[התפרסם לראשונה באתר החדשות הדמוקרטי "שקוף"]
– מה ענין שמיטה?
– פשוט מאד. אחת לשבע שנים, במוצאי כ"ט אלול, נשמטים כל החובות, ממשיכת-יתר ועד משכנתא.
– נשמטים?
– כן. בטלים ומבוטלים, נעלמים מן העולם. כל חוב שעברה עליו שמיטה, אין הכרח עוד להחזירו.
– מוזר מאד. מאיפה הבאת רעיון כזה?
– מהתורה. פרשת ראה; ספר דברים, פרק ט"ו, בתחילת הפרק ממש.
איור: דניאל מורגנשטרן
– רגע, מדובר בהמון כסף.
– נכון. אומרים ששבעה מכל עשׂרה משקי-בית בישׂראל שקועים בחובות. זה המון, המון כסף.
– ומי יכסה את ההפסדים של הבנקים?
– קודם כל, הבנקים עצמם.
– למה הבנקים?
– לפני שנות דור (תשמ"ד/1983) גרמו תאוות הבצע ומוסר הירוד של מנהלי הבנקים לפשיטת רגל כוללת. במה שזכור "משבר מניות הבנקים" הפסידו רבבות אזרחים את חסכונותיהם. בסופו של דבר נאלצה המדינה לפדות את חובות הבנקים ולהציל אותם מקריסה מוחלטת. ובכספו של מי? של משלמ/ת המסים. כלומר – הציבור הפסיד פעמיים: פעם אחת את חסכונותיו, פעם שניה את כספי המסים שלו.
– אבל זה היה מזמן, ובינתיים הבנקים נמכרו לאנשים פרטיים. מה האחריות שלהם?
– ראשית, הבנקים מעולם לא נתנו דין וחשבון על ההונאה שנקטו בזמן משבר המניות. מי שקנה את הבנקים קנה גם את המחוייבות המוסרית. מעבר לכך, גם היום נוקטים הבנקים מדיניות בלתי-מוסרית, על גבול הגזל ממש.
– מה זאת אומרת?
– על הרפורמה בעמלות שמעת?
– כן, באמת העמלות עלו. עד לא מזמן שילמתי 1.21 ש"ח על משיכת מזומנים, ולאחרונה העמלה עלתה ל-1.65.
– וזה במסגרת רפורמה שמטרתה לכאורה להיטיב אתך.
– אבל איך נתנו לזה לקרות, למען השם?
– פשוט מאד: לבנקים אין תחרות. מספר מצומצם של בעלים ממנים לעצמם "מפקח על הבנקים" כלבבם, ולנו לא נותר אלא להשלים ולשלם. ובכלל, אתה יודע שאפילו לקחת ריבית אסור להם לפי דין תורה?
– באמת?
– כן. הלכה למשה מסיני: שמות כב כד, ויקרא כה לו.
– רק שניה, אז אתה מציע כלכלה שאסור לגבות בה ריבית, וכל החובות נשמטים כל שבע שנים?
– לא אני מציע, התורה מציעה.
– אבל איך אפשר לנהל כך משק מודרני?
– די בקלות. כל מה שצריך הוא לפתוח את שוק הבנקאות בפני בנקים זרים.
– במה זה יעזור?
– מול אומות העולם אין עניין של שמיטה, וגם אין איסור על ריבית. שמיטה ואיסור נשך תקפים רק בעסקים בתוך עם ישׂראל. עִם הגויים – עסקים כרגיל. מי שרוצה לקחת הלואה בריבית, יקח. מי שרוצה לשקוע במשיכת-יתר, ישקע. הפנקס פתוח והיד רושמת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה.
– אז למה לנו כל הענין הזה?
– קודם כל, כדי לקדם תחרות. הבנקים המקומיים לא יוכלו להמשיך במדיניות העושק שלהם, כיון שתהיה להם תחרות אמיתית. תחרות אמיתית משרתת את הצרכנים, כלומר אותנו, הציבור הרחב.
– מסכים. אבל למה לא להכניס בנקים זרים וזהו? בשביל מה צריך שמיטה, אם בכל מקרה חלק משוק ההון יתנהל מול הזרים, בלי קשר לחוקי התורה?
