שני בלוגים התייחסו בימים האחרונים לרעיון הדמוקרטיה הישירה בכלל, ולמפלגה הישירה האינטרנטית בפרט. טל ירון ("מבט פילוסופי") תומך ברעיון באופן עקרוני, אך סבור שעדיין לא בשלו התנאים למפלגת אינטרנט. מצד שני מצייר מרגוליס ("לא רואה בעיניים") תמונה קודרת של הסכנות המוסריות הטמונות במרחב הוירטואלי, ומזהיר ש"הטכנולוגיה המודרנית לא מקרבת אותנו אל הרעיון הדמוקרטי אלא אף מרחיקה אותנו ממנו". להלן תשובותי:
אינני מקבל את הטענה הבסיסית שהמרחב הוירטואלי הוא פחות, או יותר, מוסרי מכל מרחב אנושי אחר. אפשר להביא כדוגמא את ההתלהמות הדוחה של המגיבים באתרי החדשות הגדולים, את תירוציהם של מועלים בכספים שגניבה מאנשים לא מוכרים אינה גניבה, או סתם להאשים את "הקפיטליזם והגלובליזציה באופן כללי" כאשמים ב"וירטואליזציה של האדם, התרחקות מהמפגש האישי לטובת קונגלומרטים שמכסים את הכל בדו”חות דיגיטליים של רווח והפסד."
ואפשר להביא גם דוגמאות הפוכות. בזמן מלחמת לבנון השניה מצאו רבבות מקום מפלט מן ההפגזות באמצעות תקשורת מהירה ברשת, בין השאר באותם אתרי חדשות שמארחים בד"כ את שלל המגיבים הזדוניים (יש לשער שלפחות בחלק המקרים היו המגיבים והמארחים אותם אנשים ממש). אפשר להביא כדוגמא את שלל הפורומים ברשת שקיימים למטרות צדקה אלו ואחרות. ומי מאתנו אינו מכיר לפחות זוג אחד שחייב את היכרותו לרשת?
בגדר מקצועי כהסטוריון אני מלווה את המין האנושי, על תהפוכותיו השונות, ב3,500 השנים האחרונות. לאורך תקופה ממושכת זו חלו התפתחויות טכנולוגיות רבות, חלקן מהפכות של ממש. אינני יכול להצביע ולו על אחת מהן, שאפשר לאמר ששינתה באופן מהותי את הטבע האנושי. נהפך הוא – אם אפשר ללמוד לקח מהתפתחות הטכנולוגיא, הרי הוא שהאדם נותר אותו אדם, ומה שמשתנה הוא רק האופן או האמצעי בהם הוא מבטא את עצמו. המדיום אינו המסר – הוא בסך הכל אמצעי להעברתו.
(האם יצרנו אנושות טובה יותר או רעה יותר?)
טל ירון, לעומת זאת, אינו חושש מדמוקרטיה ישירה ומהתלות שלה בטכנולוגיא. עם זאת, הוא סבור שהנסיון "להקים מפלגות של דמוקרטיה ישירה הוא בוסרי מידי. עלינו למצוא פתרונות לבעיות שמציבה הדמוקרטיה הישירה, לפני שהציבור הרחב ישתכנע באיכות הרעיון." טענה זו אינה מוסברת בטור עצמו, אבל טל שופך עליה אור בתגובות (התפתח דיון סוער…): "אם נבחן את ההסטוריה של הדמוקרטיה נראה כי רוב הדמוקרטיות הושגו תוך כדי מהפכה אלימה. המהפכה הצרפתית היתה אלימה ולוותה בטרור, שהלוואי והעולם לא ידע כמותו."
גם אני מצטרף למשאלה. קצתי בטרור מכל סוג. אבל אינני מסכים כלל להנחה שכנונהּ של דמוקרטיה ישירה יהיה כרוך (בסבירות גבוהה) באלימות כזו או אחרת. הפתרון שהצעתי למפלגה לפי עקרונות הדמוקרטיה הישירה אינו כרוך באלימות כלל, לא מצד המהפכה ולא מצד הסדר הקיים. הסיבה לכך היא פשוטה – מפלגה שכזו פועלת במסגרת כללי המשׂחק הנהוגים כיום במדינת ישׂראל. המהפכה הזו תתבצע בתודעה, לא ברחוב. הנשק שלה לא יהיה רובה, אלא מקלדת.
