ועתה, ישׂראל, שמע אל החֻקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכן לעשׂות, למען תחיו, ובאתם, וִירִישְׁתֶּם את הארץ אשר יהוה אלהי אבֹתיכם נֹתֵן לכם. לא תֹסיפו על הדבר אשר אני מצוה אתכם, ולא תגרעו ממנו, לשמֹר את מִצוֹת יהוה אלהיכם, אשר אנכי מצוה אתכם (דברים ד א-ב)
מה עניין הירושה? אחת מהנחות היסוד של סיפור המסגרת המקראי היא שכיבוש הארץ וההתנחלות בה על-ידי ברית השבטים הישׂראלית אינה בגדר הגעה לארץ חדשה וגזלתה מידי יושביה המקוריים, אלא היא בגדר חזרה לנחלת אבות. לפי הסיפור הובטחה הארץ לאברהם, והוא הורישהּ ליצחק, יצחק ליעקב-ישׂראל, והוא כבר אבי-השבטים המתנחלים. סיפור המסגרת מוטמע בקורא העברי עד-כדי-כך, שקל להתעלם מהנימה המתגוננת המלווה אותו. אנו איננו מתנחלים כובשים אכזריים, לא. אנחנו בסך הכל חוזרים לנחלת אבותינו.
אבל כמה פעמים אפשר לזכות באותה ירושה, ובאילו תנאים? לפי התנא ר' יוסי בן-חלפתא, פעמיים. וכך הוא אומר (סדר עולם ל; השווי/ה בבלי נידה מו ב):
מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתם בימי יהושע. מה בימי יהושע נתחייבו במעשׂרות ובשמיטים וביובלות, וקידשו ערי חומה, והיו שׂשׂין ושׂמחין לפני המקום, אף ביאתן בימי עזרא כך, שנאמר: ותהי שׂמחה גדולה מאד. וכן הוא אומר: והביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתהּ וגו' – הקיש ירושתך לירושת אבותיך. מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו. יכול תהי לכם ירושה שלישית? תלמוד לאמר: וירשתה. ירושה ראשונה ושנייה יש לכם, שלישית אין לכם.
ירושה ראשונה, לפיכך, היא כיבוש הארץ וההתנחלות בעקבות יציאת מצרים. הירושה שניה, אך אנו למדים, היא שיבת ציון שהחלה בעקבות הצהרת כורש, וביחוד חידוש השמיטין, היובלות, המעשׂרות וערי המקלט בימי עזרא. עד כמה שיָכֹל ר' יוסי לראות, כאן אמור היה הסיפור להסתיים. ירושה שלישית אין ולא תהיה.
מזל שלא שמענו לר' יוסי. גם אחרי החרבן השני, ובמשך אלפיים שנות גלות, נשארה בחיים התקוה לירושה שלישית. זכינו, ובזמננו התממשה התקוה, וירושה שלישית קמה ונהייתה. אבל, עם יד על הלב, במקרה של חורבן נוסף, חו"ח השיוי"צ, האם ניתן להאמין בירושה רביעית? לדעתי לא. יש טעויות שכבר אי-אפשר לתקן. כעת נותרו רק שתי אפשרויות : להגשים את הנבואות המקראיות, או להכשל כשלון מהדהד ולרדת מעל במת ההיסטוריא.
מה עלינו לעשׂות כדי להצליח? דומני שלקח אחד חשוב מהתפתחות הסיפור הוא שאין תשובה אחת נכונה. למעשׂה, בכל רגע ורגע צריך להמשיך ולבחון את החוקים והמשפטים, ולשאול כיצד עלינו לעשׂות בהם שימוש מושׂכל בימינו. ספר דברים מצווה, אמנם, לא להוסיף ולא לגרוע. אבל מי רוצה היום להחזיר את "עין תחת עין" למשפט הפלילי? והאם אנו מוכנים לקבל מציאות בה מותר לזר מוחלט לתפושׂ נערה בתולה, לאנוס אותה, לשלם לאביה סכום מוסכם, ולשׂאת אותה לאשה כדת וכדין? לא. חובה עלינו לדרוש ולחקור ולהתאים עצמנו למציאות, ככתוב בהפטרה: וילמדהו באֹרַח משפט, וילמדהו דעת, ודרך תבונות יודיענו (ישעיהו מ יד).
ובכל זאת, כדאי ללמוד משהו גם מדבריו של ר' יוסי. מעשׂרות, שמיטין ויובלות עומדות בבסיס מדינת הרווחה. ערי המקלט מסמלות את ריבונות המדינה על הפרט, ואת הכורח לעשׂות דין צדק. השׂשׂון והשׂמחה מסמלים את הבניין המחודש, שדי בו כדי לבטל את האבל על החרבן. דכתיב בספר זכריה (ח יט), בשׂיאו של תהליך שיבת-ציון הראשונה, היא הירושה השניה:
כה אמר יהוה צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשׂירי יהיה לבית-יהודה לשׂשׂון ולשׂמחה, ולמועדים טובים. והאמת והשלום אֱהָבוּ.
אם לא יקרה משהו בלתי-צפוי עד מחר, כנראה שהשנה כבר החמצנו את ההזדמנות. ב"ה נזכה כבר לשנה הבאה.
כל אחי ישר כח חזק ואמץ…
אני חוזר עכשיו מקריאת מגילת איכה ורק בגלל שתשעה באב היום לא אכתוב שתענוג לקרוא את מאמרי פרשת השבוע שלך. אלך לבדוק מתי חי אותו ר' יוסי, כי אם הוא חי אחרי חורבן בית שני האמירה שלו מפתיע אותי אפילו יותר.
