בתגובות לטור על הנבלים ברשות התורה התגלתה מידה טובה. שניים מן המגיבים, איתי כוחיי וטל ירון, התעקשו ללמד סנגוריא במקרה בו אני נקטתי צד באופן חד-משמעי ותקיף. מסתבר שזכו שניהם לקיים את דבר יהושע בן-פרחיה: והוי דן את כל האדם לכף זכות (אבות א ו). עוד יותר מזה זכו לקיים את דברי ר' נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן רפב):
דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה
אז כבוד השופט משה דרורי ודאי אינו רשע גמור כמובן. אפילו אני יכול לנסות לראות את הדברים מנקודת מבטו. לפיכך:
מי שרוצה יכול להאמין שכבוד השופט המחוזי לא הושפע ממעמדו הרם של אבי-הנאשם, ואף לא מסמכותם של הרב הספרדי הראשי ושל יו"ר ש"ס, שכתבו מכתבי המלצה על הנאשם. כדי לכסות לגמרי את כל הבסיסים, אני גם מקוה שהשניים דוקא מכירים היטב את הבחור איתמר ביטון, ולא רק את אביו, כפי שנרמז פה ושם.
אפשר להוסיף ולהאמין שאותו פן בפסיקתו של משה דרורי שאני מפרש כגזעני, הוא לחלוטין ולגמרי מהזן אוהב-האדם. הוא מתובל מן הסתם בהתנשׂאות, המושפעת לא מעט ממעמדו הרם, בו הוא מורגל. אבל אפשר להאמין שהשופט משה דרורי ראה כאן מקרה בו חשב באמת ובתמים שהוא יכול לתקן קצת את העולם, אם רק יפגין חשיבה פרשנית מקורית, מחוץ לקופסא.
קשה, אבל גם אם נאמין בכל אלה, עדיין צוחק הגורל האכזר אל מול פני פסק-הדין. אך לאור המציאות האכזרית חלפה לה הקתרזיס של סעיפים 41 ו-528, ופנתה את מקומה לדראמה מכעיסה ומעוררת רחמים כאחד. גיורה של נ' הרי נשלל בינתיים. ריבונו של עולם.
הקתרזיס של כבוד השופט נובעת מאותו מאורע מכונן בחייה של נ', בו התקבלה סופית לחברה הישׂראלית. בינתיים הוחרמה ממנה יהדותה. דומני שלו שאלנו כעת את משה דרורי האם לדעתו, ולאור ביטול הגיור שלה, עדיין מרגישה נ' כחלק בלתי-נפרד של החברה הישׂראלית, היה משיב בשלילה. ואם כך, הרי שפסק-הדין שלו כבר איננו תקף. יתכבד נא השופט ויודיע זאת לחברות/י בית-המשפט העליון במהלך הדיון ביום שני.
וכיוון שמצוה גוררת מצוה, יפה יעשׂה כבוד השופט אם יצרף לתשובתו גם גם תמיכה פומבית ופעילה בבית-דין של הרב דרוקמן, בשאלות גיור. יגדיל לעשׂות אם יקרא לבית-המשפט העליון להתערב בנדון, ולהשיב לנ' את יהדותה.
אני שמח שהחלטת לדון את השופט דרורי לכף זכות, במגבלות המתבקשות כמובן, ומכבד מאוד את ההחלטה הזו.
איתי –
עוד לא דנתי, בינתיים אנחנו בשלב נסיון.
נראה לי סביר להניח שהאיש אינו קורא קבוע בבלוג שלי. פסק הדין הפרטי שלי יצטרך לפיכך לחכות. לכל הפחות, הגדרתי לעצמי באילו גבולות אני מוכן להתייחס לפסק הדין שלו כאל משהו שחורג מן התחום שבין שחיתות לאיוולת.
האמת היא שטל ואיתי די שיכנעו אותי שיש סיכוי סביר שיש פה הטעיה של התקשורת. מצד שני לא התעמקתי בפרשה כמוך אני מודה.
דבר אחד ברור, לא צריך לקשר בין "מצבה היהודי" של התובעת להחלטה. אם הממסד החרדי עשה זאת כשביטל גיורה, אז זה חמור. אבל האם זה מה שקרה? לפי שעה אני לא ממהר להצטרף להפגנה.
ירדן –
א) אנא ראה את תגובותיו האחרונות של טל. הוא שינה לגמרי את דעתו, והצטרף באופן מוחלט למחייבים. יש שם כמה וכמה התבטאויות חריפות למדי, שנדיר לשמוע ממתדיין מתון ושקול כמותו.
ב) התעמק! זה בדיוק מה שגרם לטל לשנות את דעתו. אין כמו ידיעת את העובדות, כשרוצים לגבש דעה. אל תסמוך על התקשורת, אל תסמוך עלי. עיין בפסק הדין וראה בעצמך עד כמה עמוק העוול ועד כמה בולטת הגזענות.
ג) פסק הדין כולו נסב על התועלת הגדולה שהביאה דריסתה של נ' להתערותה בחברה הישׂראלית. ביטול הגיור נעשׂה כנראה ללא קשר לתיק, אבל הוא שׂם ללעג את דבריו של השופט דרורי.