– קודם כל, בשביל השמיטה הראשונה.
– מה כל כך חשוב בשמיטה הראשונה?
– המשמעות הכלכלית. בכל פעם שמחליטים לגבות פחות מסים מן העשירים, מספרים לנו איך הכסף יחלחל למטה לכל הכלכלה, וימריץ אותה לפעילות מוגברת, שממנה נרויח כולנו. אם זה נכון לגבי העשירים – למה לא לגבי כלל הציבור? כשכלל הציבור ישתחרר באחת מחובותיו, יוכל להפנות יותר משאבים להשקעות, לעסקים, לצריכה ולבילויים. המשק כולו יתעורר, וכולם ירויחו.
– אמרת "קודם כל"; מה עוד?
– הערך הסמלי. אם יתאפשר למחוק את חובותיהן של ישׂראל באיבחה אחת – בזכות התורה! – אין ספק שיחול שינוי תודעתי מעמיק, שיגיע עד לשורשי החברה העמוקים ביותר.
– למה אתה מתכוון?
– אמור לי אתה: מה הדבר המפחיד ביותר את האדם הישׂראלי?
– ברור, לצאת פראייר.
– לצאת פראייר. הישׂראלי יעשׂה מאמצים כבירים, ישקיע כספים, יבזבז זמן, אפילו יסכן את בריאותו וחייו – בקיצור, יהיה הכי פראייר שאפשר בכלל להעלות על הדעת – העיקר לא לצאת פראייר.
– וכיצד תשנה השמיטה את כל זה?
– היא תוכיח לאזרחים שלמדינה באמת אכפת מהם. בסופו של דבר, לא רק הבנקים ישׂאו בעול הכלכלי. גם המדינה תתן את חלקה. ועוד יותר מזה, היא תקים בנקים ציבוריים, שילוו לציבור לפי דין תורה, עם שמיטה וללא ריבית.
– לשם מה?
– מבחינה כלכלית, כדי להפוך אזרחים נחשלים ליצרנים ומועילים לחברה. קל מאד לשקוע בחובות; קשה לצאת מהם. המדינה תעניק חיים חדשים לכל מי שהסתבך בעבר, ועכשיו לא מסוגל למצוא פתרון. היא תעזור גם למי שרוצה לפתוח עסק, ורוצה לגייס הון בסיסי.
– ובמה זה שונה מהבנקים היום?
– מעבר לריבית ולשמיטה, הלואה מבנק מסחרי אינה מותנית בכלום. מבחינת הפקיד בבנק, קח את הכסף ושׂרוף אותו. ככל שתשׂרוף מהר יותר, כן ייטב לבנק – אתה תשאר בלא כלום, ותבוא לקחת הלואה נוספת. בנק תורני, לעומת זאת, לא ילווה לך אגורה, בטרם תסביר בדיוק לשם מה אתה זקוק לכסף, כיצד תחזיר אותו, ומתי.
– ואם בכל מקרה לא אצליח להחזיר את ההלואה עד מועד השמיטה?
– באופן עקרוני, אתה פטור. אבל חשוב לזכור ולהזכיר: דעת חכמים נוחה ממי שיחזיר את הכסף גם אחרי שנת השמיטה. זה כתוב במפורש במשנה, בסוף מסכת שביעית.
– אבל מי שמחזיר יוצא די פראייר, לא?
– נהפוך הוא! מי שמחזיר חוב אחרי השמיטה רוכש לעצמו שם טוב, כמי שאפשר לסמוך עליו. על סמך שמו הטוב יוכל להשׂיג הלואות ערב שמיטה גם להבא. מי ש"יעקוץ" את המלווה, "ירוויח" שם רע, ואף אחד לא ירצה להלוות לו יותר כלום.
– נו מילא, אז מה אכפת לו?
– אולי לא אכפת. לפחות לא ברגע הראשון. אבל ככל שחייו ימשיכו, יתחיל לשאול את עצמו שאלות. יום אחד, אולי אחרי שינצל מאיזה אסון או רעה חו"ח, יתקפו אותו הרהורי תשובה, ואז יכפר על מעשׂיו עשׂרת מונים ומאה שערים.
