מי אמר למי, ומתי: "המדיניות [של משׂרד האוצר] היא פועל יוצא לדוגמתיות ולקיפאון מחשבתי, שעיקרו קיצוצים בתקציב, ועוד פעם קיצוצים בתקציב, מבלי להבחין כלל ועיקר בנקודות היפוך מאקרו-כלכליות המחייבות נקיטת מדיניות אחרת… השקיפות התקציבית של האוצר היא ממנו והלאה. קיר הזכוכית שהוא מעמיד בפני השרים מקבלי ההחלטות לכאורה והציבור הישראלי הוא בלתי-נראה לחלוטין, ונהיר אך ורק למתי מעט בפקידי האוצר… כבר היום ברור כי האוצר שוב מטה כלפי מטה את אומדן ההכנסות… משמעות ההבדל הזה הוא 2.25 מיליארד שקל, אותם מחביא האוצר מהציבור…"
הזמן: קיץ 2004. המקום: ישיבת הממשלה על תקציב 2005. הדובר: אז שׂר התמ"ת, היום ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט.
החודש פתחו החבר'ה הטובים של "לחץ חברתי" במערכה חדשה, שמטרתה לברר "איפה הכסף?" נקודת המוצא שלהם היא דבריו של ראש הממשלה דהיום, לפיו נוקטים אנשי משׂרד האוצר תחבולות מתחבולות שונות, כדי להביא לצמצומו של תקציב המדינה. בין התחבולות, למשל: הנמכה מכוּונת של צפי הצמיחה (על מנת להסתיר חלק מההכנסות הצפויות ממסים בשנה הבאה); קביעת תקרה לגידול האפשרי בתקציב המדינה (למעשׂה, הגידול אינו יכול לעלות על 1% לשנה, בעוד הגידול השנתי באוכלוסיא הוא בערך 1.7% – כלומר התקציב לאזרח קטן מדי שנה, וזאת על פי חוק!); הסתרת נתונים מכל מי שאינו נמנה על סגל עובדי המשׂרד – אפילו משׂרי הממשלה (ויעידו דברי אולמרט למעלה).
את החישובים וההסברים תוכלו לראות באתר לחץ חברתי, ואין טעם לחזור עליהם כאן. כאן אני מעדיף לשאול: למה? מה הסיבה לכך שהמדיניות הרשמית של משׂרד האוצר היא לצמצם את ההשקעה של המדינה בכל אזרח ואזרח מדי שנה?
אפשר להעלות על הדעת מספר תשובות. אפשר לטעון, למשל, שמטרת פקידי האוצר היא "לחסוך" כסף, כדי לכסות מהר ככל האפשר את החוב החיצוני של המדינה. חוב זה גורר ריבית, וככל שנסיים להחזיר אותו מהר יותר, כך יעלה לנו פחות. הגיוני, לא? אז זהו, שלא. הקלישאה המפורסמת אומרת שמדינה אינה חנות מכולת, ושלפעמים עדיף לה להיות בגרעון. אבל זו קלישאה של כלכלנים, שמטרתה לערפל ולא להסביר. וההסבר הוא פשוט. ההשקעה הטובה ביותר שמדינת ישׂראל יכולה לעשׂות היא במערכת החנוך שלה. מערכת חנוך טובה יותר תביא לרמת ההשׂכלה גבוהה יותר, לפתוח של הענפים ה"חכמים" של הכלכלה – אלה שאינם תלויים במחצבים, מניבים יותר רווח ומייצרים פחות זיהום – ולשׂגשׂוג התרבות (שמעבר לרווחים ה"ערטילאיים" שהיא מניבה, היא גם מקדם תיירות לא קטן). הרווחים שניתן להפיק בטווח הבינוני משיפור מיידי של מערכת החנוך יניבו תשׂואה כלכלית גדולה בהרבה מהצמצום המסויים בריבית המשולמת על החוב החיצוני.
כלומר, גם אם נייחס לפקידי האוצר כוונות טובות במעשׂי המרמה שלהם, הרי שהדרך שלהם מובילה לגיהנום. אבל בכלל לא ברור אם צריך לייחס להם כוונות טובות. האפשרות השנייה חמורה בהרבה, והיא שמטרת מדיניות הקיצוצים המכוונת היא לדלדל את המערכות הציבוריות עוד ועוד. ומדוע? כדי שיהיה אפשר לחשׂוף לעין כל את מצבן המדורדר, ואז לטעון שהדרך הטובה ביותר להעניק לאזרח את השירותים להם הוא ראוי היא להפריט את אותן מערכות. המאבק בו נתונה מערכת ההשׂכלה הגבוהה היא דוגמא אחת לעניין. ההפרטה המאיימת על מערכת מתקני הכליאה היא דוגמא נוספת (שראויה לטור משל עצמה).
ומה האינטרס של פקידי האוצר בכל זה? התשובה לשאלה זו מורכבת, וממילא תלויה במידת החיבה של כל אחת ואחד לתיאוריות קונספירציא. נאמר רק זאת: רוב החוגים לכלכלה בעולם, וודאי בארץ, מלמדים שככל שהתערבות הממשלה במשק קטנה, כך מתייעלים השירותים. בפועל, ככל שהתקציבים קטנים, כך מדרדר השירות. ככל שמדרדר השירות, יש לכאורה סיבה טובה להפרטת השירותים. ככל שיותר שירותים מופרטים, גדלים הרווחים של בעלי-ההון המתפעלים אותם. נראה ששאלת מפתח שכדאי לתת לה מענה בדוק היא: מה חלקם של פקידי האוצר הבכירים, המועסקים (לפני ואחרי הקדנציא שלהם בשירות הציבורי) אצל אותם בעלי-הון להם מופרטים נכסי המדינה? הנה אתגר לעיתונאי/ת רציני/ת הרוצה לעשׂות לעצמו/ה שם.
תועלת מועטה מאוד תצמח מחקר הון ושילטון – הוא פשוט שם. פקידי אוצר נהפכים לחברי דירקטוריונים וכך גם שרים. באותה הזדמנות בוא נשלח עדר עיתונאים לאושש את קיום הירח.
כיצד לתקן את המצב? תקציב שקוף.
האם זה יקרה בשיטת השילטון הנוכחית? לעולם לא!!!
מה צריך? דמוקרטיה ישירה, ועכשיו.
האם זה יפתור את הבעיות? לא – אבל אז נוכל להתחיל לדון ברצינות על גירעון מול השקעה בתשתיות כמו חינוך וזאת מתןך ידיעה שדיונינו יביא להכרעה ולא לפטפטת ברשת. אז שילטון "היד הנעלמת" יבוא אל קיצו ונתחיל להיות אנשים בוגרים, אחראים לגורלינו. גודל השינוי המחשבתי הזה – שיביא למהפך אדיר בחינוך רק מעצם קיומו – גדול מידי מכדי לתארו בכתובים ולכן אפילו לא אנסה.
