אחת החובות הנעימות הכרוכות בפעילות חברתית היא להודות לנבחרי/ות ציבור יעילים/ות ומסורים/ות, ולעודד אותם/ן להמשיך בעבודתם. לפיכך, שוב מילה טוב לח"כ אורי אורבך ממפלגת "הבית היהודי" (לשעבר המפד"ל).
ecce homo (התמונה מאתר datili.co.il)
בפעם הקודמת החמאתי לח"כ אורבך על עמדתו בעניין ביטולי הגיור, נושׂא שטורד מאד את מנוחתי ומהוה כתם על אופיה המוסרי של המדינה משני פניה – היהודי והדמוקרטי כאחת. ח"כ אורבך חזר אלי בזריזות, והודה לי על תודתי. טוב ויפה.
קל להבין כשח"כ נהנה לקבל מחמאות, ומודה למי שהודה לו. אך בהתכתבות הבאה, שיזם ד"ר אודי מנור מקיבוץ עין-השופט ומכללת אורנים, עולים דברים נוספים. (פורסם גם ב"עבודה שחורה")
ד"ר מנור קורא לח"כ אורבך להרים את הכפפה ולהוביל יוזמה להטיל מס על ספוקלציא במטבע-חוץ. לפני שאמשיך, יש להודות שכשלעצמי אין לי מושׂג בתחום, ולכן אין לי יכולת לאמר אם אני תומך בהטלת מס כזו או מתנגד לה.
ובכן, מסתבר שגם ח"כ אורבך אינו מבין בתחום, ואף מודה בכך בפה מלא. ובכך יש כבר משהו מרענן ומעורר תקוה. כשאיש-ציבור אומר "אינני יודע", ישר אני נוטה להאמין לו. אבל גם לכבד את האומץ שלו. כל מי שעמד פעם מול ציבור (בכנסת, בכתה, או בכל מקום אחר), יודע כמה קשה להודות באי-ידיעה, אבל גם באילו צרות אפשר להסתבך כאשר לא מודים באי-ידיעה בזמן.
עם זאת, (כותב אורבך), אצטרף ברצון ליוזמה כזו אם תבוא מחבר כנסת שהבנתו בענייני בורסה ועניינים מוניטרים גדולה משלי. על כל פנים, אם יש באפשרותך לשלוח לי קצת יותר חומר בנושא כדי שאבין יותר טוב במה מדובר – אודה לך. אולי בכל זאת אמצא דרך להעלות את הנושא על סדר היום, לפחות של ועדת הכספים.
הנה יש לנו ח"כ שלא רק עומד בקשר אישי עם הציבור, אלא גם פונה לציבור כדי ללמוד ממנו. אם אכן ימצא דרך להעלות את הנושׂא על סדר היום של ועדת הכספים, או אפילו אם יקיים אי-אילו שׂיחות מסדרון עם ח"כים אחרים, הבקיאים יותר בתחום, כבר השׂגנו התקדמות מסויימת.
במהלך הדיונים הארוכים על אופיה של הדמוקרטיא בכלל, ושל זו הישירה בפרט, עולה תדיר שאלת הדרך. כיצד מגיעים לדמוקרטיא ישירה? כיצד מכוננים אותה? הלב, כמובן, קורא למהפכה. אבל מהפכות, כידוע, עולות בדם. בחילופי הדברים שלפנינו אני רואה דוגמא יפה לדרך השניה, הארוכה, הקשה והמתסכלת יותר, אך כזו שתוכל לקדם את הדמוקרטיא באופן לא פחות יעיל. הדרך הציונית הותיקה של דונם אחר דונם.
עכשיו הכדור בידינו. מי בקיא/ה בספקולציות מט"ח ות/ישלח לח"כ אורבך חומר קריאה?
רעיון כזה עלה כבר בעבר, אם כי לא בישראל. מדובר בהצעה של ג'יימס טובין, זוכה פרס נובל לכלכלה (1981), להטיל מס נמוך מאוד על כל עסקת חליפין – במטרה למנוע ספקולציות מט"ח. פרטים נוספים בויקיפדיה/א: http://en.wikipedia.org/wiki/Tobin_tax
הערך העברי די שטחי, והסיבה היחידה להציץ בו היא שמו היפה, "מס טובין".
שחר –
תודה על הקישור!
קראתי את הערך, אבל מעבר לנטייתי הטבעית להטיל מס על מי שמרוויח מספקולציות, עדיין אין לי יכולת לאמר אם אני בעד או נגד.
השאלה היא, כנראה, אם הספקולציות הללו ממלאות גם תפקיד חיובי כלשהו בכלכלה העולמית. אינני יודע.
אם יש לעוד קוראות/ים הפניות מועילות – עכשיו הזמן! (אאגד אותן יחדיו, ואשלח לח"כ אורבך).
בקשה יפה – שלח לפעילינו בקב' הגוגל.
אני חושב שניתן להשתמש בה דווקא כדי להדגים את הבעייתיות של דמוקרטיה ישירה.
שהרי למי יש יכולת לדחוף מידע אל הח"כים?
בראש ובראשונה למי שיכולים להעסיק לוביסט בשכר (אלו יכולים להיות בעלי הון קפיטליסטים מסריחים או ארגונים חברתיים שאתה שותף לעמדותיהם). כמובן הלוביסט ידחוף את המידע שמשרת את מעסיקו, לא מידע "אובייקטיבי" (יש דבר כזה?), אך המידע לא יעוצב כעלון פרסומת אלא בצורה המשווה לו אמינות.
אחרי זה יבואו אזרחים מתנדבים כמוך וכמו אודי מנור – בין אם הם עושים זאת בצורה מאורגנת או ביוזמה פרטית. למי יש יכולת? צריך זמן פנוי, צריך השכלה (רצוי בתחום הנדון אך לא בהכרח). האם זה מייצג את "העם"? ממש לא
קח לדוגמה את מאבק הכתומים-כחולים נגד הפרטת הקרקעות – אלפי אזרחים אכפתיים שיגרו מסרים ומידע אל חברי הכנסת. האם הם שיקפו את עמדת העם? מסופקני.
אני כרגע עונה להגדרה של "ספקולנט מט'ח".
סטנלי פישר, עם ריבית של 0.5 אחוז (שמעודדת לקיחת הלוואות, מה שמגדיל את היצע הכסף) , קניית אג"חים ממשלתיים (בכסף מודפס), והתערבות בשוק המט"ח(הדפסת כסף כדי לקנות דולרים)
מבצע פיחות רציני בשקל.
לפי נתוני בנק ישראל, כמות הכסף המזומן ובחשבונות העו"ש שבידי האזרחים, גדל ב62% בשנה האחרונה.
כפי שכל אחד מכיר מהיסודי, כשהיו מעט פוגים בכיתה, כל פוג היה "נדיר" ו"שווה".
היינו מוכנים לעשות שיעורי בית של אחרים, או להיות חברים של הילדים הלא מקובלים, כל עוד היו להם פוגעים והם חלקו אותם איתנו.
עם הזמן, כמות הפוגים גדלה. לכל אחד כבר היו ערימות של עשרות ומאות פוגים.
השווי של כל אחד ואחד מהפוגים ירד.
זוהי האינפלציה על קצה המזלג.
ככל שסטנלי פישר מגדיל את כמות הכסף, ככה הערך של השקל שלנו יורד.
אפשר לראות את זה בצורה יפה במדד המחירים לצרכן (שהוא לא אינפלציה, אבל הוא עולה כתוצאה מאינפלציה) – ככל שעובר הזמן, השקלים שלנו שווים פחות, מה שגורם לעליות מחירים בכל תחומי המחייה.
לצערנו, זה תהליך שלא ייחודי לישראל. כמעט ואין מדינה שלא מבצעת אינפלציה ופיחות למטבע שלה. בזמן האחרון, מי שחוטף הכי חזק זה האמריקאים.
הדולר איבד 97% מהערך שלו, מאז הימים שבהם היה צמוד לזהב.
בשנות ה30, נקניקיה ניו יורקית עלתה בין 5 ל10 סנט.
היום זה סדר גודל של 3 דולר.
"ספקולנט מט"ח", הוא כל מי שמבין שהכסף שלו מאבד מהערך שלו, ומנסה לברוח מהמטבע המתרסק.
אחד הדברים שאנשים עושים כדי להגן על עצמם מפני אינפלציה הוא לפזר את הכסף שלהם בין מטבעות שונים.
כמובן שמי שמחליט החלטות נבונות ירוויח, ומי שמחליט החלטות שגויות יפסיד.
צריך לזכור אבל – אלולא המדינה הייתה מייצרת את האינפלציה, לא היה צורך "לברוח" מהמטבע.
במקום להטיל מס על "ספקולנטים", למה לא לדאוג ליציבות המטבע שלנו, על ידי זה שאוסרים על הבנק המרכזי לייצר אינפלציה?
אני מציע לכל ה"חברתיים", לקרוא קצת יותר על אינפלציה, ולהבין שאינפלציה היא מס לכל דבר – מס רגרסיבי, שמוטל על השכבות החלשות (שתלויות בערך השכר שלהם), ועל מעמד הביניים(שהשכר שלו נשחק, וגם החסכונות השקליים שלו).
אגב, רק שיהיה ברור, אני "ספקולנט", כי פיזרתי חלק נכבד מהשקלים שלי בין מטבעות זרים שנראו לי "חלשים פחות" מהשקל.
אינפלציה יש אצל כולם, אבל לפחות לא לסבול מגחמותיו של פישר, שמצמיד לנו את השקל לדולר הקורס.
איתי –
(א) תודה, שלחתי.
(ב) דומני שיש פער בין ההבנה שלנו את המושׂג "דמוקרטיא ישירה" (כנראה משום שהוא לא מוגדר כיאות עדיין).
ברור שלעולם לא יוכל רוב הציבור לנהל דיון מושׂכל, תהא השיטה השלטונית אשר תהא. גם בדמוקרטיא הישירה ביותר עדיין תהיה הסתמכות על מובילי דעה. השאלה היא, מי יהיו מובילי הדעה הללו.
אני, למשל, סומך על רוב דבריו של האופנן. לא בעיניים עצומות, כמובן, אבל ההמלצות שלו מכזיבות לעתים רחוקות ביותר. אנשים אחרים סומכים עלי. אנשים אחרים סומכים על אלה שסומכים עלי. קיום מערך כזה של סמיכה הדדית לא מבטיח אמת מוחלטת חו"ח, אבל הוא כן מבטיח סוג של איזון למצב של קבלת כל המידע מאמצעי התקשורת הגדולים.
אבל אפשר עוד.
עקרון גדול בדמוקרטיא ישירה הוא שקיפות. אבל שקיפות אינה הכל, כיון שצריך גם להגיע אל המידע ולעבד אותו.
איך?
