בשבוע שעבר פרצה שביתה באוניברסיטה הפתוחה. העילה לשביתה : דרישת העובדות/ים להעסקה רצופה, להכרה בהתאגדות, ולחוזה משותף. כעיקרון, אני תומך בכל מאבק של עובדות ועובדים למען זכויותיהן/ם הבסיסיות. אלא שהפעם העניין קרוב יותר הביתה. הנה מדוע:
בתחילת האלף הנוכחי עבדתי כמורה בסמינר הקיבוצים. היתה זו משׂרת ההוראה הראשונה שלי מאז שחזרתי מהלימודים בחו"ל, ושׂמחתי בה והתגאיתי מאד. לקראת תום השנה הראשונה קיבלתי מכתב פיטורין ממנהל המכללה. ראש החוג שלי מיהרה להסביר לי שלא מדובר במשהו אישי נגדי, אלא בנוהל של משׂרד החינוך. המטרה: למנוע העסוקה רצופה במשך 3 שנים, שהיתה מחייבת את המשׂרד להעניק לי קביעות. תמהתי בקול מדוע לא נספרות שלוש השנים כסדרן, ובסופן תתקבל החלטה אם אני ראוי להמשיך או לא. התשובה היתה שכך נהוג, ולא אני אצליח לשנות את הנוהג. קיבלתי את רוע הגזירה, אך הבטחתי שאם ישנה העניין אקבל את מכתב הפיטורין ואלך לדרכי.
וכך אכן היה. לקראת תום השנה השניה שוב פוטרתי. החלטתי לעמוד במילתי. זה המקום לציין, שנוהל "הדלת המסתובבת" לא היה הנקודה היחידה שהביאה לסיום מערכת היחסים. השׂכר המגוחך היה סיבה אחת, ומחלוקות חריפות בענייני חינוך היו סיבה אחרת. גם העובדה שזכיתי בעבודה מתוקננת באונ' חיפה הקלה על סיום הקשר. אבל הסיבה האמיתית ביותר היתה סיבוב הדלת. אני נפלטתי החוצה.
מדוע? כיון שעל אף כל הסיבות האחרות שצויינו לעיל, ראיתי בעבודה זו שליחות. מבחינה חינוכית, זה נראה לי המסר הראוי לשלוח לתלמידותי שם. אל תתנו שיתייחסו אליכן כאל עבדים ושפחות. אין סיבה להתעמר באף עובד – קל וחומר במערכת החינוך.
כל פוליטיקאי בן-יומו יודע לדקלם עד כמה חשוב החינוך, וכמה חשוב למדינת ישׂראל "המשאב האנושי". הדברים נכונים ומדוייקים, אני מחרה ומחזיק ומוסיף : הגיע הזמן להתחיל להאמין בנכונות המילים הללו. התייחסות הוגנת לעובדות ועובדי החינוך באשר הן/ם היא הצעד הראשון, המובן מאליו. לכאורה, המדינה היתה צריכה להבטיח שכך יהיה. אך כיון שלא, העבודה מוטלת עלינו!
תחזקנה ידי השובתות והשובתים באונברסיטא הגדולה בישׂראל!
***
יתכן שהאיות התמוה בכותרת יעורר שאלות. בתשובה אוכל רק לחזור על דברי רעייתי שתחיה : Google is God.
***
יתכן שהקביעה האֱמוּנית לעיל תעורר שאלות. בתשובה אחזור על השקפתי בענייני אמונה : אל תספרו לי על על שלכם ולא אספר לכם על שלי.
דוקטורא
זה יפה שאפילו אתא משנא ממנהגכא כתוצא ממוראה של מלכות.
Koogle is for God.
אם אכן גוגל הוא האלוהים, יש בכך משום הכרזת תחרות על יהו(ה)
הפוסט ראוי וחשוב. בשנים האחרונות הבעייה של חוסר הגינות במערכת החינוך הגיעה לפתחה של האקדמיה, שגם אם קצת בקשיים הייתה במצב הרבה יותר טוב זמן מה. אולי עכשיו כל אנשי החינוך בשיראל יתאגדו יחד ויפעלו למען קצת תמורה הוגנת לעבודתם הקשה והקדושה. ואולי מתקצבי התקציבים יבינו שחינוך על כל סוגיו הוא ההשקעה החשובה והדחופה ביותר על סדר היום. אבל משהו בליבי אומר לי שאני קצת נאיבית ולא יהיה לי לאן לחזור אחרי שאגמור את הדוקטור…
דינה –
קשה לי לראות את מה שאת מייחלת לו מתרחש, ללא מהפכה כללית בחברה. התאגדות של ארגונים שונים ומקובעים קשה כקריעת ים סוף. בזמן השביתות האחרונות היו בינינו מי שטענו שהאקדמיא צריכה לשתף פעולה עם התיכונים בשביתה מאוחדת. לא במפתיע, היינו מיעוט קטן, שאכן לא השפיע כהוא זה על מהלך העניינים. נסיונות להקים איזו חזית מאוחדת מחוץ לארגונים – בדמות הפורום להגנה על ההשׂכלה הציבורית, למשל – כשלו בשל חוסר עניין כללי של הציבור ובשל חוסר יכולת (או רצון, אם תרצי) להקדיש לכך את הזמן והמאמץ הדרושים.
לגבי מתקצבי התקציבים – תהיתי בעניין הזה כבר פעמים רבות. הצד שבי שאינו נחפז לדון כל אדם לכף זכות טוען שהם מעדיפים אוכלוסיא נבערת, כיון שבכזו קל יותר לשלוט. הצד שכן מנסה לקיים את דברי יהושע בן-פרחיה (משנה אבות א ו) חושב שהם מפגרים, אחרי הזמנים ואחרי השׂכר הישר.