מרק –
גודל החזון לא מאפשר לך לראות את הפרטים. אין לי ויכוח אתך על כך שיש לשאוף לתקציב שקוף, ביום מן הימים. אבל עד ליום זה יש דרך ארוכה מאד, והיא עוברת בהרבה תחנות ביניים.
אני מציע לך לעיין במבחר התגובות לשלושת הטורים שפורסמו ב"לחץ חברתי" עד כה, שם תראה עד כמה הדברים אינם ברורים מאליהם לחלק מהציבור.
רבים מאמינים לטענות האוצר, ומאמינים ש"היד הנעלמה" היא מין אלוהות טובה ומיטיבה הדואגת להם באופן אישי. אחרים חושבים ששני העתונאים המוכשרים והאמיצים שהרימו את האתר הם בעצם נודניקים משועממים.
וחשוב מכל – לא מספיק להניח שהקשר בין הון לשלטון קיים ומעצב את כל חיינו – צריך להוכיח זאת!
עד שנגיע לתקציב שקוף, בוא נתחיל בפתיחת כל הנתונים שמשמשים את משׂרד האוצר לציבור שמסוגל להבין מה הנתונים הללו אומרים.
אח"כ נוכל להתחיל לדרוש מהם להציג את הנתונים הללו בצורה כזו שגם מי שאינו ד"ר לקלקלה יוכל לפענח.
אח"כ – מי יודע.
בסוף יהיה תקציב שקוף לגמרי, שכולנו נדון בו וכולנו נצביע עליו.
אורי –
אני מסכים עם כל מלה מלבד ההנחה המשתמעת שלך שעל הפער בין המצב הנוכחי למצב הרצוי (תקציב שקוף) ניתן להגיע בצעדים קטנים. תיאורטית – יש כבר תקציב שקוף וכך טוענים כל ראשי המערכת. כולנו יודעים שהם יודעים שאנו יודעים שהם משקרים.
הנה האנלוגיה שלי: תקציב שקוף הוא גזר דין מוות לשיטת המפלגות ולכן ההבדל בין לאיים על השילטון הנוכחי בדמוקרטיה ישירה לבין לאיים עליו בדרישה לתקציב שקוף שקול ללאיים על אדם בטנק לעומת רובה סער. שנייהם יהרגו אותו והוא מודע לכך ולכן ילחם על חייו בכל הכלים העומדים לרשותו. אני מעדיף שבקרב הזה יהיה לי טנק.
הקרב שתקבל משיטת השילטון הנוכחית על תקציב שקוף יהיה מר. עדיף שתאיים בדמוקרטיה ישירה ותגרום לו לאבד את עצמו לדעת כשהוא "יאות" לתת לך תקציב שקוף. כן! אני חושב שהם מספיק מטומטמים לעשות זאת.
בגדול אני חושב שבצעדים קטנים לא נשיג הרבה. כל תנועות המחאה – חד הוריות, גימלאים, חולי סרטן קיימות בגלל הבנה מעורפלת כי שיטת השילטון אינה משרתת את האזרחים אך אף אחת מתנועות אילו לא מצליחה להשיג כלום כי הם אינם דורשים דרישה שתשנה את המצב הקיים באופן מהותי אלא רק כסף. את הכסף הקטן שנבחרינו נתנו לחולי הסרטן הם לקחו מאיתנו בנמלי תעופה בפולין עשרות מונים.
המשימה אם כן היא לאחד את כל תנועות המחאה ולהבהיר להם את שורש הבעיה וכי יש לבעיה פתרון והוא שינוי שיטת השילטון. משימה קשה לכל הדיעות אך אפשרית ביותר! כך אולי גם נשיג משהוא!
מרק –
אל תתעה לחשוב שהם כל כך טפשים. אילו היו, לא היו מרכזים בידיהם את רוב הכסף והשלטון. (חוץ מזה, הם קוראים קבועים כאן באתר, ועכשיו גילית להם הכל.)
הגדרת המשׂימה שלך מדוייקת למדי. דומני רק שאינך מבין עד כמה היא קשה. "לאחד את כל תנועות המחאה", ואז לשכנע אותם שיש פתרון אחד לכל הבעיות? איך לעזאזל?
אורי –
אני עצמי הודיתי בפוסט שהמשימה קשה והאמת היא שאין לי קצה קצהו של רעיון כיצד לעשות זאת. הספר שאני עובד עליו הוא נסיון ראשון ויכול להיות שגם הוא יכשל. אני מנסה בכל הכח לא לשגות באשליות שהמשימה קלה אך מצד שני איני חושב שהיא בלתי אפשרית (אחרת לא הייתי מתחיל). כמו כן אין לי אשליות שאני עצמי יהיה זה אשר יגרום לעולם "לראות את האור" אך תהליכים טכנולוגיים ותרבותיים שמתרחשים סביבנו נותנים לי קצה של תקוה שאולי אחרים יעשו זאת בימי חיינו.
מצד שני אין לעשות את הטעות החמורה יותר: אין להשלות את עצמינו כי נוכל להשיג את המטרות בצעדים קטנים (אני עצמי השתכנעתי שהדבר בלתי אפשרי וגם אם כך השינוי יקרה בסוף הרי שזה יהיה מכיון שנשאף לשינויים גדולים ונקבל קטנים ולא כי נשאף לשינויים קטנים). תכונה אנושית היא לשכנע את עצמינו שדרך ללא מוצא תביא אותנו לפתרון כאשר נראה לנו כי הדרך האמיתית ארוכה או קשה מדי. למעשה אנו רק מאריכים את הדרך – לאחר שלא נצלח ברפורמות קטנות (כמו בעשרים השנים האחרונות) נסוב לאחור ונתחיל את המסע בדרך הארוכה.
שוב – הדרך הארוכה היא הקצרה אם רוצים להגיע לתוצאות. אם רוצים את הנחמה של מאמץ ללא תוצאות וההרגשה של "לפחות ניסינו" אפשר להצטרף לכל אחת מתנועות המחאה הקיימות. כאן ההבדל בין דמוקרטיה ישירה לבין תנועות המחאה הקיימות: אנו מבטיחים רק דם יזע ודמעות לזמן רב ובסוף גם את המטלה של להכריע בבעיות הקשות שנראית כמו מטלה אך זוהי למעשה מתנה מופלאה יותר מכפי שניתן לתאר. תנועות המחאה מבטיחות תוצאות מהירות יחסית בלי העול שאנו מטילים על הציבור. אנו צריכים יחסי ציבור והסברה שכן אנו בחיסרון ברור – אחר כך נראה.
אני לא ממש מבין למה אתם מתכוונים באומרכם "תקציב שקוף". אבל התקציב מפורסם על תת-סעיפיו באתר משרד האוצר. זה נכון שצריך תואר בבלשנות ובכלכלה כדי להבין את מה שכתוב שם, אבל כל אזרח ואזרחית יכולים לדעת מה התוכניות של הממשלה.
