הטור הבא הוא תעתיק כמעט-מדויק של הרצאתו של ד"ר יצחק דנה מהמחלקה להיסטוריא כללית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, כפי שנִשׂאה בכנס האגודה לקידום הלימודים הקלאסיים בישׂראל ב-כ"ו אייר ה'תשס"ט (20 מאי 2009). בקשתי מד"ר דנה רשות לפרסם אותה בבלוג, שכן סיפור של לאטה (Latte) מהווה בעיני תשובה טובה לשאלה: מה הצורך בציונות? חלקה הראשון של ההרצאה כאן, והחלק השני שם.

*** *** ***

גטינגן- G?ttingen, 17 לספטמבר 1945. מאז סיומה של מלחמת העולם השניה בשמונה במאי של אותה שנה חלפו רק כארבעה חודשים. עדות מוחשית למלחמה, אשר הסתיימה זה לא מכבר, היו תילי החרבות, אשר מילאו כמעט את כל עריה של גרמניה והמוני הפליטים, אשר נדדו בדרכיה. באותה עת שיקומה של ארץ זו עדיין לא החל. לעומת  ערים אלו, שפר מאוד גורלה של אותה עיר קטנה, אשר בעלות הברית  חסו עליה, קרוב לודאי בשל מורשתה האוניברסיטאית בת מאתיים השנים.

זה המקום להעיר, כי בצו מטעם המושל הצבאי הבריטי, אשר העיר גטינגן השתייכה לתחום סמכותו, נסגרה האוניברסיטה לאחר כיבוש העיר בשמונה באפריל 1945 וסמסטר הקיץ בוטל. רק בסתיו של אותה שנה התירו שלטונות הכיבוש הבריטיים לאוניברסיטה זו לפתוח שוב את שעריה לקראת סמסטר החורף.

על כן באותו תאריך או בסמוך לו התכנסה קבוצה של סטודנטים נרגשים בבניין זמני בגטינגן, משום שהמבנה הקודם של המכון ללימודי העת העתיקה – Institut f?r Altertumskunde הוחרם ע"י הממשל הצבאי הבריטי לאחר כיבוש העיר. רק עם הזמן הוחזר לאוניברסיטה אותו בניין מלבנים אדומות, הנושא את המספר 15, הטובל בירק  והעומד עד היום בפינת הרחוב  Nikolausbergerweg בעיר גטינגן, לא הרחק מבנייני האוניברסיטה של היום, אשר הוקמו במועד מאוחר יותר. אותם צעירים נלהבים, חיילים משוחררים בשנות העשרים לחייהם, באו ללמוד לימודים קלאסיים, לאחר שירות צבאי ממושך ב"ורמאכט", צבאה של גרמניה הנאצית. חלקם אף נפל בשביין של בעלות הברית המערביות ושהה במחנות שבויים, מהם שוחרר זמן מה לפני כן. כמה מהם לבשו עדיין את מדיהם, משום שלא היו להם בגדים אחרים. בנסיבות מיוחדות אלו, מי שנבחר לשאת את דברי הפתיחה לפני אותו קהל שומעים יוצא דופן לקראת תחילתו של סמסטר החורף של אותה שנה היה אדם גבה קומה, רזה וחמור סבר, באמצע שנות החמישים לחייו. היה זה קורט לאטה.

על אף שלאטה לא היה אדם שהרבה לספר על עצמו בפומבי, הכיל נאומו יסודות אוטוביוגראפיים, החשובים להבנת חייו ופעילותו המדעית. כדי לא להלאות בחרתי לצטט רק את המשפטים האחרונים של אותו נאום, אשר ראה אור בדפוס בפעם הראשונה עשרים ושלוש שנים מאוחר יותר (1968), כאשר לאטה עצמו כבר לא היה בין החיים:

אנחנו, הוותיקים, חווינו על בשרנו, עד כמה קשה המעבר מימי המלחמה לימים שלאחריה וראינו בצער, כיצד עמיתינו, אשר חסרו את הכוח להתמודדות זו, נפלו ואבדו, כשהם סוחפים עימם דברים רבים מדי. לכם קשה אותה התמודדות עוד יותר מאשר לנו באותם ימים, משום שהמלחמה הנוכחית ותוצאותיה קשות עוד יותר מאשר המלחמה בין השנים 1914-1918. עליכם לגייס את כל כוחכם ואת כל רצונכם, אחרת כל העמל יהיה לשווא. אך אנו סמוכים ובטוחים, כי אתם תמצאו את הדרך ואנחנו נשתדל לעזור לכם. את הדברים האלה רציתי לומר לכם וכך להרים את תרומתי כדי לבנות שוב את הגשר בין הדורות, אשר רק באמצעותו ניתן יהיה להציל את נכסי התרבות למען העתיד (תרגום והדגשה של המחבר).

