אתמול התפרסם ב"הארץ" טור מאת אורה קורן, שכותרתו: ארגונים בסקוטלנד מחרימים את מי-עדן. עוד מתוך הטור: "מתרחבת הפגיעה בחברות ישראליות המייצאות למערב אירופה, על רקע פעילותן בשטחים שמעבר לקו הירוק…"; "בעקבות המחאה איבדה חברת עדן ספרינגס, החברה הבת הבריטית של מי עדן, חוזים רבים…"; "בכרוזים שהופצו באדינבורו ובערים אחרות בסקוטלנד נכתב כי על פי סעיף 55 לאמנת האג, מדינה כובשת רשאית לשאוב מים בשטח הכבוש רק לצרכים צבאיים ישירים ורק בכמות שאינה עולה על הכמות שנשאבה לפני שהשטח נכבש. על כן, שאיבת המים על ידי מי עדן ברמת הגולן היא הפרה של החוק הבינלאומי…"; ואפילו "מנהל עדן ספרינגס, גרהם קרוטרס, בחן אפשרות לשנות את שם החברה כדי להחליש את הזיהוי שלה עם מי עדן".
אפילו מהציטוטים שהבאתי לעיל, ודאי מקריאה של הטור כולו, עולה נימה מודאגת. אוי לנו ואבוי לנו, כובשים אכזריים שכמונו. מילא מה שאנחנו עושׂים בשומרון ויהודה, אבל כעת מסתבר שהגולן שוב בעניין, ושקצרין (שם מפעלי הבִקבוק של מי-עדן) היא בכלל התנחלות. אולי כדאי שניסוג לאלתר מכל השטחים האלה כדי שהאירופאים החביבים יחזרו לאהוב אותנו?
אבל אותי מטריד עניין אחר לגמרי.
אנחנו מייצאים מים?
לסקוטלנד???
(wikipedia: climate of Scotland)
אין בכוונתי להעמיד כאן שורות נתונים סטטיסטיים על כמות המשקעים הממוצעת בסקוטלנד לעומת זאת בישׂראל. אני מסתפק בהימור פראי על כך ששידורי הטלוויזיא בסקוטלנד אינם משובצים תשדירים למכביר, בהם צעירות נעות עם עור פנים סדוק במיוחד, המתרות בעם הסקוטי בארשת קודרת ש"חבל על כל טיפה", ו"ישׂראל עוברת מאדום לשחור".
אז אפשר – צריך – לקיים דיונים ארוכים על אחיזתה של מדינת ישׂראל בגולן, בשומרון וביהודה. יש שיקולים לכאן ולכאן, ומן הראוי שישמעו. וגם מי שסבור שעל ישׂראל להמשיך ולאחוז בחבלי-ארץ הללו, ואף לספח את אלה שעדיין אינם חלק רשמי מהמדינה, מבין מן הסתם שהמדיניות בה נוקטת המדינה כיום אינה יכולה להמשך עוד.
אבל אם "הכיבוש" יביא לכך שנפסיק ליצא מים שלנו למדינות מערב אירופא – יפה שעה אחת קודם!
מי עדן מספקת מים ב-20 ממדינות אירופה תחת השם Eden Springs, והיא מספקי המים הגדולים ביבשת (בכלל) ובבריטניה (בפרט). את המים הם לא מייבאים מישראל, כמובן, אלא שואבים באירופה.
קודם כל, אני מקוה מאד שאתה צודק, ושאנחנו לא מייצאים מים. גם אם המים של מי-עדן אכן נשאבים באירופא, ישׂראל עדיין מיצאת מים בדמות מוצרים חקלאיים שונים.
אם כך, יוצא שהטענה של אותם ארגונים אנטי-ישׂראליים מוזרה קצת, אלא אם כן הם מתכוונים למים הנשאבים בגולן ומשווקים בישׂראל.
אני, אגב, שותה רק מי-ברז. לא ברור לי מדוע אנשים קונים מים בבקבוקים (ודאי אלה שקונים את המים שלהם בתחנות דלק, שם הבקבוקים עומדים בחום וסופגים אדי-דלק, שהפלסטיק לא מצליח לגמרי לבלום).
ואם כבר נושׂא של מים – מי עין-גדי גורמים אסון אקולוגי במרכז מדבר יהודה. עוד חכמה גדולה.
רק לחשוב על האפשרות המטופשת עד זוועה של לייצא מים מישראל לאירופה גורמת לי לכאב ממש פיזי. אני -מאוד- מקווה שהם לא מייצאים את זה מישראל. אלוהים אדירים. ליצא מים מישראל לאירופה זה יותר טיפשי מלעשות את מצעד הגאווה בטהרן. זה יותר טיפשי מלשגר פרות לחלל ולתת להן סלוטייפ כדי שידביקו את האוזון. זה יותר טיפשי מכל דבר טיפשי שאיזשהו בנאדם טיפשי חשב עליו אי פעם.
פוביה –
אני מאד מקוה שדבריו של יואב למעלה נכונים, ושהמים המשווקים באירופא נשאבים באירופא.
אבל אם תחשבי על זה, יצוא של עגבניות או תפוזים לאירופא שקול ליצוא מים.