הבוקר צפיתי בטקס ל"ג בעומר בביה"ס של בתי. השירים, הריקודים, האקורדיאון, ההתרגשות – הכל טוב ויפה, כפי שיודע/ת כל הורה שצפ(ת)ה אי-פעם בטקס בו הופיע/ה ילד(ת)ה בבית-הספר. אבל הדברים שדוקלמו בפיות התלמידות והתלמידים – אלה העבירו בי חלחלה.
מי אני ומה שמי?
מיד אחרי היום הראשון לחג הפסח הביאו לירושלם את העומר, היבול החדש של החיטה. אח"כ אסרו הרומאים על לימוד תורה. אחד בר-כוכבא, שהיה מין ספיידרמן של העת העתיקה, החליט להלחם בהם. המלחמה עצמה התנהלה באמצעות רכיבה על אריה, והתסיימה בנצחון כביר. סייע בידו עקיבא (בטקס קראו לו "רבי"), ששמע על המרד והחליט לנדב את תלמידיו למטרה. רשב"י השתתף גם הוא, ואח"כ נאלץ להסתתר מהרומאים 13 שנה במערה (מדוע היה צריך להתחבא? הרי נצחנו, לא?). לזכר הנצחון המפואר אנו גורמים זיהום-אויר מידי שנה עד עצם היום הזה. עד כאן האמת, כפי שהיא מונחלת על-ידי מערכת החינוך. ועתה לעובדות:
מרד בר-כוכבא לא פרץ בגלל איסור על לימוד תורה. הסיבה להתלקחות היתה, ככל הנראה, הבטחה שנתן הקיסר הדריאנוס להקים מחדש את בית-המקדש, ושחזר ממנה כעבור זמן קצר (בנסיבות השנויות במחלוקת במקורות ובמחקר). האכזבה של חלק מהציבור היהודי ביהודה, יחד עם האיום שתוקם בירושלם עיר בסגנון הלניסטי-רומי, היא שהובילה לפרוץ המרד. הטענה לפיה הטיל הדריאנוס איסור על המילה, וכי זו היתה הסיבה למרד, נזכרת במשפט קצרצר, במקור אחד (Historia Augusta, Hadrianus, 14.2), שלרוב אינו מקובל על המחקר המודרני. מאידך מוסכם על הכל שהאיסור על לימוד תורה הגיע אחרי המרד, כעונש למתמרדים.
ומה בקשר לנצחון המהולל? לפי ההיסטוריון דיו קסיוס (ספר 69 פרקים 12-14), אחד המקורות העיקריים למאורע, התנהלו העניינים בערך כך:
הקיסר הדריאנוס, שהבין תוך זמן קצר את חומרת המצב, הפקיד על דיכוי המרד את הבכיר שבמצביאי התקופה, יוּליוּס סֵווֶרוּס. עוז הלחימה וההכנה היסודית של היהודים הביאו לאבדות קשות בקרב הרומאים. לפיכך נמנע סוורוס מלאסור על היהודים קרב מכריע, אלא תקף מוצב אחר מוצב, בודד אותם מעזרה ומנע מהם תגבורת, וכך לכד אותם אחד אחר השני.
לאחר שלוש שנות לחימה הושמדה אוכלוסיית יהודה כמעט לגמרי. "חמישים מהמוצבים החשובים ביותר ו-985 הכפרים המפורסמים ביותר נחרבו כליל ולא נותרה בם אבן על אבן. 580,000 איש נהרגו בקרבות השונים, ואילו מספרם של אלו שמצאו את מותם ברעב, במחלות ובאש רב מכל חשבון. כך נָשַׁמָּה יהודה כולה, תוצאה מפניה הוזהר העם למפרע, לפני המלחמה".