אירוע צנוע זה מציין נקודת מפנה משמעותית משלושה היבטים:

א) חידוש הפעילות האקדמית בגרמניה לאחר מלחמת העולם השניה, משום שאוניברסיטת גטינגן הייתה הראשונה בארץ זו, בה הותר לפתוח את  שנת הלימודים האקדמית.

ב) תחילתו של פרק חדש בתולדות הלימודים הקלאסיים בגרמניה, אשר במהלך שתים-עשרה שנות קיומו של ה"רייך השלישי" מעמדם כתחום מדעי הדרדר לשפל המדרגה באותה עת, בדומה למעמדה של גרמניה עצמה.

ג) ראשיתו של פרק חדש בחייו של לאטה עצמו, אשר בניגוד לשומעיו רק ארבעה חודשים קודם לכן עלה בידו להינצל בעור שיניו מרדיפותיהם של הנאצים. מכל מקום, רק מעטים משומעיו – אם בכלל – ידעו על כך. זה המקום להדגיש, כי לדעתו של  לאטה באותו משפט מסכם, אשר הודגש לעיל, הלימודים הקלאסיים נועדו לשמור על מורשת העבר ולהעבירה הלאה, לדורות הבאים. כפי שיתברר להלן, במשימה כבירה זו הוא ראה את ייעודו המדעי.

מכך ניתן להסיק,כי תולדות חייו של לאטה ותולדותיהם של הלימודים הקלאסיים בגרמניה שזורים אלה באלה. מי היה איש זה ובמה חשיבותו?

קורט לאטה נולד בתשעה במרץ 1891 בעיר הנמל הגדולה, השוכנת על חוף הים הבלטי,  קניגסברג – K?nigsberg, אז בירתה של פרוסיה המזרחית, היום – קאלינינגראד – Kaliningrad במערב רוסיה. אביו – פטר – Peter, היה רופא, אשר נפטר בגיל צעיר. קורט היה בנו היחיד. לאחר מות האב עבר הילד להתגורר בבית סבו אבי-אמו, רופא גם הוא, ד"ר אברהם מאשקה – Dr. Abraham Maschke. בדומה לרבים מיהודי גרמניה בדור ההוא, הסב היה יהודי ליברלי, אשר רכש השכלה כללית, אך עדיין לא ויתר על יהדותו. מאידך גיסא, נכדו העדיף להרחיק לכת.

כפי שהוא עצמו מספר בחלק האוטוביוגראפי בעבודת הדוקטור שלו, בתאריך, אותו לא ציין, הוא המיר את דתו לנצרות ואף קיבל חינוך נוצרי. אולי הכוונה כאן לגימנסיה, בה למד. מבחינתו של לאטה, המרת הדת סימלה ניתוק סופי של קשריו עם היהדות. הוא היה סמוך ובטוח, כפי שסברו גם יהודים אחרים בדורו, כי המרת הדת תפתח לפניו את שערי החברה הנוצרית שמסביבו. הנחה זו סופה שהתבדתה כעבור שלושה עשורים.

בקניגסברג למד לאטה בגימנסיה ע"ש פרידריך – Friedrich-Schule, Collegium Fridericianum. מנהל הגימנאסיה ואחד ממוריו היו פילולוגים קלאסיים. בשנת 1908, כלומר, בגיל שבע-עשרה, עמד לאטה בהצלחה בבחינות הבגרות, שנה לפני בני מחזורו האחרים. באותה שנה החל לאטה את חוק לימודיו באוניברסיטה של קניגסברג. הוא התלבט בין לימודי המתמטיקה והפילולוגיה הקלאסית, אך בהשפעתם של אותם שני מורים פנה ללימודים הקלאסיים, אותם סיים בשנת 1913. כפי שהיה מקובל אז, שנה אחת מבין אותן שנים (1910-1911) למד לאטה באוניברסיטה של בון – Bonn, שם הייתה לו הזדמנות להיפגש עם מלומדים נוספים ועם גישות מחקריות אחרות.