בכל שנה נלמדות ברחבי מערכת החינוך רבבות שעות "אזרחות". קח את כל השעות האלה, והעבר אותן לרשת, להיכרות עם אתר הכנסת, לקריאה בחוקים ובתקנונים שונים, להיכרות עם בלוגים של פוליטיקאים, עם תנועות לאיכות השלטון, וחשוב מכל – לבדיקת כל נתון של המערכת הציבורית המפורסם באופן פומבי.
תלמידות/ים הם עם סקרן מאד, אם מכבדים את הסקרנות שלו. קל וחומר כשיש ציון מעורב בעניין. בדיקה כמו שתלמידות/ים בבחינה יכולות/ים לעשׂות תעמיד בצל גם את טובי פקיד(ות)יו של החשב/ת הכללי/ת.
וכעבור דור יהיה לך ציבור שלם מחונך לשמירה על הממשלה.
דניאל –
ברוך הבא ותודה על התגובה.
(א) מדבריך עולה שאתה כספקולנט קטן מאד. אם הבנתי אותך נכונה, הרי שאתה פועל להגן על כספך הפרטי. מס טובין, שהוזכר לעיל, כמעט שלא יורגש על-ידך (לא יותר מהעמלה שהבנק שלך דורש על עסקת מט"ח).
(ב) זה זמן מה אני שומע טענות על כך שהשקל מוחלש באופן מלאכותי, מתוך תפיסה שעדיף להגן על היצואנים מאשר לאפשר לציבור צריכה נמרצת יותר.
אינני בקי (גם) בתחום הזה, ואם תוכל להרחיב, אשׂמח.
(ג) דוגמת הנקניקיות יפה, אבל אינה מדוייקת. אאל"ט הניתוק מערך הזהב הגיע בראשית שנות ה-70, בימי ניקסון. ואתה מביא מחירים משנות ה-30.
מצורפת תגובה מישׂראל איגרא (שהגיעה אלי בדוא"ל):
לבלוגו של ישׂראל: http://cafe.themarker.com/view.php?u=8909
***
"זו סיסמא טובה אך לא אפשרות מעשית.
לא ניתן לבדוק באופן מדעי – משפטי, מי ספקולנט ומי יצואן לגיטימי שרוצה הגנה. יקבל דולרים בעוד חודש, אך משלם משכורות בשקלים ורוצה להתגונן מפני החלשות הדולר. כנ"ל יבואן, מוכר דירה ועוד.
זה פשוט לא מעשי ולכן מיהרו לרדת מכך.
גם בתקופות האפילות של פיקוח על מטח, לא הצליחו לעשות זאת.
בברכה,
ישראל איגרא"
אני מסכים לגמרי עם העובדה שיש לאסור על המדינה להדפיס כסף. יש לזה כמה השלכות רעות:
– פיחות בערך המטבע שלנו יחסית למטבעות אחרים והחלשות הכלכלה.
– זה פועל כמס סמוי שכן הערך של כל מה שיש לכולם בכיס יורד.
– זה גורם לאינפלציה וחוסר יציבות מחירים מה שמזיק למשק.
– לממשלה יש תמריץ לעשות את זה כי הכסף החדש מתחיל בידיים שלה – זה כבר סיבה טובה למנוע ממנה את זה.
– זה פועל לטובת הרחבת הפערים בחברה שכן מי שנהנה מהכסף החדש הם השכבות האמידות (חוזים ממשלתיים ועוד). זו למעשה חלוקה מחדש של ההון בין הממשלה לבין האזרחים ובין המקורבים לממשלה לכל השאר.
– מי שמחזיק בכסף החדש ראשון מרוויח (שזה כל מקורבי הממשלה) שכן השוק עוד לא "מרגיש" את הערך המופחת של המטבע ולכן מי שמשתמש בו ראשון או יש לו יותר ממנו זוכה.
לגבי מי שחושב שאני נגד מדיניות "מרחיבה" טועה! אני בעד לעזור לחלשים בכספי ממשלה. אני פשוט טוען שלא צריך להדפיס כסף בשביל לעשות את זה. אפשר פשוט לקחת כסף קיים של הממשלה ולתת לעניים! הממשלה לא רוצה לעשות את זה ולכן מדפיסה ובעצם לוקחת שוב את הכסף הזה מן הציבור. יש לנו מיסים גבוהים בארץ בכל מיקרה ואין שום צורך במיסים סמויים שכאלו – גם ככה קשה מספיק להבין מה קורה בכלכלה! עדיף שהכל יתנהל מעל השולחן ובגלוי אבל איכשהוא הממשלה לא חושבת כך.
לגבי יצוא מול מטבע מקומי: מי קובע? מי קובע שיצואנים הם יותר חשובים מהציבור? מי קובע שצריך לקנות דולארים? אם לארה"ב יש גירעון ענקי אז שהם יתמודדו עם זה. אין צורך למוטט את כלכלת ישראל כדי לעזור לארה"ב. הציבור צריך להיות הבורר האחרון בנושאים אלו אבל אנחנו משאירים את זה לנציגים שלא ברורים לי המניעים שלהם אבל האינטרסים שלהם בטוח לא מתישרים עם אלו של הציבור…
דרך אגב – אני לא מבדיל בין פישר לבין ביבי. נכון שהם פונקציות שונות אבל יש להם יותר במשותף אחד עם השני מאשר עם הציבור…
דרך אגב: הבעיות הללו הן לא רק שלנו. יש בארה"ב תנועה רחבה כנגד הFED שטוענת שהוא פוגע בכלכלה. לצערי אין ממש סיכוי לגמול את הממשלה מלינוק את שד מכונת הדפוס. במקור ההפרדה של הבנק המרכזי מהמדינה נועדה לעשות בדיוק את זה ומביעה במהותה את הרעיון כי על הנציגים אפשר לסמוך אבל לא בדברים חשובים כמו בכסף…:) זה ממש גורם לך לחשוב על שיטת השילטון שלנו. מענין שבכל המדינות הדמוקרטיות המתוקנות ניסו להוציא את המדיניות המונטרית מהידיים של הנציגים ובכולן יש בנק מרכזי שאמור להסתכל לטווח יותר ארוךו אמור להיות פוליטי פחות מהנציגים. מה זה אומר לגבי שיטת השילטון שלנו? בקיצור – המצב ישאר כמות שהוא עד שניקח את העיניינים בידיים ונקבל החלטות חותכות בדמוקרטיה ישירה…
מרק
א.
קודם כל, מסכים עם ישראל.
צריך לזכור גם:
כשאני רוצה לקנות מוצר מיובא (אייפון, דלק, חשמל, חיטה, אורז, מחשב, אוטו) – אני צריך לשם כך מט"ח את הדולרים האלה אפשר להשיג כרגע משני מקורות – מסחר חופשי מול "ספקולנטים מרושעים", או מהיצואנים (שמקבלים תשלום בדולרים, ומחליפים אותם בשקלים).
מס על "ספולציה בשקל", תתן ליצואנים מונופול על המט"ח, ועוד יותר תפגע בערך השקל (שיהפוך להיות מטבע פחות אטרקטיבי להחזיק כעוגן מפני האינפלציה).
קפוץ לכל עמדת חליפין במטבע חוץ. אתה לא צריך את הבנק כדי לסחור במט"ח.
ב. מזה כחצי שנה, סטנלי פישר קונה מדי יום מאה מיליון דולר.
הוא מספק בתמורה למאה מיליון הדולר האלה בין 300 ל400 מיליון שקלים חדשים(חדשים – תרתי משמע).
צעד נוסף שבוצע הוא קניית אגרות חוב ממשלתיות.
מדינת ישראל מנפיקה דף נייר שרשום עליו: "מי שמחזיק בדף הזה יקבל ממני עוד 10 שנה 120 שקל", ומוכרת אותו ב100 שקל.
אני ואתה יכולים לקנות את הדף הזה, עם כסף "אמיתי" שיש לנו, ועבדנו עבורו קשה.
בנק ישראל לעומת זאת, התחיל למשך כמה חודשים לקנות את הניירות האלה בכסף חדש, מודפס.
כעת יש בידיים של ממשלת ישראל כסף, שמעולם לא היה קודם לכן.
כביכול, זה אסור על פי חוק, אז מצאו קונץ-פטנט.
מוכרים אותם לציבור ב100 שקל, ואז בנק ישראל קונה אותם מהציבור ב101 שקל.
בפועל, התוצאה זהה.
הצעד האחרון שחשוב להבין באינפלציה, זה הרבה מאוד מהכסף כמו שאנחנו מכירים אותו, לא באמת קיים.
כשהבנק מספר לך שיש לך בחשבון העובר ושב 100 אלף שקל, הוא עובד עליך בעיניים.
כשאתה הפקדת 100 אלף במזומן בבנק, מותר לו להשאיר רק 10 אלף בחשבון שלך, ולהלוות את ה90 הנותרים לאנשים אחרים.
לך הוא עדיין מספר שיש לך "100 אלף", אבל גם למי שלקח הלוואה הוא מספר שיש לו 90 אלף. הוא אפילו מאפשר לך להעביר את הסכום הדמיוני הזה בין אנשים,
וכך יכול להווצר מצב שאבי מפקיד 100 שקל בבנק, הבנק נותן הלוואה לבני של 90 שקל(הכסף של אבי), וכעת בני נותן אותו לאבי כדי לקנות ממנו דבר מה.
כעת הבנק מספר לאבי שיש לו "190 שקל", אפילו שבפועל, בקופת הבנק יש רק 100 שקל, ו"הבטחה" מצד בני שיחזיר לבנק את סכום ההלוואה.
לכל העסק קוראים "בנקאות רזרבה חלקית", והיא הונאת פונזי עצומה בחסות החוק.
לא שונה בהרבה לדעתי ממה שברנרד מאדוף עשה בזמנו.
עכשיו איך זה קשור לפישר?
כשבנק ישראל מוריד את הריבית ל0.5 אחוז (שפל חסר תקדים), הרבה יותר אנשים יכולים ורוצים לקחת הלוואות. זה גורם לבנק להבטיח להרבה אנשים כסף שלא באמת פיזית, אבל הכסף הזה משחק בשוק ככסף לכל דבר.
זה גם יוצר אינפלציה ופיחות בשקל.
לגבי העדפת היצואנים על פני הצריכה, זה די ברור.
היצואן מחויב על פי חוק הגנת הצרכן לסגור חוזה שקלי עם עובדיו. (פעם היו סוגרים פה חוזים דולריים).
הוא מחויב לשלם שכר מינימום של 4000 שקל, לא משנה מה שער הדולר.
מצד שני, היצואן הלא מנוסה מוכר את הסחורה שלו בדולרים. יתכן גם שבעקבות עסקאות בעבר, או גיוסי הון, יש לו קופת מזומנים גדולה בדולרים.
כשהדולר יורד מול השקל, העובד הישראלי יקר יותר עבורו.
