11 תגובות על הפוסט “שאלות פדגוגיות”

1. אוֹרי שלום,
   רישמית כל המורים מאורגנים או בהסתדרות המורים או בארגון, מה שזה עושה בפועל זה תדמית (לעיתים מוצדקת)) של רודפי בצע מושחתים, (ראה מקרה מאבקו של רן ארז הצדיק מלפני שנתיים). לגבי פתרון על ידי שכר, אם זו היתה הבעייה היחידה, דיינו. במערכת החינוך אין סינון של מורים, למרות החוק לא בודקים ר"פ של מורים מחליפים, ראיונות קבלה למכללות להוראת מורים מסתיימים בזו המערכת, אלו הקורסים שאתה צריך להשלים, זה מה שאתה צריך לשלם, התקבלת. ברמת סינון כזו עם הקפדה כזו איכותית על המתקבלים למערכת אל למדינת ישראל להתפלא על ירידת התלמידים במבדקים בין לאומיים ועל האלימות שמתפשטת בקרב בני הנוער והאוכלוסייה. פרי רקוב יגרום לקלקול קיבה, חינוך רקוב כפי שיש כבר היום יגרום לחברה מקולקלת. ביטוי קצת מאולץ אבל לדעתי מעביר את הרעיון.

2. אני המומה ומזועזעת! מורים עובדי קבלן!!?? לאן הגענו? חברות קבלן הן הציר הראשי של ניצול עובדים וגזל בישראל – לא משנה באיזה מגזר מדובר, החברה מקבלת על כל עובד לפחות פי שניים ממה שהיא משלמת לאותו עובד הלכה למעשה. אם כל הסכום הזה היה משולם למורים ישירות היה אפשר להפוך את ההוראה למקצוע אטרקטיבי יותר. אגב, אורי, אתה בטוח שעובדי חברות קבלן יכולים בכלל להתאגד או להיות חלק מהאגודים המקצועיים הקיימים?

   לתגובתו של אורי לוי – אני חושבת שהסטנדרטים הנמוכים לקבלת מורים או כניסה להכשרתם נובעת ישירות מהעדר תגמול כלכלי לעבודה חשובה זו – למערכת החינוך אין ברירה, זה לא שיש להם ממש הרבה מועמדים לבחור או לסנן מהם.

   זה מכאיב ומכעיס שבמדינת "עם הספר" להיות מורה נחשב התאבדות כלכלית וחברתית.

3. אוֹרי –

   רשמית בלבד. יש יותר ויותר עובדות/ים בהוראה המועסקות/ים דרך עמותות כאלה ואחרות. בחלק מהמקרים מדוברי בעבדוּת קבלן, חד וחלק.

   מנסיוני האישי אני יכול להעיד שבתקופה הקצרה בה עבדתי בסמינר הקיבוצים קבלתי מכתב פיטורין לקראת סוף כל שנה, על מנת לדחות את הרגע בו אתחיל לצבור רצף לקראת קביעות (שלוש שנים רצופות).
   כך אמנם לא הייתי עבד קבלן ממש, אבל עברתי יפה מאד בדלת המסתובבת. כששאלתי מדוע לא אועסק שלוש שנים ברציפות, ואז אקבל קביעות או אפוטר, בהתאם למידת שׂביעות הרצון ממני, נעניתי ש"כך אצל כולם", ו"שום דבר לא אישי".
   אכן רקבון, לאורך כל המערכת.

   *** *** ***

   דינה –

   לכאן בדיוק הגענו. התחום החשוב ביותר להשקעה, והמדינה מזלזלת בו באופן בוטה. "התאבדות כלכלית וחברתית" נראית לי הגדרה מדוייקת, אם כי הייתי הופך את הסדר של שמות-התאר.

   בעניין שאלת ההתאגדות – אינני בקי בחוק. מוסרית, לכל עובד זכות להתאגד. גם לעבדי-קבלן. אני אומר – להתאגד קודם, ושהמעסיקים יפנו לבתי-משפט אם הם רוצים. בינתיים בתי-הדין לעבודה היטיבו עם "כח לעובדים".

4. אורי, בתור חבר המועצה הנבחרת של אגודת הסטודנטיות והסטודנטים בסמינר הקיבוצים, אשמח לקבל עוד מידע על סיפורך האישי. מי היו האנשים המעורבים, באיזה תפקיד עבדת, האם היו עוד עובדים במעמדך והאם פנית לנציגות של הסתדרות המורים בסמינר.

