מעולם לא הזדמן לי למחות קודם כנגד מלחמה. הואיל ואני ישׂראלי, וגרתי רוב שנות חיי בארץ, אי-אפשר לאמר שלא היו לי הזדמנויות. והנה, לא מחיתי. עד הפעם.
בשבועיים האחרונים למדתי על מצפוני את המחיר הכבד שמשלמת הדמוקרטיא בזמן מלחמה. הזכות של אדם להביע את דעתו באופן חופשי הינה אבן יסוד של הדמוקרטיא, לא פחות מנגישוּת השלטון לחלקים רחבים של הציבור, והאפשרות הפתוחה בפני כל אחת ואחד לקדם את מצבה ולהתקדם במעלה הסולם. והנה, מתסתבר שלדעת חלקים גדולים מאד מהציבור מושעית זכות בסיסית זו בזמן מלחמה. שקט, יורים.
בדיון ניתן לשמוע לרוב ביטויים כגון "תמיכה בכוחות הלוחמים ובאזרחים במקלטים", "גיס חמישי", ואפילו "דמוקרטיא מתגוננת". נעדרות ממנו לגמרי "שקיפות", "זכות הציבור על גורלו", ו"מידת האחריות (שלא לאמר אחריותִיוּת) של נציגינו הנבחרים". זו הפגיעה בדמוקרטיא. בכל מקום בו מקבל האזרח הקטן על עצמו לשתוק ולא להביע את דעתו – שלא לאמר לפעול לישׂוּמהּ, בו במקום נפגעת הדמוקרטיא.
כן, אני סבור שהמלחמה הנוכחית, על אף ניהולהּ היעיל בשטח, אינה מנוהלת בחכמה מלמעלה. החל במדיניות ההבלגה של השנים האחרונות, דרך ההימנעות השיטתית מיוזמת שלום עצמאית, וכלה במעטה הסודיות המכסה על הכל – אני מוחה!
בעזרת השם, המלחמה תסתיים בקרוב. אינשאללה – יהיו כמה שפחות אבדות. לכשתסתיים, יהיה אפשר לעבור ממחאה למעשׂים, ויפה שעה אחת קודם!
היית הלילה בהפגנה? חבל שלא אמרת הייתי מחפש אותך 🙂
על מה אתה מוחה על כך שהסיבות ההיסטוריות שבגללן יצאנו למלחמה אינן מוצדקות, או על כך שהמחיר שהיא גובה מהדמוקרטיה הישראלית הוא גבוהה מדי?
ירדן –
לא הלכתי להפגנה; אין לי חיבה להפגנות. לרוב הן מחטיאות את המטרה.
אנונימי –
שאלה מצויינת, שכדי לענות עליה כראוי צריך טור שלם, ואולי יותר מאחד. על רגל אחת:
(א) אני חושב שההתנהלות של ממשלות ישׂראל האחרונות ביחס לשאלה העברית-ערבית בכלל, ולשאלת ישׂראל-פלשׂתין בפרט, היא שערורייתית. כשצריך להרביץ, לא מרביצים, או שמרביצים יותר מדי. כשיוצאים למלחמה, אין לאיש מושׂג מה רוצים להשׂיג בה. כשיש הזדמנות לנהל מו"מ פורה מחמיצים אותה דרך שגרה.
(ב) אני מוחה כנגד כל מי שאומר לי שבזמן מלחמה אני צריך לשתוק, כיון שעצם המחאה היא בגדר בגידה במדינה (גיס חמישי וכיו"ב). קידוש המדינה מעל לחירות הדיבור הוא סימן לפאשיזם.
הואיל ולמלחמה, כל מלחמה, יש נטיה ליצור אחידות (חוסר-)מחשבה ולדכא דיבור חופשי, היא מסוכנת לדמוקרטיא.
(ג) אני מוחה כנגד הנחת היסוד שנציגינו הנבחרים הם בעלי הזכות והיכולת היחידים לנהל מלחמה מחד, או מו"מ לשלום מאידך. אני מוחה על כך שהם מנהלים את הללו בחוסר שקיפות גמור. חוסר שקיפות זה פוגע אנושות בדמוקרטיא, ומחבל בסיכויינו לשלום.
שורה תחתונה: הדברים שכתבתי מתייחסים למלחמה המסויימת הזו, אך בעיקר למלחמה באופן כללי. מלחמה רעה לדמוקרטיא.
הי אורי,
אני מסכים שבזמן מלחמה, במדינה דמוקרטית יש ירידה במוכנות לסבול את חופש הביטוי. ירידה במוכנות לשמוע הרהורים על דרכי השלטון.
