך כלשהי. לא שבכך תהיה שונה מאנשים אחרים שעושים זאת, אבל אצלך יש לזה בסיס אידאולוגי.

42. אורי –

    שכה יהיה לי טוב, עכשיו שמתי לב שכתבתי בתגובה קודמת 'אוליגרכיא'!! הכאספקלריא נהייתי!?

43. דניאל –

    בקשר לשוק החופשי, הוא מוביל למרכוז של ההון ולפערים חברתיים עצומים בין אנשים. זו הבעיה העיקרית איתו. ושוב הסיבה היא אופיים של בני האדם. ללא מנגנון שכופה זאת עליהם הם נוטים להיות אנוכיים. (נכון שישנם גילוי טוב לב, אבל הם זניחים ברמת המקרו)

44. לפי אותה גישה, הרי שבני ישראל במצריים היו מסוכנים, והיה צורך לדכא אות ביתר שאת.

    לעניין מרכוז ההון, זה בסדר, לא ציפיתי שתבין את הכלכלה שמאחורי השוק החופשי, ואיך דווקא ההפך יקרה.

    תגיד, יוסי, אתה מאמין באבולוציה, או שאתה מאמין שישות עליונה ומרכזית אחראית לקיומנו?

45. יהיה נחמד אם תנקוב בשמות של 3-4 מיליארדים "מרושעים" לדעתך.
    אחרי זה תוכיח לי שהם הגיעו למעמדם בזכות השוק החופשי, ולא בזכות מונופול או זכות יתר שהמדינה העניקה להם.

46. ככל שאני קורא זאת שוב ושוב, אני נדהם כמה אלימים יכולים להיות אלה שמדברים בשם זכויות האדם והאזרח, או ה"שוויון".

    "אנשים כמוך צריכים להיות נתונים תחת מורא אחרת הם עלולים להוות סכנה לשלום הציבור.."

    בחיי, רק עכשיו אני מבין כמה פשיסטית האמירה הזו.
    אגב, מן הראוי היה שבתחילת השיחה תזכיר שאתה את משכורתך מקבל מהמדינה, ושכלכלה חופשית, ובפרט אוניברסיטאות פרטיות, מאיימות בצורה ישירה על מקום העבודה שלך.

47. דניאל,

    לשאלתך הראשונה – אני חסיד של תיאוריית האבולוציה.

    לגבי המליארדרים – אני לא חושב שהם מרושעים, אלא רק שהם מרכזים בידיהם כוח עצום ושרירותי.

    לגבי כיצד הגיעו למעמדם – הם הגיעו לשם בזכות שילוב של השניים, שוק חופשי "אידאלי" לדידי הוא מושג אוטופי שלא יכול להתקיים במציאות אלא רק במודלים אפלטוניים מופשטים שאנשים מחזיקים לגבי המציאות.

    לגבי הגילוי הנאות – האם לא הזכרתי מפורשות היכן אני עובד? ואני חושב שכלכלה "חופשית" (ממי היא חופשית בדיוק, מידיהם של ההמונים אשר אין להם כל אפשרות להשפיע עליה, אלא רק לשאת את נזקיה?) ללא איזונים ומנגנוני ויסות מאיימת לא רק על מקום העבודה שלי בצורה ישירה, אלא על כל ציבור העובדים, כולל אותך.

48. ולגבי האמירה שלי – היא נאמרה באירוניה לנוכח תחושת הרדיפה והפראנויה שלך מן המדינה.

    אל תיקח את דברי כאיום חלילה וחס… 🙂

49. כלומר, אם אני אבין זאת נכון, אתה מאמין שהקיום האנושי, המערכות המדהימות והמורכבות שיש בגופנו, יחסי הגומלין בין אלמנטים שונים בטבע, כולם נוצרו כתוצאה מאקראיות וכאוס, שממנה החזקים שרדו, והחלשים נכחדו, כל זאת, מבלי שהייתה יד מכוונת ששלטה בתהליך.

    קשה לי להבין אז מדוע אתה כל כך מתעקש שתהליך דומה לא יהיה מעולה עבור הכלכלה שלנו ועבור הקידמה האנושית.
    אקראיות שאיננה נשלטת ואיננה מכוונת, שמנסה רעיונות מוזרים ומטורפים, כשהרעיונות שמצליחים לשרוד מצליחים, והרעיונות הגרועים נכחדים.

    לגבי המילארדרים – אתה ממשיך להאשים את השוק החופשי, אבל אלולא המדינה, הם לא היו יכולים להגיע לדרגות עושר כל כך חריגות.

    בעניין הפארנויות שלי, אין לי תחושת רדיפה, ואני לא מסתכל מאחורי הגב בשביל לחפש את המדינה כל הזמן.
    לצערי, מרבית המדינה אפילו לא מבינה שהיא פועלת בכוחניות, או את ההשלכות של הפעולות שלה.
    כשאתה שומע על העלמת מס, אתה חושב לעצמך "העלמת מס היא לא שונה מגניבה".
    הבעיה היא שאתה לא מצליח להבין שהמס עצמו הוא הגניבה.

50. לפי מיטב הבנתי האבולוציה והכלכלה הם שני דברים שונים בתכלית, ואני לא מצליח לראות את הקשר. האם יש איזו תיאוריה מסוימת שאתה מסתמך עליה פה?

סגור לתגובות.