וּמֵאֵת עדת בני-ישׂראל יקח שני שׂעירי עזים לחטאת […] ולקח את שני השׂעירים, והעמיד אֹתָם לפני יהוה, פתח אהל מועד. ונתן אהרן על שני השׂעירים גֹּרָלוֹת : גורל אחד ליהוה, וגורל אחד לעזאזל. והקריב אהרן את השׂעיר אשר עלה הליו הגורל ליהוה, ועשׂהו חטאת. ושׂעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יָעֳמַד חַי לפני יהוה, לכפר עליו, לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל, הַמִּדְבָּרָה. (ויקרא טז ה-י)
קח עז
איור: דניאל מורגנשטרן
לְשַׁלַּח אֹתוֹ לְמִי?
המקרא מודה בפה מלא בקיומם של אלים ואלות פרט לרבש"ע. בעל ואשרה, ענת ותמוז, מופיעים בשמם המלא ובהקשרם ההיסטורי. סיפורי המֹלֶך מעבירים חלחלה עד היום, ואֲדֹנָי מזכיר באופן חשוד מאד את אֲדוֹניס. אבל כל אלה מוקעים כתועבת המין האנושי, עבודה זרה שחובה גמורה על שלומי אמוני ישׂראל לרחק ממנה כמאש.
עזאזל, מאידך, הוא סיפור אחר לגמרי. בטקס הכפרה של "שׂעיר לעזאזל" – הוא הוא יום הכיפורים המקראי – מקבלת אותה דמות מסתורין תפקיד רשמי בפולחן. הֻיא הִוא הנמען של אותו שׂעיר שלא נשחט בו ביום, אלא שוּלח למדבר כשהוא נושׂא את חטאי העם כולו. צדיקים – לאוהל מועד. עֲווֹנות – לעזאזל!
אז מי הוא עזאזל? מהמקרא איננו מקבלים תשובה ברורה, ולכן נפנה אל הספרים החיצוניים. ספר חנוך א (הסלאבי, פרק ו) מונה את עזאזל בין המלאכים בני-השמים שחמדו בשחר הימים לקחת להם מבנות-האדם (הלא היא התקרית המפורסמת מבראשית ו). לפי חנוך התבצעה הנחיתה בהר החרמון. משם התפשטו המלאכים, חרמנים עד העצם, על פני כל הארץ. מבנות-האדם שפגשו בדרך נולדו הנפילים והגיבורים אשר מאז.
אלא שעזאזל לא הסתפק בסקס; הוא חש לעצמו חובה לעשׂות נזק של ממש:
ועזאזל לימד את בני-האדם לעשׂות חרבות ומַאַכָלוֹת, ומָגִנים ושריונות, ויודיעם את מחצבות האדמה ומלאכת מחשבתן; וצמידים ועדיים ומעשׂה הפּוּך, וליפּוֹת את הגבות והעיניים, וכל האבנים היקרות, וכל צבעי רקמה (שם, פרק ח).
עזאזל, כך מסתבר, הוא לא רק האב המיסד הראשון של תעשׂיית הנשק, אלא הוא גם המגלה הגדול של מחצבי האדמה (וכסף בכלל זה), והוגה רעיון האופנה. במילים אחרות, אחד מגדולי המנוולים של כל הזמנים. כעונש מצווה רבש"ע לאסור את עזאזל בידיו וברגליו, ולהשליך אותו אל תחתיות חושך, אי-שם במדבר. הטקס השנתי ביום הכיפורים מסמל אפוא את הכמיהה לשלום עולמי, לתיקון תאוות הבצע, ולחזרה ללבוש הגיוני והולם.
כנראה שחוץ מימי שפֹט השופטים (ואולי גם אצל שמעון הצדיק) לא התקיימו התנאים הללו בדברי-ימי ישׂראל מעולם. אבל הגיע הזמן. כבר מזמן בא הזמן. שנזכה לחדש ימינו כקדם כבט"ו באב וכיום הכיפורים.
שבת שלום וחג עצמאות שׂמח!