ונפתח בדברים שהעתקתי מתוך פורום אופנת גברים בתפוז:
לא יודעת כמה מכם יודעים את פרט הטריוויה הקטנטן הזה, אבל מחר (היום; א.א.) אנחנו חוגגים את יום הרצל. לא, לא הגעתי כדי לפתוח דיון בנושא "מורשתו של הרצל – לאן?" דווקא. הגעתי כדי להעלות נושא שטרד את מנוחתי לא מעט ועניין הרצל נתן לו טריגר מסויים.
ואותו נושא הוא, תאמינו או לא – הזקן. הו, הזקן. מה היה הרצל שלנו, חוזה המדינה הדגול, הנשען בהדר ופאר על המרפסת, בלי הזקן המפואר הזה.
וידוי אישי – יש לי פטיש לזקן. תמיד אהבתי את הגבר שלי מזוקן ומסוקס. אבל נוכח החלקלקות המטרוסקסואלית אני לא יכולה שלא לתהות כמה הזקן אופנתי בימינו. בינינו – נראה לי שלא ממש.
מה דעתכם בעניין הזקן? האם הוא פריט אופנתי גברי הכרחי או שמא שיער פנים מיותר שאבד עליו הכלח?
עד כאן דברי הגולשת "Not a "Second Time. דעתי האישית בשאלת האופנה ברורה למדי, אני מרשה לעצמי לשער, לאור התמונה משׂמאל. ואני לא לבד. מהתבוננות בשטח, שהיא חפה מכל יומרה מדעית אבל בכל זאת יסודית למדי, הגעתי למסקנה שכמות הזקנים בקרב דור המהפכה (הדור שאני אחד מזקניו ושצעיריו עומדים עכשיו באמצע שנות העשׂרה), גדלה משנה לשנה. כשחזרתי ארצה בראשית שנות ה-2000, כמעט שלא היו צעירים מזוקנים. היום יש לא מעט. אנחנו דור מזוקן! (תודו שזה עדיף על החלופה).
מי אני ומה שמי?
ואל תטעו: יש כאן יותר מאופנה. מאז הזקן שׂמתי לב שאני יכול להשמיע רעיונות מוזרים יותר ויותר, ואלה מתקבלים בקצת פחות תמיהה מאשר בימי החלקים. הסיבה, ככל הנראה, היא שאנשים עסוקים בתהיה לגבי הזקן, ופנויים פחות לתהות על דברים אחרים. הזקן הוא גם אמצעי שכנוע יעיל. וכי הייתן טורחות להגיע לקונגרס שארגן הטיפוס שמימין?
גם כלפי פנים יש כאן השפעה. הזקן מקנה סוג של מכובדות (או מראית עין של טירוף, אם אתן מעדיפות), שמאפשרת לחזות ולהזות באופן משוחרר יותר. כשלעצמי, ספק אם הייתי מעז לפסוק הלכה, אפילו לי ולביתי (לא כל שכן לאחרים), ללא זקן. היכולת האישית לשׂים סייג לתורה מִשֶׁלי ולעצמי, ללא צורך ברבנים או בגוּרוּאים אחרים, היא עבורי אבן יסוד הן בתיקון הפנימי, הן בתיקון הכללי. יוצא, אם כן, שהזקן הוא מקור חירות ותקווה. ועוד לא אמרתי מילה על החירות שבאי-הצורך להתגלח כל בוקר.
אז היום הוא "יום הרצל", והזקן חוזר לאופנה. וגם הציונות. שנזכה להיות עם חופשי בארצנו במהרה בימינו.
ומרקס. ופרויד.
אבל שאלה בנושא דור המהפיכה "שצעיריו עוד מעט ילכו לצבא": האם מובן מאליו שילכו לצבא? האם אין מקום במהפיכה לערביות וערבים, חרדיות וחרדים דתיות ודתיים, סרבניות וסרבנים, מוגבלים בגופם או בנפשם שלא גויסו, ו/או סתם כאלה שחלק מהמפיכה שלהן היא הפחתת המיליטריזם בחברה הישאלית כך שלא כל משפט שמתחיל בעברית מסתיים בצה"לית?