(Wikipedia: computing keyboard)
לסיום, אין בכוונתי לפסול את ההצעה לנסות ולישׂם דמוקרטיה ישירה גם במסגרות מצומצמות ומקומיות. אין ספק שנסויים כאלה יסייעו הן בהפצת הרעיון, הן בשכלולו. עם זאת, דומה שהזמן בשל בהחלט גם לנסוי בקנה מידה ארצי. הדעת נותנת שבבחירות הקרובות יהיו כמה וכמה מנדטים מונחים על השולחן (החלשותה של "קדימה" והעלמותה של מפלגת הגימלאים אינן בגדר תחזית פרועה מדי). יתר על כן, אחוזי ההצבעה הנמוכים במערכות הבחירות האחרונות מצביעים על כך שחלקים גדלים והולכים של הציבור איבד את אמונו במערכת הפוליטית בכלל. השינוי כבר באויר. הזמן לפעול הוא עכשיו.
אני מאוד רוצה שנעבור לדמוקרטיה ישירה על בסיס כזה או אחר אבל ממה שראיתי עד כה ההחלטה לצאת כבר עכשיו נובעת פה לדעתי בעיקר מחוסר סובלנות. עדיף שינוי טוב שיחזיק מאשר שינוי כאן ועכשיו שאו שיפול מהר מאוד או שייצור קטסטרופות.
אז בכללי אני מסכים עם טל. צריך להתכנס ולדבר על בעיות שיכולות לצוץ, לחשוב על דרכים שונות לקיים את הדמוקרטיה הישירה וגם לנסות להכיל אותה על קבוצות קטנות יותר.
למה לא למשל לנסות את המערכת הזו ביישוב קודם?
הניסוי יכין את הרעיון היטב לדעתי.
חשבתי עכשיו על בעיה שיכולה לצוץ: מה אם תהיה עוד מפלגה של דמוקרטיה ישירה בנוסף לקיימת?
אין סיבה לא לנסות דמוקרטיה ישירה בישוב קודם. או באגודת סטודנטים, קבוצת כדורגל (כבר יש!) או מקום עבודה. מי שיכול/ה לעשׂות – אדרבא ואדרבא!
אבל חשוב לי גם להבהיר: אפילו אם תרוץ מפלגה ישירה, והיא תזכה ב-3000 קולות, או גרוע מזה, תגרד את אחוז החסימה מלמטה, עדיין אראה בכך הישׂג גדול.
זאת כיון שהבעיא של דמוקרטיה ישירה היום היא שהרוב המכריע של הציבור לא שמע אפילו על הרעיון. מפלגה שתתמודד בבחירות לכנסת תביא לכך שכל מי שיש לו עניין בבחירות (כלומר יותר ממחצית הציבור) לא יוכל להתחמק מלהכיר שיש כזו חיה "דמוקרטיה ישירה". בעיני זה הישׂג גדול.
מה יהיה אם תהיה עוד מפלגה של דמוקרטיה ישירה? יהיה נהדר! למעשׂה, לדעתי זו תהיה התוצאה הבלתי-נמנעת של הצלחת המפלגה הראשונה. מפלגות אחרות תאלצנה לישר קו (לא כולן, כמובן). לא רק שהדבר אינו רע בעיני, אני מייחל ליום בו מרבית חברות/י הכנסת יהיו אחראים באופן ישיר בפני אסיפה כללית של מפלגה דמוקרטית ישירה.
לסיום – אנא אל תקבל ממני רושם שיש לי תשובה לכל שאלה. אין לי. בטוח שתצוצנה בעיות שונות ומשונות, גם כאלה שאני אפילו לא מסוגל לדמיין. אבל נתמודד אתן כשיעלו. כמו שכתב מרק במקום אחר, משטר הנציגים לא נוסה קודם בעיירות קטנות לפני שהפך להיות שיטת שלטון המושלת במדינות שלמות. הוא נוסה בשטח. כך גם דמוקרטיה ישירה, בב"א.
אורי שלום
קודם כל מה שלומך? הפעם אני אנסה לכתוב בנקודות כדי שיהיה לך יותר קל להתייחס, אבל אני לא מבטיחה כלום.
