היום נפתחה בשעה טובה שנת הלמודים תשס"ח. עבורנו, זו שנה חגיגית ומיוחדת – הבכורה התחילה כתה א! הבשׂורה הטובה של פתיחת השנה היא ללא ספק גודלהּ של הכתה – 24 תלמידות ותלמידים בלבד. גם בשתי הכתות המקבילות המצב דומה: 26 ו-27. בתחילת הקיץ נראה המצב חמור בהרבה: כמות דומה של תלמידים היתה אמורה להתחלק לשתי כתות בלבד. כל מי שעמד אי-פעם בפני כתה יודע עד כמה גדול ההבדל בין 38 ל-24.
אבל כשמסתכלים על נתוני משׂרד החנוך, כלל לא ברור מדוע המקרה שלנו חריג ומשׂמח, כשבעצם הוא אמור להיות שגרתי ומובן מאליו. לפי נתוני המשׂרד ילמדו בתשס"ח 1,445,555 תלמידות ותלמידים. לרשותן/ם עומדות 53,449 כתות. יוצא שהיחס בין תלמידים וכתות הוא בערך 1:27. אמנם, במנין הכתות נספרות מן הסתם גם מעבדות, כתות מחשב וכיו"ב. בנוסף, ניתן להניח שבחלק מבתי-הספר יש עודף כתות, ובאחרים מחסור. ובכל זאת, הנתונים היבשים אינם מצדיקים מצב בו מספר התלמידים בכתה נושק ל-40.
אבל הנתונים הופכים ברורים עוד פחות כשבודקים את מספר עובדי ההוראה. לפי נתוני המשׂרד, מספר "עובדי ההוראה" עומד על 120,656 – פחות או יותר (האתר מציין שמדובר ב"אומדן"; קצת מוזר, כשהמספר המדווח מדוייק כל-כך). אם נחלק את מספר התלמידות/ים במספר עובדות/י ההוראה, הרי שהיחס עומד על בערך 1:12. אחזור על כך במילים: על כל תריסר תלמידות/ים במערכת, מועסק/ת עובד/ת הוראה אחת!
היתכן?
האם מישהו/י מהקוראים/ות מכיר/ה ולו בי"ס אחד בזרם הממלכתי או הממלכתי-דתי, בה יושבות/ים בכתה ממוצעת 12 תלמידות/ים? ואנחנו חשבנו שיש לנו מזל עם 24…
מדברים הרבה על הצפיפות הבלתי-נסבלת בכתות ועל קיצוצים בתקציב החנוך (כ-27 מיליארד ש"ח בשנה החולפת, שני בגדלו רק לתקציב הבטחון). אבל אולי האמת היא, שרבבות עובדים, המוגדרים כ"עובדי הוראה", עובדים בעצם בשלל עבודות אחרות, מחוץ לכתה? אם כן, הרי שאפשר לשפר בהרבה את המצב הקשה, פשוט על ידי הכנסתם של עובדי ההוראה לכתות. והרי גם זה, בעצם, אמור להיות מובן מאליו.
[את החידות המקוריות ראו בבלוג של אלי שלו]
לדעתי המספרים האלה דווקא מעידים על עבודה מאומצת למדי של המורים. אם בכיתה ממוצעת יש 27 תלמידים, ועל כל 12 תלמידים יש מורה אחד, המשמעות היא שמספר השעות שמורה עומד מול כיתה הוא 44% (כי 12/27=0.44) ממספר השעות הממוצע שתלמיד יושב בכיתה. אני מציע לכל הורה שיבדוק כמה שעות הצאצא שלו יושב בכיתה בכל יום, יכפיל את המספר ב-0.44 ואז יקח את התוצאה וינסה לעמוד ולדבר בקול רם תוך כדי כתיבה על לוח כמספר השעות שהוא קיבל. לא יודע מה אתם חושבים, אבל לי כואבות הרגליים הגב והגרון רק מלחשוב על זה.
