[טור זה התפרסם לראשונה בשקוף תחת הכותרת "משב פרידה מאולמרט"] 

בשבוע שעבר קראתי בשׂורה טובה ב"הארץ", כהאי לישנא:

שי אגסי, יוזם רעיון המכונית החשמלית אמר אתמול כי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הבטיח להעמיד את המדינה לטובת חזון המכונית החשמלית. אגסי אמר את הדברים במושב שנקרא "מנהיגות פורצת דרך" בכנס המחר של הנשיא פרס.

ההמשך צפוי. המספר 100,000,000 והמילים הון-סיכון נזרקו לאויר, משפחת עופר בצד התמונה, המדינה (זה הצד של אולמרט בעסקא) עוברת מיד ליד, עסקים כרגיל. אז מה כל כך טוב? טוב שהחברה האלה חושבים איך לעשׂות כסף ולזהם פחות.

יש, כמובן, כמה וכמה טענות להעלות בפני המכוניות החשמליות. אחת, שעל אף חשמליותן, הן עדיין צורכות דלק רגיל, גם אם בכמות פחותה. כלומר, נפטרנו מחלק מהזיהום ומחלק מהתלות ביצרני הנפט, אך לא מכולם. מבלי להיות מומחה לענייני תחבורה, דומני שיהיה נבון יותר להשקיע כסף בתשתית התחבורה הציבורית. אין ספק שיש עוד הרבה מה לשפר. רכבת לכרמיאל, למשל, היתה אמורה להגיע כבר ב-2008. הרכבת לאילת עוד לא נראית באופק. ואילו איזור המרכז משווע למערכת הסעת המונים כבמתקדמות שבערי העולם. מעבר לשאלות זיהום ואנרגיא, יש לתחבורה הציבורית ערך נוסף: האופי השיתופי הבסיסי שלה מנוגד לערכים המגולמים ברכב האישי – מה שבשנים עברו היה מכונה: "פרייבט" – פרטי.

לא מאד מפתיע שכרישי ההון והשלטון בחרו להתמקד דוקא בחלופה התחבורתית היותר מזהמת ויותר מופרטת. ובכל זאת, יש גם סיבות להתעודד: המרץ של יוזם העסקא, מר שי אגסי, מעיד על ההכרה של יזמים פרטיים ביכולת לעשׂות "כסף ירוק". הנכונות של אולמרט (ניתן לו להנות מן הספק ונלמד עליו זכות אך הפעם) לשתף פעולה מעידה על הכרתו בכך שיש לנושׂא חשיבות גדולה עבור הציבור. פוליטיקאי ותיק כראש ממשלתנו אינו זקוק לחזאי כדי להבחין לאן נושבת הרוח. המעורבות של עידן (עופר) מעידה על הכרה דומה מצד ההון הגדול, כמו גם על החוש העסקי הבריא לצאת מעסקים מפוקפקים לפני שהם קורסים ברעש לא נעים.

כל האמור לעיל הוא בגדר חדשות טובות למהפכה. לפני זמן מה אמר לי אדם, הבקי ברזי הפוליטיקא הפנימית של הירוקים לגווניהם במדינת ת"א: אצלנו בחוף הים, אם התחלת עם בחורה, וזרקת נייר של ארטיק על החול – נגמר עליך באותה שניה. לא רע בכלל. הצבעים של המהפכה, כך מסתמן והולך, הם אדום וירוק. נותר לנו להוסיף רק את הכתומים, הכחולים, השחורים, הורודים והסגולות – והמדינה בידים שלנו. ולא של שי אגסי.