– ואתה מאמין שכל זה יכול לקרות ממש?
– כן, אבל רק אם תעזור לי.
– מה אני כבר יכול לעשׂות?
– להגיב, להאיר ולהעיר, ולגלגל את הדיון הלאה.
אורי יפה מאוד.
יש כמובן את כל שאלות פרקליט השטן
מי יתן (את כספו חזרה..)
איך נדע (למי שייכת כל חלקת אדמא)
והאם אתה בעד מדינת הלכה ?
בכל מקרה יחזקו ידייך
שי
א) מי יתן את כספו חזרה?
האם התכוונת לשאול "מי יהיה מספיק פראייר להחזיר הלוואה שעברה עליה השמיטה?" אם כן, התשובה היא: אני. נראה לי שיהיו עוד כמה וכמה פראיירים. כאמור, נראה לי שהחלת שמיטת חובות כללית תשנה מן היסוד את נקודת ההשקפה שלנו בשאלת הפראייריזם.
ב) איך נדע למי שייכת כל חלקת אדמה?
זו שאלה שנצטרך לדון בה רק עם בוא היובל. כיון שספירת היובלים התבלבלה כבר מזמן, נראה לי שהפתרון יהיה פשוט להתחיל לספור מחדש, החל בשמיטת החובות המלאה הראשונה. אם כן, הרי שיהיו לנו 50 לחשוב על היובל הראשון ולהתארגן לקראתו – זמן די והותר. אין טעם להשחית מלים כרגע.
ג) האם אני בעד מדינת הלכה?
לא. אני בעד חוקה לישׂראל, שתִכָּתֵב לפי "יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל", כאמור במגילת העצמאות.
או-אז יהיה אפשר להפטר מההגדרה הקשה "יהודית ודמוקרטית".
אבל ר' דוקטור, לא סתם תיקן הילל הזקן את תקנת הפרוזבול.
כנראה שבימיו כבר לא נתנו הלוואות בכלל לפני השמיטה…
אולי עדיף לתת אפשרות "לעקוף" את העניין בשביל לעזור לאותם עניים שזקוקים להלוואה.
דוד, ברוך הבא!
ודאי שלא סתם. יש עדויות לכך שאכן נוצר מחנק כלכלי לקראת השמיטה. אבל זה היה לפני 2000 שנה. הנסיבות השתנו.
אני מציע:
(א) בנקים תורניים בחסות ובמימון (חלקי אך משמעותי) של המדינה. אלה ימשיכו להלוות גם לקראת שמיטה, מתוך התחשבות בצרכים ובסיכונים. מוסד כזה לא היה קיים בימי הורדוס (שהיה קפיטליסט גלובליסט מאין כמוהו).
(ב) השוק יפתח לבנקים זרים. בעצם, המצב בהם יהיה כמו היום (בנק רגיל, הלוואות רגילות), אבל עם תחרות אמיתית בשוק! כאן לא ידחפו לנו רפורמא בעמלות שתשווק כחיסכון ותעלה לנו יותר.
(ג) לדעתי יש תועלת במחזוריות במשק, לפיה יהיו תקופות בהן המשק יואט ואחרות בהן יומרץ. מחזוריות כזו תסייע להכניס את המשק הישׂראלי לקצב אחר מזה העולמי, ותהפוך אותו לחסין יותר בפני מגמות עולמיות (לדעתי, כל זה לטובה).
חוץ מזה –
לא ידעתי שירושלם זה בנורבגיא. אדבר עם ברק ומופז שישלחו כוחות לכבוש הכל ולספח.
ד"ר יקר ברוך הנמצא.
אני לא חושב שיש להאשים את הורדוס בקפיטליותו (אפשר להטות את המילה הזאת בצורה הזו בכלל?), צריך לשים את הכל במגבלות של התקופה, והיחידי שאני יכול להעלות עכשיו בראשי הוא גראקכוס (הוא פעל אמנם 100 שנה קודם, תקן אותי אם אני טועה, אבל זה בערך טווח הזמנים) שלא סיים טוב את הקריירה הפוליטית חברתית שלו, מה גם שאי אפשר לדעת עד כמה מניעיו היו חברתיים ולא פוליטיים גרידא.