חזי –
קודם כל, אני לא כופר בכך שעבודת המורה היא קשה ביותר, גם בתנאים טובים בהרבה מאלה השׂוררים אצלנו. להזכירך, אני עצמי מורה. מסיבה זו נקבעה "משׂרה מלאה" כ-24 שעות מול כתה (כשכל שעה היא בעצם 45 דקות). אין לי שום כוונה לטעון שהמורים "לא עובדים מספיק", כיון ש-
(א) מעבר לשעות מול הכתה יש שעות רבות נוספות המושקעות בהכנת מבחנים ובדיקתם, אסיפות מורים והורים, עדכון תכניות למוד ועוד. מדובר במשׂרה מלאה לגמרי.
(ב) 1080 דקות בשבוע מול כתה הן נצח נצחים.
אבל החישוב שלי הוא אחר. נתונים:
1) כל תלמיד/ה לומד/ת בממוצע 32 שעות בשבוע (פחות בגילאים הנמוכים, יותר בגבוהים).
2) משׂרה ממוצעת היא 24 שעות שבועיות.
3) בכתה ממוצעת יש 32 תלמידות ותלמידים (נהיה אופטימיים לרגע).
4) מס' התלמידים במערכת: 1.445.555
אם נחלק את מספר התלמידים לכתות לפי הממוצע הנקוב, נכפיל במספר השעות במערכת ממוצעת ונחלק במספר השעות למשׂרה, נקבל מספר את מספר המורים שאמור להספיק. לי יצא מספר קרוב ל60,000. חצי מכמות עובדי ההוראה בשטח. האם טעיתי בחישוב?
עדכון מהשטח –
על הבוקר שׂוחחתי עם עמיתה לעבודה בעלת נסיון של 32 שנה במערכת החנוך (כמורה, סגנת מנהלת, מרצה במכללה ועוד). היא עדכנה אותי בפרטים הבאים:
(א) ממוצע של 32 לכתה הוא אופטימי מדי, לפחות בחנוך הממלכתי.
(ב) מספר עובדי ההוראה כולל גם מרצות ומרצים במכללות להוראה
(ג) מספר עובדי ההוראה כולל גם כאלה שעובדים פחות ממשׂרה מלאה (לפעמים גם שברירי משׂרה, ביחוד בקרב העובדים בסעיף הקודם).
(ד) שבוע עבודה בבי"ס יסודי הוא 30 שעות, ולא 24.
(ה) אחרי גיל 50 מקבלים "הנחה" של שעתיים.
באין נתונים מדוייקים (בינתיים), נדמה לי שכל הסעיפים מאזנים אלה את אלה, או אולי אפילו נוטים לכוון המנוגד לטיעון שלי. ובכל זאת – כששאלתי את אותה עמיתה על צבא המפקחים, המורים-מדריכים ועוד, הגודש את משׂרד החנוך, היא עיוותה את פניה בחוסר שׂביעות רצון בולט.
אדבר גלויות – המטרה שלי (אי-שם באופק) היא להעלות באופן משמעותי את שׂכר המורים. החישובים דלעיל, בלתי-מדויקים כככל שיהיו, מעידים שלפני שבמקביל למאבק על תוספת תקציב, יש משׂרות רבות שאפשר לקצץ (ובהן לא פעם דוקא אלה הכרוכות במשׂכורות גבוהות). בפרפרזה על דברי הרמטכ"ל אהוד ברק: מי שלא מלמד – יקוצץ!
ראשית, ברור כי לא כל עובד הוראה הוא מורה, ולא ברור אם אפשר לעשות להם הסבה מקצועית אינסטנט להוראה כפי שאתה מציע.
שנית, החישובים שנערכו כאן ובמקומות אחרים הם חישובים בערבון מוגבל בלבד. הנתון בדבר מספר המורים ומספר משרות ההוראה הוא אחד הנתונים השמורים ביותר במדינה. ניסיתי למצוא בעצמי את הנתונים והתברר לי מהר מאוד שזה בלתי אפשרי. אתה מוזמן לקרוא: החיפוש אחרי הנתון – http://www.notes.co.il/joseph/31798.asp
יוסי – תודה על ההפניה, וישר כח על היוזמה והמאמץ.
ואני, תמים שכמותי, חשבתי שאם משׂרד החינוך מפרסם נתונים, אפשר לסמוך עליהם. לאור האמור לעיל (ואצלך), נראה לי כעת
שהשאלה החמה היא: מי מוגדר עובד חינוך?
