מכל חלקי התורה הגוללים את סיפור המסגרת של עם ישׂראל מעמידה פרשת בלק את האתגר הגדול ביותר בפני ההיסטוריון. מצד אחד, סיפור עמוס בסמליות, עם קטעי שירה ונבואה. מצד שני, עקבות ושׂרידים למציאות היסטורית המסתתרת מאחרי הקלעים. ומעל הכל מרחפת אחרית הימים. געוואלד!
ברח כוכב מיעקב
איור: דניאל מורגנשטרן
המחקר המודרני שופט בדרך כלל את חלקי התורה לפי שתי אמות מידה עיקריות: אחת, אזכורי השמות השונים של רבש"ע (ההנחה המקובלת היא שהטקסט שלפנינו מגיע ממספר מקורות, שכל אחד נקב בשם אחר); השניה, שימוש בעדויות ורמזים מתוך הטקסט כדי להגיע לניחוש על מקורו ותאריכו. לפי אמות המידה הללו קבעו חוקרי המקרא שפרשת בלק מגיעה מזמן כלשהו החל במאה ה-14 לפנה"ס ועד המאה הראשונה לספירה. אפילו ממרחק הזמן הבטוח שלנו, היינו רוצים טווח תאריכים מצומצם מעט יותר. אם כן, לפי אילו אמות מידה עלינו לנהל את הדיון?
ומה אומרים חז"ל? בדרך כלל, נהוג לחשוב שלפי האמת הרבנית נכתבה כל התורה על-ידי משה בהר סיני (אם לא היתה קיימת עוד לפני בריאת העולם, לשׂמאלו של ריבוינה). עם זאת, עיון בבבלי בבא בתרא יד ב מעלה תמונה אחרת: "משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב". כלומר, "ספרו" של משה אינו כולל את פרשת בלעם. כלומר, משה לא כתב את התורה כולה. ואולי פרשת בלעם זו אינה מקבילה לפרשת בלק המופיעה בתורה המוכרת לנו, אלא היא סיפור אחר לגמרי? ואם אינה מקבילה – מה היא? ואם לא משה כתב את כל התורה, מי כן?
ומה עם האתון? בסיפורו של בלעם תפקידהּ סמלי לחלוטין. הבהמה הגסה זוכה לראות את מלאך יהוה, בזמן שהנביא הגדול, עליו מסתמך בלק במלחמתו נגד ישׂראל, נותר עיוור גם בעינו הרואה. אבל מדוע דוקא אתון? ידוע שהישׂראליות, והיהדות בעקבותיה, מטפחות יחס מיוחד למין Equus Asinus. שאול מצא מלוכה כשיצא לחפשׂ אתונות. המשיח אמור להגיע על חמור. החמור הוא החיה היחידה שבכורותיה נפדים כמו בני-אדם (שמות יג יג). גויים רבים בעת העתיקה סברו שהיהודים סוגדים בהחבא לאלוהות חמורית בבית-המקדש הירושלמי, וחז"ל מנו את פי-האתון (של בלעם) כאחד מעשׂרת הדברים שנבראו בין השמשות (משנה אבות ה ה). אז מדוע דוקא חמור? ואולי השאלה הנכונה יותר צריכה לעסוק דוקא בדמיון בין האתון לבין האלהות שלכבודה הומצא המונותאיזם?
ולסיום – אחרית הימים. אחרית הימים היא תרומה גדולה, אולי התרומה הגדולה, של המונותאיזם לתרבות האנושית. רעיון אחרית הימים טומן בחובו הן את המחשבה שההיסטוריא תסתיים יום אחד, הן את התובנה שהשאיפה לקראת אותו היום מלווה בהתקדמות, בקידמה. למרבה הצער, חזונו של בלעם עבור אחרית הימים של ישׂראל נגזר מן השורשים מחץ, אבד, קרקר, חיל וכולי. במאה השלישית לפני הספירה דרשו מתרגמי התורה ליוונית את המקרא "יָרֹם מאֲגַג מלכו" על גוֹג, האויב המתולוגי של אחרית הימים. כ-400 שנה אחריהם דרש עקיבא את "דָרַך כוכב מיעקב" על שמעון בר-כוזיבא, כדי להצדיק את האסון שהתעתד להמיט על העם היושב בציון.
