אחת ההסתעפויות של פרשת נוגה-דרורי-ביטון, שהעסיקה אותי כל כך בשבועיים האחרונים, נוגעת לביטול גיורה של נוגה. בהקשר לתיק הנדון, הוליד ביטול הגיור אירוניא חריפה: מצד אחד החליט השופט דרורי שלא להרשיע את איתמר ביטון משום שארוע הדריסה הפך (בעיניו) לרגע מכונן בתהליך קליטתה של נוגה בחברה הישׂראלית. מצד שני קם בית-דין רבני, ביטל את גיורה ושלל את יהדותה, שהיא כשלעצמה אבן יסוד בזהותה הישׂראלית.
יהדות אתיופיא הועלתה לארץ מעצם הגדרתה כיהודית. הדיון הנערך כעת בגורל הפליטים המסתננים כעת למדינה מוכיח כאלף עדים את שאינו דורש הוכחה בעצם – שמדינת ישׂראל אינה מעוניינת לקלוט פליטים מאפריקא סתם כך. היא מוכנה לכך רק בתנאי שהם יהודים. אז אם יהודים, מדוע לגייר? אם כבר גויירו בכל מקרה, מדוע לבטל?
כשנשאל מדוע בוטל גיורה של נוגה, השיב הר' אלי בן דהן, מנכ"ל בתי-הדין הרבניים שהיא "לא גוירה על ידי בתי הדין הרבניים וכי בכל מקרה צריך לפנות לרב חיים דרוקמן, שאחראי על הנושׂא". כלומר, אין כאן עניין מיוחד בנוגה, ואף לא בשאר הציבור שגיורו בוטל פתע-פתאום. יש כאן סכסוך פנימי בתוך היהדות האורתודוכסית בשאלה "למי יש סמכות לגייר?". סכסוך זה, הגורם עוול נורא לציבור העולים – מחבר העמים ומאתיופיא כאחת – אינו נסב על עקרונות התורה וההלכה, אלא על שאלות ארציות יותר, של יוקרה, כח וכסף.
ומדוע אני מרשה לעצמי לקבוע שענייני תורה והלכה אין כאן? בגלל מראי המקום הבאים. הראשון, מן הרמב"ם (משה דרורי, לתשׂומת לבך), הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יז:
גר שלא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות הרי זה גר. אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל – יצא מכלל העכו"ם, וחוששין לו עד שיתבאר צדקותו. ואפילו חזר ועבד כוכבים ומזלות, הרי הוא כישׂראל מומר, שקידושיו קידושין, ומצוה להחזיר אבידתו. מאחר שטבל, נעשׂה כישׂראל. ולפיכך קיימו שמשון ושלמה נשותיהן ואף-על-פי שנגלה סודן.
וגם שולחן ערוך יורה דעה סימן רסח סעיף יב:
כשיבא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול, או בשביל שׂררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא ליכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישׂראל. ואם לא נמצאת להם עילה, מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשׂייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם. ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שׂכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני ג' הדיוטות, הרי זה גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר. הואיל ומל וטבל, יצא מכלל העובדי כוכבים, וחוששים לו עד שתתברר צדקתו. ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים, הרי הוא כישׂראל, מומר שקדושיו קדושין.
יוצא שמתוך המאבק נגד בית-דינו של כב' הרב דרוקמן מפרים בתי-הדין החרדיים הלכה פסוקה וברורה משל הרמב"ם ומשולחן ערוך. תוך כדי מאבק זה, שאין לו קשר לתורה ולהלכה, חידשו בתי-הדין חידוש מרעיש ומרחיק לכת. בלועזית קוראים למהלך כזה "רפורמה". יוצא שהחרדים הם הרפורמים החדשים. גיור רפורמי לא תופס בארץ, נכון?
פוסט חשוב ומשובח, כל הכבוד.
חזק וברוך!
שבת שלום מירושלים.
כל מילה אמת, אני בטוח שהשופט דרורי מסכים איתך.
דוקטורא יקר
למרות שלרוב אני מדיר את ידי והסכמתי מפסיקותיך בהלכה ובעמידה
והכיוון התורני\ייחודי בו אתה נוקט לא תמיד תואם לדרכי
אני רוצה לחזק את ידך בפוסט זה
ישר כח !
משה.