ד) בוא גם בוא להפגנה! גם בזכוכית מגדלת לא תמצא תיק כזה, שחברו בו יחדיו כל כך הרבה עוולות.
טוב את כל הפסק דין אני לא אקרא. קראתי חלק.
הרושם שלי באופן כללי:
השופט: או אדיוט רחמן או מושחת. ההימור שלי הוא שזה שילוב של כלל הטענות. מהקישורים שנתן איתי עושה רושם שמדובר באדם שמעדיף קבלת חרטה וחזרה בתשובה של הנאשם על פני ענישה – עד כאן אני איתו. אם זאת המקרה באמת חריג וכל אירוע ההתנצלות מבויים לחלוטין עלידיו. את הצידוקים שנכתבים לאורך כל כך הרבה עמודים לא קראתי במלואם, אבל הרושם שלי הוא שפסק דין בעייתי הוא משהו שצריך להגן עליו יותר פעמים מהחלטה שאתה בטוח בה. השופט כנראה היה מודע לכך שההחלטה שלו בעייתית.
בקיצור פסק הדין שלי על השופט (וכן, אני חושב שזה בעייתי שקורא פשוט ינסה לשפוט שופט), היא שהוא לא עמד בלחץ עליו וניסה להינות מכל העולמות.
הנאשם: גם לא עושה רושם שמתחרט על מעשיו. גם לא חשב להתנצל מעצמו אלא רק כשהשופט בערך אילץ אותו וגם אז, עשה זאת בשביל שהנאשמת תקבל את סליחתו. האם כלא יפתור את הבעיה שלו, לא יודע. מה יתנע ממנו לעשות מעשה דומה שוב?
ירדן, ספר בתנ"ך נפתח במילים "ויהי בימי שפוט השופטים…" אז כנראה שזה בסדר.
(-:
תודה דוד 🙂
איך הייתה ההפגנה?
דוד –
א) הדבר הכי מוצלח בימי שפוט השופטים הוא שכל הזמן היה שקט. קצת בלגן, שקט 40 שנה. עוד קצת בלגן, שקט 80 שנה. אפילו שופטים מליגות נמוכות הצליחו להביא כמה שנות שקט כל אחד.
61 שנה מאז קום המדינה, ומה שׂיא השקט הרצוף שלנו בינתיים?
ב) מעניין שהעלית את מגילת רות. גם שם עומדת גיורת בלב הסיפור.
אם תעמוד נוגה מול בית-דין רבני ותאמר בקול: אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין–עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי, האם אז תוחזר לה יהדותה?
שאלה טובה ד"ר.
לעניין ההפגנה, הייתי שם למשך איזה 10 דקות, לא ראיתי אותך, לעומת זאת ראיתי אולי 5 אנשים ולכן הלכתי לעבודה.
בעניין הגיור וכו' אוסיף עוד משהו ברשותך.
במקרה או שלא, בצום י"ז בתמוז כתבת פוסט בנושא הגזענות.
אחינו האשכנזיים קוראים ביום הזה הפטרה מספר ישעיהו פרקים נ"ה-נ"ו, שפשוט מתאימה בול!
ישעיהו, באופן אישי, הוא הנביא והספר האהוב עלי בתנ"ך, ובפרקים האלה הוא פשוט ממקסם את הכל בצורה מדהימה. עברית מושלמת, דימויים אדירים ומסר גדול שמדבר על נטישת ההכללות הגזעניות והתמקדות באדם עצמו. הוא מתייחס לאלה בלי העבר (הגרים ואלה שבלי אבות יהודים) ואל חסרי העתיד (הסריסים) שחוששים שהם אינם חלק מהיהדות ומהעם היהודי.
לסריסים הוא אומר "ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות", ול"בני הניכר הנלווים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה" (איזה הגדרה מושלמת לגרים) הוא מסיים ואומר "…כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי – והביאותים אל הר קודשי, ושמחתים בבית תפילתי, עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי; כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".
ונאמר אמן!
(מצטער שזה לא מנוקד וכדומה, אני פשוט בדרכים ולכן כותב מהסלולרי…)
דוד –
חבל שהחמצתי אותך. התעכבתי בדרכים, והגעתי בדיוק ב-11:30. מהרתי לאולם, ושם לקח לי זמן עד שהבנתי שאני באמצע דיון אחר לגמרי. הדיון שלנו החל רק בסביבות 14.
נוסע בדרכים, בלי ניקוד – אני מסיק שאתה זוכר את הציטוטים על-פה? אשריך וטוב לך!
וגם שלחת אותי לקרוא שוב את הפרקים הנהדרים הללו. חזק וברוך!
לא נורא, בפעם הבאה שאתה בירושלים נוכל לתפוס איזה שיחה בעניינים שברומו של עולם (פריקלס,לפידוס או אפילו נאכל משהו בסטקיות המפורסמות של רחוב אגריפס ונדבר על הורדוס…).
בענייני ניקוד ודרכים, אני לא זכרן כזה גדול, זכרתי בראשי פרקים אבל לפני שכתבתי את התגובה חיפשתי בגוגל את המילים "דרשו ה בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב…" כך שזה לא היה מסובך מדי.