כמו כן, יש מערכות שונות ומשונות שמספרות לנו להיכן הולך הכסף וכמה ממנו מנוצל.
זה נכון שקשה לקבל תמונה כוללת, זה נכון שאין לנו אפשרות להשפיע (בשביל זה בחרנו ב 120 נציגי ציבור, לא?). אבל בהחלט ניתן לראות "לאן נושבת הרוח" במשרד האוצר.
פקידי משרד האוצר הם אנשים כמוני וכמוכם. לא אנשים רעים, לא אנשים שנוסעים במרצדס ומסתירים חשבונות בנק בשוויץ. הם מנסים לעשות כמיטב יכולתם. אני מסכים שהמדיניות הכלכלית בה הם נוקטים איננה מתקדמת ואיננה מסתכלת לטווח הרחוק. הם מסתכלים 5 שנים קדימה במקרה הטוב ואנחנו מדברים על תהליכים של 20 שנה קדימה. אני מניח שחלק מהסיבה לכך זו נקודת המבט. לנו יותר נוח ופשוט להסתכל רחוק. הם צריכים לחשוב על ההלוואה שהמדינה צריכה להחזיר ב 2011. ואנחנו רוצים שבנינו ובנותינו יזכו לחינוך גבוה חינם ב 2027.
יניב!
המחלה שאתה לוקה בה נקראת נאיביות. היא מחלה מצויינת רק חבל שמאה העשרים הצדיקים שלנו לא לוקים בה כמוך.
הנה תקציב שקוף אמיתי: לממשלה יש תקציב ** אחד ** המנוהל במחשב ** אחד **. כל עובד ממשלה (ראש ממשלה, מנהל בית ספר) רשום במחשב. כל עובד, בהתאם לדרגתו מקבל כסף לביזבוזים מהבוסים שלו. לראש הממשלה בתחילת השנה יש 300 מיליארד דולר והוא מחלק את זה לחברה: חינוך, בטחון. ברגע שהוא נתן, זה כבר לא שלו. כנ"ל מנהל בית ספר: מחלק משכורות, כסף לועדת קישוט ועוד. כל הקצאה ע"י גורם ממונה לגורם תחתיו נרשמת. את ההקצאה עושה הגורם הנותן באופן *** אישי ** עי העברת כרטיס ** אישי ** ואולי אף חתימת טביעת אצבע. הקצאה היא משהוא שנרשם ואחר כך יכול לשמש במשפט פלילי כדי להרשיע את נותן ההקצאה. ניתן גם לתת כסף לגורמים מחוץ לממשלה אבל אז יש להזין את פרטי מקבל הכסף – כולל מספר תעודת זהות – כדי שיהיה את מי לשים בכלא (חברות קש קשה לשים בכלא וגם המנכלים שלהם נוטים להיעלם). כל האינפורמציה הזו חשופה באינטרנט 24 שעות ביממה ללא הבדלי זמנים (אני רואה את ההקצאות ביום ההסכמה על תקציב המדינה וסחבק יכול לכתוב סקריפטים מגניבים כמו: מצא את כל הכספים שקיבלה חברת בניה חפציבה מהממשלה בשנתיים האחרונה).
סה"כ אתה מקבל את התמונה הכללית.
במצב זה *** השחיתות תרד דרמטית ***. הכל מתועד וקביל בבית משפט ולכן קשה מאוד להגיד: המזכירה שלי חתמה על שתי מיליון הדולר, ההקצאה עברה למועצה הדתית ראש העין – אנל'א יודע מה קרה לכסף אחר כך – תבדוק ברישומים שלהם או כל מיני תירוצים אחרים. גם לא צריך כתבים חוקרים או מלשינים במועצה הדתית ראש העין שיגידו לך על שחיתות – הכל כתוב.
לגבי טענה שאי אפשר ליישם מערכת כזו: נכון – לא במשטר נציגים. הם לא יתנו לזה לקרות. לא בגלל שמערכת כזו יקרה: המערכת מחזירה את שורות הקוד שלה בפלטינה כבר בשנה הראשונה. בגלל השיטה שלנו – שיטת המפלגות – בנויה על בעלי אינטרסים שרוצים חוזים מהנציגים שהם שמו בכנסת. ולכן: עשרות מערכות תקציב, חלקן ממוחשבות וחלקן לא, ספר תקציב שנראה מסובך יותר מפיסיקת קוונטים למתקדמים (כדי להסתיר מה קורה לכסף מאחורי מונחים כלכליים חסרי ערך), כספי העברה (כדי לא להצהיר על מה עושים עם הכסף בסופו של דבר גם כאשר חותמים על חוק התקציב), לכן יש חריגות מהתקציב (אין מערכת ממוחשבת וכל ראש עיריה מושתן רוצה לבזבז כמה שיותר כדי לתת לחברה שלו – בשביל זה בחרו אותו), לכן גם חלק מהאינפלציה שאנו סובלים בתור אזרחים, לכן גם שירות ציבורי מנופח – אם אני רוצה לגנוב 10 מיליון הרבה יותר קל לי אם יש מתחתי 25 אלף עובדים ולא שבע עשרה. זו גם הסיבה מדוע למשרד ראש הממשלה לשנת 2006 יש 3 מיליארד שקל שירותי דת (או שזה כסף ביזבוזים מגניב או שהם התכוננו לעשות ברית מילה לכל הגברים בתת היבשת ההודית). זוהי גם הסיבה מדוע המערכת כה מבוזרת: לכל משרד מערכת תקציב ממוחשבת או ידנית משלו, לכל עיריה, לכל בית ספר, לכל רשות ממשלתית, לכל מי שמצליח להשיג כח פוליטי יש מערכת תקציבית משלו. אין כמו להשיג מערכת תקציבית משלך: אז אתה באמת מלך.
אם פקידי האוצר רוצים לתת מתנה לאזרחי ישראל – שיתנו להם תקציב שקוף ופשוט. הם לא יעשו זאת כי הם חלק מהמערכת ומבינים את מגבלותיה ואת המקומות בהם המאה ועשרים יעמדו על רגלייהם האחוריות כדי להילחם באומץ על זכותם לגנוב. זוהי גם הסיבה שבג"ץ לא ידרוש זאת מהממשלה – גם בג"ץ לא רוצה שיקצצו לו את הכנפיים.