קצת פספסתי את הענייו עם ביטול הגיור של נגה…יש סיכוי שזה נעשה כדי "להחזיר" לה על שעמדה על שלה? (או שאני יותר מדי שקועה במנהגים והיסטוריה סובייטיים?ֶ).
על כל פנים, אורי, תודה על הפוסט החשוב! וויכוחים וסוגיות כמו זו בעניין הגיור רק מערימים עוד יותר קשיים על קליטת העולים וההתאקלמות שלהם בארץ, ורק מקשה עוד יותר על יצירת שייכות, דבר לא קל בלאו הכי, כשאתה מתוייג על ידי השתייכות לאותה ארץ שממנה ברחת.
עוד דבר, הרבה פעמים נותנים לעולים תחושה שהם צריכים להיות אסירי תודה על ש"נתנו להם" לבוא לישראל. אני תוהה כמה היו בוחרים לבוא לישראל לו ידעו שלנצח יתוייגו כ"אחר" ו"זר" שעצם יהדותם, שעליה סבלו, תהיה מוטלת בספק…
חברים –
תודה על הדברים. ההסכמה כאן מקיר לקיר ממש. אני מתחיל להיות מודאג.
דינה –
גם אני חשדתי כך בהתחלה, אבל איתי כוחיי (כמדומני) הסב את תשׂומת לבי לכך שהגיור בוטל חודשים ארוכים לפני שהתפוצצה הפרשה.
ביטול הגיורים של הרב דרוקמן הוא נושׂא כאוב וסבוך, שהקשר שלו לעניין נוגה הוא נקודתי, לא עקרוני.
לשאלתך לגבי הבחירה: כמובן שאינני יכול להשיב בשם אחרות/ים, אבל אילו בפני הברירה להיות אזרח סוג ב' במדינת ישׂראל, או אזרח מכל סוג שהוא בכל מדינה באפריקא – אין שאלה בכלל.
כמובן, אין בכך כדי להוות תירוץ להתנהגות המחפירה של בתי-הדין הרבניים בהקשר זה.
אני מוחה! לבטל מייד את כל הגיורים! כל היהודים בעולם הם מעתה שוודים! מי שמתחת גיל 16, מרגע זה ייחשבו לבני 16!
הערה לא קשורה: מאוד צרם לי שכבר במשפט הראשון של הפוסט, כשבחרת כיצד לכנות את גיבורי הפרשה, קראת לשני הגברים בשמות משפחתם – דרורי וביטון, אבל לאשה קראת בשמה הפרטי – נוגה.
שמתי לב לראשונה לנטייה זו של אנשים בשנה א' שלי באוניברסיטה (ואולי אתה כאיש אקדמיה גם כן מכיר את התופעה) – המרצים הם קרמניצר, זמיר ושיפמן, ואילו המרצות הן מירי, הילה ודפנה (שמות אמיתיים מהפקולטה למשפטים).
יש איזה משהו בנשים שיוצר פמילאריות וקירבה, ומשהו בגברים שיוצר כבוד וריחוק, ולכן לגברים אנחנו קוראים בשם המשפחה ולנשים בשם הפרטי.
אבל ממך לא ציפיתי ליפול בפח הזה.
שיר-דמע:
דוקא קשורה מאד ההערה.
הסיבה להבדל היא שכשפגשתי את עו"ד של נוגה בבית-המשפט, שאלתי אותה אם שמה מותר כבר לפרסום. היא אמרה שכן, אבל שהיא מעדיפה להקרא בתקשורת בשמה הפרטי בלבד. הבטחתי לעשׂות כן, ועמדתי במילתי.
מבחינה מעשׂית לא היה בכך הרבה טעם, כיון שעוד באותו יום ראיתי ששם המשפחה מופיע בכל אתרי החדשות, ובכל זאת החלטתי להשאר עם השם הפרטי. רצונה כבודה.
תודה רבה על התגובה!
אכן רצונה – כבודה, ואני לוקחת בחזרה את ההערה.
אגב, למיטב ידיעתי שמה של המתלוננת הותר לפרסום הרבה לפני שמו של העבריין – שזה אבסורד בפני עצמו.
שיר-דמע
זה לא אבסורד, זו שערוריה. מצד שני, איכשהו קרה שאת השם שנאסר לפרסום – איתמר ביטון – פגשתי הרבה לפני שמה של נוגה. צדק פיוטי, אם תרצי.