זה יכול לגרום לו להוריד שכר, לפטר עובדים, או לספוג הפסדים.
כשהדולר עולה מול השקל, הרי שהוא יכול להעסיק יותר עובדים, או סתם להרוויח יותר כסף (כי העלות של כל עובד נמוכה יותר עבורו).
כשבנק ישראל מבצע פיחות בשקל, הוא למעשה מבצע הורדת שכר קולקטיבית לכולנו.
אם השכר שלנו שווה פחות דיור, פחות חשמל, פחות אוכל, פחות דלק, פחות תחבורה ציבורית, פחות טלוויזיות, פחות מחשבים לילדים – הרי שזה לא משנה אם עדיין קוראים לשכר שלי בשם "8000 שקל". בפועל, השכר שלי ירד.
נקודה שראוי להתייחס אליה, זה שהמטבע העיקרי שנחלש עכשיו הוא דולר. האמריקאים עסוקים בהדפסת כסף מטורפת, ואפשר לראות הדולר מתרסק מול כל המטבעות המובילים בעולם.
זה כמובן פוגע ביצואנים, גם כי עיקר היצוא שלהם הוא לארה"ב, וגם כי הם לא השכילו להגן על עצמם מפני ירידת הדולר.
מצד שני – זה נותן לשקל שלנו יתרון ביבוא מארה"ב.
(אם כי, הרבה מאוד מהיבוא שלנו דווקא מגיע מאסיה ומאירופה).
הפיחות שבנק ישראל עשה בשקל, הביא לכך שהשקל נחלש מול רוב המטבעות בעולם, אפילו שהוא כביכול התחזק אל מול הדולר.
הדרך הנכונה יותר להסתכל על זה היא כ"השקל נחלש פחות מאשר הדולר נחלש".
ג.
הנה גרף רשמי של הבנק המרכזי בסט לואיס לגבי מדד המחירים לצרכן בארה"ב:
http://alfred.stlouisfed.org/graph/?chart_type=bar&s_1=1&s%5B1%5D%5Bid%5D=CPIAUCNS&s%5B1%5D%5Bvintage_date%5D=2009-07-15&s%5B1%5D%5Bline_color%5D=%230000FF&s_2=1&s%5B2%5D%5Bid%5D=CPIAUCNS&s%5B2%5D%5Bvintage_date%5D=2009-08-14&s%5B2%5D%5Bline_color%5D=%23FF0000&s%5B1%5D%5Brange%5D=Max&s%5B2%5D%5Brange%5D=Max
אתה צודק שאינפלציה מסוימת הייתה אפשרית גם בזמן תקן הזהב (כתוצאה משיטת בנקאות הרזרבה, שאפשרה לבנקים לספר ללקוחות שיש להם יותר זהב ממה שבאמת יש), אבל די ברור שמהרגע שהתנתקו ממנו – האינפלציה החלה להשתולל בצורה חסרת תקדים.
התחלת הקילקולים היתה כשהממשלות הפריטו את ייצור הכסף לידי הבנקים.
השיטה הקיינסיאנית להאצת פעילות בעת מיתון ע"י הגדלת הביקושים התבססה על הגדלת כמות הכסף על-ידי המדינה תוך הפנייתו לתכליות ריאליות (הדוגמה המובהקת: הניו-דיל ורשות עמק טנסי).
ההפרטות, מבתי מדרשיותיהם של האייק-…-מילטון פרידמן, כללו את הפרטת ייצור הכסף מידי הממשלות (למטרות ריאליות, כאמור) לידי הבנקים (למטרות… הבנקים). בראשית המהלך ניתנו הבטחות (רובן מן השפה ולחוץ) על פיקוח והסדרה (רגולציה) של השוק הזה.
במשך הזמן התבססה בציבור ההגמוניה של הניאו-ליברליזם וגרמה – דרך הוקעת הרגולציה והממשלות (ו"על הדרך" ובהסתר גם פסילת הדמוקרטיה) להקלת יצירת "כסף מכסף" תוך הגדלת כמותו ויצירת מערכת העדפות מי יקבל ומי יודר.
זה התפוצץ בשנתיים-שלוש האחרונות.
אצלנו בישראל מנסים דיין להיאחז בקרנות המזבח הכלה של השיטה הקודמת.
הדיון הזה הוא אחד מסימני אי-הנחת לקורה כאן.
ואידך, אורי, זיל גמור (ואולי אני הקטן, אעשה משהו לטובת ה"גמור" הזה, אבל בביתי ב"עבודה שחורה").
מרק, אני מסכים כמעט עם הכל, רק תזכור:
ביבי נבחר בצורה ישירה ודמוקרטית
נגידי בנק ישראל יש להם נטייה להגיע מתאגידי על (פישר – סיטיבנק), לנחות בתאגידי על (פרנקל – AIG), ולמלא שלל תפקידים בכירים בגופים פינססים בינלאומיים (שיש עליהם ביקורת רבה בעולם), שלאו דווקא פועלים תמיד לטובת האינטרסים של ישראל (קרן המטבע הבינלאומית – פישר, פרקנל, קליין, הבנק העולמי – מיכאל ברונו).
במקרה של פישר, מדובר גם בכלכלן יהודי מבריק אמנם, אבל מי שלא היה אזרח ישראלי עד לפני שהציעו לו לעלות לישראל כדי להדפיס כאן כסף.
הנגיד, שלא נבחר על ידי הבוחרים הישראליים, גם לא נבחר על ידי מישהו כזה.
מי שבוחר בנגיד הוא הנשיא (שכידוע, לא נבחר בצורה ישירה).
כל זה מעורר שאלות קשות לגבי תפקודו הדמוקרטי של הנגיד.
(יש גם לא מעט שאלות של שקיפות שמתחילות להתעורר בזמן האחרון).
הבנקים המרכזיים אפילו מהללים את ה"עצמאות הפוליטית שלהם".
מעניין אם יום אחד פקידי הבנק ידרשו חסינות ואפילו הבטחת תפקיד לכל החיים, כמו שהשופטים זוכים לו.
דניאל-
מסכים שביבי נבחר בצורה *יותר* דמוקרטית מפישר… אם תשאל אותי אז עדיף אם היינו בוחרים גם את הנגיד בצורה ישירה.
אבל — אני לא חושב שביבי נבחר בצורה ישירה או דמוקרטית. האם השם שלו היה על הפתק? כן. האם היו הרבה אופציות אחרות? רק אחת ריאלית. קבוצה של אנשי עסקים הציגו לנו את ציפי וביבי ואמרו " שנייהם טובים לנו יותר מאשר לכם. עכשיו תבחרו באופן חופשי לגמרי בינייהם!". אני לא חושב שזו דמוקרטיה…
מרק
מרק –
תיקון קטן: השם של ביבי *לא* היה על הפתק, וגם השם של ציפי לא. אנחנו בחרנו במפלגות, לא באישים.
דניאל –
מסע רכישת הדולארים של פישר הטריד אותי מרגע שקראתי עליו, אם כי לא ידעתי ממה אני מוטרד ומדוע.
האם הגיוני בעיניך שהוא מהמר על הדולר מתוך מחשבה שהוא צפוי להתחזק בעתיד, ושעכשיו זמן טוב לרכוש?
לקסי –
חזק וברוך. כדי להדק את שתוף הפעולה, כשתפרסם בע"ש אנא עדכן כאן (בתגובה, או אותי בדוא"ל), אפילו תן קישור (בעקבות דיון שהחל בבלוג של…).
כך נחזק כולנו האחד את השני.
לקסי,
אתה מדהים אותי בבורות שאתה מפגין ביכולת שלך להבדיל בין גישותיהם של האייק (מהזרם האוסטרי), מילטון פרידמן (המוניטריסטי), והקיינסיאניזם.
הייאק היה המתנגד הגדול ביותר של קיינס, והעובדה שקיבצת את שניהם באותו משפט, מעורר שאלות על האם מדובר בבורות, או בדמגוגיה זולה.
אין שום דבר "מופרט" בכסף שלנו.
זאת הפרטה בדיוק כמו ש"בתי הזיקוק" הם פרטיים.
מצד אחד, אכן בז"ן הופרטה, מצד שני, יש חוק שאוסר על יבוא נפט גולמי, אלא אם כן קיבלת אישור מהמדינה (וכמובן שהיחידים שמקבלים אישור מהמדינה הם בז"ן).
במקרה של הכסף – מצד אחד, המדינה מאפשרת לבנקים לייצר כסף וירטואלי, ולבנק המרכזי להדפיס כסף, מצד שני, חוקי המדינה מכריחים אותנו לקבל את הכסף הזה כ"הילך חוקי".
כשאזרח מדינת ישראל צריך לשלם את כל המיסים הנפלאים שאתה מעודד לקסי, הוא חייב לשלם אותם בשקלים.
אפילו שהוא מבין שהשקל הוא חתיכת נייר שמאבדת מהערך שלה מדי יום, הוא עדיין מחויב על פי חוק להחזיק בניירות האלה.
אם אני מגדל תפוחים, ואתה מגדל תפוזים – מדינת ישראל אוסרת עלינו לבצע עסקת חליפין (בארטר), מבלי להכניס שקלים לעסק.
המדינה אף הרחיקה וחוקקה תיקון לחוק "הגנת הצרכן".
לפי התיקון הזה, כל המחירים חייבים להיות נקובים בשקלים
האוכל שאתה קונה, השכר שלך, שכר הדירה שלך, מחיר הבית שלך.
וברגע שהתחייבת לסכום שקלי מסוים, אתה גם חייב לעמוד בו.
האייק לא עודד את "הפרטת הכסף".
האייק עודד את החופש שלנו לבחור מהו כסף.
אם אני רוצה לעבוד לתכנת לך אתר אינטרנט, ולקבל בתמורה קוויאר – זה יכול להיות הכסף שלי.
אם חקלאים מתאספים בשוק, והם רוצים לבצע עסקאות בינם לבין עצמם תוך שהם משתמשים באגוזי מלך ככסף (תפוח=20 אגוזים, אגס=30 אגוזים, וכו') – הרי שהאייק ראה בזאת זכותם הטבעית, מבלי שהמדינה תתערב ותקבע עבורם.
אגב – הסוצאילסטים נהנים להפחיד אותנו כל הזמן מפני "בעלי ההון המרושעים". מה היה קורה אם יום אחד היינו מחליטים ש"שקל" לא שווה יותר את הנייר שעליו הוא מודפס, ומחליטים לעבור למטבע חדש, שאנחנו לא נותנים אפילו מטבע אחד כזה לאחים עופר, לשרי אריסון, לדנקנר..
בצעד זריז ופשוט, היינו יכולים, כחברה, להפוך אותם ללא רלוונטים.
ככל שיותר אנשים היו מאמצים את המטבע החדש על פני המטבע הישן, כך יפחת הכוח של אלה שצברו המונים מהמטבע הישן.