במהלך הטקס מחיתי באזני אחד האבות שישב לצדי על השימוש בביטוי "נצחון" בהקשר למרד בר-כוכבא. הוא השיב, ובצדק, שהתשובה לשאלה אם תוצאות המלחמה ראויות להקרא נצחון נגזרת מתוך הגדרת המטרות מלכתחילה. ובכן, אם המטרה היתה להמיט חורבן מוחלט על אוכלוסיית ארץ יהודה, להביא על ישׂראל שואה שרק מלחמה"ע 2 תשתווה לה באימיה, ולשלוח את העם לגלות של 2000 שנה – הרי שמדובר בנצחון מזהיר שאין שני לו. אינני יכול לקבוע בדיוק אם אילו היו מטרותיהם של בר-כוכבא, עקיבא ושאר הכנופיה, אבל אם כן, הרי שלא מוכר לי אף חוקר בעת העתיקה או החדשה שהעז לפרסם זאת בכתובים.
וגם מערכת החינוך אינה מעזה. דומני שהמטרה הראשונה של כל מערכת חינוך (מעבר ל"לא לגרום נזק" המפורסם) צריכה להיות הקניית הכלים לדור הצעיר על מנת שיוכל לעצב עבור עצמו – באופן פרטי וכללי – עתיד טוב יותר. זו נראית לי החובה הבסיסית ביותר שלנו כלפי ילד(ות)ינו. בכך שאנו מסתירים מדור העתיד את העובדות על העבר אנו מונעים ממנו את האפשרות להמנע מחזרה על שגיאות שכבר נעשׂו. חורבן, שואה ואלפיים שנות גלות כבר היו לנו. בואו נאפשר לדור הבא לעשׂות שגיאות חדשות משלו.
לרגע לא התפתלתי כמוך ,מרמיט.
את הציטוטים שלפתי בקלות וכך הפרכתי במחי יד את הבסיס לתיאוריות הפוסט מגמלומניות שלך ושל ידידך.
אתה יכול להמשיך לנבוח מולי מניפולציות דיאלקטיות , אבל השורה התחתונה ברורה ומהבהבת.
הופרכת ובלונך פוצץ.
הלאה.
טל היקר,
יתכן מאוד שחסרה לי הנגישות למקורות אקדמיים שקיימת אצלך או אצל הדוקטור.
עם כל זה , לא דנו על האמת ההיסטורית , אלא על הצגת ההיסטוריה במערכת החינוך הישראלי. לצורך זה כל מה שצריך כדי להפריך את דברי הדוקטור , הוא לאתר ספר לימוד פורמאלי , מה שבוצע בהצלחה.
ודאי שאילו הייתי חסיד ברסלב , הייתי מתנהג בצורה יותר חברית ופחות לוחמנית.
אין תואר בעולם נעלה יותר מלהיות חסיד ברסלב.זוהי פסגת הקיום והיא כוללת יתרונות רבים מעבר לסתם התנהגות מנומסת וידידותית.
לצערי, קטונתי מאוד מלכנות את עצמי חסיד ברסלב ואני מקווה שלא יצרתי רושם שאני טוען לתואר הזה. אין ספק שהתנהגותי כאן ובמקומות אחרים אינה מצדיקה אותו ואם יצרתי רושם מוטעה שכזה , הרייני מתנצל על כל מעומק ליבי.
הנה, דרול, גם את הציטוט הזה שלפתי בקלות:
http://yfrog.com/h2hv4cyj
צולם בגן ילדים בחולון, סביב יום העצמאות השתא.
תפריך את זה, שרלוק. שני הציטוטים שמצאת, שמעזים להזכיר בלשון רפה שאולי היו תוצאות שליליות למרד, עוד לא מבשרים את אביב העמים. הם בטח שלא משנים את מה שאני יודע על האינדוקטרינציה הלאומנית/קורבנית במערכת החינוך – מניסיון כתלמיד, כמורה, כהורה וכמתבונן. וזה שאני לא מפציץ אותך בלינקים, זה רק בגלל שלא טרחתי לחפש. לך תבדוק מה קרה ללימודי האזרחות, שמפנים את מקומם ל(עוד) לימודי "מורשת". לך חפש לך פתאים אחרים למכור להם לוקשים.
והסגנון שלך, שפתיים יישקו. אהבת ישראל סבא נודפת מכל נקבובית זעה שלך. דמגוגיה, אמרת? טול קורה, ונגב את הקצף המתלהם הזה מהשפתיים. דרך ארץ קדמה לתורה, חבל שאז באה התורה וחיסלה אותה.
"הלאה."