אבל אינני מסכים שמלחמה היא זמן לא טוב לדמוקרטיה.
אני חושב שדווקא עכשיו, זה הזמן לשאול את עצמנו, כיצד הגענו למצב שבו הגענו למלחמה לא מספיק מאוחדים.
אני חושב שכבר שנים שאיננו מליחים לייצר פתרונות לבעיות שבהן אנו נתקלים, ואז כשפורץ המשבר, אנו מנסים לחשוב, ומגלים שיש רבים שחולקים על דרכי הפעולה של מדינת ישראל.
אני חושב שזאת דוגמא נהדרת לחוסר התהליכים הדמוקרטיים שנעדרו מהתרבות הישראלית בשנים האחרונות.
וכאיש מעשה, אני מציע שנתחיל לתקן… כבר כאן,,, כבר עכשיו:
http://israpale.wiki.co.il
שלום אורי!
עלית בדיוק על הבעיה. מלחמה היא דבר כל כך רגיש ציבורית שאנשים שמדברים עליה לא מבדילים בין שני נושאים שונים:
– איך צריך לנהל אותה, האם צריך אותה כלל, האם אפשר היה להימנע ממנה כליל, כיצד לנצל אותה עד תום משפרצה ועוד. רוב האנשים רוצים לדבר על הנושא הזה כי הוא הכי דחוף, במיוחד מאחר שהמלחמה פרצה.
– איך מקבלים את כל ההחלטות הללו שעליהם הם כה ששים לדון. רוב האנשים פחות מתעניינים בנושא הזה – זה נשמע להם אקדמי וארוך טווח יחסית לבעיה הבוערת כרגע.
כל העניין נראה לי כמו קיצור דרך: כולם רוצים שהמלחמה הזו תהיה האחרונה ולכן מתעניינים רק בה ובפרטים האופפים אותה. תפקידנו להסביר שיש סיכוי טוב בהרבה (לא הבטחה – רק סיכוי) לכך שיהיו פחות מלחמות בעתיד אם נשנה את הדרך שאנו מקבלים את ההחלטות ולא נתווכח על החלטה זו או אחרת.
זה די קשה לשכנע אנשים בזה – ובמיוחד בזמן מלחמה כשהנושא כל כך כואב ברמה היום יומית ואנשים חושבים שאתה הוזה אם בזה אתה בוחר להתעסק.
אני מסכים אתך: מלחמה רעה לדמוקרטיה כי אנשים מתבצרים בעמדות. אף אחד מוכן לשנות את דעתו ולהתחיל לחשוב שאנו נלחמים לחינם בזמן אמת או להפך, שהיינו צריכים לעשות את המבצע לפני שנים. המחשבות הללו מראות את האבסורדיות שבקיום ואת קוצר החיים וחוסר משמעותם. אף אחד לא אוהב את זה וזה לא הולך להשתנות.
אם האזרחים היו בכס קבלת ההחלטות אולי הייתה קצת יותר נכונות לפתוח את הראש שכן יש סיכוי שפתיחה כזו ממש תשנה את המצב אבל לא הייתי בונה על זה. התכונה הזו טבעית מאוד. מה לעשות – גם דמוקרטיה ישירה אינה אוטופיה.
אני מבינה את הביקורת על הפגנה. כיצד לדעתך עדיף למחות?
הרשה לי לחזק את דבריך:
במלחמת לבנון הראשונה, שכידוע נמשכה כ20 שנה, לקח המון, המון זמן עד שישראלים התחילו לדבר.
כל כך הרבה זמן, עד שהתקבע קונסנזוס אמיתי שאנחנו ממש צריכים להשאר ברצועת הבטחון אחרת מיד חזבאללה יכנסו לישראל וירצחו יהודים השכם והערב.
20 שנים מיותרות, שהיו מסתיימות הרבה קודם אם לא היה קיים ה"שקט יורים".
ואולי זה מה שצריך לציין כלפי מי שחושב שעכשיו צריך לשתוק.
ואגב, אם עוד חס וחלילה יבינו את זה קברניטי המדינה, (הם הרי יכולים לדחות את הבחירות בחצי שנה בקלות) הם עלולים להחליט שזה מצב די אידיאלי, שאף אחד לא מתנגד, וימשיכו עוד ועוד. אולי זה בדיוק מה שהם עשו ועושים.