מי תלמידה חכמה ותדרוש את נבואת בלעם על שלום באחרית הימים?
נאה דרשת.
נראה לי שבלעם שייך לקטעי הנביאים. לנביאים יש מדרשי מוסר מעניינים והם גם קצת עצבניים.
בלעם העיוור, והאתון, הם סמל לכך ש"שוחד יעוור עיניי צדיקים". בלעם יודע שהקב"ה הוא רבש"ע. אבל מתנות בלק, והכבוד והיקר, גורמים לבלעם לנסות "להרוויח את המתנות בכ"ז". העוורון של המתנות, כמה מסנוור את עיניו, עד שהוא אינו רואה את האמת (מלאך השם עם החרב המתהפכת). הוא כל כך עיוור, עד שהאתון רואה את המלאך, ואילו הוא אינו רואה את המלאך.
הפרשה גם מראה, עד כמה חזק רבש"ע, ואין אפשרות לאדם לכופפו. יש לשער שהסיפור הזה הוא גם הד למאבקים בין נביאים שונים של הקב"ה. סביר להניח שהיו נביאים שביקשו עמלה עבור השרותים שלהם, והפרשה באה לסמל את רשעותם של אותם נביאים.
לבסוף לעניין אחרית הימים. קודם כל יתכן שהמונוטאיזם לא היה הראשון להכריז על אחרית הימים. לאחרונה אני נחשף ליותר ויותר חומר על הדת הזוראיסטרית (הפרסית), ומסתבר שגם שם הייתה אחרית הימים (שמעתי זאת בהרצאה של ד"ר תמר עילם, באוניברסיטה המשודרת). אלא שאחרית הימים הזוראיסטרית היתה אחרית ימים של גוג ומגוג… מלחמת בני אור בבני חושך (או נאמני אהורה מזדה באל רוע). הנבואות של יחזקאל כנראה הושפעו מאד מהזוראיסטרים הפרסים.
לעומתו, נביאי ישראל שניבאו והתחנכו כאן בישראל, כמו ישעיהו וירמיהו, היו נביאים שראו בצדק, ובתורת ישראל בסיס לשלום עולמי, שאינו בא ממלחמה, אלא מחיפוש האמת.
יחד עם זאת היו בין נביאי ישראל, ובינהם כתבים המשויכים לירימיהו, שדיברו על החרבת עמים, כאקט של נקמה (ללא קשר לאחרית הימים). נביאים אלו ביקשו כנראה לנקום את חורבן יהודה, ו"להראות לגויים" שגם עליהם ייפול זעם השם.
נראה שנביאים אלו קשורים לנבואת בלעם, והנבואה משקפת מלחמה בין אדום ליהודה בתקופה של סוף בית ראשון, ואולי תחילת בית שני.
דברים על דיוקם… תמר עילם… זרטוסתרא
ניסיתי לתת פרשנות משלי לפרשה במסגרת הלימודים בבית המדרש שאני לומד בו בבית ישראל.
אשמח מאוד להתייחסותך (וגם להייחסות של קוראים אחרים).
http://maagalim.wordpress.com/2009/07/02/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%A7/
טל –
אהבתי את הפרשנות לגבי הנביאים בשׂכר. מתוך שבעים פנים, בהחלט יתכן כי זה פן אחד.
לגבי זורואסטריאניזם – אין ספק שנודעה לדת הפרסית השפעה מכריעה על היהדות. אחרי הכל, היהדות נולדה בימי פרֶֹס הפרסים. אבל המונותאיזם היה קיים הרבה קודם, כבר במצרים במאה ה-14. קשה לי לראות השפעות פרסיות כאן.