דרול, מרוב מילים קשות פיספספתי את הטענה. עכשיו, משכולנו חוזרים להתמקד בעובדות, קל יותר לברר את האמת.
אכן נראה שיש טקסטים במערכת החינוך שמראים על החורבן בסוף המרד. העמדת את הטענה יפה מאד.
אגב, דברי חכמים בניחותא נשמעים, יותר מזה "כל ישראל חברים". ל"הדוקטור" קוראים אורי, וכיוון שכולנו חברים, כולנו אוהבים, כולנו שוחרי טוב, מומלץ שנקרא זה לזה בשמות פרטיים ולא בתארי כבוד או בשמות נסתרים.
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם
אם אני מבין נכון, אתה אומר כי במערכת החינוך
המשפט "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" נכנס בטעות.
מרמיט , חוששתני שאתה לא הבנת את נושא הדיון.
הדיון נוגע להצגתו של מרד בר כוכבא במערכת החינוך. בנושא הזה מסתבר שכשלת קשות.
אתה מעלה עכשיו נושא שונה שקשור לאיזשהן ספקולציות לא ברורות שיש לך לגבי האנטישמיות המשגשגת בעולם.
אני לא מתכוון לדון איתך בנושא זה , כיוון שזו "חטיפת דיון".
בשביל ההשכלה הכללית כדאי לך להציץ פה:
אני שמח שהגענו לאיזושהי הסכמה , טל.
צריך לדבוק באמת.
זוכר מה שאמרו על הספר "תעתועון" של איציק בן נר? "קיר מט ליפול עליו מודבקות כרזות פוליטיות."
מזה צריך להשמר.
דרול, חוששני שהבנתי היטב.
ניסיתי להדגים משהו מההקשר הרחב שבו מציגים את מרד בר כוכבא במערכת החינוך. בנושא הזה מסתבר ש"כשלת קשות", לא הבנת או שהעדפת לא להבין, ועברת לאיזשהן ספקולציות לא ברורות שיש לך לגבי המזימה שלי "לנצח את היהודים".
הו, כמה קל ונעים לחלק ציוּנים, שלא לומר ציוֹנים.
די ברור שהשיחה בינינו כבר לא תגיע לאפיקים קונסטרוקטיביים, לכן רק אשיב לך סרטון תמורת סרטון.
http://www.youtube.com/watch?v=B3sPqDltYBw
בברכת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", שלא לומר "קשוט עצמך לפני שתקשוט אחרים".
תודה מרמיט על סרטון נפלא.
מי יתן ותזכה לעלות לרגל.
גננת כותבת על ל"ג בעומר, ועל הנחלת מיתוס בר כוכבא בגנים.
מרתק, ורלוונטי מאוד לדיון הזה:
http://secretsfromgan.blogspot.com/2011/05/blog-post.html
המאמר שהבאת הוא דוגמא אופיינית לתערובת של יהירות , בורות וטיפשות. הוא רצוף כזבים טהורים וחצאי אמיתות מודבקות זו לזו במניפולציה מגמתית.
הבחורה השוטה והשחצנית שכתבה אותו מתאימה אולי לעבוד בפנסיון לכלבים.
נופת צופים, דרול, כהרגלך.
באת כנראה לסנגר על התורה, והדגמת איך תורה יכולה לדרוס דרך ארץ.
תהא אשר תהא הדרך שאתה מציע, ההתנהלות שלך רק מעוררת סלידה כלפיה.
(עכשיו בוא תתלונן על אד-הומינום, אחרי ההשתלחות האישית שחתמה את התגובה שלך. בדיוק על כמוך נאמר: טול קורה.)
דרול –
עד כה כמעט שלא התערבתי, בעיקר מפאת חוסר פנאי. על הטענות התכניות שלך יש לי מה לאמר, ובמ"ה אתפנה לכך מתישהו.
בינתיים – סגנון הכתיבה והביטוי שלך אינו מקובל עלי. אם אתה רוצה לנהל כאן דיון, אנא שנה את הסגנון. אם לא, אנא מצא מקום אחר לדברי הבלע שלך.
מרמיט – אני לא מתלונן על אד הומינם במקרה שלך , רק על Ignoratio elenchi.