דור –
מקבל לגמרי את דבריך, ביחוד בפסקא האחרונה. אם הבחירות תתקיימנה כסדרן, הרי שנושׂאים חברתיים, שהיו אמורים לעמוד בלב הבחירות, ידחקו לפינה, וקברניטי המלחמה יקצרו מנדטים במחיר הדם. אם הבחירות תדחינה, יהיה כאן מסר ברור על האופן בו אפשר "להסתדר" בלעדיהן.
צליל –
שאלת שאלה מצויינת. בע"ה בהמשך היום אכתוב תשובה מפורטת.
אורי שלום,
לפעמים צריך להלחם כדי להגן על הדמוקרטיה מפני אלה שרוצים להכחיד אותה. אולי זה לא נראה כך אבל אנחנו נלחמים בין היתר כדי שתהיה לנו המדינה שבה גם אם היא לא ישירה, יש לנו זכות לבחור ולהשפיע
ממתי מאייתים ככה דמוקרטיה ? האם זה איזשהו משחק מילים שפספסתי, או אג'נדה מגדרית ? בכל מקרה, זה מאד מטריד אותי.
בקשר לתוכן, אני מסכים
מעיין –
דמוקרטיא צריכה להתגונן מפני אויביה, מבפנים ומבחוץ – מסכים לגמרי. אבל אני תופס אחרת את האיומים עליה. בעיני, המחשבה שאין לאזרחים זכות להביע דעות השוללות את הקו שנוקט השלטון, רק בגלל שאותו קו כולל מלחמה, היא אנטי-דמוקרטית. יותר מזה – הנסיון הזה להשתיק מחאה מסוכן יותר בעיני מכל האויבים האחרים מבחוץ ומבפנים. הזכות להביע דעה בסיסית יותר אפילו מהזכות לבחור. (ועל הקשר בין בחירות לבין השפעה אפשר לכתוב עוד הרבה, אבל בפעם אחרת).
גיל –
אנא ראה תשובתי בעניין האיות כאן:
http://www.yehudemo.org/?p=30
אני שואל עצמי עד כמה בני ישראל כיום בכלל מודעים לכך שהם חיים במדינה דמוקרטית. אני רק שומע את המילה דמוקרטיה (מצטער, אני לא מתכוון לשתף פעולה בקונספירציה שלך :-P)
אני נוטה להיות מאוד ספקטי לגבי ה"זכויות שלי" במדינה הזו. זה פשוט מצב שהתרגלתי אליו. אני מאמין ששווה להלחם עבור חופש הביטוי, אולם. אני לא חושב שיש לאידיוטים מניעה מלהביע את דעתם הנבערת, ואני בטח לא חושב שיש להם זכות למנוע את הדעה הנבערת שלי.
Freidenker –
אני חושב שהמילה דמוקרטיא אכן נשמעת ברמה הרבה, אבל שמעט אנשים מטרידים את עצמם בשאלה מה משמעות המילה. אם תדחוק אותם אל הקיר יגידו משהו על הצבעה בבחירות, ואולי גם על זכות הדיבור החופשי. במקרים בודדים אולי גם שוויון בפני החוק.
בעיני נמדדת דמוקרטיא בשלושה מדדים עקריים:
(א) חופש הדיבור
(ב) מידת המעורבות של הציבור בשלטון
(ג) האפשריות למוביליות חברתית
בסעיף א' אנחנו עוד בסדר, פחות או יותר. בסעיף ג' המצב הולך ומדרדר. בסעיף ב' המצב גרוע.
תגיד, למה אתה בדיוק ד"ר?
אה, ו-
מה הסיכוי שיתנו לפישר כמוני לכתוב בעבודה שחורה? יש לי אנגלית פנומינלית ואני פחות או יותר חי מאחורי מקלדת. אני פשוט מחפש בנרות הזדמנויות לכתוב ואני די jack-of-all-trades, אם כי ממש לא ברמה של דוקטורים נשגבים כמותך!
Freidenker –
ד"ר להסטוריא עתיקה, יוונים רומאים ויהודים. מלמד באונ' חיפה-הר הכרמל.
עד היום לא ראיתי שום פרסום באנגלית בעבודה שחורה, אבל תמיד צריכים חיות אינטרנט, ודאי עכשיו לפני הבחירות (אם תהיינה).
אני מציע שתשלח דוא"ל לד"ר איתי אשר ( asher.itay בג'ימייל ), והוא ישלוף לך רשימת משׂימות שתוכל לבחור מהן את מה שמתאים לך.
בעקרון, כל מה שצריך כדי להצטרף לצוות של עבודה שחורה הוא נכונות לעשׂות את העבודה השחורה. ויש הרבה.