אם מדובר בפקידים במשׂרד החנוך, ודאי שאי אפשר לשלוח אותם לכתות (אבל אם כך, מדוע הם מוגדרים "עובדי הוראה"?). אם מדובר במפקחים, מדריכי-מורים וכיו"ב – אפשר גם אפשר!
אני מסכים בהחלט שהחישובים שלי (ומסתבר מבדיקותיך שגם אחרים) הם בערבון מוגבל. אבל דומני שגם אם נביא בחשבון סטיות לכאן ולשם, הם עדיין חושׂפים כמות גדולה של מקבלי משׂכורות שאינם מורים. אני מוכן להתערב שהמשׂכורות שלהם אינן מן הקטנות. הוצאות ההעסקה של בכיר במדרג הפקידות או הפיקוח מגיע, מן הסתם, לפי שלושה או ארבעה מאלה של מורה מתחילה.
המספרים שאתה מביא כאן נשמעים לי סבירים, והרבה "אמיתות" אינן כה חדות כשהן נבחנות בדקדקנות מספקת. בכל אופן, יש לי כמה נקודות נוספות להעיר, ואעשה זאת אצלי באחד הפוסטים הקרובים שיוקדש לחידת יחס המורים-תלמידים.
אין לי נתונים על המערכת החינוך, אבל הנה דוגמא שמאירה את שברירי המשרה שהזכרת – "חבר שלי" מלמד 8 שעות בשבוע בתיכון, ומשלים את הפרנסה כמתרגל במכללה ולפעמים גם כמורה פרטי. לפי המספר של 8 שעות שבועיות הוא אמור להיחשב למורה ברבע משרה, אבל מסיבות בירוקרטיות שאינן ברורות לי משרד החינוך מקבל דיווח שהוא עובד בשליש משרה. כך נוצרה 1/12 משרה וירטואלית שמבלבלת את מי שמנסה להבין את המערכת בעזרת נתוני משרד החינוך, אבל לא קיימת בפועל – לא מבחינת שעות לימוד פוטנציאליות של תלמידים ולא מבחינת שכר המורה. יכול להיות שחלקיקי משרות וירטואליות כאלה בכלל לא נדירות ותורמות לערפול הנתונים הסטטיסטיים.
מספר התלמידים הממוצע בכיתה לא יהיה 12 גם אם כל עובדי ההוראה יהיו מורים מהסיבה הפשוטה שלא כל המורים הם מחנכים. כל התרגיל החשבוני הזה של חלוקת מספר אחד במספר שני הוא שגוי.
תסתכל על כל דף קשר של סגל בית ספר ותראה שרק חלק קטן מהמורים הם מחנכים.
חזי – כנראה שאתה צודק לגבי מידת הערפול ואי-הודאות שחלקי משׂרות משרות על החישובים.
איתי – ההגיון של החישוב שלי הוא שבכל רגע נתון יש בכתה מורה אחת/ד, בין אם מדובר במחנכ/ת, מורה מקצועי/ת, או כל תאר אחר. (מספר המקרים בהם יש יותר ממורה אחת/ד בכתה הוא כנראה זניח, ביחס לחישוב הכללי).
ואם כבר העלית את עניין המחנכ/ת:
אני מחזיק מולי את מערכת השעות של בכורתי (כתה א', כאמור). למחנכת יש 19 שעות שבועיות עם הכתה, ועוד "שעת שהייה" בחדר המורים (אצלנו באוניברסיטה קוראים לזה "שעת קבלה"). סה"כ – 20 שעות.
ואני שואל את עצמי (אותה אשאל אחרי שנכיר קצת יותר טוב) – איפה מסתתרות עוד 10 שעות? יכול להיות שהיא מוגדרת כמי שמחזיקה ב-2/3 משׂרה. אבל אם כך, כיצד היתה משלימה שליש נוסף? הרי אין לה זמן לקחת על עצמה עוד כתה.
אצלנו יש 29 ילדים בכיתה א', וגם אני חשתי ברת מזל. הצפי היה 38-40, אבל נרשמו כל כך הרבה ילדים שהיה עליהם לפתוח כיתה נוספת.
ולגבי השעות של מחנכת כיתה א' – אם היא במשרה מלאה, סביר להניח שהיא משמשת גם כמורה מקצועית בכיתה אחרת.