אורי – אני מצפה להתיחסותך לעובדות שהצגתי בעבר.
אל דאגה. גם אם תתמהמה – בוא תבוא.
קיבלתי לינק לכתבה הזו. שמחתי לקרוא כתבה מעניינת וחשובה זו. גם אני כגננת חשה אי נוחות רבה מהתכנים והערכים שעוברים מדור לדור בהקשר של ל"ג בעומר.
כתבתי על כך פוסט בבלוג שלי. מצרפת קישור
http://secretsfromgan.blogspot.com/2011/05/blog-post.html
בתשבע שלום –
רוב תודות על הקישור! אני לא שותף לראיה ההיסטורית שלך את המאורעות, אבל כן להערכה הכללית את האופן בו מתייחסת (רוב) מערכת החינוך לל"ג בעומר ולבר-כוכבא.
בקרוב אינשאללה אגיע לכתוב כאן יותר על כך.
הו, והנה עוד ילדה בכיתה א' שלמדה שבר-כוכבא ניצח את הרומאים!
http://www.thmrsite.com/?p=1802
איזה איגנורנטים הילדים האלה, הם לא יודעים שבספרי הלימוד יש פסקה וחצי שלמות על כישלון המרד?
תודה, מרמיט, על הקישור.
יש אכן כמה פסקאות בספרים הנלמדים בתיכון. בדקתי בזמנו שני ספרים. באחד נסקרו פרטי הסיפור המרכזיים, כפי שסביר והגיוני להציג אותם (בסופו של דבר, אין הרבה פרטים על הפרשה כולה). בשני היתה התייחסות מעורפלת, ולא היתה אמירה חד-משמעית לגבי תוצאות המרד והשלכותיו. לצערי אינני זוכר כבר את שמות המחברים.
העניין הוא שאין דין עמוד וחצי בספר הנלמד לבגרות כדין טקסים החוזרים על עצמם שנה אחר שנה, החל מגיל צעיר מאד (בו החוש הביקורתי עדיין אינו מפותח), והמלווים בשירים, ריקודים, וחשוב מכל – מדורה.
זו דוגמא קלאסית של מה שנקרא בלימודי מיתוסים myth and ritual (לפי אסכולת קיימברידג'). המיתוס מלווה טקסים והטקסים מלווים את המיתוס, וכל אחד מחזק את השני.
אורי: כמדומני דרול מצא גם פסקה בספר לימוד ל*יסודי*.
אבל הפסקה השנייה שלך היא עצם העניין. כוחו של המיתוס והריטואל עולה בהרבה על כוחן של מילים יבשות שפונות לרציו, ונמסרות במסגרת מלהיבה פחות ובגיל מתקדם יותר.
בימי נלמדה היסטוריא רומית רק בכתה ז, ללא שום אזכור שאי-פעם היו יהודים בעולם. המערכת הודתה בקיומה של היסטוריא יהודית, כהיסטוריא, רק בכתה י.
אבל גם אם יש איזו פסקא באיזה ספר, הטיעון שלי אינו משתנה.
שלום וברכה מעיר הקודש אומן. בוודאי הזכרתי אותם על הציון הקדוש לגאולה שלמה , לרפואת הנפש ולרפואת הגוף בתוך שאר חולי ישראל ונאמר אמן. את ההודעות האחרונות עוד הספקתי לראות ערב שבועות בתוך ספירת העומר ובוודאי יש צורך להזכר במה שאמר בעניין ספירת העומר , הצדיק הרב עופר ארז שליט"א לפיו לימוד זכות הוא עיקר העבודה בימי הספירה.
ובקלות מצאתי כאן נקודות ללימוד זכות , שכן בוודאי הטענה לפיה ספרי ההסטוריה טוענים שמרד בר כוכבא הצליח , היא טענה מופרכת ומוטעית ומה שהוכח היטב בבירור משני ספרים , גם יוכח מעשרים ספרים נוספים , כי מדובר כאן בעניין מובהק וברור.
מצד שני , גם בתוך הקליפות האלו ישנו בכל אופן גרעין של אמת , שכן , בוודאות , מיתוס מרד בר כוכבא אכן טופח ונופח בידי הרשויות מסיבות פוליטיות.