לגבי זה שהמשק זקוק לתקופות של האצה והאטה, אני לא יכול לומר כלום מכיוון ואינני מבין מאומה בענייני כלכלה.
מעניין לעניין באותו עניין, ראיתי על גבי לוחות מודעות בעירי היפה עמותה שבמסגרתה הציבור מלווה כסף לאותה עמותה ובמהלך השנה הכסף "נשמט" (אולי המרכאות מיותרות פה) מהמלווים והלווים שהם אנשי העמותה תורמים את הכסף לצדקה, כל זה כדי לקיים את המצווה (הנדירה) של שמיטת כספים.
לגבי ענייני נורבגיא, אינני שם כלל וכלל, אני בד"כ בירושלים המשוחררת (היא איננה כבושה) רק שהרבה פעמים אני גולש מהסלולרי דרך דפדפן "אופרה" ששרתיו כנראה יושבים בארצות סקנדינביא.
התכוונתי בתגובתי לטיבריוס גראקכוס כמובן, ולמרות שהוא נרצח איזה 60 שנה לפני שהורדוס נולד בכלל, אני עדיין אומר שהוא היה ב"תקופתו" כי מה זה 60 שנה בראי ההסטוריה.
דוד –
לגבי הורדוס, קפיטליות אולי אינה המילה המתאימה כאן. אבל אין ספק שהיה אחד מהסוכנים החשובים והמשפיעים של הגלובליזציא בדורו. הראה זאת אברהם שליט בספרו על הורדוס (שבפרץ של נדיבות מימן פעם אולֻמפיאדה מכיסו, או ליתר דיוק מכספו של משלם המיסים ביהודה), ואין תמה שמומזן הגדיר את היהדות בשלהי ימי בית שני כ"שׂאור שבקוסמופוליטיקא".
הדבר גם מסתבר אם תחשוב על יחסו של הורדוס למקדש. הוא הפך אתר חשוב בארץ-ישׂראל לאטרקציא תיירותית שמשכה עולים לרגל מאיראן ועד ספרד. לי אישית אין ספק שהויתור על השמיטה היה חלק מעסקת חבילה הרת גורל, שחלק אחר שלה כלל את חרבן בית המקדש מימי פְּרֹס הפָּרסים ובניית זה המשוכלל והמפואר שלו עצמו.
בנושׂא טיבריוס גרקכוס אתה צודק לגמרי. לאור המקורות, קל לי להאמין שחלק ניכר מהמניעים שלו היו חברתיים. כמובן שגם שיקולים פוליטיים ואף משפחתיים שׂחקו תפקיד מכריע, אבל הדבר מובן מאליו. כך פעלה רומא.
הוא אינו היחיד. סולון ופיסיסטרוס באתונא הפגינו מחשבה חברתית-כלכלית מתקדמת. מקובלת מאד במחקר הגישה הרואה בהם "אבות הדמוקרטיא" מהבחינה הזו דוקא. סולון פעל רבות לביטול דרגות היחס האריסטוקרטיות, ואילו פיסיסטרטוס בנה (ודוקא בטירניא!) מעמד בינוני לתפארת.
אגב, בזמנם הם מאוחרים אך במעט ליאשיהו, שבימיו (כנראה?) נכתב ספר דברים.
מה שכתבת על שמיטת הצדקה בירושלם מרתק! אשׂמח לשמוע עוד פרטים, ואפילו את שם העמותה.
ובעניין ירושלם – יש מעט ערים שנכבשו יותר ממנה בכל דברי הימים. לטעמי העיר עדיין אינה משוחררת, אבל הרי שורר כבר ר' נפתלי הרץ:
עוד לא אבדה תקותנו,
התקוה בת-שנות אלפיים
להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון ירושלם.
לגבי גרקכוס אני חייב להוסיף משהו קטן, למרות שכמובן אני אינני מבין גדול בכלל (ואתה הדוקטור) נראה לי שקרה פה תהליך של "רומנטיזציה" (מרוב שאני ממציא מילים מוזרות בסוף האקדמיה לעברית תתבע אותי…) של ההיסטוריה.