בקיץ 1913 הגיש לאטה את עבודת הדוקטור שלו על  ריקודיהם של היוונים, אשר נעשתה בהדרכתו של מורו לודוויג דויבנר – Ludwig Deubner, אשר עסק במחקר הדתות בעולם היווני-רומי. עוד באותה שנה יצאה העבודה בדפוס וזכתה לשבחים ולהערכה על כישוריו המדעיים של מחברה. זה המקום להעיר, כי בערוב ימיו, בשנת 1963, הכין לאטה את החיבור להדפסה מחודשת וצרף לו הוספות ותיקונים, אך לא זכה לראותה בדפוס (היא נדפסה רק בשנת 1967, שלוש שנים לאחר מותו). מעניין לציין, כי אולי כדי שלא לעורר שאלות מיותרות, אולי מסיבות אחרות, בהוצאה השניה נשמטו, במקרה או שלא במקרה, כל הפרטים האישיים, כמו החלק האוטוביוגראפי, המופיע כנהוג בסופה של עבודת הדוקטור.

מחקרו המקורי והחלוצי של לאטה פתח לפניו עוד באותה שנה אפשרויות חדשות. חוקר הדתות השבדי הידוע מארטין נילסון – Martin Nilsson הזמין אותו לכתוב ערכים בלקסיקון על הדתות היוונית והרומית, אותו תיכנן להוציא לאור בעתיד. בנוסף, הוזמן לאטה לחבר ערכים לאנציקלופדיה המפורסמת של העולם העתיק R-E. בשלהי אותה שנה עבר לאטה ללמוד במשך סמסטר אחד בברלין כדי להרחיב את ידיעותיו ולרכוש מיומנויות נוספות במדע הדתות. בעיר זו הוא הכיר את הסמכות המובילה בחקר העולם העתיק בגרמניה, אולריך פון וילאמוביץ מלנדורף Ulrich von Wilamowitz-Moellendorff, אשר התרשם מאוד מכישוריו של החוקר הצעיר.

באותה עת חיפש נציג האקדמיה הדנית למדעים, המלומד הקלאסי הדני אנדרס ביורן דראכמאן – Anders Bjorn Drachmann עורך להוצאה הביקורתית של  הלקסיקון של הסיכיוס – Hesychios איש אלכסנדריה, אשר חי ופעל במאה החמישית. דראכמאן פנה לוילאמוביץ וזה הציע את לאטה כמועמד מתאים. בתשעה-עשר למאי 1914 נחתם חוזה בין לאטה ודראכמאן מצד אחד ובין הוצאת טויבנר – Teubner בלייפציג מצד שני על הוצאתו לאור של החיבור. כתוצאה מהתהפוכות השונות, אשר פקדו את לאטה בעשורים הבאים ופגעו קשות בפעילותו המדעית, התפרסם הכרך הראשון באותו מפעל גדול רק בשנת 1953, כלומר, כארבעים שנים מאוחר יותר ובהוצאה אחרת. באותו מועד דראכמאן עצמו ועמיתים אחרים כבר לא היו בין החיים.

באחד באפריל 1914 החל לאטה בהתמחותו בהוראה בקניגסברג בגימנסיה, בה למד ובמקביל בעבודה על הלקסיקון של הסיכיוס. חודשיים אחרי כן, בראשית אוגוסט 1914, פרצה מלחמת העולם הראשונה ופרוסיה המזרחית, בה שכנה קניגסברג, הפכה לשדה קרב בין צבאותיהן של רוסיה הצארית וגרמניה הקיסרית. אף כי לאטה נמצא בלתי כשיר לשירות צבאי, בחמישה במרץ 1915 הוא התנדב מרצונו לשרת בצבאה של גרמניה הקיסרית. החלטה זו מייצגת את גישתו העקרונית, אשר איפיינה אותו במשך כל ימי חייו ואשר משתקפת בבירור בפיסקה המסיימת של הנאום, אותה ציטטתי לעיל: לאטה היה פאטריוט גרמני ולמרות כל מה שארע לו בהמשך, הוא לא הפסיק לראות את עצמו כשייך לאומה הגרמנית וכבנה הנאמן. בין השנים 1915-1917 נלחם לאטה בחזית המזרחית ובשנת 1918 גם בחזית המערב. בשלושה-עשר לפברואר 1917 הועלה לדרגת קצין – לויטננט ובעשרים ותשעה ליוני באותה שנה קיבל אות הצטיינות – צלב הברזל מדרגה II. ממכתביו, אשר נכתבו כמעט שלושה עשורים מאוחר יותר, עולה, כי הוא הכיר היטב איזורים שונים בחזית המזרחית, בהם הוא לחם באותן שנים.