איילת –
(א) מקבל את התיקון (הכתוב שונה בהתאם).
(ב) בתשובה, הייתי רוצה להפריד את המובן מאליו מהצבא. בחזון המהפכה שלי מובן מאליו שכל אלה שמנית למעלה, וכל השאר גם, ישרתו בשׂמחה את המדינה באיזשהו אופן. לעתים קוראים לי "רפובליקני" בזכות חלק זה של החזון, אבל גם באתונא, אם הדמוקרטיות, היה שירות לאומי של שנתיים (שהחל באותו גיל, אגב). שירות לאומי מסוג כלשהו נראה לי מרכיב חיוני באזרחות.
(ג) לא רק שיש מקום במהפכה לחרדיות וערבים, סרבניות ומוגבלים, כנראה שהיא לא תתרחש בלעדיהן/ם. חלק מהחזון (או מהתקוה, או משניהם) הוא שמתוך החוגים האלה תעלה דרישה לפתוח מסלולי שירות אזרחיים.
האם אני יודע איך לגרום לזה לקרות? לא.
קדימה מהפכת הזקן!
אצלי הזקן הופיע לאחר שהייתי בצבא בקבע בגיל מאוחר מידי (גויסתי לתקופה של חצי שנה, בגיל 32). המשמעת הצבאית, והנטיה שלה להרג (בכל זאת, הרי בשביל זה הקימו אותה), כנראה היתה יותר מידי בשבילי. כאקט של שיחרור, הפסקתי לגלח את הזקן.
חוץ מזה מסתובבת אגדה שבאת העתיקה היה כל גבר המחשיב את עצמו מגדל זקן עבוט. רק הסריסים והלוחמים השכירים לא גידלו זקן (האם בגלל זה ליש למצרים זקן שנראה כמו פיאה?). אני חושד שאופנת גילוח הזקן הופיעה, כאשר מעמד הלוחמים קיבל איזו תהילה בחברה הרומאית או היוונית.
האם יש איזו שהוא צל של אמת בעניין? אם לא, מדוע נעלם הזקן מהאפונה?
קטנתי מלהביע דעה נחרצת על תולדות אופנת הזקן. בזהירות, דומני שהזקן מעולם לא נעלם מהאופנה, לא ליותר מדור או שניים.
לגבי לוחמים – בעתים בהן התבצעה הלחימה פנים אל פנים היה בזקן העבות חסרון משמעותי: האויב יכל לאחוז בו ולנעוץ בך את חרבו ביתר נוחות.
אורי
מאידך הזקן שימש כמגן לעור הפנים,
גם מכלי נשק טועים וגם מאימת החמה
והכי חשוב לציין את המצווה של בל תשחית פאת זקנך
ששומרת על האדם ברוחניות.
ברכות
אין ספק שזקן הולם בעלי תפקיד מסויימים או בעלי דיעה מסוימת ואף מעצים דמותם. הייתה לי דוגמה חיה לזה בביתי, אבי המזוקן היה מורד לא-קטן בזמנו והזקן הלם את דמותו עד מאוד. בפעמים המעטות בהן ראיתי אותו מגולח הוא נראה די מגוחך.
הזקן הוא אביזר אופנה המעיד על מרדנות בתקופות בהן מקובלת אופנת הגילוח. כמו הג'ינס הקרוע, השיער הארוך או העגיל בלשון גם הוא עשוי להפוך בקרוב לנורמה ואז המגולחים יהיו המורדים. אין ספק שהיום בו נצעד ברחוב ונוקף מכל עבר בדמויות "הרצליות", "מארקסיות" ו"לניניות" יהיה יום משעשע מאוד.
יללא שוב זקן! שכנעת אותי.
אם זאת אני חייב להודות שעבורי, זקן הוא קודם כל עצלנות להתגלח…
ירדן, ברוך הבא למהפכה.
בעייני הזקן הוא מהפכה נגד תרבות היופי, הסגידה לשיטחיות. הזקן סימל תמיד חוכמה, בשלות, בגרות…. קדימה המהפכה 🙂
(נא לא לתפוס אותי יותר מידי ברצינות)