דמויות כמו גרקכוס או ספרטקוס או קיקרו הופכות היום בהוליווד לסוג של קדושים מיוסרים ומעונים.
אני לא יודע עד כמה המניעים של גרקכוס היו דאגה לעניים, אולי הוא חשב שרומא לא תוכל להמשיך ולהחזיק מעמד כשכל מי שאיננו מהעשירון העליון יפסיד את הקרקע שלו תוך כדי השירות הצבאי. אולי רצה לצבור כוח פוליטי או אני לא יודע מהן הסיבות, ואני לא מאשים אותו על כך, אני פשוט תוהה לעצמי.
ואיך מגיבה תרבות הפופ של המאה האחרונה?!
אני חושב שזה בסרט "גלדיאטור" פתאום מאיפשהו הקימו אותו לתחייה והוא מייעץ לקיסר כל מיני עצות רחמים.
כנ"ל לגבי ספרטקוס, עד כמה המאבק שלו היה לשחרור של עבדים? הרבה אומרים שהוא היה גם מאבק לאומי על טריטוריות (הוא היה במקור מקדוני או משהו כזה לא?), אבל הקומוניסטים קידשו אותו (אני יודע שאתה לא חובב גדול של כדורגל, אלא אם זה השתנה אחרי היורו האחרון, אבל קיימת קבוצה בשם ספרטק מוסקבא, אני לתומי חשבתי תמיד שזו הטייה סלאבית כלשהי של המילה ספורט, אבל מסתבר שהקבוצה קרויה על שמו של הנ"ל) שלא לדבר על הסרט שקרוי על שמו.
בכלל, אם נער בן ימינו לומד על רומא דרך סדרת הטלביזיא (המעולה) "רומא" הוא יכול לחשוב שהדבר היחידי שעשו אנשים גדולים כמו יוליוס קיסר, מרקוס אנטוניוס (הדפוקים באנגלית קוראים לו מרק אנטוני, תמיד ידעתי שהעברית היא שפת הקודש) אוקטביאנוס ועוד, היה יחסי מין עם כל הבא ליד…
אבל שטויות אלה סתם טרוניות פרטיות שלי שמשום מה מצאתי כאן את המקום לכותבן.
בנושא שמיטת הצדקה אני אברר לך היום (אם המודעות עוד תלויות…).
בדקתי בויקיפדיא ואכן זכרוני לא תיעתע בי, בסרט גלדיאטור שמתרחש בזמנו של מרקוס אורליוס קיים איזה "סנאטור גרקכוס" אחד (הסרט הוא בערך 350 שנה אחרי שמת…)
זה נכון אגב לגבי פיסיסטרטוס (שתמיד הערצתי בגלל השם הבלתי אפשרי שלו, וגם בגלל שאם אינני טועה זה הוא שדאג שיכתבו את הומרוס) עד כמה הגיוני שטיראן ידאג כ"כ לבני המעמד הבינוני נמוך?
דוד –
את מועדוני ספרטק אני מכיר היטב. להזכירך, אני תלמיד של צבי יעבץ.
לגבי הרומנטיזציא של גרככוס – חל עליה דין כל הרומנטיזציות באשר הן. הן נחמדות לספרים ולסרטים, אך אינן יעילות לכתיבת הסטוריא.
לגבי פיסיסטרטוס –
קודם כל, אתה צודק לגבי הומרוס. הומרוס כנראה נכתב כמה דורות קודם לכן (אולי אפילו סביב שנת 800, אם כי טענה זו לא אופיינית בימינו), אבל פיסיסטרטוס הוציא מהדורה מהודרת, שהיא כנראה הבסיס למה שיש לנו היום.
עד כמה הגיוני שטֻראן ידאג לבני המעמד הבינוני והנמוך? הגיוני ביותר! אויביו הגדולים ביותר של הטֻראן הם האריסטוקרטים. נגד אלה צריך למצוא את כל בעלי-הברית האפשריים.