דבר ראשון, אני רוצה לחזק את ידיך על האמונה בכוחן של קהילות וירטואליות לשנות ולחולל מהפיכות. כאן בארה"ב השימוש בכל האמצעים הללו נרחב הרבה יותר. אין דבר כזה שמישהו לא יודע איך להשתמש בyou tube, או לשלוח כל מידע אלקטרוני אחר. בלוגים ואתרים כמו facebook וmyspace נמצאים בשימוש בלתי פוסק ע"י אנשים שרוצים לגייס אנשים אחרים למטרות שונות וחשובות הרבה פחות משלך. מה שכן הייתי ממליצה, זה לנסות ולגייס עוד אנשים לראות את הבלוג שלך דרך אתרים ורשתות נוספות כמו ynet למשל, אם תצליח להתחבר לאנשים שם, או באמתfacebook
שנית, אני לא מסכימה עם האמירה שהמהפיכה הוירטואלית לא משפיעה על הוויתו של המין האנושי. אולי היא לא משנה את מהותו של טבעו של האדם, אבל מאיך שזה נראה מכאן, היא בהחלט משפיעה על כמה וכמה אספקטים. אנשים המשתמשים בכל הבלוגים והרשתות למיניהן נהיים יותר חסרי סבלנות, ופחות רוצים להעמיק בכל דבר. אנשים כאלה נהיים מעוטי יכולת לדחות סיפוקים. במקרים קיצוניים, היכולת לתקשר עם אחרים דרך מילים כתובות בלבד הופכת אנשים לפחות רהוטים כאשר הם מדברים, ומנוונת את היכולות החברתיות שלהם כשהם כבר סוף סוף פוגשים אנשים פנים מול פנים. כמו כן הריכוז של אנשים בעצמם הולך וגואה. אבל אולי זה רק פה באמריקה.
סתם, נקודות למחשבה מהנקודה הפסיכולוגית.
בכל מקרה, אני שמחה לקרוא שקהילת הבלוגים הולכת וגדלה בישראל, ומקווה שהשביתות יסתיימו בקרוב.
אורי ומעיין,
אני חושש שהדמוקרטיה הישירה עוד לא בשלה, לאו דווקא בגלל שפיכות דמים (אם כי, אכן קיים אצלי החשש שלמהפכיות מהירות עלולות להתלוות שפיכויות דמים, כפי שכתבת). החשש שלי הוא שהרבה בעיות שאיננו מודיעים להן עלולות להכריע את הניסוי בדמוקרטיה ישירה. אני חושש, כשיופיעו הקשיים, ולא נהיה מוכנים עם מנגנונים יעילים, הפרויקט עלול להתמוטט, ולגרום לחשש רב אצל הציבור מניסיון נוסף להתנסות בדמוקרטיה ישירה.
מתוך הסיבה הזאת, אני חושש גם מהקמת מפלגה. אני חושש, שמבלי שיהיו כלים יעילים לקידום ולקבלת החלטות, המפלגה תהפוך למשהו לא יעיל ותקרוס, ולכן אנשים שיתנסו בנפילה כזאת לא ירצו לחזור על הניסיון. ולכן יצא שנפסיד לטווח הארוך.
כבר עכשיו אתה יכול לראות את הבעיה במפלגה דמוקרטית בסעיף חמש המפורסם. בהעדר מנגנון מתאים וכללי קבלת החלטות יעילים, הניסוי מראש נועד לכשלון.
לגבי מה שכותבת מעיין, יש בכך עניין רב.
אני קיוותי כי הבלוגים יאפשרו העמקת דעות, ולא התרדדות הדעות…. מעניין… זו נקודה למחשבה… היתי שמח לשמוע עוד.
מעיין –
שלום וברכה. את אינך הראשונה שמציעה לי להצטרף לפייסבוק, ובכל זאת אני עדיין בחוץ. לא מטעמי סנוביזם, כמו מחוסר זמן פשוט. בכלל, פרסום עצמי לבעלי בלוג עצמאי הוא עבודה קשה מאד. כרגע די לי בכך שאנשים שמעוניינים לברר מי אני ומה אני עושׂה, יכולים להגיע אלי בקלות דרך גוגל. התרחבות לכלי תקשורת אחרים אכן בתכנון, אך עדיין לא הגיע הזמן להרחיב.
בעניין התפתחות המין האנושי – ברור שפריצות דרך טכנולוגיות משפיעות באופן משמעותי על החיים שלנו. אבל יש לדעתי נטיה להפריז בעניין. מהיכרותי עם המין האנושי הוא היה חלש מאז ומעולם בדחיית סיפוקים ובסובלנות הדדית. רהיטות ביטוי היתה אף היא תופעה נדירה (אפילו משה רבנו היה זקוק לאהרן שידבר בשבילו).
לדעתי מה שקורה בד"כ הוא שאנשים מאשימים את הטכנולוגיא בכל הרעות החולות שהם רואים סביבם, בלי לשׂים לב שאותן רעות חולות היו שם מאז ומעולם.