גם הממשלה עצמה מבינה שאם היא תתן לעצמה לגנוב כמה שהיא באמת רוצה אז לא ישאר כלום לגנוב בשנה הבאה ולכן יש פיקוח ** יחסי ** על התקציב. או בקיצור מקציבים גם כמה מותר לגנוב. וילה בקיסריה – בסדר. 747 לחברי המועצה המקומית הוד השרון – אין סיכוי. התהליך הזה אינו קונספירטיבי: אין מישהוא שמנהל את ההצגה המכוערת הזו: היא מתרחשת באופן טיבעי כאשר נותנים למאה עשרים לעשות את מה שהם רוצים וכשמחלקים את התקציב ללא מערכת מרכזית ממוחשבת חזקה ואז צריך כתבים חוקרים שישקיעו שנתיים כדי למצוא את הכסף. זו גם הסיבה שהם רוצים יותר משרדי ממשלה, יותר רשויות מקומיות (מבחינתי שכל עובדי הרשויות המקומיות יהיו מועסקים ישירות על ידי הממשלה ולא על ידי העירייה אבל זוהי מגמה של איחוד מערכות ולכן יהיה קשה יותר לגנוב וזה לא יקרה). בקיצור: בירוקרטיה וביזור הוא לא אפקט חלמאי של הממשלה – זהו אפקט הנותן אפשרות לגנוב ולסתיר את הגניבה – זוהי הסיבה לבירוקרטיה וביזור ולכן כל פעם שאתה שומע על הממשלה מקימה "רשות למלחמה בסמים" אני שומע "רשות להעסקת מקורבים". בכל פעם שאתה שומע "אגף עצמאי במשרד התחבורה" אני שומע "עוד מערכת תקציבית שתקשה עוד יותר לדעת לאן הכסף שלי הולך".
והנה התוצאה: התקציב הוא בערך 300 מיליארד דולר. ניתן לראות בגדול מה ההעדפות לשנה הקרובה אולם, על פי הערכות שמרניות, כשליש ממנו יתבזבז על שחיתות. 100 מיליארד דולר לשנה. כמה הלוואות אפשר להחזיר וכמה חינוך אפשר לקנות במאה מיליארד דולר?
***
נוסף ב-5:05 :
סליחה – טעיתי בזכרוני לגבי התקציב – כל המספרים שאמרתי הם בשקלים ולא כפי שטענתי בדולרים. כל שאר טענותי עומדות כפי שהן.
מרק –
האם אתה מסוגל לתת הערכה גסה, כמה זמן יקח לכתוב מערכת מחשב אחת, שתשלוט בכל תקציבי המדינה? כמה שורות קוד? כמה שעות תכנות? כמה זמן יקח ללמד את כל הלקוחות להשתמש במערכת, ולהעביר אליה את כל הנתונים?
***
יניב –
אני ממליץ לעיין יותר לעומק ב"איפה הכסף?"
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=6105540
הדוגמאות שמובאות שם מקשה מאד על ההסבר שלך, על פקידי אוצר שהם, בסך הכל, כמוך וכמוני. כן, הם אנשים כמו כולם, אבל הם גם מוּנעים על ידי אידאולוגיא ימנית קיצונית, והנתונים מראים שהם נוקטים בדרכים שאינן כשרות כדי להטעות את הציבור ואת נבחריו בקשר לנתונים הכלכליים האמיתיים.
אתה כותב "שצריך תואר בבלשנות ובכלכלה כדי להבין את מה שכתוב שם, אבל כל אזרח ואזרחית יכולים לדעת מה התוכניות של הממשלה".
אבל זה בדיוק העניין – ללא תאר בכלכלה (בלשנות לא תעזור) אין סיכוי להבין מה הם רוצים. ואם יש לך תאר בכלכלה, הרי שעברת כבר לפחות שלב א' בשטיפת המוח הימנית הקיצונית. כך הם מבצרים את מעמדם, ומדירים את הציבור מהחלטותיהם.
זאת ועוד, לציבור אין זמן לעבור על הכמויות העצומות של קש וגבבה שהאוצר עורם בפרסומיו. אם אתה כבר באתר לחץ חברתי, עיין גם בפרוייקט "חוק ההסדרים" משנה שעברה:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=4953980
העקרון פשוט – אפילו לחברי כנסת אין מספיק זמן כדי לעיין בקפידה בחוק עליו הם מצביעים, והם עוד מקבלים משׂכורת עתק לשם כך. אז מה נגיד אנחנו, האזרחים הפשוטים?
הצעת חוק ההסדרים של 2008 מספקת עוד דוגמא, קטנה אך מוחשית, לשיטות האוצר. ההצעה הופצה, אך רק בקובץ PDF. המשמעות: קשה ביותר לחפשׂ נתונים ספציפיים (ביחוד לאור העובדה שבנוסח המקורי תוכן העניינים הפנה כל דבר ועניין לעמ' 3). אז נכון, בינתיים אנשים טובים טרחו והעבירו את המסמך לוורד, אבל העניין גזל מהם זמן ומשאבים. (שוב, פקידי האוצר מקבלים משׂכורות נאות כדי להכין מסמכים בלתי-קריאים; אנחנו מנסים לפענח אותם על חשבוננו). חמור מזה, לפני כמה שנים, כשעדיין לא היתה מודעות לשערוריית חוק ההסדרים, אף אחד לא טרח. אנשים פשוט ראו מסמך גדול ובלתי-קריא, והניחו שכנראה הכל בסדר, או שחברי הכנסת כבר יטפלו בזה עבורם. "בשביל זה בחרנו ב 120 נציגי ציבור, לא?".
אורי – בוא נעשה עסק – אתה תביא את ראש הממשלה שיחליט על זה ואני אמצא לך את הפילנטרופ האמריקאי הציוני שיתן את הכסף לבניית המערכת *** חינם אין כסף ***. יש לי הרגשה שהמשימה שלך קשה מאוד ושלי מאוד קלה…
חברים, הממשלה כבר מקימה מערכת שכזו.
שמה של המערכת הוא "מרכב"ה". פרויקט שתוכלו למצוא עליו תלי-תילים של מילים, מאמרים ודברי קלס וקללה. זה עלה מאות מיליונים, זה מבוסס SAP וזה בהחלט כולל בתוכו חתימה דיגיטלית ומעקב אחר כל שורה ושורה בתקציב של כל משרד.
יכול להיות שמרק (או מישהו אחר) היה כותב מערכת שכזו בצורה מהירה יותר או יעילה יותר, אבל העובדה היא שיש מערכת שכבר נמצאת בשלבי עבודה מתקדמים.
השלב הבא הוא חשיפה של הנתונים לציבור. אני מסכים אתכם ב 100% שצריך לחשוף את הנתונים.
כמו כן, אני מסכים עם מרק לגבי השחיתות הפושה בגופים כגון "הרשות להעסקת מקורבים" או "הוועדה המיוחדת למלקקי ישבן". אבל שם הבעיה היא של הפוליטיקאים ולא של הפקידים.
ורק לשם הבהרה: ההערה שלי לגבי 120 נבחרי הציבור נאמרה בציניות. אני חושב שהם מייצגים שום דבר – בקושי את עצמם.
מרק –
עד כמה התשובה שלך לא רצינית תעיד התשובה של יניב. השאלות שלי הן בסיסיות; בלי תשובה אמיתית להן, לא תוכל לשכנע אף אחד באפשרות לתקציב שקוף.
יניב –
(א) האם יש מועד קבוע בו אמורה להכנס המערכת לשימוש?