אורי –
אתה מוזמן לראות את גרף האינפלציה ששלחתי לך. די ברור שלאורך זמן הדולר לא מתחזק.
אתה מציע שאולי בנק ישראל קונה דולרים, בטווח הקצר, כי הוא חושב שהדולר יכול לעלות?
אני לא יודע.. זה נשמע לי קצת כמו… Wait for it… ספקולציה במט"ח!
אולי באמת כדאי להטיל מס על פישר בכל התערבות שהוא עושה במט"ח 🙂
דניאל –
בדקתי בשניה זו רק את גרף המזון, ואכן יש עלייה מטורפת מראשית-אמצע שנות ה-70 (ההפרדה מהזהב).
לגבי פישר כספקולנט – אתה צודק, כמובן. אני מניח שזה חלק מהגדרת תפקידו.
אם הבנתי היטב את המטרה של מס טובין, הוא מיועד בעיקר להקשות על ספקולציות לטווח קצר. אינני יודע מה הם שיקוליו של פישר, והאם הוא נכנס למסגרת זו או לא.
(ובקשה קטנה – אנא ננסה לשמור את הדיון רגוע, בלי ביטויים כמו "בורות" ו"דמגוגיא". חוסר ידע עדיף לתקן ישר ובנחת, ו"דמגוגיא" ביוונית היא בכלל "חינוך העם")
דניאל –
לי קניה בכזה סדר גודל נראה כמו מדיניות מונטרית. אף אדם עם שכל בראשו לא היה קונה דולארים בכמות כזו כשהדולר צונח והגירעון האמריקאי בשיא אז אחד מהבאים בטח נכון:
– או ,כמו שאמרת, פישר עושה ספקולציות בכסף ציבורי (לא בשביל זה יש לנו בנק מרכזי שאמור ליצג את היציבות הגבוהה ביותר במערכת הפיננסית ובדיוק את ההיפך מספקולציה…).
– או שהוא מושפע מאנשי עסקים מקומיים שמיצאים שהיצליחו לשכנע אותו לנסות ולהשפיע על שער המטבע ואז זה די מושחת כי הכסף שהוא מדפיס גורם הפסדים לכלל הציבור ולכן הוא בעצם מחלק כסף ציבורי ליצואנים.
– או שהוא מושפע מגורמים ואינטרסים אמריקאים (למרות שזה באמת קשה לבלוע שמישהוא באמת חושב שישראל הקטנה תציל את הדולר…).
יכול להיות שזה שילוב של כל שלוש הסיבות אבל בכל מיקרה אף סיבה היא לא ראויה וחלקן אפילו חמורות…
מרק
באופן לא מפתיע חלק גדול מהתגובות כאן תומכות בהתלהבות בספקולציות הון או לפחות מסתייגות מהכוונה לרסן את התועבה הזו. שהרי מדובר בבניו של עם שעד לפני מאה שנה סיסמת הקרב שלו היתה 'לו הייתי רוטשילד', שהתנגנה במקביל למנטרה 'לימוד תורה כנגד כולם. וממילא אין סתירה בין שני האתוסים הלכאורה סותרים הללו – האחד חומרני באופן מוחלט והשני רוחני באופן מוחלט – שכן אם אני רוטשילד אני יכול סוף סוף ללמוד תורה. חז"ל כבר חשבו על זה קודם [לא אלו שאמרו 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות', אלו כידוע היו מיעוט מבטל], שנאמר 'בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים'… ובכן, גם היום, ארבעה דורות אחרי המהפכה הציונית, יש אנשים שחולמים על תורה או על רוטשילד או על גם וגם: העיקר לא לעבוד ולא להיות תלוי בפרנסה הקשורה בעבודה].
עד כאן מה שלא מפתיע.
מה שכן מפתיע זה שבניו של מה שזכה לכינוי 'עם הספר', רמז עבה ליכולות החשיבה של היהודים, לא לומדים מאומה מהחדשות היומיות בשנתיים האחרונות.
מה, עדיין לא ברור שמי שאחראי למשבר הכלכלי, לכל המשברים הכלכליים ב300 השנים האחרונות, הוא האפשרות לספקולציות על ההון?
אם זה ברור, כל מה שנותר הוא אחד משניים:
א. אני ואפסי עוד. אדרבא, ספקולציות זה רע רק כשאני מפסיד. הלוואי וימשיך עולם של ספקולציות הון והלוואי שאני זה שיפול בצד הנכון של המרוויחים.
ב. לא עליך המלאכה לגמור אך אין אתה בן חורין להבטל ממנה: מס טובין לא יועיל? מסים זה לא רעיון טוב? אדרבא, יש להציע אמצעים אחרים לחסל את המצב בו מעטים חיים על חשבונם של אחרים. הרצל למשל הציע להלאים את הבורסה. היה לו גם ברור שהבנקים, בהיותם – לימים כסיסמתם שלהם – 'החמצן הכלכלי של המשק' [מה שנכון], חייבים להיות בידי הציבור.
אלו שתי הדרכים.
כאמור, לא מפתיע בכלל, גם אם מעציב, שבניהם של היהודים ממשיכים בקו שאיפיין את העם החביב הזה עד למהפכת ההשכלה והמודרניזציה, בראשה עמדה – גם אם אותה לא המציאה – התנועה הציונית. זו, בניגוד לשיר 'לו הייתי רוטשילד', ניסתה ללמד את היהודים בדורות האחרונים לשיר 'למי תודה למי ברכה לעבודה ולמלאכה'.
ועבודה ומלאכה זה בדיוק ההפך מספקולציות הון. לא רק במישור המוסרי, אלא במישור הפוליטי. ההון הספקולטיבי הוא האויב הגדול של העבודה ושל המלאכה, ולכן לא מדובר ב'סתם' מוסר אלא במלחמה פוליטית של ממש.
מה הסיכוי שיהודי זמננו יבינו את זה?
קלושים, אם כי אסור להתיאש.
למה קלושים? כי הנטייה היהודית המסורתית הישנה לא פחות מהרוטשילדיזם והערצת הספקולציה [שהיא וריאציה של 'ישועת השם כהרף עין' אבל על מסכי הבורסה], היא 'עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב'. ומה הגויים הבינו סוף סוף שיש בעיה ב'שיטה', הנה הדרך הנכונה שיבור לו יהודי כשר הוא לעשות את ההפך.
אני חושב שההפחדות מפני ה"ספקולנטים" הם בעיקר בגדר "הפחד ומשול".
מייצרים לנו כאן אויב וירטואלי, שבו הבנק המרכזי ושר האוצר האמיץ חייבים להילחם.
אין ספק שיש פה בעלי אינטרסים חזקים מאוד, שיעשו כל מה שצריך כדי לעצב את דעת הקהל כדי לתמוך בפגיעה העצמית שצעד כזה יעשה.
ככה, היצואנים יכולים לקבל סבסודים בנק ישראל, על חשבון כוח הקניה שלנו, והם עוד ישכנעו אותנו שזה לטובתנו.
מי שרוצה שהמטבע שלנו יהיה יציב, שלא ידפיס מהאוויר מיליארדי שקלים כל חודש.
מי שרוצה לסבסד אוכלוסיה אחת (קולנית וחזקה), על פני אוכלוסיה אחרת(שאין לה לא קול ולא שם מוגדר) – שיתמוך בהגבלות על שוק המט"ח, או על התערבות הבנק המרכזי בשערי המט"ח.
אודי –
אני לא תומך בספקולציה כדרך פרנסה. אני כן תומך בקניית מט"ח אם הממשלה שלך עצמך דופקת אותך. מבחינתי זו צורה לגיטימית מאוד וכמעט מרד במובנו הטוב…
עוד נקודה: אני לא חושב שצריך למנוע מספקולנטים מלעשות ספקולציות. מה שצריך למנוע זה מספקולנטים לעשות ספקולציות בכסף של מישהוא אחר כשהוא לא נתן את רשותו המפורשת לכך. רוב הציבור מעולם לא נתן את רשותו לספקולציות חסרות שחר ועדין המפולות הגדולות קרו כי גופים פיננסיים רבים, כמו בנקים, ממשלות וקרנות שונות, עושים ספקולציות עם הכסף שלנו בין אם אנו מסכימים לכך ובין אם לאו.
אם הייתה לי את האופציה הייתי נותן לקרן ההשתלמות שלי או לבנק שלי הוראה: תשקיעו רק בעסקים יציבים שבחנתם אותם ויש להם מודל כלכלי יציב וריווחי. האם יש לי את האופציה לתת כזו הוראה?
מרק
אודי –
רק למען הסדר הטוב: "לו הייתי רוטשילד" היה סיפור של שלום עליכם, והפך לשיר רק בשנות ה-60 של המאה הקודמת. לא "עד לפני 100 שנה" אלא "מאז לפני 100 שנה".
הטיעון שלך בשלו עומד, כמובן.
אודי, זה נורא משעשע שאתה מזכיר את הרוטשילדים.
משפחת בנקאים בינלאומית, שיחד עם משפחות בינלאומיות אחרות (כמו הרוקפלרים), דחפו להקמת הבנקים המרכזיים.
אני מציע לך להתעמק באמת במשבר הגדול, לבדוק את שערי הריבית בתקופת הRoaring 20s (רמז – ריבית מאוד נמוכה שנקבעה על ידי הבנקים המרכזיים, שיצרה אינפלציה, עליה בהיצע הכסף, וניפוח בועת מניות), וברגע שהריבית הועלתה – התפוצצות של הבועה.
בצורה מדהימה, אותו הדבר בדיוק קרה במשבר הדוטקומים (בדוק שערי ריבית עד שנת 2000, ושערי ריבית בשנת 2000),
ואותו הדבר גם קרה במשבר האחרון – הורדת שערי ריבית מ6.5 אחוז ב2000, ועד לאחוז בודד ב2003-2004, ניפחה בועת נדלן, שהחלה פוצצה בשניה שהריבית הועלתה בחזרה ל5 אחוז ב2005.
אתה מציין את ה"ספקולציה" כמקור הרוע והמשברים.
האם אתה מבין את העידוד שסביבת אינפלציה וריבית נמוכה(כפי שה"רגולציה הנהדרת ומהוללת" כופים עלינו) נותנים לעניין הספקולציה?
לפני שבוע הייתי בבנק. ישב שם בחור כבן 60 אצל יועץ ההשקעות, והתייעץ איתו כיצד להשקיע את הכסף שלו.
היה ברור לו שהכסף שלו מאבד את הערך שלו מדי יום, בגלל האינפלציה.
הריבית האפסית על הפקדונות, גם נטלה ממנו את אפיק ההשקעה הסולידי.
כרגע, יש ריבית ריאלית שלילית.