***
טל,
אני מבין את החשש שלך, אבל לא מקבל את המסקנות שאתה גוזר ממנו. ראשית, משום שבאותה מידה שמפלגה ישירה יכולה לקרוס, היא גם יכולה לפרוח. הבה לא נפסול את האפשרות.
שנית, משום שכפי שציין מרק אצלך בבלוג, התפתחויות כאלה לא נעשׂו מעולם בתנאי מעבדה. ללמוד אפשר בעיקר משגיאות.
שלישית, הואיל ורעיון הדמוקרטיה הישירה הוא כל כך בלתי-מוכר, אני מוכן להקריב מפלגה אחת (ולו במחיר זה שאי-אילו אנשים יגידו "אמרתי לך") כדי להפוך אותו לנחלת הכלל. יהיה אפילו מי שיטען שכשלון בשלב ראשון הוא הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לנו. אין בעולם מקור השראה מוצלח יותר מאשר כשלון מהולל.
האמת שאינני חושש, כי נראה לי שכרגע מפלגה ישירה לא תתרומם. נראה לי שהציבור עוד רחוק מהבשלה לרעיון. אולי ה"ישיריה" תפעל כדי לקדם את הרעיון, וזה אולי יתרום, אך אני פסימי מאד בקשר ליכולת הצלחה שלה בבחירות הקרובות, מה שהופך אותי לאופטימי יותר בטווח הרחוק 🙂
כמה הרהורים בטלים:
א. עניין הדמוקרטיה הישירה לוקה באותה טעות שלקו בה ג'ורג' בוש ואנשיו בבואם להנחיל את בשורת הדמוקרטיה במדינות ערב: דמוקרטיה איננה שם נרדף לבחירות. למעשה, הבעת דעת הקהל בסוגיות שעל הפרק – בכל מידת תוקף שלטוני שהיא – איננה בגדר דמוקרטיה, אם איננה מלווה בהפרדת רשויות, מנגנוני איזונים ובלמים, מערכת משפט עצמאית וכו' וכו'. תומכי הדמוקרטיה הישירה נוטים לעתים קרובות לראות אותה במונחים משיחיים משהו, והתייחסותם לסוגיות הכרוכות בדמוקרטיה מעבר להבעת דעת הקהל היא לעתים קרובות דלה מדי.
ב. אינני סבור כי הטענה שמשטר הנציגים לא נוסה בקנה מידה קטן בטרם הושלט במדינות שלמות היא טענה תקפה מבחינה הסטורית. משטרי נציגים מקומיים מסוג כזה או אחר קיימים כבר אלפי שנים (סתם לשם דוגמה, בקומונות האיטלקיות בימי הביניים, הגרוסיות השונות בערים ההלניסטיות וכו'.) השאלה האם נבחרו נציגים אלה באופן דמוקרטי או לא היא שאלה משנית – וגם היא שנויה במחלוקת (ובלשונו של אורי: מאי דעמוקראטיא?). עובדה היא שמשטר הנציגים החל ברמות המקומיות.
ג. יש משהו טורד מנוחה בהתייחסות לדמוקרטיה ישירה כאל מטרה שיש להקים לשמה מפלגה. דמוקרטיה – כצורות שלטון אחרות – איננה מטרה אלא כלי. העלאת הכלי לדרגת מטרה – ומה גם מטרה שאין בלתה, שאחרת לא ניתן יהיה לאחד את תומכיה הפוטנציאליים מימין ומשמאל, מלמעלה ומלמטה, מקאפיטאלענד ועד קומוניסטאנשטדט, מארץ ישראל השלמה ומגושדן – משולה בעיני ליריית חץ ואחר כך לשרטוט המטרה סביבו.
ד. בשאלת הבלוגים: הבלוגים, במיטבם, הם כלי להתארגן באמצעותו. כך התארגנו הפגנות מתנגדי הגלובליזציה השונים נגד פסגות הG8 (קר שם למעלה, בפסגה… וגם ריק מאנשים. אפילו החמצן דליל. נזק מוחי מובטח). בזה כוחם ויתרונם, וכאן- לדעתי – גם גבולותיהם. ההתארגנות, אם תתורגם לשטח, לפעולות בניה, יצור ושירותים, עשויה לתת כיוון לשינוי, ואם תקבץ סביבה עוד אנשים שיעסקו אף הם בבניה, יצור ושירותים, היא עשויה אף לכוון שינוי גדול. ההתעסקות בשאלת "בלוגים ככלי לשינוי" היא קצת כמו ההתעסקות בשאלת הדמוקרטיה הישירה: היא נוטלת כלי אחד – אחד מיני רבים – ורואה בו חזות הכל. בלוגים, הקמת ישובים ושמורות טבע, התארגנות עובדים במקומות עבודה, יצוג משפטי נאות, הקמת מפלגות, הצתת סניפי איקאה, מסיבות ריקודים מופקרות – לכולם יש תפקיד בהשפעה על השינוי (בחייכם, הרי שינוי יקרה איתנו או בלעדינו. אנחנו רק מעוניינים להשפיע עליו קצת).