בדקתי קצת, ומצאתי לפחות ארבעה פירושים שונים לדברי ר' יוסי, אחד הוא כפשוטו, כפי שאתה הבנת אותו, ושימש בידי הנוצרים הוכחה לכך שבני ישראל לא יחזרו לארצם לעולם – הנה קישור לויכוח בין נוצרי למדן במיוחד לבין רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א.
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/natsrut/vikuah-2.htm
בקישור מובאות שתי הדעות השונות – של הרשב"א ושל הנוצרי.
הפירוש השני שמצאתי (מדרשה של הרב שלמה פישר) הוא של רש"י, ואני מצטט את הרב פישר –
"רש"י מבאר שהברייתא מלמדת דין: ירושה ראשונה – בימי יהושע – הריהי ירושה, ואחרי שגלו בטלה קדושת הארץ, ולכן כשחזרו בימי עזרא היו צריכים לרשת ולקדש את הארץ שוב. אולם אחרי שגלו שנית – לא בטלה הקדושה, ולכן ישראל לא יצטרכו לקדש שוב את הארץ. "
והפירוש השלישי הוא פירושו המשוער של הרמב"ם לפי דברי הרב פישר –
"הרמב"ם יסביר את הברייתא בשונה מרש"י, ולפיו הברייתא אינה ברייתא הלכתית אלא יש בה הבטחה: בירושה ראשונה ושניה הארץ תהיה שממה ולכן יצטרכו לקדשה, אולם בירושה השלישית לא יצטרכו, כיון שמובטח שתמיד יהיו יהודים בארץ ישראל, עד ביאת גואל צדק."
הנה קישור לדרשה של הרב פישר, למי שרוצה להעמיק ולהבין מתוך מה הוא למד על הפירוש המעניין של הרמב"ם.
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=2484
שמוליק – תודה!
איתי –
יופי של קישורים!
ביחוד מדבריו של הרשב"א עולה המתח שמעוררים דבריו של ר' יוסי, שניכר גם בתגובה הראשונית שלך.
ר' יוסי בן-חלפתא אכן חי אחרי חרבן הבית ואף אחרי אסון בר-כוזיבא. (אגב, מקובל שהוא קבור ליד צומת הדרכים המוביל לצפת במערב, לכרמיאל במזרח, ולמירון מצפון; אחד המקומות היפים בארץ בעיני).
אמן ואמן! בהחלט ישר כוח, ושוב תודה על התקווה!
אין כמו לקבל את הקופליקט המקסים של: "האמת והשלום אהבו" 🙂
אני אישית יותר נוטה לאמץ את פירוש רש"י והרמב"ם, (שבגלות השנייה לא בטלה קדושת הארץ ולכן אין צורך לחזור ולרשתה. זה פשוט כבר לא נקרא: ירושה, אך ודאי שתבוא שוב הגאולה…)
גם משום שנראה לי שהם הכירו טוב יותר את ההקשר והכוונות של ר' יוסי, ואולי בעיקר בגלל התקווה…
חמדה שלום (ואמת) –
גם רש"י והרמב"ם היו מרוחקים מר' יוסי כאלף שנה. מבחינות רבות, אנחנו יודעים הרבה יותר על ארועי המאה השנייה לספירה מהם (אם כי גם להם היו בוודאי ספרים שכבר אינם קיימים היום).
אישית, אני מאמין שהיתה סיעה גדולה ומשמעותית בקרב הרבנים שראתה בניתוק מן הארץ עניין חיוני, על מנת להפיץ את "האמת" בכל העולם. אני גם משוכנע שהיו חוגים מסויימים בהם האבל על אבדן בית שני לא היה גדול מדי.
כך או כך, מעבר לעניין האקדמי כבר לא משנה היום למה בדיוק התכוונו ר' יוסי, רש"י או הרמב"ם. משנה מה נעשׂה אנו.
בהחלט מעניין וחשוב מאד מה נעשה אנו ואני מקוווה שנשכיל ללמוד וליישם את הדברים הטובים,
אך בלי קשר ואפרופו "כל דבר לגופו ובהקשרו", מעניין אותי מאד להבין כל דבר, כדוגמת דברי ר' יוסי, כמה שאפשר על פי רוחו וכוונתיו בזמן שאמרם, אם אוכל, ולא על פי איך שמתאים יותר כיום..
סתם נטייה אקדמית כנראה…
(במקרה של ר' יוסי, בהחלט יכול להיות שפירושך הוא הנכון יותר. אין לי מושג. סתם התחבר לי יותר פירוש רש"י והרמב"ם)
חמדה –
חו"ח אינני מתנגד לפרשנות אקדמית. נהפוך הוא, אני מתפרנס ממנה.
אבל בכל הנוגע לכוונות של אנשים, למדתי עם השנים שברוב המקרים כמעט בלתי-אפשרי להחליט לבטח מה הן היו.
תני דעתך: אפילו לגבי אנשים שאת מכירה על בסיס אישי, לעתים קשה מאד להבין מדוע הם עושׂים דברים. ומה נאמר על ר' יוסי, שחי לפני קרוב לאלפיים שנה, והשאיר לנו במקרה זה שורה וחצי? ואפילו נקרא את כל סדר עולם מההתחלה לסוף וחזרה, ואפילו נניח שכל מילה בסדר עולם היא משל ר' יוסי, ולא משל עורכיו המאוחרים יותר, האם נוכל לדעת בדיוק למה התכוון? מסופקני.
יוצא שאנחנו נשארים כמעט תמיד עם ניחוש. ואם ניחוש, לרוב נשתכנע ממה שקרוב יותר לנטיית לבנו. זה, בכל מקרה, מה שקורה בדרך כלל באקדמיא.