(ב) כפי ששנינו מסכימים, חשׂיפה לציבור היא הכרחית לשיפור המצב. האם, למיטב ידיעתך, המערכת נבנית מראש בכוון זה?
(ג) לימודי אזרחות צריכים לכלול הכרות מקיפה של תלמידות/י בתי הספר עם המערכת (לכשתפעל), ובחינת הבגרות באזרחות צריכה לכלול חשׂיפה של בזבוזים ושחיתויות.
(ד) אני שׂמח שאתה לפחות ציני, אבל יותר מדי אנשים אומרים משפטים כאלה ברצינות, או אפילו מבלי להקדיש לכך מחשבה. יותר מזה, אנשים רבים מדי שׂמחים על המצב בו יש מישהו אחר שמתעסק בדברים הללו עבורם. האנשים הללו הם המכשול הגדול ביותר העומד בפני הדמוקרטיא.
יניב!
אני מניח שהרשויות המקומיות יוותרו על עצמאות תקציבית ויתחילו לנהל את המערכת שלהם דרך המערכת של הממשלה. לא.
לי המערכת נשמעת כמו "עוד דרך להעסיק מקורבים…".
עוד נקודה: ההפרדה שאתה עושה בין פקידים וחברי כנסת. השחיתות פושה בכל המערכת. העדות החזקה ביותר לכך היא שאנחנו בוחרים נציגי מפלגות לכהן כראשי ערים. מה ענין שמיטה להר סיני? הכסף!!! השחיתות היא בכל רמה שבה יש נציגי מפלגות: כנסת, רשויות מקומיות, רשויות ממשלתיות, חברות ממשלתיות, איגודי עובדים. בקיצור: בכל מקום.
לדעתי גם תגלה שהרבה יותר קל להיות אחד מ"פקידי האוצר" אם אכלת במזנון המפלגה עם פרס…
אורי –
20 מיליון דולר. רציני מספיק? אם אתה רוצה הערכה טובה יותר תזמין אחת מגיא ליבנה… הכסף האמיתי הוא בהעברת הנתונים מהמגוון העצום של המערכות הקיימות לתוך המערכת החדשה זה יקח עוד כסף. עדיין בסדר גודל של מילונים בודדים שזה כלום בהשוואה לחיסכון. סדר גודל של זמן: כמה שנים (5-7).
מרק –
הזמנתי הערכה מגיא ליבנה. הוא גיחך, ואמר, כהאי לישנא: "אז מה שאתה רוצה לעשׂות בעצם, זה למחשב את היקום". הוא סירב אפילו להכנס לדיון על הצדדים הטכניים של פרוייקט כזה, או על הערכת מחיר.
אינני יודע אם הסכום שנקבת בו הוא רציני מספיק. אין לי כלים להעריך את גודל העבודה או את רמת הסיבוכיות שלה. אבל ברור לי שכדי לשכנע את הציבור, צריך להציג מספרים שיעמדו בבקורת של אנשי מקצוע. האמירה "המערכת מחזירה את שורות הקוד שלה בפלטינה כבר בשנה הראשונה" היא אולי נכונה, אבל בלי נתונים שיגבו אותה אינה שווה הרבה.
לפיכך אני גם לא שותף לזלזול שלך בחקירה עיתונאית של קריירות פקידי משׂרד האוצר. יותר מדי אנשים בציבור מאמינים, כמו יניב, שמדובר באנשים שבסך הכל עושׂים את עבודתם. יש גם לא מעט הסבורים שהם עושׂים עבודה מצויינת, ומועילים מאד לכלכלת המדינה.
יש צורך דחוף לברר אם אכן זה המצב, או שמא אפשר להביא ראיות – לא רק תחושות בטן או הנחות a priori – לכך שבכירי משׂרד האוצר של היום הם הדירקטורים של אילי ההון אתמול ומחר. נתונים קשים כאלה יוכלו לשכנע את הציבור ולגייס את התמיכה הדרושה למהלכים מהפכניים, כמו תקציב שקוף. בלי העבודה הקשה הזו, כל הדיבורים שלנו ישארו כאן, באיזור התגובות של בלוג זניח למדי.
מיחשוב היקום זה לא מה שאנחנו עושים.
הגדרה: מערכת מחשב ** אחת ** שמחליפה מערכות רבות (ידניות וממוחשבות).
אנחנו לא מנסים לפתור פה בעיות בלתי פתירות אלא לאחד מערכות מחשב שכבר ** קיימות ** ברוב המיקרים או מערכות ידניות (שאז בכל מקרה רצוי למחשבן כדי למנוע סחבת בירוקרטית אופיינית).
טענה: לתחזק מערכת מחשב אחת יותר זול מאשר מאות מערכות שיש צורך לסנכרן את הנתונים בינייהם. גם השירות שהן נותנות טוב ויעיל יותר. החיסכון – רק בתחום המיחשוב ולא בתקציבי השחיתות שנחסכים – כבר שווה את ההשקעה במערכת!!!
הוכחה: כל ספר להנדסת מערכות תוכנה ובסיסי נתונים שאי פעם נכתב.
סימוכים: העובדה שבנק הפועלים ועיריית חולון עדיין חושבים שסבתא שלי חיה…
מערכות מחשב ואינפורמציה הן כח ולכן להיות בעל שררה היום זה להיות אחראי על מערכת (מירשם אוכלוסין, מורשי יציאה לחו"ל, פטורי שירות מילואים וכולי…). זו הסיבה שקשה מאוד לאחד מערכות מחשב: אתה לוקח למישהוא שאחראי על המערכת שעומדת להיטמע בגדולה ממנה את כוחו והוא ילחם בך בכל הכח שברשותו…
עוד עובדה: אנחנו לא מנסים למחשב דברים שלא מוחשבו בעבר. לא! אנחנו לא מנסים למחשב את העולם – **רק** את הוצאות הממשלה. כל מי שטוען שהעבודה הזו לא מוגדרת היטב אינו יודע על מה הוא מדבר.
הפרוייקט מוגדר היטב, ישים ודי זול. רק שלא יתנו לו לקרות.
גם אם פקידי האוצר הן טלית שכולה תכלת ובמיוחד אם הם כאילו אז בטח שאין להם התנגדות לתקציב שקוף… מכיון שגם המאה ועשרים הם אכלה בחלה אז גם הם לא מתנגדים… נראה שהכל מוכן אבל איכשהואזה לא קורה ונראה לי שזה לא יקרה אף פעם אם זה תלוי בהם. איכשהוא נראה לי שכרגע ניסחתי הוכחה מתימטית לכך שהם מושחטים.
1. אם הם לא מושחטים אז הם היו עושים תקציב שקוף
2. מכיון שהטכנולוגיה כבר קיימת עשרים שנה אזי
מכאן נובע:
3. בעשרים שנה האחרונות הם היו מושחטים או שהם לא מבינים את הצורך בתקציב שקוף ובמקרה זה הם דבילים.
מממ…. דבילים או מושחטים. נדמה לי שגם הם יבחרו במושחטים.
