בחול המועד ביליתי עם משפחתי בפסטיבל תאטרון הילדים בחיפה (חוויה מומלצת ביותר!). ראינו הצגות בחינם ובתשלום, פגשנו מכרים, נהנינו משלל דמויות ססגוניות ששוטטו במתחם (חלק תלמידים שלי), וכן – גם ביקרנו במזנון. שם פגשתי תופעה מוזרה : נקניקיה בלחמניה. לחמניה? בפסח?! מסתבר שכן. יש לחמניות כשרות לפסח, עוגות אפויות כשרות לפסח, אפילו קמח תופח כשר לפסח. יכול להיות שמישהו החמיץ כאן משהו?

כל קשר מקרי בהחלט

שאלה זו מתחדדת עשׂרת מונים לאור השו"ת הבא המגיע הישר מבית-המדרש של ישיבת ההסדר פתח-תקוה:

התארחנו בשבת אצל חמי וחמותי. שומרי תורה ומצוות ומקפידים על כשרות כמובן. אחרי שאכלנו מעוגת עלית שהוגשה לנו עיינתי במרכיבים ולתדהמתי גיליתי שכתוב שם "קמח חיטה". כמבו שלמרות מאמצינו לא ראינו שום תוית של כשר לפסח. חמותי אמרה שהיא לא שׂמה לב ושזה היה במדף ה"כשר לפסח" בסופר. אנחנו עדיין מתקשים להאמין שאחרי הנקיונות המרובים לפסח, הביעורים והמכירות נכשלנו באכילת חמץ ממש בפסח. הרגשה קשה מאד.
1. האם יש כרגע מה לעשׂות באופן הלכתי?
2. ברור לי שיש לבדוק מוצר מוצר בקניה לפסח ולבדוק את כשרותו. אך יחד עם זאת אני חושבת שמוצרי עלית לפסח נראים דומים מדי לאלו של החמץ. מן הראוי לעשות הבדל ניכר יותר כדי שלא נבוא חלילה לידי כזו תקלה. בכוונתי לפנות לעלית ולרבנות. אודה לרב אם יעורר גם הוא את הנושׂא. חג שׂמח וכשר!

הסיבה לבלבול ברורה. על המדפים בסופר ובדוכני המזון אפשר למצוא מוצרים הנראים כמו חמץ, מתנהגים כמו חמץ, ויתכן שיש להם אפילו טעם שלא לגמרי מזכיר חמץ. מה הופך אותם לכשרים, בזמן שהחמץ חמץ? הדבר ברור אולי למשגיחי הכשרות של חברות המזון הגדולות. לי לא.

כבוד הרב שרלו נותן תשובה שאינה משתמעת לשני פנים:

שלום וברכה
קודם לתשובה, זו ההזדמנות לשוב ולומר שיש משהו כלל וכלל לא הגיוני בכך שאנו שומרים על איסור קיטניות שלמעשה אין לו משמעות של ממש אלא המשך מנהג (שהוא לעצמו חשוב מאוד), ובדלת האחורית מכניסים דברים הרבה יותר חמורים, שאין לי כל ספק שצריך פשוט לרכז את כל רבני העולם ולגזור איסור מוחלט על מוצרים כשרים לפסח הדומים למוצרי חמץ. זה הרבה יותר הגיוני, הרבה יותר נדרש והרבה יותר הכרחי מאשר גזירות אחרות (שחלקן ממש מטופשות) בנושאי פסח.
אין מה לעשׂות כעת מבחינה הלכתית. ברם, התיקון המשמעותי הוא לעשות תיקון בפסח ולא לצרוך מוצאים אלה, וזה חלק מהצמיחה שתבוא בעקבות הנפילה. כל טוב וחג שׂמח!

הרב יובל שרלו / ויקיפדיא

נתחיל מהפן המעשׂי : "לרכז את כל רבני העולם" אינו עניין פשוט כלל ועיקר. אני מתאר לעצמי שכבוד הרב יודע זאת. בשאר הנקודות, לעומת זאת, אני מסכים אתו לחלוטין. אם זה הולך כמו ברווז, שׂוחה כמו ברווז, ומגעגע כמו ברווז, כנראה שזה חמץ.

אלא שהחידוש הגדול בתשובתו של הרב נמצא, לטעמי, דוקא בהתרת הקטניות. על אף שהוא מסייג משהו את דבריו, משיב כבוד הרב שהאיסור על קטניות "אין לו משמעות של ממש", ואף מוסיף ורומז שמדובר בגזירה מטופשת ממש. כאן יש חידוש משולש של ממש:

(א) משום ההתרה (או ההצהרה שיש מקום להתרה) של מאכל קניות בפסח לכל ישׂראל. יוצאי מזרח-אירופא יודעים היטב מה משמעותה של התרה זו לעניין תזונת הפסח. אורז, חומוס, שעועית – האפשרויות כמעט בלתי-מוגבלות.

(ב) משום שיש כאן התרה של גזירה לחומרא. היהדות היא אלופת העולם למרחקים ארוכים בהעמסה וגיבוב של חומרות ומנהגים שאין הציבור יכול לעמוד בהן אלא בעמל ובקושי וביסורים. דומני שאין צורך להרחיב. די להביט כיצד לבוש אברך חסידי ביום קיץ ברחוב ים-תיכוני, כדי להבין שמשהו השתבש קשות בדרך. העובדה שהמטוטלת מתחילה לנוע סוף כל סוף בכיוון השני, מבית-שמאי חזרה לבית-הלל, היא בגדר ברכה, שלא לאמר נס גלוי. (ובמקרה דנן עומד מאחרי ההקלה גדול בתורה כמו הר' שרלו, ולא שרלטן כמוני).

(ג) ההקלה שמציע כבוד הרב עשׂויה לפעול לטשטושם של קווי המתאר הגלותיים של הפער העדתי, ולהיות אבן פינה לבניין חדש של הלכה יהודית המתאימה לריבונות הישׂראלית החדשה.

ובבניין ציון ננוחם!