עיקר עיניינה של המדינה בטיפוח המיתוס הייתה כדי להסתיר את משמעותו המקורית של החג ל"ג בעומר , שנחוג על ידי היהודים בארץ ובתפוצות במשך מאות שנים.
ל"ג בעומר הוא החג היהודי היחיד מכל החגים היהודיים שהוקדש לדמות היסטורית מסויימת , קרי לרבי שמעון בר יוחאי זיע"א. עשרות אלפי המדורות הבוערות באותו לילה מקצה הארץ ועד קציה נועדו להזכיר את האש הגדולה שירדה מהשמיים והקיפה את ביתו של רבי שמעון בעת הלוויתו.
העניין הוא שרשב"י היה דמות מאוד בעייתית בעיני מייסדי המדינה וחלוצי הציונות , כיוון שהיה מיסטיקן , נון קונפורמיסט , תיאוקראט קיצוני שטען שהעיסוק הראוי היחיד הינו לימוד תורה תמידי.
חוץ מזה , הרי חלק ממנהיגי הציונות רצו להשכיח את התורה מישראל , איך הם יכולים להניח להמונים לחגוג את תורתו של מי שקרא "בזכותי לא תשכח תורה מישראל".
לכן , באמת נוצרה מגמה כזו להחליף את התוכן של ל"ג בעומר , מחג לזכרו של רשב"י שאמר "טוב שבגויים הרוג" לחג לזכרו של בר כוכבא , מנהיג צבאי שכרת ברית עם הכותים , שנחשבו לפחות , כאויבי היהדות הרבנית.
קל היה יותר לאדריכלי משרד החינוך לשווק את ל"ג בעומר כחג המציין את הלוחם העברי המתאים לתפיסה ציונית לאומית , מאשר כחג המנציח דמות סופר רוחנית , הרואה בכל מסגרת פורמאלית , אשליה המסתירה את כוח האלוהות והקדושה, לכן ברוות השנים נוצר קשר מלאכותי בין ל"ג בעומר למרד בר כוכבא , קשר שאין לו בסיס מציאותי.
כל הישועות!
דרול
דרול –
ראשית, אני שׂמח לראות שאויר דקדושא מוציא ממך כזו חיוביות. כה לחי!
שנית, לב הטענה לא עסק בספרים, כי אם בטקסים, שהם רבי עצמה פי כמה וכמה וכמה.
שלישית, אכן היה שימוש בבר-כוכבא, ובקשר שלו בל"ג בעומר, למטרת חיזוק הבטחון העצמי של התנועה הציונית ברגעי המבחן הקשים שלה. הטענה שלי ושל כמה מהמגיבים היא שהזמנים משתנים, ושהמיתוסים צריכים להשתנות אתם.
רביעית, טענתך לגבי רשב"י מפתיעה מאד (לפחות אותי), ודרושה מחשבה כדי שאוכל להתייחס אליה כראוי. על פניו מתעורר אצלי חשד עמוק שעקרון "אין מוקדם ומאוחר" שולט בה ביד רמה, אבל הדבר טעון בירור יסודי.
אני לגמרי מסכים איתך אורי. מדובר כאן באתוס מוכתב היטב.
שים לב לערך על ל"ג בעומר באנציקלופדיה העברית.
המועד ידוע מתקופת הגמרא. האר"י במאה ה16 מייחס לו את יום הפטירה של רשב"י.
מדורות מודלקות מאז המאה השמונה עשרה ועד ימינו. שום אזכור לבר כוכבא , רק לרשב"י ולפטירתו שהייתה מלווה בבערה גדולה.
הקישור לבר כוכבא הינו בוודאי המצאה של מערכת החינוך המפאיניקית שרצתה לצנזר את בר יוחאי האולטרא אורתודוקסי.
ד"א , לא חייבים לפברק ניצחון כדי ליצור אתוס. ראה ערך מצדה , ראה ערך טרומפלדור.