נו שויין, אתם קצת נסחפים בהתלהמות. פרה, פרה:
א. מערכת מרכב"ה היא מערכת אחת משותפת לכל משרדי הממשלה ובעתיד גם לרשויות המקומיות. אתם בטח תהנו מהכתבה הבאה (מנהל לא תקין, פרצות במכרז ועוד כהנה וכהנה):
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?log=tag&ElementId=skira20070921_905971
ב. משרד האוצר הוא הגוף הכי ריכוזי בממשלה. הוא לא ייתן לאף אחד להשתולל עם הכסף בלי בקרה. זו הסיבה שהוא מקים מערכת בקרה אחת מרכזית. המערכת הזו היא קודם כל עבורו. מן הראוי שגם אנחנו נזכה להינות ממנה, אבל בשלב הראשון חשוב שבמשרד האוצר ידעו לאן הולך הכסף, לא?
ג. חשיפה של המערכת לציבור? זו מערכת שמבוססת SAP. מרק יכול להעיד שהציבור הרחב לא יוכל לתפעל את המערכת עצמה ועל כן יש לחשוף את המידע הקיים במערכת בדרכים ידידותיות ושימושיות. חלקים מהמידע כבר חשופים, לדוגמה מערכת המעקב אחר תמיכות בעמותות:
http://app2.mof.gov.il/tmichot/tm_frame.htm
ובעתיד לדעתי ייחשפו גם חלקים אחרים. פנו לח"כ החביב עליכם ותבקשו שיעבירו חקיקה בנושא שתאיץ את תהליך החשיפה.
ד. פקידי האוצר הבכירים רחוקים מלהיות מטומטמים. צריך להבין שהממשלה זה הגוף הכי גדול במשק ומאוד קשה לשנות שם תהליכים והרגלים, אפילו בחברה פרטית קשה לשנות תהליכים והרגלים. מי כמוני יודע וחווה זאת על בשרו.
יניב –
אתה כנראה טיפוס רגוע שברגועים, אם אתה לא מוצא סיבות ל"התלהמות" בכתבה שהבאת בעצמך. יש לנו שם הכל. החל בבזבוז של כחצי מיליארד ש"ח על תכנת מחשב אחת! (מרק, שׂים לב כמה חשוב לתת נתונים מדוייקים על מחיר ומשך זמן) וכלה בפקיד אוצר המנצל את משׂרתו כדי ליצור לעצמו עולם של קשרי עסקים, ועכשיו, כמה מפתיע, עובר למגזר הפרטי כדי לנצל אותם.
על זה בדיוק אנחנו מדברים.
קודם כל, אני אכן רגוע. שנית, ידעתי שאכן תתלהב מהכתבה הזו, אני רק רוצה להגיד שהכתבה הזו מציגה פן אחד של הדברים ללא הבאת הצד השני – מגמתיות בעייתית.
אני גם לא חושב שמדינתנו גרועה ממדינות אחרות, אני בהחלט חושב שהיא יכולה להיות "אור לגויים", אבל, בניגוד אליכם אני חושב שדברים אינם פשוטים בכלל ותהליכים הם איטיים.
אתם מציגים מראה שווא של "זבנג וגמרנו", בעוד שכולנו יודעים שאין דבר כזה. לצורך העניין, אפילו מרק אומר שפיתוח של מערכת כזו כמו שאתם מציעים זה עניין של 5-6 שנים. מרק פשוט לא עשה את המכפלה של 5-6 שנים כפול 100 איש שעובדים בפרויקט + כל השעות של אלפי העובדים שלומדים את המערכת + תשתיות מטורפות + רישיונות + בעיות ותקלות. לכן, המספר שהוא הגיע אליו הוא מצחיק ביחס לעלות אמיתית של מערכת שכזו.
ואפרופו, הנה דוגמה לשקיפות.
ועוד דבר. אני לא רואה שום בעיה מוסרית, אתית ועקרונית במעבר של אנשים מהמגזר הממשלתי לפרטי ולהיפך. לא ייתכן שהעובדה שהפכת להיות פקיד ממשלתי אומרת שאתה צריך להשאר כזה כל חייך.
כמו שאני לא יכול לוודא שהעובדים שלי לא יעברו לעבוד אצל המתחרים. זה קורה כל הזמן.
צריך תקופת צינון, צריך אולי אישור של נציבות שירות המדינה, אבל מעבר שכזה יכול להעשיר ולשפר את שני הצדדים.
אין ספק שמנהל בחברה פרטית יכול להכניס המון שינויים דווקא במשרד ממשלתי ופקיד בכיר ממשלתי יכול לקדם חברה פרטית בזכות ניסיון וידע שצבר (כן, גם בזכות הקשרים שלו).
ברור שהמעברים צריכים להיות מבוקרים (תקופת צינון – כבר אמרתי?) אבל אל תצפו שאנשים ישארו בתפקידם כל חייהם. הרי אח"כ תגידו שכולם מקובעים, שמרנים, לא יודעים איך השוק החופשי מתנהג ועוד.
יניב –
אין לי בעיא שפקידי ממשל יעברו לעבוד בשוק הפרטי, ולהיפך. הבעיא שלי היא שהפקידים משתלטים על קביעת מדיניות, והמדיניות שהם קובעים מסייעת ליצירת תנאים בהם המדינה נמכרת לבעלי-ההון, כלומר מעסיקיהם בעבר ובעתיד.
הבאתי דוגמא לאופן בו עובד התהליך בטור "בריחת מוחות כמשל". קודם מרעיבים את האוניברסיטאות ויוצרים בכולן משבר כספי, ואח"כ מתופפים בתופי הייעול וההפרטה.
אני ממליץ שוב לקרוא כאן http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=248943&blogcode=7451632 על הצמצום השיטתי בתקציב המדינה לאזרח. המשמעות היא שהמשאבים העומדים לרשות הרשויות השונות מצטמצמים כל שנה. זהו אותו תרגיל שעשׂו לאוניברסיטאות.
וכך נתחיל לשמוע על בתי-חולים מועמדים להפרטה (וולפסון כבר בדרך, אם שמעתי נכון), על בתי-סוהר מועמדים להפרטה (דיונים כבר נערכים בכנסת), ועוד. המרוויחים מכל ההפרטות הללו הם בעלי-ההון, ואם פקידי אוצר דאתמול יעבדו אצלם מחר, חובת ההוכחה *עליהם* שהם לא מכרו אותנו.
תהליך ההפרטה הוא תהליך שמונע מכוח אידיאולוגיה (ימנית, קפיטליסטית ולעיתים, אכזרית). אני לא מסכים שהפקידים במשרדי ממשלה מחליטים מה להפריט ואיך, אלא הפוליטקאים – השרים והממשלה. הפקידים בהחלט יכולים, בתוך תחום התימרון שלהם לקחת את החלטות הממשלה לכיוונים מאוד מעניינים.