אם הייתי שם בבנק לפני שנתיים 9 אלף שקל, הרי שהיום, לקנות את אותם הדברים שקניתי אז, יעלה לי 10 אלף שקל.
הפיחות שבנק ישראל מבצע בשקל, דוחף אנשים לברוח מהשקלים שלהם, או במילים אחרות – להשקיע אותם.
אבל איפה?
בנדלן?
בבורסה?
באגרות חוב של חברות כמו אפריקה ישראל שפתאום מדווחות על הפסדי ענק?
ספקולציה אכן גורמת לאנשים להפסדים, אבל האינפלציה, כפי שהבנק המרכזי מייצר לנו (וכפי שהוא ייצר לפני המשבר של 29, 2000, והמשבר האחרון) – הרי שמכריחה אנשים להפוך לספקולנטים בעל כורחם.
כל עוד האינפלציה מזרימה עוד ועוד כסף לשוק, יש עליה במחירים. הנדלן עולה, הבורסה מזנקת, בועות נוצרות.
עם הזמן, הכסף הזה מחלחל גם לדברים שמשפיעים על הצרכ.
אנחנו רואים עלינו במחירי המזון, הדלק. מדד המחירים לצרכן עולה.
בשלב הזה, מתחיל להיות לחץ על הבנק המרכזי. הוא מעלה את הריבית, ומפסיק להדפיס כסף. זה גורם לאנשים למשוך כספים מהבורסאות ומהשקעות בנדלן, ומחזיר אותם לפקדונות (איפה שהתשואה נמוכה יותר, אבל בטוחה יותר).
בדיוק כשם שהבנק המרכזי מייצר את הבועות כשהוא מנפח את הכסף, כך הוא ממוטט אותם, כשהוא מפסיק להדפיס כסף.
האשמת ה"ספקולציה" היא טריק מעניין של הבנק המרכזי.
במקום להודות באשמה(גרינספאן הודה חלקית באחריותו למשברים האחרונים), הם מאשימים את "חוסר הפיקוח".
במקום להבין שנתנו אקדח למישהו לא אחראי, אנחנו מתבקשים לספק להם עכשיו גם בזוקות וטנקים.
דיון מרתק כלכלי,לא היה לי כח לקרוא הכל.
בנוגע לאורבך:כל מעשיו הטובים מתמגדים לעומת תמיכתו בהמשך הכיבוש הרצחני ולא משנה כמה טוב יעשה(אלא אם יציל איכשהו אלפי אנשים
יפתח –
(א) ברוך הבא ותודה על התגובה.
(ב) גם אני, בדומה לך, אינני שׂבע רצון באופן קיצוני מהאופן בו מחזיקה מדינת ישׂראל בשומרון וביהודה ("השטחים המוחזקים", כך קוראים להם לרוב בערבית).
אני סבור שנאמני ארץ-ישׂראל השלמה, ברובם לפחות, אינם חושבים עד הסוף על ההשלכות של נאמנותם, וביחוד על כך שהיא מקרבת אותנו עוד ועוד לעבר מדינה לשני עמים (או לחילופין שלטון אפרטהייד מובהק ורשמי).
חובה מהמעלה הראשונה לעמת את הציבור הנ"ל עם המציאות.
(ג) הצלת חיים:
לאור הויכוח הכלכלי העז שניטש מעלינו, אינני יודע אם המקרה דנן מתאים לטיעון שמייד אעלה. אבל הבה נניח שח"כ אורבך יהפוך להיות אחד מהח"כים החשובים והמובילים במערכה נגד השחיתות השלטונית (תרחיש שהוא לכל הפחות אינו בלתי-אפשרי, ודאי תסכים).
המלחמה בשחיתות תחסוך לקופת הציבור כסף רב.
את הכסף אפשר יהיה להפנות לרווחת הציבור, בדרכים שונות:
משאבים למערכת הבריאות יצילו חיי חולים על-ידי הוזלת תרופות; הגברת נפח התנועה ברכבת יוריד מספר תאונות דרכים ויחסוך חיים כך; מלחמה במזהמים מקורבים לשלטון תנקה את הסביבה ותתרום לירידה בתחלואה; וכו' וכו' וכו'.
האם אתה מוכן לקבל את כל אלה כ"הצלת חיים", גם כאשר קשה ביותר למדוד אותה במספרים?
דניאל –
האם מותר לשאול מאיזה רקע אתה מגיע?
עושׂה רושם שקראת הרבה מאד על הנושׂא.
איש הייטק, מתכנת, שהקדיש לא מעט זמן בלהפוך לחובב כלכלה.
בעיקר ברגע שהבנתי מה קורה לחסכונות שלי.
מבלה הרבה בקריאת מאמרים וספרים של כלכלני האסכולה האוסטרית, אלה שמאמינים בשוק חופשי אמיתי, נטול התערבות ממשלתית דוגמת בנק מרכזי.
משתדל לקרוא כתבה או שניים ביום כאן:
http://mises.org
האוסטרים כרגע הם אסכולה פחות פופולארית בכלכלה העולמית.
הקונסנזוס מתמקד סביב התאוריות של ג'ון מיינרד קיינס, שפיתח תאוריה לאחר המשבר ב29, שבו בתקופות משבר, הוא עודד התערבות אקטיבית בצורה של "המרצת השוק" על ידי הדפסת כסף, והגדלת ההוצאות הממשלתיות.
האוסטרים מתעקשים לפרש את מחזור העסקים בצורה אחרת.
לפי הטיעונים שלהם, דווקא ההתערבות הממשלתית, והאינפלציה, מייצרים עיוותים בשוק, ותקופות של בועות שלאחריהן משברים.
התחום מאוד מרתק אותי, כי בתקופות של אינפלציה החסכונות שלי נשחקים(וצריך למצוא את הדרך הכי טובה להגן עליהם), בזמן שבתקופות של משבר, כאיש הייטק, העבודה שלי בסכנה (וצריך לדעת לזהות זאת מראש ולהערך בהתאם).
קראתי הרבה מאוד על הנושא, אבל אין לי השכלה פורמלית.
ואולי כאן היתרון שלי. ההשכלה הפורמלית דוחפת היום את כולם לכיוון הקיינסיאניזם.
(אותה השכלה פורמלית שלא טורחת ללמד תיכוניסטים שצריכים לצאת לעולם הגדול עקרונות בסיסיים כמו "מה זה אינפלציה", "מה זה ריבית", "למה חסכון זה דבר טוב", או "מה המשמעות של מינוס בבנק")
זה מורגש במיוחד במדינה כמו מדינת ישראל, שבה מערכת ההשכלה הגבוהה נתונה לפיקוח הדוק של המועצה להשכלה גבוהה, שיכולה להחליט החלטות גם עבור המכללות הפרטיות.
אורי-איני מקבל את ההנחה שהם לא חושבים עד הסוף. רב חברי הכנסת לא טיפשים, גם אם מצטיירים ככאלו ובטח ובטח לא אורי אורבך שאדם חכם לכל הדעות גם אם עמדותיו לא תואמות לשלנו. הכסף שיחסך מהציבור-הלוואי וילך לקופות החולים וכיו"ב, אולם יחד עם הכסף הרב שהיה עודף באיזו שנה החליטו לכסות את הגרעון ולהפחית את המע"מ במקום לתגבר שוטרים,רופאים וכיו"ב,לכן אני לא חושב שזה יציל חיים. הלוואי ואתבדה-אני פסימית מטבעי
דניאל-בקשר להחלטות של המל"ג, הם לא ממש קובעים תכניות לימוד כלכליות ככל הידוע לי, ודווקא בישראל(כמו בחלק ניכר מעולם המערבי) מלמדים כלכלת פרידמן שמבוססת על סמית והאוסטרים של השוק החופשי. אני ממליץ על ספרה של נעמי קליין-דוקטרינת ההלם שמראה מה קורה שמגיעים לשוק חופשי. אתה בטח יודע ששוק חופשי ללא פיקוח הוא אחד הגורמים למשבר ונראה לי שסתם נדמה לי שלא הבנתי נכון את שכתבת. ההשכלה הפורמלית הכלכלית מסתכלת על מספרים ולא על אנשים-העלינו שכר ממוצע ובורסה כשחצי מהציבור העובד מרוויח מיניום ובפריפריה הפערים גדולים מאי פעם.
יפתח,
מילטון פרידמן כבודו במקומו מונח, הוא צודק לגבי הרבה דברים, אבל לא לגבי מדיניות מוניטרית.
האוסטרים חולקים עליו בצורה ברורה בהקשר הזה.
להגיד שהמשבר נבע משוק חופשי ללא פיקוח, זה קצת כמו לאסור על פי חוק את הקונדומים, ואז להגיד שפיצוץ האוכלוסין נבע מכך שהמדינה לא פיקחה מספיק על למי מותר לקיים יחסי מין.
זה כמו שהמדינה תכתיב מחיר קבוע ללחם, ותאשים את העובדה שלא "פיקחה מספיק על המפעלים" בכך שהם קרסו.
ה"שוק החופשי" מעולם לא היה חופשי. הוא היה נתון למניפולציה קבועה בכסף, של בנקים מרכזיים שעל פי שיקול דעתם הבלעדי, ניפחו את בסיס הכסף כשהם רצו, והקטין אותו כשהם רצו.
הם מנעו מהשוק לקבוע את שערי הריבית(והרי מה זה ריבית? אם לא "מחיר הלוואה" – ככל שיש יותר אנשים שרוצים הלוואות, ומעטים אלה שמוכנים לתת הלוואות – הריבית אמורה לעלות. ככל שיש פחות אנשים שרוצים לקחת הלוואה, ויותר אנשים שרוצים לתת, הריבית יורדת), ויצרו מצב של זילות בשווקים.
הריבית הנמוכה הופכת את מטלת "השגת הכסף שהוא לא שלך", למטלה מאוד מאוד פשוטה.
מי שרצה להשקיע בנדלן, יכל לקבל הלוואה בקלות, כי הבנקים המרכזיים הכתיבו ריבית מאוד נמוכה על הלוואות.
מי שרצה לפתוח חברת "eNothing.com" יכל לעשות זאת גם, כי הכסף היה זמין וזול.
לצערי, הרבה כושלים באותו כשל שנעמי קליין כושלת בו.
אם היית מספר מספיק לעבדים בארה"ב שהצילו אותם מרעב ומוות באפריקה, ושעכשיו הם חופשיים, הם עוד עלולים להאמין לך.
תיזהר מאוד מכל מי שמספר לך שמה שיש לך עכשיו הוא שוק "חופשי".
מעולם לא טעמת מהו חופש כלכלי אמיתי.
לעניין המועצה להשכלה גבוהה,
נתחיל בכך שברור שאף אוניברסיטה לא תתן דרור לפקולטה שמחנכת לשוק חופשי אמיתי, כשהיא עצמה נהנית מכספי משלם המיסים, ושוק חופשי ינטול ממנה תקציבים.