לגבי חוגי הנביאים השונים – דומני שאתה מחלק אותם לפי האופן בו אתה שופט את נבואתם. אבל אין כל ערובה שהערכים שלך זהים לערכים שלהם. מה גורם לך להתייחס לנבואות מסויימות כאל "משוייכות לירמיהו" ולא כאל כאלה של הנביא ממש?
לגבי המונותיאזם המצרי, היהודי והזוראיסטרי:
הזוראיסטרים לא היו מונוטיאסטים, כי אם דואליסטים (היה אל טוב (אהורה מזדה) ואל רע (שאינני זוכר את שמו)). הם נלחמו אחד בשני, ואחרית הימים תגיע כאשר שני האלים ילחמו זה בזה באמצעות האנשים שמאמינים בהם. זהו גוג ומגוג בגירסאה היחזקאלית.
לגבי המונתיאזם המצרי, הוא נראה לי חשוד במיקוש. נדמה לי כי זה היה ניסיון השתלטות של אחד הפרעונים שלא צלח. אבל לא קראתי מספיק חומר כדי לגבש דעה. בכל מקרה לא נראה לי שהוא המקור למונטאיזם היהודי. אבל באמת שהידע שלי חלש מאד בתחום זה.
המונטאיזם היהודי כפי שהוא מתבטא אצל עמוס, ישעיהו, ירמיהו ועוד כמה נביאים יהודיים, הוא מונטאיזם הנובע ממחשבה עצמאית שהתגבשה סביב הצדק, המשפט ולפעמים גם החסד. אינני מכיר מקבילה לחשיבה זאת בכל המזרח הקדום. אבל שוב, אולי לא נחשפתי/נו למידע כזה. בכל מקרה המקור לא יכול להיות זוראיסטרי, כיוון שהתפיסה שלהם שונה מהותית מהתפיסה של הנביאים הנ"ל.
מי שהושפע מהזוראיסטרים (וניתן לחוש זאת בצורת הנבואה שלהם) הם יחזקאל, ודניאל.
לגבי החלוקה בתוך הנביאים:
אתה אכן צודק שאני שופט אותם על פי עקרונות הנבואה שלהם. לדוגמה אליהו ואלישע רק חיפשו לחזק את האמונה בקב"ה… זה מתאים לנביאי ישראל.
עמוס, מיכה ישעיהו וירימיהו ועד כמה, הם נביאים יהודיים, שסמים דגש על הצדק, המשפט והחסד.
עזרא ונחמיה (שאינם נביאים) עסוקים בהחיאת היהדות ההלכתית (המבוססת על הספר שנכתב כנראה לפניהם).
לגבי נבואות ישעיהו וירמיהו וחלוקתם לתת-נביאים. אין לי לכך ראיות מספקות כרגע, אבל מהתחושה שלי, אופי הנבואות שמופיעות בירימיהו וישעיהו הן מגוונת מידי להבנתי לאדם אחד. יש לי תחושה שזה אוסף נבואות של אנשים שהיו ממשיכים דרך של שני האנשים הללו, והנבואות הוכנסו תחת כנפי שני הנביאים הללו. אבל, עדיין אין לי דרך לבסס זאת.
בכלל, אני יודע שאני צריך לבסס היטב את דברי. כרגע,
אין לי זמן לזה. מעסיקות אותי מאד בעיות פרנסה (לא משהו קריטי, אבל צריך להתפרנס ממשהו), ובעיות באירגונים דמוקרטיים. אני משתדל למקד את רוב הזמן הפנוי שלי למחקר על אירגונים דמוקרטיים, והנעת אירגונים דמוקרטיים. אולי כשנגמור את המהפכה/שינוי המיוחל, אוכל לחקור ולפרסם יותר בנושא הנביאים.