לפני שנה בדיוק, ללא הרבה מחשבה מראש, החלטתי להתחיל לכתוב טור שבועי על פרשת השבוע. על סדר היום עמד "שקוף", נסיון אמיץ אך כושל להקים כלי-תקשורת עצמאי ברשת. במקום להתסמך על פרסומות ומכירות היה אמור "שקוף" להבנות מתוך דמי-חבר והתנדבות. כלי התקשורת המרכזי של החברות והחברים היה קבוצה בגוגל. הסתובבה שמועה שבקהל יש גם מאיירות/ים. שלחתי דוא"ל ובו הצעה לכל המעוניינ/ת לשתף פעולה בפרשת השבוע. כך פגשתי את דניאל.
(ב)איור: דניאל מורגנשטרן
מאז עברנו שנה שלמה יחד, מ"ואתחנן" ועד "דברים". למדתי ממנו הרבה, על הקשר בין תמונה לבין כתב, על החשיבות באחידות העיצוב, על התועלת הגדולה שבעבודה משותפת. לא מעט פעמים ישבתי מול המחשב בלי לדעת מה לכתוב. הידיעה שדניאל ממתין לטור כדי שנוכל לעלות לאויר בזמן היתה גורם מדרבן ומנחם כאחד.
העבודה המשותפת הזו היתה זכות ועונג. כעת נותר לי רק להמליץ לכן/ם לבקר באתר של דניאל, בו מרוכזות הרבה עבודות שלו, וגם בפרופיל הפייסבוק שלו, בו הוא מציף מידי פעם עבודות מהעבר הרחוק והפחות-רחוק. וגם, כמובן, לאמר –
תודה!
אכן איש מיוחד דניאל 🙂
אדם מיוחד ומאייר מחונן.
טורי פרשת השבוע הרוויחו המון מהאיורים שלו.