9 תגובות על הפוסט “מיהו מסורתי? (או: עברית מתחת לחופה)”

1. האמת שיש לי בעיה עם היהדות הקונסרבטיבית/מסורתית. מה זה, מי זה? מהי יהדות קונסרבטיבית?

   האם היא יהדות מסורתית, נוסח עדות מרוקו רק ממוצא אמריקאי?
   האם יש לה אג'נדה מהפכנית? למשל לראות את העולם בצורה חדשה?

   משיחה שניהלתי עם חברה ביהדות הקונסרבטיבית, זה היה נראה לא כל כך מסורתי… היה נראה שהם מנסים להכניס תכנים, שאינם קשורים ליהדות, אלא ל"להיות ככל הגוים", ולהיקרא עדיין יהודים. כלומר, הם אינם מסורתיים, אלא יהדות חדשנית. אין לי בעיה אם זה, רק שישתמשו בשם מתאים, כמו "יהדות חדשה" או "יהדות מתקדמת".

   באמת שאני לא יודע…
   מעניין האם אתה יכול לפנות לרבה תמרה, כדי שתסביר מהי יהדות
   מסורתית, ושתענה על כמה שאלות הנוגעות ליהדות המסורתית?

   נ.ב.
   איך גורמים לכך שניתן יהיה לעקוב אחר התגובות? 🙁

2. טל, לפי שיטתך אפשר למצוא את ה"חדשנות" בכל תחום והיבט של היהדות ה"אורתודוכסית".
   הדוגמא החביבה עלי היא, כמובן, גדי בחלב אמו. היו ימים בהם הרעיון, שהצו הזה משמעותו איסור כולל על בישול בשׂר בחלב, היה מהפכני לחלוטין. כמובן שגם אז טענו שמדובר בהלכה למשה מסיני.
   גם הכיפה נכנסה לעניינים רק בראשית התקופה האישׂלאמית.
   אז נכון, שני הסעיפים הללו צברו ותק מאז. החברה החרדית, לעומת זאת, לפחות בצורה בה היא מוכרת כיום, היא תופעה חדשה בהרבה. היא אינה ותיקה יותר מאשר זרמי ה"רפורמה" השונים, אם בכלל. זה לא מפריע ליהדות החרדית לטעון שהיא היא הנציגה הבלעדית של האמת האלוהית היהודית עלי אדמות. בשם המסורת, כמובן.

   אם מישהו/י רוצה לכנות עצמו/ה "מסורתי/ת", זכותו/ה.

3. אורי,

   אין לי בעיה עם חדשנות. השאלה היא מה מטרת היהדות?

   כפי שאני רואה את היהדות, מטרתה היא ליצור חברה מתוקנת (ובשאיפה, גם עולם מתוקן). היא נוקטת בגישה בסיסית שמקורה בתנ"ך. הגישה הזאת אומרת שלושה דברים בסיסיים: צדק, משפט וחסד, הם יסוד החברה, כמו שאומר המשפט בירמיהו ט' כ"ב –

   "כה אָמַר ה', אַל-יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ, וְאַל-יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר, בִּגְבוּרָתוֹ; אַל-יִתְהַלֵּל עָשִׁיר, בְּעָשְׁרוֹ. כִּי אִם-בְּזאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל, הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי–כִּי אֲנִי ה', עשֶה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי-בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם-יְהוָה." (יש לקרוא צדקה, כצדק)

   הרעיון הזה פרוש על פני רוב ספרי הנביאים, מופיע גם בספרי המלכים, ומודגם היטב בתורה.

   על בסיס הרעיון הזה, קמו הברורים המשפטיים של המשנה והגמרא.

   במידה רבה, ניתן לומר שאנשי השמאל, אף הם דובקים בעיקרים אלו (אם כי דרך הפרשנות שלהם נובעת מחשיבה מערבית, ולא מהחשיבה שאפיינה את התנ"ך).