זה המקום לציין, כי למרות שירותו הצבאי האינטנסיבי בחזיתות השונות, בשנות המלחמה העולמית הראשונה חיבר לאטה שני מאמרים וכמה ערכים על המיתולוגיה היוונית והרומית עבור האנציקלופדיה המקיפה של העולם הקלאסי (R-E).

בראשית 1919 שוחרר לאטה מהצבא ובאפריל 1920 קיבל מינוי של אסיסטנט במכון ללימודי העולם העתיק – Institut f?r Altertumskunde של האוניברסיטה של מינסטר – M?nster שבווסטפאליה. עוד בשנת 1920 הוא השלים באותה אוניברסיטה את חיבור ההסמכה שלו להוראה אקדמית – Hablitationsschrift על החוק הדתי ביוון הקדומה, הנושא את הכותרת  Heilieges Recht. גם חיבור זה, בדומה לקודמו, זכה להערכה ולשבח. באוניברסיטה זו הוא גם לימד את השפות הקלאסיות וגם הרצה לפני הסטודנטים על נושאים שונים הנוגעים לעולם העתיק.

הודות לאיכותם המדעית של שני חיבוריו, זה משנת 1913 וזה משנת 1920 ושל אותם פרסומים משנות המלחמה העולמית הראשונה, חלקם מאמרים וחלקם ערכים באנציקלופדיה (R-E), הפך לאטה למועמד מבוקש באוניברסיטאות הגרמניות בשנות העשרים. באחד באפריל 1923 קיבל לאטה את ההצעה לכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטה של גרייפסוואלד. מכאן החלה הקריירה האקדמית המטאורית של לאטה, לא רק יחסית לעמיתו קונראט ציגלר – Konrat Ziegler, אשר נרדף מבחינה פוליטית, אלא גם למלומדים אחרים מבני אותו הדור. לאחר שלוש שנים, באחד באפריל 1926, החל לאטה לכהן כפרופסור מן המניין באוניברסיטה של באזל – Basle  שבשווייץ. בשנת 1928 הוצעה לו כהונת פרופסור באוניברסיטת קיל, אך לאטה דחה את ההצעה, כיוון שביקש לשוב לגרמניה, אבל למשרה הולמת יותר. לפיכך שלוש שנים מאוחר יותר (1931) נענה לאטה ברצון להזמנתה של אחת היוקרתיות באוניברסיטאות הגרמניות, זו של גטינגן ועבר לכהן בה כממשיכו של המלומד הידוע אדוארד פראנקל –

Fr?nkel Eduard. כאן חשוב לציין, כי מועמדותו של לאטה למשרה זו זכתה לתמיכתו הנמרצת של וילאמוביץ הקשיש, אשר אלה היו חודשי חייו האחרונים.

באותן חמש שנים, בהן שהה באוניברסיטאות של גרייפסוואלד ובאזל, עסק לאטה בארבעה תחומי מחקר: 1) הדתות ביוון וברומא, כולל החוקים הדתיים. 2) הלקסיקון של הסיכיוס. 3) מחברים שונים שחיו ופעלו בעולם היווני-רומי. 4) הספרות הרומית, בעיקר בשנות כהונתו בבאזל. חידוש מעניין, אותו יזם לאטה כבר בגרייפסוואלד ואשר עדיין לא היה מקובל באותם ימים, היה הרצאות כלליות בנושאים השייכים לעולם העתיק ואשר נועדו לקהל הרחב.

באחד באוקטובר 1931 החל לאטה בכהונתו כפרופסור מן המניין באוניברסיטה של גטינגן, אך ימי השלווה לא ארכו. אמנם, באוגוסט 1932 הוא נבחר כחבר מן המניין באגודה למדעים – Gesllschaft der Wissenschaften של אוניברסיטה זו וביום האחרון של חודש ינואר של שנת 1933 נבחר כחבר בארבע מוועדותיו של המוסד הזה. מאידך גיסא, יום לפני כן, בשלושים לינואר 1933, נתמנה אדולף היטלר לקנצלר של גרמניה. השלכותיו של מינוי זה הורגשו ברחבי ארץ זו כבר בשבועות הבאים.

*** *** ***

לזכרו של זאב רובין ז"ל (1942-2009), מורה וחבר.

יהי זכרו ברוך