לעניין המל"ג, אני מפנה אותך לחוק המל"ג:
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A2%D7%A6%D7%94_%D7%9C%D7%94%D7%A9%D7%9B%D7%9C%D7%94_%D7%92%D7%91%D7%95%D7%94%D7%94
בפרט סעיפים 9-12
אינני מכיר מקרים שבהם המל"ג או הממשלה הפעילו את כוחם לרעה, אבל אין ספק שיש את הכוח לעשות זאת.
מה שבטוח – בעצם סבסוד של האוניבריסטאות, יש פה ניגוד עניינים ברור.
כש"המדינה מחליטה", גם אם אנחנו איננו אוהבים את ההחלטה, זו בעצם החלטה שלנו. בדמוקרטיה אנחנו נותנים לממשלה יפוי כח לנהל עבורנו את עניני המדינה (והחברה, כלומר גם הכלכלה) למשך תקופה מוגבלת.
כשאנחנו – בהשפעת בעלי עצמה בחברה – נענים לטוענים נגד כוחה של הממשלה ורצים להעביר סמכויות שונות ממנה אל מנגנונים עלומים (שוק, כוחות הכלכלה וכיו"ב) אנחנו מוציאים מידינו כאזרחים את השליטה בנעשה ומעבירים אותה לידי אותם בעלי עצמה.
לקסי,
לי לא זכור שחתמתי על ייפוי כוח כזה.
כלכלה אינה "עניין לנהל" לא יותר מאשר מערכת היחסים שלך עם אשתך הוא "עניין לנהל".
כלכלה היא אוסף ההסכמים בין אנשים.
כשאני קונה ממך מסטיק במכולת, זאת "כלכלה".
כשאתה מבקש ממני 100 שקל ומבטיח להחזיר לי מחר, זאת "כלכלה".
זה אבסורד מצידך לחשוב שהעובדה שנתת יפוי כוח של 4 שנים למישהו שנתן לך כל מיני הבטחות (ולא עמד בהן), זה נחשב "כוח כאזרחים".
עם הכסף שלך אתה מצביע מדי יום.
למושחתים בכנסת אתה מצביע פעם ב4 שנים.
אה, כן, ותנחש לאינטרסים של מי הם באמת דואגים, עם היפוי כוח הכפוי שלך?
נישחת נכון.
לאותם "בעלי עצמה עלומים" שאתה כל כך מפחד מהם.
אגב, לקסי,
כשאני נותן יפוי כוח (ואני משתדל מאוד שלא לתת), אפילו לקרובי משפחה, אני תמיד נותן הרבה מאוד סייגים ליפוי כוח (חוקה? חוקי יסוד? הבטחת חירויות אזרח בסיסיות, כמו הזכות לחיות, חופש הדיבור, זכות הקניין), מגביל את היפוי כוח בזמן, ותמיד דואג שבעניינים חשובים באמת, ידאגו לאשר אותם מולי (משאל עם)
דניאל –
תודה על התשובה. בכלל, יש בתגובות שלך תמהיל של דעות, שאת חלקן אני חולק באופן די יסודי, ועל אחרות אני חולק באופן יסודי לא פחות. וזה מסקרן.
נתחיל באי-ההסכמה, בעניין השוק החופשי.
שוק חופשי כמעט לגמרי בעת החדישה מוכר לי אך ורק בארה"ב של המאה ה-19. אז היתה התערבות הממשל הפדרלי אפסית.
הניסוי הזה בכלכלה חופשית הוכיח דבר אחד ברור: בתחרות חופשית לחלוטין נוצרים קרטלים ומונופולים. אלה אינם טובים למי שלא שולט בהם, כלומר לרוב רובו של המין האנושי.
לכן חובה למדינה לקיים פיקוח הדוק על השוק, נגד השׂחקנים הגדולים ולטובת הבינוניים והקטנים.
זו, לפחות, דעתי.
בקשר לתכנית הלימוד, הטענה שלך מפתיעה. בחוגי הכלכלה מלמדים כמעט תמיד את פרידמן ושות', ואך מעט כלכלה קיינסיאנית או מרקסיסטית. מה שכן, לא ידוע לי על אף מקום בו מלמדים דוקא את הגישה האוסטרית. לפחות ברמה האקדמית, אני מרשה לעצמי לאמר, יש בכך טעם לפגם. אם יש שיטה רצינית שחשבו עליה אנשים לא-טפשים, צריך ללמוד אותה, ולו על מנת לפסול מטעמים מושׂכלים. ומי יודע? אולי עוד נשתכנע מרעיון או שניים.
בקשר ליפוי הכח – כאן אנחנו עוברים להסכמות. כיום אין לי כמעט שום השפעה כמצביע. בעניין הזה אני לגמרי עם מרק. לכן אני שואף לדמוקרטיא ישירה. אגב, בחלק מדעותיך גם אתה לא רחוק מכך (ובאחרות אתה קיצוני אף ממני).
יפתח –
ראשית, אורי אורבך הוא אמנם ח"כ, אבל רוב הציבור (בשטחים ובכל מקום אחר) לא. מנסיוני אני מעיד שרוב נאמני ארץ-ישׂראל השלמה שאני מכיר (ויש כמה כאלה) לא חשבו עד הסוף על ההשלכות של נאמנות זו.
זאת ועוד, הפתרונות הישנים לסכסוך לא עובדים, זה ברור. לאותו מיעוט שכן חושב, ברור גם שצריך לחשוב על משהו אחר. כאן צריך להתחיל לחצות את הגבולות הרעיוניים הישנים. יכול להיות ששתוף פעולה עם אורבך דוקא (אבל הוא רק דוגמא, כמובן), יכול בטווח הבינוני, אפילו הארוך, להביא תועלת הרבה יותר מאשר הזעם על העוולה כרגע. תני לאנשים הזדמנות להשתכנע.
שנית, מותר להיות פסימית, אבל זה לא כל כך שייך. אני מדבר אתך מלכתחילה על מצב של שינוי. עדיין לא "אחרי המהפכה" (ב"ה לא יהיה אף-פעם "אחרי המהפכה"), אבל בהחלט לקראתה. חייבים להאמין שאפשר לתקן. אחרת, מה הטעם?
לתגובה 15.
תודה על הצל"ש ברישא.
אורי ודניאל –
אני לא חושב שיש בהכרח בינייכם אי הסכמה. על פי מה שאני מבין ההבדלים בין קיינס לפרידמן ולאוסטרים לא נוגעים לדברים כמו פירוק מונופולים או לכך שהממשלה יכולה להתערב בשוק פיסקלית. המקום שהם נבדלים בו הוא היחס שלהם למדיניות המונטרית. דניאל – אנא תקן אותי אם אני טועה.
האוסטרים מחדשים בכך שלדעתם כל התערבות ממשלתית מונטרית היא פגיעה בכלכלה ואני לא חושב שהם שוללים התערבויות מסוג אחר (פיסקליות, פירוק מונופולים ועוד). על פי מה שלמדתי בחודשים האחרונים על כלכלה נראה לי שאני מוצא את מקומי באסכולה האוסטרית שכן המכשירים המונטריים ("לשחק" עם ערך הכסף) נראים לי מאוד לא בריאים ומתאימים לא לזמן תקין אלא רק לזמן משבר חמור (כדוגמת 29).
מענין שככל שאני לומד על כלכלה מסתבר שמה שאני יודע אינטואיטיבית מהשיח הציבורי הוא לא נכון מה שמוביל אותי לחשוב: איך זה שהשיח הציבורי הוא כל כך מוטעה?
דניאל – אנא תקן אותי אם אני טועה…
מרק
לא טעמתי חופש כלכלי ומקווה שלא אטעם גם. ככל שהשוק יותר חופשי המצב של המדינה יותר גרוע
יפתח –
אלולא חופש כלכלי, לא היינו יכולים לנהל את השיחה הזאת אפילו.
צר לי על העבד שבוחר להמשיך להשאר עבד, בזמן שאדוניו משכנעים אותו שעדיף לו להיות עבד.
מרק ואורי –
עיקר המחלוקת בין האוסטרים למוניטריסטים הוא בעיקר סביב שאלת הבנק המרכזי.
האסכולה האוסטרית היא הותיקה מבין שלושתם, והיא הייתה קיימת עוד לפני המשבר הגדול.
בעוד שקיינס קרא להתערבות ממשלתית נרחבת, פרידמן ראה בתפקיד המדינה לדאוג לספק כמות כסף מספיקה וקבועה.
האוסטרים שוללים כל סוג של התערבות ממשלתית בכלכלה, אבל רואים ברוע העיקרי – השליטה הפושעת של המדינה והבנקים בכסף שלנו.
בעוד שלפי התפיסה האוסטרית, כל התערבות ממשלתית פוגעת בכוחות השוק, מובילה למחסורים או לעודפים, ויוצרת עיוותים בכלכלה,
הרי שהמונופול של הבנקים המרכזיים על הכסף, הוא בגדר פגיעה אנושה בכלכלה.
אילו היו צריכים להעמיד לדין אלמנטים בכלכלה שלנו, בנקאות הרזרבה החלקית, והבנק המרכזי, היו עולים ראשונים לגרדום.
באידיאליה האוסטרית, הכלכלה היא מערכת כאוטית ששואפת תמידית להגיע לשיווי משקל.
ביקוש והיצע קובעים מחיר. ביקוש גבוה קובע מחיר גבוה. היצע גדול יותר מוריד את המחיר. רווח גולמי גדול דוחף אנשים נוספים להכנס לתחום, ומייצר תחרות.
שאלת המונופולים היא כנראה השאלה הקשה ביותר.
מילטון פרידמן אמר שבצעירותו, מאוד תמך בחוקים שמפרקים מונופולים. גם הוא ידע ש"תחרות זה טוב לכלכלה". עם הזמן, הוא הבין שהרגולציה שאמורה למנוע או להגביל מונופולים, עושה הרבה יותר נזק מאשר תועלת.
יש דיונים ערים בשאלת המונופולים(והקרטלים), אבל קשה להתעלם מהמציאות הנוכחית:
ההתערבות הממשלתית הענפה, לא רק שלא ביטלה לנו מונופולים, היא אפילו יצרה אותם.
מרבית תאגידי העל הקיימים היום, לא היו יכולים להתקיים מבלי שהמדינה מעניקה להם בלעדיות כלשהי.
בין אם זה יס והוט, שהם היחידים שעל פי חוק רשאים לשדר טלוויזיה,
בתי הזיקוק – שהם היחידים שעל פי חוק יכולים לייבא נפט,
הבנקים – שהם היחידים על פי חוק שיכולים לחלק הלוואות עם כסף שלא באמת קיים,
חברת האוטובוס – שבהן יש מספר חברות, אבל אין שום תחרות ביניהן, וכל אחת מחזיקה בבלעדיות על מסלולי הקווים שלה
מפעלי ים המלח, חברת מקורות, חברת החשמל, הדואר, רכבת ישראל,
אפילו חברות התעופה ונתב"ג, בהעדר חופש כלכלי בינינו לבין המדינות השכנות מחזיקות מונופול על היכולת שלנו לצאת את הארץ.