אבל אני מסכים שפיסיסטרטוס לקח את העניין ביותר ברצינות מאחרים, וביחוד לא נפל במלכודת הותיקה של "הכוח משחית". גם מתנגדיו החריפים נאלצו להודות שהוא היה שליט מצויין. למרבה ההפתעה גם בניו היו שליטים מצויינים – עד שאחד מהם נרצח על רקע מפוקפק. מכאן ואילך החל מרחץ דמים, ואחריו מהפכה, ואחריה דמוקרטיא.
אורי
קודם כל יש לי חוב לגבי ענייני השמיטה, אז ככה, לאותה עמותה קוראים "נדיבי ארץ" (עוד פרטים וגם את האתר שלהם תוכל למצוא בגוגל אני פשוט כותב מסלולרי אז אין לי אפשרות להעתיק ולהדביק) בבית הכנסת הגדול בירושלים היה איזשהו כינוס ובו הם קיימו דיון בעניין ועוד.
בעניין הרומנטיזציא אומר כפראפראזא על המדרש המפורסם שבשלהי מסכת מכות "ניחמתני דוקטור ניחמתני".
לגבי פסיסטרטוס, כוונתי הייתה שהוא לא דאג למעמד הנמוך מתוך חשיבה סוציאלית אלא מתוך דאגה לעצמו. והרצף הזה של שליט גרוע-מהומות דמים-דמוקרטיא מוכר מאוד בהיסטוריה.
אבל הדמות שאני מרותק אליה ביוון העתיקה (או שמא יש לומר הקלאסית) היא אלקיביאדס, גם יפה, גם מצביא מוכשר וגם הצליח לבגוד בכל כך הרבה צדדים כל כך הרבה פעמים, שלא לדבר על כך שהוא חילל את ההרמות אז הוא גם לא מפחד מהאלים, אומץ ראוי לציון.
לגבי יעבץ, אני לפעמים ממש מתבעס שאני צעיר מדי ועוד לא התחלתי את הלימודים האקדמאיים, היה נראה לי יכול להיות מעניין ללמוד אצל כזה אדם, גם אוהב את ההיסטוריה וגם אוהב ספורט, האם יש באקדמיה מרצים אוהבי כדורגל או שזה למטה מכבודה של האקדמיה?
הנה כמה לינקים שדליתי במרחביה של הרשת:
האתר שלהם:
http://www.prog.co.il/michal/nedivey.html
כתבה בNRG:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/776/974.html
כתבה באתר "הארץ":
http://news.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=1019764&contrassID=2&subContrassID=2&sbSubContrassID=0
תודה על "נדיבי ארץ" – אברר מי הם ומה הם. בכלל, היתה התעוררות גדולה השנה בעניין השמיטה, וב"ה יתחיל מהלך שיביא אותנו למחוזות טובים יותר בתשע"ה.
עוד מילה לגבי פיסיסטרטוס – כיון שהוא חי ומשל לפני יותר מ-2500 שנה, קשה לאמר משהו על אופיו. בכל מקרה, כפי שהוא מצטייר ב"מדינת האתונאים" של אריסטו, הוא היה טיפוס עם חוש הומור, שידע להרביץ כשצריך, אבל העדיף להמנע מכך אם אפשר. על רקע תקופתו, הוא היה מאור גדול בעיני.
את אלקיביאדס, מאידך, אף פעם לא סבלתי. אולי בגלל הזדהות יתר עם אתונא (אם כי, כבר למעלה מעשׂור שלא קראתי ברצינות על המלחמה הפלופונסית; יכול להיות שההעדפות שלי השתנו בינתיים, ואני אפילו לא יודע).
ספורט וכדורגל – הדיקן שלי, פרופ' מנחם מור, הסטוריון של עם-ישׂראל בעת העתיקה (בר-כוכבא, שומרונים ועוד). חוץ מזה, הוא גם אחד ממיסדי הפלמ"ח (פרופסורים למען מכבי חיפה). הוא ממש לא חובב הכדורגל היחיד אצלנו. הרקטור, למשל (פרופ' יוסי בן-ארצי) הוא אוהד הפועל חיפה ידוע.
אבל יעבץ היה אחד במינו.
כול הכבוד ישר כוח הפרשה אנינת מאוד רק חבל שחשר כמה פרטים
פינגבאק: עמלות הבנקים והסבר על שתיקת הבלוג | יהודית, דמוקרטית, ישירה