ה. על כן לכו והתיישבו ונטעו ומלאו את הארץ במחוללים ומחוללות (כמובן, בכלי לבן שאולים וכל הכלים טעונים טבילה), צרפו את מערכת המשפט למסיבה, התאחדו, התפלגו, ארגנו את העובדים, התסיסו, התסיסו, התסיסו. ובבנין ציון ניוחם.
למר ינשוף,
אמרת (ואני מסכים) ש:
"הבלוגים, במיטבם, הם כלי להתארגן באמצעותו", וכי "ההתארגנות, אם תתורגם לשטח, לפעולות בניה, יצור ושירותים, עשויה לתת כיוון לשינוי, ואם תקבץ סביבה עוד אנשים שיעסקו אף הם בבניה, יצור ושירותים, היא עשויה אף לכוון שינוי גדול."
ומה הן אותן פעיליות שאנו רוצים לייצר?
אתה אומר:
"הקמת ישובים ושמורות טבע, התארגנות עובדים במקומות עבודה, יצוג משפטי נאות, הקמת מפלגות, הצתת סניפי איקאה, מסיבות ריקודים מופקרות – לכולם יש תפקיד בהשפעה על השינוי"
אני מחפש משהו אחר. את המוח שמאחורי "חוכמת ההמונים". את היכולת של ציבור גדול והומוגני לעשות המממממ…. והשלטון ירעד, ויציית.
נכון להיום, אכן ניתן לראות קבוצות בעיקר מהכיוון שמכונה new left, שמשתמשות בבלוגים ובאינטרנט בהצלחה, אך הן גם מתקשות לחדור לציבור הרחב. להערכתי הן טועות בגלל שהן משתמשות בתפיסת עולם רדיקלית, וחד-צדדית.
האינטרנט מאפשר לנו משהו הרבה יותר מעניין. הוא מאפשר לנו לראות את המציאות מכיוונים רבים, ולהגיע להסכמה רחבה מאד. זאת ההסכמה שתייצר את הכוח של הציבור. האינטרנט מאפשר לנו להתגבר על ריכוז כוח כמו תקשורת (נכון להיום נשלטת על ידי 3 משפחות), הון (עוד 10 משפחות) ושלטון (120 "נציגים"). וביחד לייצר הסכמה רחבה. מה משמעות ההסכמה, את זה טכנולוגיית העתיד תראה, אבל סנוניות ראשונות מתחילות לצוץ.
שביתת התלמידים המפורסמת, איפשרה לתלמידים להתארגן ולהשבית את הלימודים, דרך המסנג'רים.
אתרים כמו ZAP, מאפשרים לנו להשוות מחירים הרבה יותר טוב ולגרום ליזמים להתאמץ הרבה יותר כדי לרצות אותנו (אם כי נדרש שיפור נוסף). כל אלו ניתן לעשות בלא לצאת מהבית או להפגין.
אך אם יהיה צורך, לאחר שתיווצר הסכמה רחבה, אנשים יוכלו לצאת לרחובות, לעזוב את הצבא ולהפיל כל שלטון… ומזה השלטון יפחד.
ולכן העיקר כאן הוא לחקור ביחד, ולהגיע להסכמות רחבות ויעילות. אלו תהליכים עם הרבה פחות גבורה, אך הרבה יותר כוח לטווח הארוך להערכתי.
טל וינשוף אומרים ”הבלוגים, במיטבם, הם כלי להתארגן באמצעותו”, וזה יכול להיות נכון אך המציאות היא קצת שונה ואין להתעלם ממנה. בכל הבלוגים הדנים בנושא הדמוקרטיה הישירה משתפים אותם אנשים, זה לא גורף את הציבור אין לנו אפילו 20 משתתפים. המצב שמספר קטן של אנשים המחליפים דעות, הוא זמני בלבד (כמה כבר אפשר לדסקס על אותו הנושא?)