יש סיכום קצר יפה שמדבר על מונופולים בשוק החופשי:
http://www.capitalism.org/faq/monopolies.htm
אבל עם כל הכבוד לתאוריות, אני גם ריאלי. היה ואיכשהו המערכת הזאת כן מאפשרת למונופול עצום ומרושע לקום (מונופול לבדו הוא לא דבר רע, מונופול שמנצל לרעה את כוחו לעומת זאת, כן) הרי שיהיה קשה למנוע מהעם(או המדינה) להתפתות לשבור את המונופול בכוח, במקום באמצעים כלכליים.
אני חושב שלא הבהרתי את עצמי.אני נגד מונופולים ובעד חופש כלכלי-למשל תחרות של בזק וקופות חולים.אני נגד החופש שהאוסטרים מתארים מכיוון שהוא לעולם לא יתרחש.כמו שאתה מציג זאת כאן(אני כאין וכאפס לעומתך בכלכלה,באמת שאין לי מושג עמוק) הם שואבים רבות מאדם סמית' שהציע תאוריה נחמדה רק שבמציאות אין איזון מכיוון שבני אדם זה לא תורת הקוונטים ומה שמתרחש במקום אחד לא עובר מיד למקום האחר וככה השוק לא מצליח להתאזן. אני בעד סוציאליזם,לא קומוניזם ואני חושב שהקפיטליזם הסוציאליסטי מצליח יפה מאוד בסקנדינביה אם מיושם היטב.
דניאל –
משפט המפתח בתגובתך האחרונה הוא: "באידיאליה האוסטרית, הכלכלה היא מערכת כאוטית ששואפת תמידית להגיע לשיווי משקל."
"אידאליה" היא ההיפך ממציאות. ניגוד עצוב זה עומד לרועץ לרוב (אם לא כל) התורות הכלכליות המוכרות לי. המקרה שאתה מתאר נשמע חמור במיוחד. השיטה שאתה מתאר היא תאוריא יפה. להבדיל מהקומוניזם (א-פרופו מרן קישהונט), אפילו להגשים אותה אי-אפשר.
בהעדר כל התערבות (רגולציא) התוצאה תהיה תמיד מונופול או קרטל. וכיון שכל מונופול או קרטל לעולם ישאפו לנצל את מעמדם לרעה (כי זה הרבה יותר ריווחי, כמובן), הם רעים לפי הגדרה.
הדבר יהיה נכון גם לגבי כסף. כסף אינו קיים אם אין גוף חזק מאד מאחריו שמבטיח את ערכו. גוף חזק כזה לעולם ינסה לחבל תחבולות שיגרמו לכסף שלו להיות חזק יותר. מצב אחר אינו יכול להתקיים.
הדוגמאות שהבאת למונופולים בישׂראל נכונות, כמובן. הם התוצרים של מדינה שהיתה סוציאליסטית, ואח"כ הופרטה ישר לבעלי-הון. לחברת החשמל, לנתב"ג, לבז"ן, לא היו מתחרים. כמו שאבירי ההון היושבים בשלטון מתנהלים, גם לא תהיה תחרות.
הרבה מההתנגדות העממית המבורכת להפרטה מגיעה בגלל העובדה שהיא אינה מלווה בפירוק המונופולים. כל עוד המונופול קיים, עדיף שיהיה בידי המדינה (שמסוגלת לפעול משיקולים שמשׂתרעים מעבר למאזן של הרבעון הקרוב) ולא בידי ההון הגדול.
אני מאמין שכשהציבור יראה שהמונופולים מפורקים, ושהתחרות עובדת לטובתו, גם היחס להפרטה ישתנה מן הקצה.
וכן – יש גם דברים שלא צריך להפריט בשום פנים באופן.
אורי –
אם תשים לב עיקר הביקורת של האוסטרים הוא על כך שהשילטון מנצל סמכויות שניתנו לידיו על מנת להיטיב עם הציבור (היכולת לבצע מדיניות מונטרית, לבצע מדיניות פיסקלית, לפרק מונופולים, לחוקק בתחום הכלכלה) ובעצם פוגע בכלכלה במקום להיטיב אותה. האוסטרים לוקחים את זה רחוק: שהממשלה פשוט לא תתערב ויהיה טוב יותר. אני לא בטוח שאני שם. אני כן מקבל את העובדה שהממשלה מפעילה את סמכותה לטובת אינטרסים צרים ולכן מרעה את המצב גם מהבחינה התיאורטית הכלכלית. מבחינתי מה שצריך לשנות זה את האינטרסים של הממשלה ולא את סמכותה לפרק מונופולים לדוגמא…
מי אמר דמוקרטיה ישירה ולא קיבל?
מרק
אורי –
עוד הערה אחת…
אמרת שלא יתכן מטבע בלי גוף שמבטיח את ערכו.
אני לא בטוח… האם אתה בוטח בדולר בגלל הבנק הפדרלי האמריקאי או בגלל שאתה מאמין שהכלכלה האמריקאית פרודוקטיבית ויציבה? אני בוחר באפשרות השניה. כלומר אנו בוטחים במטבע בגלל הערכתינו את הכלכלה שנמצאת מאחוריו. אם תהיה מדינה עם כלכלה חזקה שבחוקתה מובטח כי אין לה בנק מרכזי אני אטען כי אנשים יבטחו *יותר* במטבע שלה כי אין גוף בעל אינטרסים פוליטיים שיכול לשחק כרצונו בערכו של המטבע. יתירה מכן: אתה אמרת שהגופים הללו (הבנקים המרכזיים) שואפים לחזק את המטבע. חיזוק המטבע הטוב ביותר הוא לא להדפיס אותו בכמויות ולמרות זאת זה בדיוק מה שעושים אותם גופים וזו גם הביקורת של האסכולה האוסטרית עלייהם: הם *אומרים* שהם רוצים לחזק את המטבע אך בפועל הם מחלישים אותו כי זה טוב למיעוטים שמנהלים את אותם אירגונים ונגד הציבור שלהם עצמם! הטענה של האסכולה האוסטרית היא לא נגד התיאוריה של בנק מרכזי אלא נגד מה שהוא עושה בפועל שהוא שונה מהתיאוריה (לי זה מזכיר את התיאוריה על פיה הנציגים שלנן בכנסת מיצגים אותנו מול מה שקורה במציאות וזה שהם מיצגים אינטרסים אחרים לגמרי). הם מגיעים למסקנות מרחיקות לכת על ביטולו של הבנק המרכזי ועוד ועוד. אינני מקבל את מסקנותייהם אבל די ברור לך שאנשים אינטיליגנטיים לא היו ממציאים תיאוריות כל כך מרחיקות לכת בלי העובדות המטרידות ועל פי הן הממשלה והבנק המרכזי תורמים להרבה רעות חולות במשק. אם אתה רוצה תחמושת להתנהלות קלוקלת של השילטון בתחום הכלכלי אז האוסטרים יספקו לך משאיות של נתונים…
מרק
יפתח:
אני חולק עליך מאוד. מהרבה בחינות רמת החיים במדינה עלתה כמו גם תוחלת החיים. הטוב שהביא השוק החופשי מאפיל לטעמי על הרע. *איני* טוען שאין רע בשוק החופשי ושכל דבר שמגיע ממנו הוא בהגדרה טוב. להיפך: אני חושב שיש מיקרים שבהם יש צרוך בשילטון ובכוונה. הבעיה היא באינטרסים. אין גרוע מלנסות לכוון שוק חופשי ללא סיבה ממש טובה. אתה ממש נלחם בכוחות טבע של ביקוש והיצע ואם אתה לא יודע מה אתה עושה או מנסה לכוון את השוק מאינטרסים לא נכונים אז אתה גורם נזק וגם מבזבז כסף של האזרחים שלך בנסיון…
לטעמי אפילו הסוציאליסטים היום מאמינים בקפיטליזם כי תמריץ אישי הוכיח את עצמו. השאלה היא איך מתגברים על הכוחות העצומים של השוק החופשי (שיש דמיון רב בינם לבין כוחות טבע כמו כח המשיכה…) כאשר הם מזייפים, למי נותנים את הכלים לחוקק בתחום הכלכלי וחשוב מכל: אילו אינטרסים גורמים למחליט להחליט. גם הקפיטליסטים הגדולים ביותר לא גורסים בהפרטה של הכל כולל הכל (חינוך, ענישה של המדינה כמו בתי כלא, בתי משפט, צבא). המרחק בין קפיטליסטים לסוציאליסטים היום קטן בהרבה מבעבר ולטעמי עומד לקטון הרבה יותר משיבינו שני הצדדים שהגוף המחליט (הממשלה) לא שואף לחזק את הכלכלה או להיטיב עם הציבור. הממשלה היום שואפת להיטיב עם מיעוט כוחות כלכליים שמקורבים אליה. למעשה ניתן לטעון שקפיטליסטים וסוציאליסטים חלוקים היום לא על תיאוריה כלכלית אלא על השאלה "עד כמה הממשלה גרועה בניהול ומושחתת?". הקפיטליסטים טוענים "גרועה מאוד" ורוצים להפריט והסוציאליסטים טוענים "גרועה אבל יותר טובה מאינטרסים לא מבוקרים". אף אחד לא מדמיין ממשלה שהאינטרסים שלה "מיושרים" יותר עם האינטרסים של הציבור. חבל – כי זה בדיוק מה שצריך כדי לפתור את המחלוקת. אפילו יש לזה שם: דמוקרטיה ישירה.
