אמש ישבתי לראות משׂחק כדורסל. במשך 38 דקות קיבלתי כל מה שרציתי מערב צפייה בספורט: מתח, רמה לא רעה, תחרות במיטבה. 1:24 לסיום זרק רשע אחד חזיז למגרש. מאבטח, שחשב כנראה שמדובר בחפץ לא-מזיק, נחפז לסלק אותו. החזיז התפוצץ בידו וקטע שלוש אצבעות. המשׂחק הופסק, שברו את הכלים. מאותו רגע אני מסתובב עם כאב עמום בקרקעית הבטן, ועם תחושה שמה שהיה כבר לא יהיה. אחד לרבבה ממה שהרגשתי בערב ההוא, לפני 12 שנה.

(עודד קרני, nrg).

הרבה מאמץ הושקע בכך שמעולם לא התנהל כאן דיון רציני במשמעות של רצח רבין. השנה ציינתי לעצמי בשׂביעות רצון מרירה שההילה הפולחנית שנקשרה לרבין הולכת ומתפוגגת, ושאולי בשנה הבאה כבר יהיה אפשר להתחיל לדבר גלויות. השנה תכננתי עדיין לשתוק, ואז עף החזיז במלחה, והבהיר לפחות עניין אחד שכדאי להתחיל לדבר עליו:  איזו השפעה יכולה להיות לרשע אחד על מהלך העניינים.

אין ספק שיגאל עמיר שר"י שינה את מהלך ההסטוריא. אין לדעת מה היה קורה אילו היה מתגלה באקדחו מעצור – אבל ברור למדי שהיינו היום במצב שונה (אינני שואל כרגע אם טוב יותר או רע יותר, וגם אין דרך לדעת). בזעיר אנפין, זה בדיוק מה שקרה אמש. ערב כדורסל מדהים הפך בשניה אחת לעיסה מדממת – בגלל החלטה של אדם אחד.

יכולת ההרס הקיצונית של פרט בודד מתסכלת ביותר עבור כל מי שהעניין שלו הוא דוקא לבנות. דומני שהדרך היחידה להתמודד עם ההרסנות הזו היא לנקוט מולה אמצעים קיצוניים לא פחות. לאחר רצח רבין הושעו הבחירות, מתוך תחושה מזויפת של הגינות – כביכול לא הוגן לנצל רצח פוליטי כדי להשׂיג רווחים בבחירות מיידיות. זו היתה טעות. במבט לאחור היה על ראש הממשלה הזמני לפזר את הכנסת באופן מיידי, ולהכריז על בחירות בהקדם האפשרי. הזמן שעבר עד שנערכו סוף סוף בחירות הסיר את הרצח מסדר היום, ונתן לרשעים מן הצד השני את ההזדמנות ליצור עיסה מדממת משלהם.

אם לגזור לקח לצעדים המתבקשים בעקבות החזיז במלחה – הרי שצריך להשעות באופן מיידי וללא הגבלת זמן את כל משׂחקי ליגת העל בכדורסל. הקבוצות יפסידו הון עתק? טוב מאד! האוהדים יסבלו מהעדר הבידור האהוב עליהם? נהדר!  המשטרה תמצא את עצמה תחת לחץ ציבורי כבד? מצויין!

האחריות למנוע את המשך ההדרדרות היא של כולנו. אי-אפשר להסתפק בחיפושׂ יסודי יותר על גוף האוהדים בכניסה לאולם – ממש כפי שאי-אפשר להטיל את כל האחריות לרצח רבין על מאבטחי השב"כ. האחריות נמצאת בראש ובראשונה על כתפי האוהדים בשטח, אלה שישבו מימינו ומשׂמאלו של זורק החזיז (חשבו על כך – לא מעט אנשים יודעים בדיוק מי הרשע) – ממש כפי שהיא נחה על כתפי מי שידע על כוונותיו של יגאל עמיר והחליט להעלים עין, השתתף בטקסי "פולסא דנורא" או נתן יד להוצאת "דין רודף".

ועד שאחד משכניו של הרשע יקח אחריות ויסגיר אותו – שלא יהיה כאן כדורסל.