כשביקרתי בקהיר נפניתי לראות את אנדרטת "פנורמת ה-6 באוקטובר" – ציור קיר ענקי, מעגלי, החופן במה מסתובבת עליה יושבים הצופים ונעים אל מול תמונות מסצנות הגבורה של החיילים המצרים כשהם "מנצחים" את צה"ל במלחמת יום כיפור. כפי שאתה מראה יפה, הכישרון האנושי לראות ניצחון במפלה, אינו נחלתם הבלעדית של "אויבינו"…
אני זוכר מהילדות תוכנית טלויזיה בשחור לבן, משהו מערוץ 1 על תכניו האיכותיים (יחסית, גם פה ניתן להעביר ביקורת), שבה מספר ילדים בגילאי העשרה המחיזו את "המשפט של בר-כוכבא" ויצרו דיון קצת יותר רציני בפרשה האומללה עם סנגוריה וקטגוריה לנאשם. חבל שהחינוך של היום אינו כזה.
בנוגע למדורות, לאחרונה קראתי שמדובר במנהג גרמאני שאומץ כמו כמה אחרים ע"י יהדות אשכנז. אם מישהו יודע כמה העניין נכון, אשמח לשמוע.
חברים וחברות יקרים,
ראשית אני שמחה וגאה להשתתף בפולמוס אודות משמעותו של החג "ל"ג בעומר.
לצערי, כפי שכתבו לפני חכמים ומנוסים יותר, במערכת החינוך, מהגיל הרך לאורך השנים אין התעסקות מספיקה, מעמיקה ומכוונת חשיבה בנושא החג ובמיוחד בנושא הדמויות המיתולוגיות המלוות אותו. דמויות אלה, היו בשר ודם, בעלי רעיונות מקוריים, אומץ לב ואומץ מחשבתי , דעתנים ועומדים על שלם. עובדה, ש-2000 שנה אחר כך , לאורך הדורות עדיין מתעסקים איתן, וגם בעת החדשה שאבו מהן דוגמא והלכו לאורן. אבל, האם העיסוק וההוראה של דמויות אלה תואם את ה-121? מחד, האם לא הגיעה השעה לעסוק במיתוס אבל גם בעובדות האמיתיות, שדרך אגב מוצגות בהרבה מספרות חז"ל של אותה תקופה ותקופה מאוחרת יותר כאכזריות עד כמעט בלתי אנושיות. מאידך, בתור מחנכת במערכת החינוך היסודי, האם נכון לנפץ לילדים בכיתות הגבוהות, ה', ו' מיתוסים אלה? האמת, אין לי לכך תשובה חד משמעית, אבל לפני ל"ג בעומר החלטתי לבדוק כל פאן לגופו, ולאחר עבודת התלמידים בכיתה הגעתי למסקנה, שתלמידים במדינת ישראל במאה ה-21 יכולים בהחלט להכיל ולהבין את הדילמה שעומדת במקורו של חג זה. ברגע שהעמדנו את החג כדילמה בין המיתי לאנושי השיעור הפך להיות הרבה יותר משמעותי, מעניין ונכון מבחינת התלמידים.
במקום להמציא היסטוריה שמתאימה לכם, כמו שמשרד החינוך עושה, ותפתחו את האנציקלופדיה העברית ותראו בעצמכם שאין שום קשר בין ל"ג בעומר למרד בר כוכבא.
זה לא משנה את העובדות. טוב להרוג וטוב למרוד וטוב לכבוש וזה בסדר שזה מה שמלמדים ילדים, רק שזה לא קשור לל"ג בעומר.
ל"ג בעומר הוא חג של קיצוניות דתית, של דבקות במיסטיקה הפרועה, על חשבון הנורמות החברתיות והסיבה האמיתית שהילדים שלכם גונבים קרשים מהגן, היא כדי לסמל את ניצחיות ספר הזוהר הקדוש, שהוא אוסף של טקסטים איזוטרים פרטיקולאריים, ובודאי לא קשור לבר כוכבא.
אז מה אתפ מעדיפים שמשרד החינוך יעשה? שילמד את התלמידים את האמת?
שאת ל"ג בעומר חוגגים לכבוד דמות מיתולוגית ואקסצנטרית שמיוחס לה רצח של איכרים בגין היותם "חומרנים מדי" וגם מיוחס לה המשפט "טוב שבגוים הרוג".
זו האמת וזה מה שצריך ללמד.
ל"ג שמח!