ספציפית לגבי ההפרטה, זה מקרה שבו פוליטיקאי כן השפיע על המערכת. ביבי נתניהו היה זה שקבע את מדיניות ההפרטה המאסיבית וכיוון שבינתיים לא נקבעה מדיניות שונה על ידי שר-אוצר אחר הפקידים ממשיכים לבצע ומדיניות זו אף עוברת, כשריפה בשדה קוצים, למשרדים אחרים.
אין לי ספק שהתקציב היחסי לכל אזרח הולך וקטן. כולנו מרגישים את זה. למה זה קורה? לא רק בגלל שחיתות של פקידי האוצר ולא רק כי העשירים הופכים לעשירים יותר באמצעות הקשרים שיש להם עם פקיד כזה או אחר.
זה קורה גם כי אנו, האזרחים, הופכים להיות פחות תלויים במדינה (חלקנו מרצון וחלקנו מאילוץ). אנו מקימים אוטונומיות קטנות בתוך המדינה. שאלת הביצה והתרנגולת תקפה גם כאן.
עצם היכולת של פקידים או שרים להחליט על הפרטה היא בעייתית. הם מוכרים רכוש שהוא לא שלהם ויש פיתוי חזק למכור אותו בזול ולקבל בקשיש מהקונים. א-פריורי אני אנחש שכל אנשי השילטון ירצו להפריט – לא מתוך אידיאולוגיה ומחשבה על טובת האזרחים – אלא בגלל הוילה בקיסריה. נכון – אני לא מאמין בטבעם של בני אדם ובכוונות טובות ויש לי את ההיסטוריה האנושית כולה והביולוגיה והסוציו ביולוגיה המודרנית כדי לגבות אותי.
אני רוצה לסבך את המצב עוד יותר: לעיתים עושים דברים נכונים ממניעים לא נכונים ויתכן שהפרטה מסויימת *** אכן *** משרתת את האזרחים אך בגלל שההחלטה נמצאת בידיים של אנשים מועטים שיכולים להרויח מכך הרבה אזי *** שום כמות של תעמולה ונימוקים *** לא תשכנע אותי שהם קיבלו את ההחלטות האילו ממניעים עניינים. לנצח אני אחשוד בהם וזאת ** גם *** כשאחשוב שההחלטה היתה נכונה כלכלית.
הבעיה שלי היא עם עצם הליך קבלת ההחלטה ולא עם ההחלטות. שוב – דמוקרטיה ישירה לפחות תעיף את החשדות הכבדים שיש לי כלפי התהליך.
עוד נקודה: השולטים היצליחו לשכנע את הנישלטים בטענה מעניינת ושיקרית: שאם ישחדו אותם אזי אפשר יהיה להרשיע אותם על כך. לדעתי ברוב המיקרים שוחד הוא דבר כל כך גבולי וכל כך בעייתי להוכחה שברוב המיקרים שבו הוא אכן מתרחש לא ניתן להוכיח אותו. לחיצת יד בין מנכ"ל בנק לאומי ואולמרט ושאלה היתולית "יהיה בסדר אהוד ?" יכולה להיות שוחד!!! לך תוכיח. איך שהוא, על מנת לחזק את מעמד מערכת המישפט, הצליחו לשכנע את הציבור שאפשר לתבוע ולהרשיע ברוב מקרי הפשע כאשר במציאות מרבית הפושעים לא ניתפסים ועל אחת כמה וכמה פושעי צוארון לבן…
אני חוזר על הנקודה שהדגשתי לגבי תקציב ממוחשב: כבר היום הוא ממוחשב או ידני אבל במאות מערכות. העברה למערכת אחת תחסוך כסף כבר ברמה הוצאות הממשלה על מיחשוב. כבר היום מועסקים ** אלפי ** עובדים במגזר הממשלתי שעוסקים במיחשוב והסיבה, א-פריורי, להעסקתם היא העובדה כי הם צריכים לסנכרן נתונים בין מערכות עתיקות וזאת על מנת לאפשר שחיתות!!! זו גם הסיבה כי הם מתנגדים למיחשוב מערכות – מיחשוב גורם לעובדים הללו להיות מיותרים ולבסוף לפיטורים. בקיצור: מיחשוב ואיחוד מערכות חוסך כסף ושחיתות – הממשלה יודעת זאת אבל לא תיתן למגמה הזו להשתלט על כל המערכת אחרת *** חס וחלילה *** אי אפשר יהיה לגנוב!!!
איך פותרים את הבעיה: עושים קולות של עבודה. כבר היום הממשלה טוענת שהתקציב שקוף – אם התקציב כבר שקוף אז למה להתלונן? הנה עוד שיטה: בוא נזמין פרוייקט ואז נכשיל אותו. גם ניתן כסף למקורבים בשביל הפרוייט, גם ירדו לנו מהגב כשנריץ אותו, וגם נוכל להגיד שכנראה זה בלתי אפשרי כשנכשיל אותו. סר המפרי הוא מורה מצוין.
אני דוקא בעד פרוייט כזה אבל כבר התקציב שהוצא עליו אומר שהוא נכשל. אם אני צריך לנחש אז הוא מחליף מערכות קיימות אלא מגשר בינייהן. איך אני מרחם על האנשים שמיישמים אותו…..
איזו בדיחה!
אני מצטט ממבקר המדינה (אני לא חושב שהוא מקבל כסף על ביקורת יותר חריפה אחרת הייתי חושד גם בו…):
"במסמך מיוני 2002 ששלח סגן החשכ"ל לחשכ"ל ולאג"ת מוערכים סיכויי ההחלפה של המערכות הקיימות במשרדי הממשלה במערכות ERP המבוססות על התוכנה שנבחרה. בפרק המסקנות במסמך נאמר, כי עלות המערכות הקיימות המפורטות במסמך היא כ-4.5 מיליארד ש"ח, והחלק מהמערכות שיכול להיות מוחלף על ידי המערכות המבוססות על ERP, עלותו כמחצית הסכום, 2.5 מיליארד דולר, כלומר החלפתן יכולה לחסוך כ-2.5 מיליארד ש"ח בשבע שנים. אחת המערכות שהוזכרו במסמך היא מערכת מידע במשרד החינוך המכונה "תקינה ומידע כללי"; עלותה נרשמה כ-4.1 מיליארד ש"ח (עלות המערכות כולן הייתה כאמור 4.5 מיליארד ש"ח). יתר על כן, כותב המסמך עצמו הוסיף בו הערה שלא ברור לו בדיוק מהי המערכת הנ"ל."
זוהי רק חלק מהביקורת על פרוייקט מרכב"ה. קריאה של המסמך מראה שאכן המערכת היא מבית המדרש של סיר המפרי והיא עולה יותר מ"למחשב את העולם". אורי – תגיד לגיא שבסכומי הכסף האלה אני מוכן למחשב את העולם וגם כמה גלקסיות קרובות…
קראו עוד ב:
http://www.miki.org.il/miki/files/1116595593367.doc
יניב – לצערי שיכנעת אותי שהמערכת רקובה *** יותר *** מכפי שסברתי בתחילה … אני לא יודע אם זו היתה כונתך…
הערה קטנה –
ההפרטות אינן המצאה של ביבי. הן התחילו לתפוס תאוצה בזמן כהונתו השנייה של רבין כראש-ממשלה. ללמדנו שההגדרות המקובלות "ימין" ו"שׂמאל" אינן אלא אחיזת עיניים.