   תוכל לענות למייל האישי של אם אתה רוצה לשמור פרטיות…

5. אייל –
   לימדתי בחוג להיסטוריא.
   אינני יודע, או זוכר, מי עוד עבד/ה במקביל בתנאים דומים, אבל הובהר לי שמדובר בנוהל רגיל.
   לא פניתי לנציגות של הסתדרות המורים. לא מטעמים עקרוניים, חו"ח, אלא מטעמי מודעות מעמדית לקויה. עם זאת, קשה לי להאמין שפנייה כזו היתה מביאה איזו תועלת.

   לקראת תום השנה הראשונה קבלתי מכתב פיטורין. הופתעתי. הובהר לי ש"נוהל רגיל" ו"לא אישי". נשארתי לשנה שנייה, תוך הבהרה שאם אפוטר שוב אשאר בחוץ. לקראת תום השנה השנייה פוטרתי בשנית, ואכן נותרתי בחוץ.

   גילוי נאות: בשנה השנייה לימדתי כבר גם באונ' חיפה. בדיעבד, ברור שבשלב זה של הקריירה לא יכלתי לשלב בין שני המוסדות. אז עוד חשבתי שאפשר. סביר שלולי הפיטורין הייתי נשאר לשנה שלישית (לפחות) בסמינר.
   יוצא שהדלת המסתובבת דוקא היטיבה אתי. אבל רק למעטים ממתינה משׂרה מתוקננת במוסד אקדמי. עבור הרוב עבודה כמו שהיתה לי בסמינר היא מה שיש. את הצעד ההפגנתי שלי, אם כן, עשׂיתי בתנאים נוחים לי. במצב אחר, יתכן שהייתי ממשיך בסמינר עד היום (ומי יודע, אולי עד עכשיו כבר היו מפסיקים לפטר אותי כל שנה).

6. דינה ואורי –

   הסירו מעליכם את הספק, כל ציבור של עובדים בארצנו רשאי להתארגן ומערכת המשפט מכירה בזכות זו כנדבך בסיסי ביחסי העבודה במשק:

   http://www.workers.org.il/?page_id=87

7. יוסי –
   נאה דרשת, תודה.
   תכנס "כח לעובדים" לתמונה, ויפה שעה אחת קודם.
   אני מאד מחזיק מהארגון הזה, אגב. מחפשׂ איזו הזדמנות ראויה להצטרף.

8. אורי, הזדמנויות לא חסרות, והארגון משווע לפעילים. אני מזמין אותך ואת כל מי שמעוניין ליטול חלק בפעילות הדינאמית והמאתגרת של כוח לעובדים (ולעובדות) לפנות אליי למייל ולקבל פרטים. תוכל גם להגיע לאחת מפגישות המטה שלנו בחיפה ולהתרשם. בנוסף, בקרוב מתוכננת איזושהי פגישת היכרות לקהל הרחב בחיפה עם הארגון ופועלו שבה ניתן גם יהיה לקבל מידע ולהרשם לקורס התארגנות עובדים שיפתח בסמסטר הקרוב במכללה החברתית-כלכלית. אז אל תגיד שלא שמעת או לא ידעת, וספר גם לחבר'ה… 😉

   אתר הארגון: http://www.workers.org.il

9. יוסי –

   בעניין העובדות צריך להגיע לאיזה איזון. עוד לא הצלחתי לסדר את המילים כמו שצריך, אבל חובה לאלתר.
   קבלתי את דבריך. הפנימאי שלי ידבר עם האא"ג שלך.

10. יפה מאוד ונכון מאוד . כך היה אומר ( ע"פ פלוטארכוס ) קאטו הזקן שטיעון זה חיזק את עמדותיו בדבר רכרוכיותם ,בוגדנותם ותבוסתנותם של היוונים להם החלו לסגוד צעירי רומא למול עיניו המשתאות של קאטו .
    כרגיל אצלנו מצב רע מוביל בהכרח לחוק רע . אמת כי מערכת החינוך הציבורית בפשיטת רגל , אולם הרעיון של חינוך ציבורי לכולם הוא עדיין הטוב ביותר .במידה ואיננו מעוניינים להמשיך להפוך את הציבוריות ( מדינה למיטב ידיעתי היא גוף ציבורי )לקונגלומרט חסר צורה של אינטרסים פרטיים ושיקולים צרים.

11. נדב –
    תודה. בעניין קאטו, הוא אמנם מפורסם בעמדתו האנטי-יוונית, אבל בעצמו היה מלומד גדול בחכמת יוון. כרגיל, יש פער מסויים בין התדמית הציבורית של הפוליטיקאי לבין חייו הפרטיים.

סגור לתגובות.