   ואילו התנועה ליהדות מתקדמת, והמסורתיות? מה עיקריהן? עד כאן, נדמה לי שכל עיקרן הוא "להיות נחמדים". זה לא משהו שאני רואה כערכי. האם מישהו מהתנועות הללו יכול להסביר את עיקרי התנועות הללו? במה הן יהודיות?

4. אני ממש לא מבין בגמרא ודי קטן בתורה אבל מתוקף אחד העיסוקים שלי (תקליטן) אני נוכח בהרבה מאוד חתונות.
   אני חושב שזה לא יהיה הימור מסוכן מצידי לקבוע שרוב הזוגות בישראל עדיין מעדיפים חתונה יהודית המנוהלת ע"י איש דת. אבל נמאס להם.
   נמאס מהתלאות וההשפלות ברבנות, נמאס מהטקס שמנוהל חציו בארמית (?) ומהטקסט שבמאה ה-21 לא רק שהוא פוגעני במקרה הטוב כלפי נשים, הרלבנטיות שלו מוטלת בספק.
   אז הולכים על חתונה אזרחית או חותמים על הסכם ממון ועושים מסיבה לחבר'ה עם טקס אלטרנטיבי שמנהל אחד החברים (או אברי גלעד).
   אפשרות נוספת בשנים האחרונות היא החתונות שמנהלים רבני "צוהר" – הזוג עובר הדרכה לפני החתונה ומבין את משמעות האירוע וגם לכלה יש אפשרות להתבטא ביום החשוב בחייה.
   בשנתיים-שלוש האחרונות אני רואה את רבני "צוהר" יותר ויותר בחתונות. תחושת השליחות בה הם מתייחסים למאורע מעוררת הערכה (וזאת בניגוד לרבנים שתופרים 5 חתונות בערב) ועוד לא ראיתי אף רב של "צוהר" משתלט על הטקס עם בדיחות עבשות, משל היה סטנד-אפיסט. והם עושים את זה בחינם – כי חתונה זו מצווה.

5. מרצינו,

   לא צריך להבין הרבה בגמרא ובמשנה, כדי להבין שגם מה שעושים החבר'ה ברבנות אין לו דבר עם עיקרי היהדות (צדק, משפט וחסד). בהתנהגותם, הגובלת לפעמים בשחיתות, הם מרחיקים לאט לאט ובבטחה כל אדם מהיהדות. יש ברבנות, עד כמה שהבחנתי בכך, תאוות ממון, ולא עשייה לשם שמיים.
   לא כך רבני צהר. הם מבינים שלשמח חתן וכלה, להכניס זוג לחופה, הרבה יותר חשוב עם הכלה באה עם כתפיות חשופות, או אם היא רוצה להוסיף משהו שלא נכתב במסורת העתיקה.

   אין ספק שהיהודים צריכים לעשות עם עצמם חושבין, על דרכם. בדיוק בגלל זה, אני עדיין ממתין לתשובה מהפלגים המסורתיים והמתקדמים.

6. מכתב לחכים ולע"ש ?

7. שלום לכם, ראשית אני רוצה להודות לאורי ולכולכם על הזמן שהקדשתם לקריאה ולתגובה. בעקבות הזמנתו של אורי, אכתוב כמה מלים קצרות וכלליות מאד אודות הזרם המסורתי.

   הזרם המסורתי הוא זרם שצמח במאה ה- 19 במקביל לזרם הרפורמי ולזרם האורתודכסי. שלושת הזרמים צמחו באותה תקופה ובאותו אזור כתגובה לפתיחת שערי עולם ההשכלה בפני היהודים. תלמידי חכמים רבים, אנשים יודעי ספר ואוהבי לימוד, מצאו את עצמם מחפשים דרך בין העולם היהודי בו צמחו ובין גופי הידע החדשים והחברה הכללית בה פגשו. וכך, בין הזרם הרפורמי לאורתודכסי הקים הרב זכריה פרנקל זרם אמצע שלישית, זה שלימים יקרא בארה"ב התנועה הקונסרבטיבית, ובישראל – התנועה המסורתית.

