שופטים ושֹטרים תתן לך בכל שעריך, אשר יהוה אלהיך נֹתֵן לך לשבטיך. ושפטו את העם משפט צדק. לא תטה משפט, לא תכיר פנים, ולא תקח שֹחַד. כי השחד יעור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקִם. צדק צדק תרדף, למען תחיה וירשת את הארץ (דברים טז יח-כ).

המלך השופט מינוֹס בגיהנום של דאנטה (גוסטב דורֶה, 1832-1883)

טִמָיוֹן – אוצר ביוונית. במקרה שלנו אוצר המדינה. כמו בשנים לפני פרוץ חנוכה, גם היום יושב האוצר בירושלם. אז כהיום, עיניים רבות לטושות להון הכביר הצבור, וחומדות נתח ממנו. אלא שבמקום מלך-אל הלניסטי, יש לנו היום חבורה מגוונת יותר של עגלים, מתוך הציבור ממש, המבקשים להם בכל עת עטין לינוק ממנו. והכסף בכלל שלנו, האזרחיות/ים.

ומי מופקד על שמירת הקופה הציבורית? עונה התורה בדיוק: השופטים והשוטרים. את הראשונים אנו מכירים בתפקיד זה היטב. הרשות השופטת היא במקרים רבים האמצעי האחרון במלחמה בשחיתות. גם את השוטרים אנו מכירים, ואת תפקידם בהבאת מיטב הראיות לבית-המשפט. אלא שיש צד נוסף למלאכת השוטרות. משמעות השורש ש.ט.ר באכדית הוא "לכתב", וכך תרגמו גם השבעים. יוצא שהשוטרים הם מעין פקידים-מפקחים, רואי-החשבון של התורה.

כזו היא דמותו של ד"ר ירון זליכה, כפי שהוא מצייר את עצמו (בגוף ראשון, לפחות) בספרו "הגווארדיה השחורה". העובדה שהקופה הציבורית נשדדת תדיר אינה מפתיעה אף אחד. אבל הדברים מקבלים משמעות אחרת כאשר המיליונים והמיליארדים נמנים אחד לאחד, וכששמם של שולחי-יד בביזה גלוי לעין כל. הצורך בפעולה דחופה הולך ומתחוור.

אבל איך? התשובה העולה מן הספר: דרך דמוקרטיה ישירה. אחד מההישׂגים בהם מתגאה ד"ר זליכה הוא חינוך דור שלם במשׂרד החשב הכללי, שימשיך ישר בדרך. אם עלה הדבר בידו נחיה ונראה. אך בנוסף על כך הוא מתרה שוב ושוב בציבור הקוראות/ים – המשׂימה מוטלת גם עליך. ועליך. לפני ואחרי כל השופטים והשוטרים, חובת שמירת האוצר מוטלת על הציבור. את ספרו הוא מייעד ככלי חינוכי לשליחות זו. נשק בידי הדמוקרטיא כנגד השחיתות.

תנאי הכרחי לתכנית של ד"ר זליכה הוא שקיפות שלטונית מלאה, ערך שהוא עומד על חשיבותו שוב ושוב. "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר", הוא חוזר ומצטט את השופט ברנדייס. שקיפות היא, כידוע, אחד מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישירה. יטיב הציבור לעשׂות אם יפתח כלים שיקלו על המעקב והבדיקה. האפשרויות הפתוחות בפנינו רבות ומגוונות, החל בקואליציית בלוגרים וכלה בשעורי חשבונאות מקוונים בבתי-הספר. הגבול בדמיון בלבד.

ועוד משהו על הסיפא. למען תחיה וירשת את הארץ – מה פירושו? או ליתר דיוק – מה החלופה שהוא מציע? בפשטות, מוות וגלות. קטסטרופא במימדים שחשבנו שכבר לא נחווה יותר. האם הכתוב מגזים כדי להרשים? לא בטוח. אם נתבונן בשוד הקופה הציבורית כאיום קיומי על מדינת ישׂראל (ויש סיבות כבדות משקל לעשׂות כך), הרי שחורבן המדינה אכן ילֻוֵּה בהרג המוני, ומן הסתם גם בגלות שארית. יוצא אם כן שהמלחמה בשחיתות היא בחזקת מלחמת קודש ממש (שו"ש השיוי"צ).

ואם כבר נגזרה מלחמה, ועוד מלחמת קודש, צריך לקבוע כמה כללים בסיסיים. והראשון צריך להיות: חדלו לרדוף את הצדק! אם נמשיך לרדוף, הצדק ימשיך לברוח. לרדוף צריך שודדים וגזלנים. אפילו עוד היום.