מרק
*** הערה חשובה***
שמתי לב שהניסוח שלי ב:43 היה לקוי. התכוונתי שהשילטון לוקח סמכויות שהכוונה המקורית במתן הסמכויות הללו היתה להיטיב עם הציבור. הכוונה שלי לא היתה לומר שהשילטון מיטיב עם הציבור…
מרק
מארק-אני אוותר על תגובתי על דמוקרטיה ישירה. לא יודע אילו קפיטליסטים *אתה פגשת*,אבל אני פגשתי קפיטליסטים(כן,גם בקרב חוגי השמאל שאני בד"כ מסתובבת בהם) ותתפלא,יש כאלו שרוצים להפריט הכל כולל הכל. יש לי חבר לצורך הענין שלא רוצה להפריט בדיוק שלושה דברים:בטחון,חינוך,בריאות. מבחינתו כל השאר יכול להיות מופרט-כן,זה כולל בתי כלא וגם חלקים מהשלושה שציינתי קודם,רק בגדול לא). האם לא עומדים להפ]ריט את בתי הכלא? האם הקפיטליסטים בארה"ב לא הפריטו? יש הבדל עצום בין קפיטליזם וסוציאליזם למרות הכל. הממשלה כן מיטיבה עם הציבור, השאלה באיזה אופן. האם כינון מדינת ישראל כרווחה לא מיטיב עם הציבור? האם חוק פנסיה חובה לכל עובד גם כח אדם,או קנית העובד מחברת כח אדם מיטיב עם הציבור? לטעמי בוודאי שכן מיטיב עם הציבור. האם חוקי בריאות חובה-בניגוד לארה"ב עד שהפורמה תעבור-לא מיטיבים? מיטיבים. האם מכירת קרקעות מריעה עם הציבור? מריעה. האם הפרטת חברת חשמל ונמלים מריעה עם הציבור? מריעה-רק כי בכל מקום בעולם עד כה זה הוכח כהחלטה גרועה ביותר-לא כי זה לעצמו משהו גרוע. חוץ מזה שוק חופשי לא מתקיים כי השוק לא חופשי לעולם. זה מזכיר לי את הססמה השמאלנית-דיכוי הוא דיכוי-א, אחד לא חופשי עד שכולנו לא חופשיים.אז השוק לא חופשי עד שכולו לא חופשי-מה שלשמחתי או לצער אחרים,או פשוט המציאות שמחייבת,לא יקרה לעולם.
יפתח –
כמה תגובות:
אחת: שוק הבריאות. רוב המחקר בבריאות בעולם נעשה היום על ידי השוק החופשי אז למעשה חלק נכבד מהשוק (תרופות, טכנולוגיה, עדכון הידע המדעי ועוד) כבר מופרט בין אם נרצה זאת ובין אם לא. הממשלה לא היתה מגיעה להישגים כאן של השוק החופשי גם אם היינו חובטים בה באלה גדולה במשך אלף שנה. מדע בסיסי (מופרט מהתערבות ממשלתית בתוכן אך לא מופרט במוסן שהוא ממומן על ידי הממשלה ומימון של תלמידי אונברסיטה, חברות פרטיות ותורמים) + שוק חופשי הם שהשיגו את ההישגים הללו. לא ממשלה. עכשיו אנחנו מדברים רק על שוק שירות הבריאות ללקוח הסופי (רופאים, בתי חולים). גם כאן הממשלה מסבסדת אבל לא מנהלת והניהול הוא ניהול קפיטליסטי לכל דבר. יש בו חסרונות עמוקים אבל כנראה שלמרות החסרונות העמוקים שלו הוא היחיד שמצליח להחזיק את המערכת הזו מלהתמוטט. אפילו בארצות סקנידינביה הרופאים ומנהלייהם קוראים לחולים ה"לקוחות" שלהם, בודקים את "שביעות רצונם" מה"מוצר" שהם נותנים להם, בודקים "תפוקות" של כל רופא ועוד. וכל זאת למרות שהממשלה משלמת את המחיר. כנראה שאין כזה דבר "ניהול סוציאליסטי". יש כסף של ממשלה אבל "ניהול" יש רק אחד: או שהוא מנסה להיות יעיל או שהוא לא מנסה להיות יעיל. טענה כבדת משקל שיש להתמודד אתה היא שדווקא בלספק שירותים לאזרח חינם אין כסף יש לדרוש ניהול יעיל יותר. למה? כי בשוק החופשי יש "גוזם" טיבעי. כשנגמר הכסף אז נגמר, מפטרים את המנהל הלא יעיל עם עובדיו וגמרנו. במגזר הציבורי יש ל"אבא ממשלה" תמיד עוד כסף ולכן שם יש להפריד את "השד" מ"הרוצה לינוק" כי הרוצה לינוק יהרוג את האמא ברעבתנותו.
– לגבי חוקי פנסיה, הטבות סוציאליות, ביטוח לאומי וכולי. השוק החופשי רוצה את כל אלו. מדוע? הציניים יגידו כי בלי כל אלו רמת העוני היתה כה גדולה עד שהיה פה מרד. ואז לא היה בנק פועלים, אחים עופר או YES. כלומר המעבידים הגדולים והתאגידים הגדולים לא רוצים אנשים ממש ממש עניים גם כי זה יכול להוציא מיציבות את כל המשק וגם כי היום הצרכן מספר אחד של רובם הוא מעמד הביניים. זה לא אומר שהם בעדינו. הם רוצים לשמור אותנו "צפים" בדיוק ברמה שבה נצטרך להמשיך לעבוד כמו חמורים ולצרוך אבל *לא* מתחתיה. אז האם האינטרסים של העסקים הגדולים דומים לאינטרס של הציבור? כן ולא. בדברים מסוימים כן, בדברים אחרים יש פער גדול. שוב עניני אינטרסים קובעים כאן ולא איזו תיאוריה כלכלית כמו "קפיטליזם" או "סוציאליזם". י צועק הכי חזק שהחינוך בישראל לא טוב ושצריך לשפר אותו? שר החינוך שהוא ממפלגה דתית ושמעדיף לספר על בריאת העולם מאשר על דרווין? התשובה הנכונה היא: יו"ר התאחדות התעשיינים. נכון שהוא עושה את מסיבות אנוכיות לגמרי – הוא רוצה דור חדש של עובדים בתעשיה שלו אבל במקרה כאן האינטרס של השוק החופשי קרוב יותר לאינטרס של הציבור מאשר הממשלה שלו! (כמובן שלא מענין אותו שנילמד פילוסופיה פוליטית או היסטוריה והוא היה מסתפק בהנדסה אבל ניתן לטעון שהממשלה עוד יותר גרועה ממנו ורוצה להשאיר אותנו מטומטמים גמורים…).
– לגבי חופשיות השוק והטענה כי אין שוק חופשי לגמרי. כמובן ש"חופש" של שוק אינו שחור ולבן. שוק אינו "חופשי" מול "לא חופשי" הוא "יותר חופשי" או "פחות חופשי" הוא "יותר חופשי בתחום X" ו"פחות חופשי בתחום Y". אז אם נתיחס אל חופש השוק כאל פרמטר ולא כאל בוליאן אז ברור ששוק יותר חופשי מועיל לאזרחים. יתירה מכן, אם השוק בעולם לא היה עובר דרגת חופש מסוימת אז סביר להניח שלא היה לנו מספיק אוכל להאכיל את כל הפיות שאנחנו כל כך רוצים ליצר בכמויות הולכות וגדלות וכתוצאה מזה היינו ממשיכים להילחם זה בזה על משאבים. הממשלה הוכיחה דבר אחד לאורך ההיסטוריה: ליצר או להיות יצירתית היא פשוט לא יודעת. צר לי שזה המצב אבל זה נובע ישירות מכך שממשלה עוסקת בכסף לא שלה. במובן זה היא לא מרגישה לחץ כלשהוא להיות "טובה יותר". המבנים הפוליטיים שלה שבה כל נבחר ציבור ממנה את הגיס שלו ואת חמותו לתפקידים לא מאפשרים פילטור של כח אדם ובסוף גם את פיטורייהם כשהם מפשלים. הממשלה נמצאת כמה עשרות שנה אחרי השוק החופשי באיכות הניהול שלה את עצמה. עצוב אך נכון. צריך לקחת רק דוגמא אחת שעולה בראש כדי להתגלגל מצחוק על חוסר היכולת של ממשלה. קח את התקשורת או את הבריאות או את המדע, או את המחשבים, או את הרפואה ונסה לכתוב את המשפט הבא: בוא נחשוב על הממשלה מנסה לפתח את תחום הX ללא עזרת השוק החופשי. פשוט להתגלגל מצחוק. הממשלה היא חסרת מעוף בצורה קיצונית וחסרת מוטיבציה בצורה קיצונית וחוץ מזה היא חסרת אחריות כי היא לא הרויחה את הכסף שהיא אחראית עליו. האזרחים הרוויחו אותו. כתוצאה מכך היא גם לא יודעת לנצל אותו בצורה מושכלת. רק מי שעובד יודע להעריך כסף והממשלה בדרגי קבלת ההחלטות שלה לא יודעת עבודה מהיא ויצירתיות מהיא. קשה. דרך אגב: אם הממשלה לא יודעת לעשות טכנולוגיה, לא יודעת ליצר טלויזיה, לא יודעת לתקן רכב למה אנחנו סומכים עליה שתדע לחנך תלמידים כדי שיהיה להם בסיס לעשות את הדברים האלו יום אחד? ומה התשובה? אני עובד היום בתעשיה ואני יכול להגיד בבירור שמערכת החינוך הממשלתית לא תרמה *כלום*, בידע או בכלים, לצרכים שלי היום. האוניבקסיטה עשתה זאת לגמרי לא רע אבל האוניברסיטה דאגה לנתק עצמה במידת מה מן הממשלה כדי להשיג את ההישג הזה. את העובדה שמינויים פוליטיים של השילטון באוניברסיטה יעשו רק רע הבינה החברה האנושית כבר לפני כמה מאות שנים. אכן אוניבסיטות ממומנות על ידי הממשלה (ואני בעד) ואכן יש בהן פוליטיקה לא מעטה לצערינו (אבל גם בחברות מסחריות יש פוליטיקה) אבל הניתוק מהשילטון ברמת קבלת ההחלטות עשה לאוניברסיטאות רק טוב. זה מראה עד כמה אנחנו סומכים על המערכת הפוליטית שלנו.
מרק
מארק-זו התגובה האחרונה שלי בדיון מכיוון שזו טחינת מים לדעתי בעמדה שכל אחד נמצא בה מעתה והלאה. כן,אתה מעלה נקודות מעניינות,לא,אתה לא משכנע אותי מכיוון שלהגיד פתאום שלאחים עופר חשוב שאנשים יקבלו פנסיה זה יצירת טלאי על הבחירה שלך של הקפיטליזם. זה שיש שוק חופשי כי לממשלה כיום אין מעוף זה סיפור אחד, זה לא אומר שזה לא יכול להשתנות לצורה חיובית. קח את תחום הבניה,אין יזמות פרטית כיום,השוק מת כמעט לחלוטין,רק ממשלה שתתחיל לבנות או תתן ערובה ליזמים תגרום לשוק להתאושש ומחירי הדירות לרדת. סוציאליזם הוא חשוב ביותר גם אם הוא נשען על קפיטליזם. השוק החופשי גרם לטוב,אבל לרע,אנשים עובדים יותר מאי פעם,המשפחה יותר מנוכרת מאי פעם,יש יותר אלימות מתקופת מדינות הרווחה הגדולות שהיו ולא בכדי. אתה משווה ממשלה לחוסר יעילות רק כי זה הדגם שמתרחש פה במקום מה שצריך להתרחש,זה לא אומר שזה הכרח.
פינגבאק: האם כדאי להטיל מס על ספוקלציה במטבע-חוץ ? | טל גלילי