   מאז ומעולם התאפיינה מורשת ישראל במגוון רחב של דעות, מושג המחלוקת היה ועודנו מושג מרכזי בעולמם של תלמידי חכמים, והתהוותם של שלושה זרמים אלה באירופה של המאה ה- 19 היתה המשך טבעי לאופנים השונים בהם הגיבו חכמי ישראל למציאות ההיסטורית סביבם.

   כיום מונה התנועה המסורתית בישראל כחמישים קהילות וכארבעים אלף חברים ברחבי הארץ. צמיחתה בישראל היתה הדרגתית, כיון שמדינת ישראל מכירה במעמדה של התנועה האורתודוכסית בלבד, והתנועה צמחה ללא תמיכה כלל, באמצעות יהודים מסורים שחשו דאגה עמוקה לעתידה היהודי של האומה היושבת בציון. אעפ"כ הצליחה התנועה לענות לצרכיהם של יהודים בישראל לאורך השנים. אלפי אנשים שחשים רתיעה וזרות מול רבני הרבנות, כאלה שאינם מייצגים דבר מעולם הערכים לאורם חיים ישראלים רבים, גילו שקיימת אפשרות אחרת ובחרו להשתייך לקהילות התנועה ולחיות חיים יהודיים שאין בהם כפיה וקיצוניות אלא חיבור טבעי בין מורשת ישראל לחיים המודרניים.

   התנועה המסורתית היא תנועה הלכתית. רבניה מחויבים להנהגה שמדברת בשפה דתית הלכתית, כך הם לומדים וכך הם מכריעים. אלא שבניגוד למסר העולה מן הזרם האורתודכסי, שיש בו חשש גדול מלקיחת האחריות והכרעה דתית אמיצה ונועזת כשהדבר הכרחי – הרבנים המסורתיים מבינים את גודל השעה והאחריות. אנחנו מבינים שבמדינת ישראל יותר ויותר יהודים מתרחקים מיהודתם והדרך היחידה שלא להפוך את ההזדמנות ההיסטורית להחמצה גדולה היא בתעוזה רבנית ממשית. באופן מפתיע, נועזותם של רבנים נתקלת לא פעם בבהלה מצד חילונים רבים. נראה שהורגלנו כולנו לחשוב שרבנות משמעה הכנעה לשפה הלכתית שאין ממנה מנוס. זו טעות נפוצה ועגומה. עולם ההלכה הוא עולם עשיר, מגוון, ים של דעות וקולות מחכמינו הדגולים שדאגו לשמר זה את דעתו של זה מתוך הכרה בייחדויותו של כל האדם (והרב) הנברא בצלם.

   התנועה המסורתית סללה את הדרך לתהליכים רבים המתרחשים כיום בעולם האורתודכסי, צהר בכללם. זו איננה תנועה של אנשים נחמדים. זו תנועה המקבלת כל אדם בסבר פנים יפות ומכירה בייחודתיותה ובנצחיותה של תורת ישראל ובמסירות הנדרשת על מנת לשמר את כל אלה.

   שבוע טוב ובשורות טובות!

8. לרבה תמר אלעד-אפלבום שלום רב,

   עדיין יש לי מספר שאלות, ברשותך.

   היהדות הקלאסית (אורטודוקסית?), פוסקת על פי ההנחה שתורה ניתנה למשה מסיני, ושישנה מסורה שהשתמרה מאז איך לפסוק הלכה.

   מה מקור האמת של היהדות המסורתית? כאשר רב בא לפסוק, מה הם הכלים בהם הוא פוסק? האם הוא נאמן לשולחן ערוך? מה מידת המחויבות של הציבור המסורתי לפעול על פי הנחיית הרבנים המסורתיים? מה הם הלכות הכשרות המקובלים על היהדות המסורתית? האם יהודי קלאסי יכול לאכול אצל יהודי מסורתי?

   והכי חשוב, כיצד היהדות המסורתית רואה את המשיח? או את תכלית היהדות?

   בברכה,
   טל

9. קדימה לחדשנות, אסור לקפוא על השמרים.

סגור לתגובות.