מרק,
אני חושב שהדרך בה אתה מחשב עלות של מערכת היא מאוד שונה מאיך שצריך לחשב. אתה מסתכל על הזמן נטו והתשתית נטו.
ואילו חישוב אמיתי של עלות מערכת צריך לקחת בחשבון את עלות המכרז, האפיון, העיצוב, הפיתוח, הבדיקות, ההטמעה, ההדרכה, התיקונים בעקבות ההטמעה. התשתיות שיש להחליף, עלות הרישיונות המטורפת (כן, אני יודע שאפשר לחסוך אם משתמשים ב opensource ודווקא משרד האוצר מעודד שימוש ב open office לדוגמה).
אבל כל הדיון על עלות מערכת הוא מחוץ לעניין ואפשר לנהל אותו בנפרד.
ולגבי ההפרטה. ברור שלא ביבי המציא את הפטנט. הוא זה שדאג לפמפם את העניין ולקדם הרבה פרויקטים של הפרטה שהיו תקועים.
אני דווקא בעד הפרטה. אני לא חושב שהמדינה צריכה להחזיק בנקים (כמו בנק לאומי) או חברות תשתית (כמו כור). המערכות היחידות שהייתי משאיר בידי המדינה זה ביטחון, חינוך ובריאות.
אבל זה נושא לפוסט נפרד, אורי?
כפי שציינתי – יהיה יותר קל להפריט בדמוקרטיה ישירה. בדמוקרטיה ישירה אני אהיה מוכן להפריט גם את החינוך וגם את הבריאות! למה? כי סוף סוף אני אבטח במנגנוני הפיקוח!
כיום איני מוכן להפקיט אותם כי אני יודע שלא יפקחו עלייהם כמו שצריך (המנהלים יהיו חברים של המפקחים ושל השרים ששלוחים אותם) ולכן החינוך יהיה גרוע, המשכורות יהיו גרועות (כי אי סיכוי בעולם שבשיטת השילטון שלנו יצליחו לכפות שכר מינימום למורים על אנשי עסקים), ובתי החולים יגיעו למסקנה שעדיף כלכלית להרוג אותי מלטפל בי. הסיבה העיקרית כנגד הפרטה היא שיטת שילטון עצמה!
יניב – בקשר לעלות המערכת. אין צורך "לתפור" מערכת לממשלה. יש ליבם מערכות רבות קונפיגורביליות לניהול חברות ענק. יש לבצע התאמות לכל אחת מהן אך *** בשום מקרה *** אין צורך לכתוב אחת!!! המחירים שאני רואה במרכב"ה הם מטורפים! אפשר לכתוב מחדש את WINDOWS ב4.5 מיליארד שקל (עם אינטגרציה עם על התקני החומרה)!!!
מרק,
זה מה שעשו במרכב"ה. לקחו מוצר מוכר ויעודי – SAP. אם אני הבנתי נכון, החריגות בפרויקט נובעות מכל מיני חורים במכרז.
בכל אופן, עלות של פרויקט זה דבר שאפשר להציג אותו איך שרוצים.
אני בטוח שמבקר המדינה (שהוא רחוק מלהיות שיה תמימה) יכול להציג מספר שונה מאוד מהמספר שיוצג במשרד האוצר ושונה מאוד מהמספר שתציג חברת NESS שמפתחת את המערכת.
איפה האמת? מי יודע? אני בכלל לא בטוח שמערכת שקופה תפתור את השאלה. יש נקודת מבט שונה לכל אחד מהגופים שמשפיעה על הפרשנות ועל ראיית הסכומים.
יניב,
אם להתרשם מהכתבה אליה קישרת למעלה, החריגות המטורפות במרכב"ה הן פרי שחיתות מבנית, והחורים במכרז הם המכשיר שנועד לטשטש את העקבות. למען השם, מי כתב את המכרז מלא החורים הזה? חריגות של למעלה מחצי מיליארד שקל – חצי מיליארד שקל!!! – בגלל חורים במכרז? איזה פקיד "טעה" בניסוח, והטעות שלו עולה למדינה חצי מיליארד? ואתה מוכן לשבת בשקט ולקבל את זה?
פוסט על הפרטה בדרך.
ממש לא מוכן לשבת בשקט. אם המכרז אכן נכתב בצורה לא טובה, אני חושב שזה לא תקין ברמות הגבוהות ביותר. מישהו יצטרך לשלם את המחיר של התקלה.
אני רק שוב חייב לציין, עצם זה שהמידע הזה חשוף לכתב, חשוף למבקר המדינה וחשוף לך, לי ולכל עם ישראל מראה שיש גם במערכת הנוכחית שקיפות לא-מעטה.
פינגבאק: יהודית, דמוקרטית, ישירה » Archive » הימין הקיצוני והפרטת בתי-הסוהר
כמובטח, טור על הפרטה עלה לאויר.
אנא שׂים לב לסקירה של עו"ד וסרמן את ההסטוריא של תהליך פרסום המכרז להפרטת הכליאה. המכרז הראשוני יצא לדרך ללא אישור הכנסת, אבל עם התחייבויות לפצות את מגישי ההצעות (מה שיצר תמריץ להמשיך את התהליך, כדי לא "לבזבז" כסף). השלב השני של המכרז היה חסוי. היה צורך בצו של בג"צ כדי לחשׂוף אותו.
את המלחמה נגד הפרטת הכליאה ניהלו מספר אנשים, בזמנם הפנוי. אלפי העמודים שהוכנו נגדם נהנו מרבבות שעות עבודה של אינספור פקידים (ש*אנחנו* משלמים את משׂכורתם).
זו אינה שקיפות. זו שחיתות.
יניב!
אתה כתבת: "ממש לא מוכן לשבת בשקט. אם המכרז אכן נכתב בצורה לא טובה, אני חושב שזה לא תקין ברמות הגבוהות ביותר. מישהו יצטרך לשלם את המחיר של התקלה.
אני רק שוב חייב לציין, עצם זה שהמידע הזה חשוף לכתב, חשוף למבקר המדינה וחשוף לך, לי ולכל עם ישראל מראה שיש גם במערכת הנוכחית שקיפות לא-מעטה."
אני מסיק מסקנה מאוד שונה משלך. סטטיסטית רוב פשעי הצוארון הלבן לא ניתפסים ולכן אם התפרסמה חריגה של חצי מיליארד שקלים הרי שאני מסיק שכנראה מיליארדים שלמים נעלמים בלי שהם ניתפסים! מיצטער – זה המתימטיקאי שבי…