הלל –
אתה צודק שמספר האנשים המעורב כרגע הוא עדיין קטן. דוקא כאן אני רואה את יתרון הבלוגים.
טל, מרק ודוד, אתה ואני יכולים לנהל את אותו הדיון מאה פעמים – אין בכך כל רע כל עוד הקהל משתנה. הרי לא תאמר שלהקה המנגנת את אותם שירים מבזבזת את זמנה, אם כל ערב יש לה קהל קוני/ות כרטיסים שונה.
אנחנו עדיין בשלב בראשיתי. צריך להציג את הרעיון בפני כמה שיותר אנשים. אני עושׂה זאת ללא הרף בעל-פה, ואם תעיר אותי ב3:30 ותשאל אותי מה יקרה אם ח"כ יסרב להתפטר בהוראת האסיפה הכללית, אוכל לענות בלי להתעורר אפילו.
***
מר ינשוף –
א) יש הרבה מעבר. מפלגה ראויה צריכה להיות מגובה בתנועת נוער, במוסדות חנוך, ברשימות מקומיות החל בעיריות וכלה במועצות סטודנטים ומועצות תלמידים, היא צריכה לחדור למערכת החינוך הכללית, לסייע להתארגנויות עובדים באופן דמוקרטי ישיר… קצרה היריעה מלמנות כל מה שאפשר וצריך לעשׂות.
עיקר המחלוקת בין טל לביני הוא, מהיכן להתחיל. טל אומר מלמטה, אני אומר מלמעלה. (בשטח, כמובן, העבודה שלי נעשׂית מלמטה; אבל לצרכי תעמולה נוח הרבה יותר להסביר את עקרון המפלגה הישירה הרצה לכנסת, מאשר את יישׂומים מקומיים אלו ואחרים.)
ב) הדוגמאות ההסטוריות שהבאת לקוחות אמנם מקהילות קטנות, אך כאלה שדוקא כן היתה להן מידה מסויימת של ריבונות (ודאי בקומונות האיטלקיות, פחות בערים ההלניסטיות). אבל הדוגמא הקלאסית היא כמובן הדמוקרטיות הקלאסיות (אתונא, נכסוס). שם מדובר בישויות פוליטיות עצמאיות לגמרי. הרפורמה של קלייסתנס לא נוסתה קודם לכן באזור של אטיקא, ורק אח"כ בכל הפוליס. היא הוחלה בבת אחת על כל המדינה.
ג) אני מסכים שהדמוקרטיה הישירה היא כלי, שמטרתו להבטיח שלטון טוב ויעיל יותר. כמו בעניין הצבתות, צריך כלי כדי לבנות כלי, ולכן עניין המפלגה הישירה.
ד) בלוגים – מסכים אתך לגמרי. אבל כיון שאנחנו נמצאים כרגע רק בראשיתו של שלב התעמולה (וראה תשובתי להלל למעלה), מדובר בכלי חשוב ויעיל.
ה) הקרח זז, הישיבה נמשכת.
נראה לי שאני איפשהו בין טל ירון לאורי אמיתי. מצד אחד צריך לקדם את הרעיון של דמוקטרטיה ישירה (בתגובה לינשוף – בגלל שזה עוזר לביזור ידע ולעוד הרבה דברים שנראים "טובים").
מצד שני טל ירון צודק מאוד בחששות שלו – בלי תשתית טובה מבחינת מיפוי של סכנות ובעיות, ובלי תמיכה טכנית טובה בדבר הזה , כל מה שנעשה הוא להלהיב את השטח ולהבטיח לו הבטחות בלי לתת לו כלים לממש אותן (או לממש אותן בצורה גרועה).
איך לדוגמה, מקיימים דיון אינטילגנטי עם אלף או מאה אלף משתתפים? (כתבתי על זה ערך באקו ויקי בשם "ויקידיון"), זה דבר שדי ברור שצריך לבנות אותו.
בשעתו החברים ב"כולנו נחליט" התאספו כדי לנסות לדבר על זה , אני מקווה שלאמנון יש סיכומים של זה.
אזרח דרור (וכל מי שמתעניינ/ת) –
ביום ד' הקרוב יערך מפגש של משוגעי הדמוקרטיה הישירה.
כל הפרטים, הזמנים ודרכי ההגעה ניתן למצוא בדף הוויקי: http://tinyurl.com/22hn89 ו ובדף הפייסבוק: .http://tinyurl.com/yvrweq