לפני מספר חודשים התוודעתי לנושׂא חוק ההסדרים, בזכות מאמציהם של האנשים הטובים בבלוג לחץ חברתי. עד כמה נחוצים המאמצים הללו התברר לי מתוך כך שלפני כן פשוט לא נתתי דעתי על עניין, מהחשובים ביותר העומדים על סדר היום. אנו שומעים תלונות לרוב על החלוקה הבלתי-הגיונית והבזבזנית (שלא לומר מושחתת) של תקציבי המדינה, על הקשר המשחית הון-שלטון, ועל הכוח העצום שצברו להם פקידי האוצר לאורך השנים. חוק ההסדרים הוא נדבך חשוב בכל אלה.

מה הוא בעצם חוק ההסדרים? לפי אתר הכנסת מוגדרים כך החוק ומקורותיו:  חוק שהממשלה מביאה לאישור הכנסת בכל שנה לצד חוק התקציב, ומאגד חוקים ותיקוני חקיקה רבים שהממשלה רואה צורך באישורם בכנסת כדי ליישם את מדיניותה ותוכניותיה הכלכליות. בשנים האחרונות הוא נקרא "חוק המדיניות הכלכלית" ו"חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל".  "חוק ההסדרים" נחקק לראשונה בשנת ‎1985 על-ידי ראש הממשלה אז, שמעון פרס, ושר האוצר יצחק מודעי, כחוק לשעת חירום המשלים את התוכנית הכלכלית לייצוב המשק. הממשלה קיבצה אוסף של חוקים ותיקוני חקיקה בתחומים רבים והביאה אותם לאישור הכנסת כמקשה אחת. מאז, "חוק ההסדרים" מלווה את חוק התקציב דרך קבע.

המציאות המסתתרת מאחרי המילים הנאות דלעיל היא שונה לגמרי. בשטח מאפשר החוק למשׂרד האוצר לעקוף ולמסמס כל חוק אחר, על ידי מניעת תקציבים הדרושים למימונו. למשל, החוק של ח"כ סופה לנדבר מ-2002, לפיה יש להקים בית-חולים באשדוד. יישׂום החוק נדחה באמצעות חוק ההסדרים משנה לשנה, עד כי לא רבים זוכרים שחוק כזה בכלל עבר. נסו אתם לזכור בפעם הבאה שתזדקקו, חו"ח, לשירותי בית-חולים בעיר החמישית בגודלה במדינה.

דוגמא נוספת לאופן בו משמש חוק ההסדרים כלי לניגוח יוזמות, שהאוצר אינו מעוניין לממן, הוא דחיית הקמת קו הרכבת לכרמיאל. לפי התכנונים בתחילת העשׂור, היתה אמורה הרכבת להגיע לכרמיאל בשנת 2008 (כלומר עוד מעט). בשטח המצב רחוק מכך. הסיבה? האוצר מנהל מלחמת חפירות נגד השקעה בתשתית חשובה כל כך. ואל לנו לתמוה – מי שאין לו כסף לשפץ מקלטים ולהכיר במצב מלחמה לגיטימי הפוגע אנושות בפרנסת אזרחי המדינה, ודאי שלא ישקיע בתחבורה. מבחינת הפקידים היושבים בירושלם, הגליל אינו חלק מהמדינה, או לפחות אינו ראוי לקו רכבת משלו. (אגב, מי שנוסע בכביש 1 יודע היטב שכשמדובר בקיצור הדרך בין ירושלם ותל-אביב, הכסף זורם כמים). ועוד לא אמרנו מילה על עקיצה ב-47 שניות.

אבל המאבק אינו אבוד מראש. המודעות בציבור לעיוותים שיוצר חוק ההסדרים הולכת וגוברת, ואף במשכן יש לו מתנגדים לא מעטים. אנחנו, האזרחיות והאזרחים, צריכים קודם כל להתעדכן בכל הנוגע לחוק, ולהפיץ את המידע הלאה. ומי שיכול/ה לשלוח אימיילים לנציגיו ונציגותיו בכנסת, כדי להבהיר כי הציבור אינו מוכן עוד לחיות תחת שלטון הפקידים, ת/יבורך.