זמן קצר ביותר לאחר הגיעו ארצה עמד בן-גוריון על הבעיא הראשית של הישוב העברי בארץ – פיצול ופילוג. הרבה אנשים טובים, הרבה יוזמות ברוכות – ומארגן גדול לכולם אין. אז הוא לקח את העבודה על עצמו. כאן חיבר בין פועלים רעבים לבין מטבח שומם, שם בין בגדי-עבודה מטונפים לבין מכבסה שלא עבדה במלוא היכולת. לכתב העת של תנועת פועלי ציון (אותו יסד יחד עם יצחק בן-צבי, הנשׂיא לעתיד, ורחל ינאית, לעתיד אשת הנשׂיא) קרא "האחדות". לארגון הגג של הציונות הסוציאליסטית, אותו יסד לאחר מלחמת העולם I, קרא "אחדות העבודה". מיד לאחר "אחדות העבודה" הקים בן-גוריון את ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישׂראל, או בקיצור "ההסתדרות". שורת האיחודים הזו יצרה, בסופו של דבר, את התשתית להקמת המדינה.

וגם היום, יותר ממאה שנה אחרי המפגש הראשון של בן-גוריון עם המציאות הארץ-ישׂראלית, נותרה הבעיא בעינה. למעט בימי מלחמה, הציבור בישׂראל חסר לחלוטין תחושה של ערבות הדדית. הוא גם חסר אמון ביכולת (שלא לאמר ברצון) של נציגיו הנבחרים להוציא את העגלה מן הבוץ. ביחוד הוא חסר אמון ביכולת שלו לעשׂות דבר מה לתיקון המצב. הנזק הגדול באמת של ההפרטה, מסתבר, אינו מכירת נכסי המדינה במחירי חיסול לבעלי-ההון. הנזק הגדול הוא בבידוד הפרט, ובגזילת אמונתו בתועלת הגלומה בפעולה משותפת.

מתוך תחושת מצוקה שכזו פניתי בחודשים האחרונים למרחבי הרשת העברית, בתקוה למצוא שותפות/ים לדרך. והנה מצאתי: קבוצת עבודה שחורה. מדובר בהתארגנות של כותבות וכותבים ברשת, שלפי הגדרת האתר, "פועלים למען מדינת רווחה". באתר הקבוצה אפשר למצוא מאמרים (מעתה גם שלי), הפניות לארועים חברתיים שונים (אל תגידו "לא ידעתי"), וגולת הכותרת – כלי להפצת מכתבים לחברי כנסת ולפרסומם ברבים.

עם זאת, אין בכוונתי לזנוח את "יהודית, דמוקרטית, ישירה". נהפוך הוא – כעת משנמצאה אכסניא הולמת לטורים הכלכליים-חברתיים, אסתער ב"ה על שאלת המפתח: כיצד ניתן לשלב יהדות ודמוקרטיא?

וכאן אני מבקש את עזרתכם/ן הקוראים/ות. המשׂימה אינה פשוטה, ולבטח היא אינה לפי כוחו של אדם אחד. אם אתם/ן מכירים/ות אנשים נוספים, שיש להם עניין בשאלות הללו, אנא הפנו אותם לכאן. אם יש להם אתרים משלהם, אנא הפנו את תשׂומת לבי אליהם. אחת מהסיבות להשקת האתר היתה, כאמור, למצוא את השותפים לדרך.

זאת ועוד, אם הטיעון שלי נראה לכם מופרך, שגוי, לא מבושל מספיק – אנא התווכחו אתי, העירו לי, האירו את עיני. אם יש כתובים חשובים שלא העליתי – אנא אל תהססו. גם אם הערה או מראה מקום נראים לכם לא ממש חשובים, או לא ממש קשורים, אנא כתבו אותם בכל זאת. הזמן קצר מכדי להתבייש.

 ***

ולסיום, משהו ששלח לי הקורא יוסף: