מחר שוב תשעה באב. איזו באסה. משיח לא בא, ולא זמין גם בנייד. עדיין איומי מלחמה, עדיין עוני ובערות, עדיין חשיבה גלותית בלויה וממצמצת באור המסנוור. וכאילו אין די בכל אלה, נוספים גם הצום, האוירה הכללית המדוכדכת כבר מאמצע תמוז, וערימה גדול של חומרות, שנערמה עם השנים. והיה להן זמן רב להתחמר.
לפי ספר מלכים (ב ח) היה זה בשביעי לחמישי (ז אב, כשראש השנה בניסן), לפני 2,594 שנה פחות או יותר, שהגיע נְבוּזַראֲדָן רב-טבחים לירושלם, והחריב את בית-המקדש, בהוראה ישירה של נבֻכדנצר, מלך בבל הנורא. עם זאת, לפי הנביא ירמיהו (נב יב) ארע הדבר בעשׂירי באותו חודש. שני דברים עולים מן הכתוב: (א) בית ראשון אכן חרב; (ב) נאמר מה שנאמר לגבי התאריך הנכון, בט' באב לא ארע הדבר. יוצא, אם כן, שתשעה באב הוא עניין יחסי.
אבל תשעה באב הוא לא רק עניין יחסי, הוא גם חוזר על עצמו. כעבור 657 – ולפני בערך אלפיים – חרב הבית שוב (גם הפעם בעשׂירי!). כך, לפחות, מספר ההסטוריון ר' יוסף בן-מתתיהו הכהן (מלחמה ו ד ה / 6.250 ואילך). ובתווך, ומאז, צומות וקינות, נהי ובכי. כמה עוד אפשר?
(טעות נפוצה)
השאלה בוערת במיוחד לאור העובדה שתשעה באב, או "צום החמישי", אמור בכלל להפוך ליום שׂשׂון ושׂמחה לכל בית-ישׂראל, כדברי הנביא זכריה (ח יח-יט). כמובן, גם י"ז בתמוז אמור להפוך ליום חג, וכך משנים שלושת השבועות כולם את אפיים, מתקופה קשה מנשׂוא לחגיגה מתמשכת.
מספרים גם שביום בו חרב בית שני, בו ביום נולד גם המשיח, מנחם בן-חזקיה. עוד בעודו תינוק, נחטף מנחם הרך מבית אמו בבית-לחם יהודה, ונישׂא על ידי רוחות מסתוריות אל עבר הבלתי-ידוע (ירושלמי ברכות פ"ב, איכה רבה א נא; ובעברית: ביאליק ורבניצקי, ספר האגדה עמ' קמט). וכאמור, מאז לא בא, ולא מתקשר.
(לעולם חוזרת)
ומה כל זה לנו?
כלשעצמי, דוקא אינני מעוניין במשיח. הסיבה לכך כפולה. ראשית, מוסד המשיחות גורר עמו כמובן מאליו גם משטר מלוכני. אמנם, אי אפשר להכחיש שמלוכה נאורה ויעילה היא שיטת השלטון הטובה ביותר. אלא שקשה מאד להבטיח המשכיות של התכונות הטובות, ביחוד נוכח הנטיה של מלוכה להפוך לנחלתו של בית אחד.
אבל החסרון הגדול יותר של הרעיון המשיחי הוא הנטיה ההמונית לפתח תלות מוחלטת בביאת המשיח עצמו. תלות זו היתה זו שאפשרה את השׂרדותו המופלאה של העם היהודי במשך אלפיים שנות גלות, אבל היא היא גם שריתקה אנשים למקומם באדישות גמורה אפילו נוכח מלחמות גוג ומגוג. ודאי היה גם על הרכבת לאושוויץ מי שהוסיף לקוות עד הרגע האחרון.
(ועוד הי"ד נטויה)
אין לי תשובה חלקה וברורה כיצד נמנעים מעוד תשעה באב. לפי תורת הסיכויים לא סביר שקיימת תשובה אחת. ככל הנראה, זו אפילו לא השאלה הנכונה. אבל אם לפרוט את הגאולה המלוכנית לפרטים, אולי אפשר להחליפהּ בתקוה דמוקרטית. כל אחד יקח על עצמו לפעול ולו במעט לתיקון עולם, גם אם תרומתה/ו פעוטה לכאורה. אם כל אדם הוא מלך, הרי שעל כל אחת ואחד נחה האחריות באופן אישי. אחריות לתקן היכן שאפשר, ולעורר עוד אנשים להצטרף למאמץ. " זה הדור דור ימות המשיח – מנמנם ולקום מאחר. הוא זקוק לנביא ומוכיח; או לפחות לשעון מעורר… " (אלתרמן, תוצרת הארץ).
הטענה שהציפיה למשיח יוצרת תלות היא לאו דווקא נכונה. יש כאלו שדווקא מתוך האמונה במשיח לוקחים יוזמות ומעדיפים גישה אקטיבית, כדי "לאותת" למשיח שאנו מתכוננים לבואו ועושים צעדים שדרושים לשם כך על מנת שיבוא, בניגוד למאמינים מסוימים שמעדיפים גישה פאסיבית מתוך אמונה שהמשיח יבוא ויפתור לנו את כל הבעיות מבלי שאנו נצטרך לעשות דבר.
אמונה במשיח לפעמים דווקא מדרבנת למעשים, ולא רק לאימוץ גישה של "נשב בחיבוק ידיים ונחכה לו".
מר אמיתי רומז בסיום המאמר שעל כל אחד ליטול יוזמה באופן אישי על מנת למנוע את ט' באב הבא, אך השאלה שעולה במוחי בשל דבריו היא: מה אתה עוד מצפה ורוצה מהאזרח הישראלי שמשרת במילואים, משלם מיסים לא מעטים, עובד קשה על מנת לשרוד בחברה קפיטליסטית, מפרנס את משפחתו, ובנוסף צריך לדאוג לכך שיוכל להרשות לעצמו את הטיול לחו"ל וג'יפ גדול יותר מזה שיש לשכן?. מה עוד אתה רוצה מאותו אדם מותש שעול כה גדול על כתפיו שיעשה?
אורי שלום,
הדור אינו זקוק לשעון מעורר… הוא זקוק לבירור רעיוני, למציאת דרך להקים דמוקרטיה ישירה פעילה. להציג משהו שכבר פועל. כבר זמן רב אני מתחבט בניסיונות לראות כיצד ניתן לקיים דמוקרטיה ישירה. עשיתי כמה ניסיונות שכונתיים (אני תמיד מעדיף להתחיל בקטן), אך בינתיים לא הצלחתי. אני זקוק ליעוץ וחשיבה עם חברים לדרך..
אשמח אם נוכל לחבור וליצור ביחד.
אתרים שהקמתי:
http://www.northkedumim.com
kedumim.wiki.co.il
יונתן –
(א) כמובן שאין מניעה, שהציפייה למשיח תדרבן לפעולה. אם אתה מכיר אנשים שכאלה, המעוניינים לפעול בתחומים השונים עליהם כתבתי עד כה, אנא הפנה אותם לכאן. אחת המטרות להקמת האתר היא לקבץ את קומץ המטורפים.
(ב) האזרח הישׂראלי שאתה משׂרטט רחוק מלייצג את הרוב במדינה. הרוב אינו משרת במילואים, משלם מעט מיסים שכן הוא משׂתכר מעט, וודאי שאין לו ג'יפ גדול.
אבל השאלה היא לא מה אני דורש – לדרישות שלי יש ערך שולי בלבד. השאלה היא מה יעשׂו אזרחיות ואזרחי המדינה כדי לדאוג לכך שהיא תמשיך להתקיים. כפי שכתבתי כאן http://www.yehudemo.org/?p=16 , הדבר אינו מובן מאליו עבורי.
(ג) לפי הפרוטוקול מן הראוי לפנות אלי כ-ד"ר אמיתי, אבל עדיף בהרבה אוֹרי.
טל – שלום וברכה!
ביקרתי בשני האתרים אליהם קישרת. הרושם המיידי שלי הוא שחסרה בהם תנועה. הנושׂא היחיד שעורר דיון ער היה טרמפים מקדומים צפון. על כך יש לי שני דברים לאמר:
(א) יתכן מאד שהשכונה שלכם קטנה מדי כדי לתמוך בקהילת אינטערנעט. וגם לא ממש צריך. דמוקרטיא ישירה היא במיטבה פנים אל פנים, ודאי במסגרת שכונתית. האם יש לכם בשכונה ועד או אסיפה? סוג מועיל של פעילות יכול להיות מאמץ מול הרשות המקומית להסדיר את עניין ההסעות. אם זה יעבוד, אנשים ישתכנעו יותר בקלות לנסות את העקרון גם בתחומים אחרים.
(ב) כבעל בלוג אתה ודאי יודע, שקשה מאד לגרום לאנשים לקרוא ולהתעמק בחומר שאינו בידור קליל. כאן נכנסים גם השעון המעורר, גם הנביא וגם המוכיח.
אשׂמח מאד לשמוע עוד רעיונות שיש לך בנושׂא של דמוקרטיא ישירה: מה כבר ניסית, מה הצליח יותר ומה פחות. (אפשר לצרף לינקים, אם כבר העלית הדברים לרשת).
שלום אורי, נראה לך שיש לך מרץ, וזה טוב כי המוח שלי נמס בחום הקיץ ואני מרגיש קצת משותק.
במקרה כתבתי פוסט על שעונים מעוררים שקשור לנושא לפני כמה חודשים:
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=146104&blogcode=5226469
שלום וברכה!
נהפך הוא, הקיץ הוא זמן פורה מאד באקדמיא. סוף סוף אפשר להתפנות כיאות לקריאה וכתיבה.
קראתי את מאמרך, ואני מסכים. באופן אישי אני מעדיף תמיד שׂיחות אחד על אחד, כך שהשיטה שלך אינה תפורה למידותי. אבל, כמו שכתבתי ליונתן למעלה, המטרה שלי כאן היא ליצור מקום ברשת לפגישה ודיון.
המטרה בטווח הבינוני – לנסות ולהתמודד בבחירות. לא באופן אישי (חו"ח), אלא באופן רעיוני. לנסות ולהביא לכך שהרעיונות שלנו האזרחים/ות, שדנּו בהם רבות (ולפעמים אנחנו אפילו מומחיות/ים בתחום, ר"ל), יגיעו לדיון בכנסת.
לא אכפת לי איך זה יקרה – קשר עם חברי כנסת מכהנים, ריצה לכנסת במפלגה ישירה, התארגנויות מקומיות – הכל כשר.
אבל לפני כן, בדיוק כפי שאמרת, אנחנו צריכים למצוא על מה אנחנו מסכימים, ומה היינו רוצים לשנות. אמרת בעצמך, הכל עניין של שאלות ותשובות.
(אני מזכיר לקוראות/ים שעדיין לא מאוחר להעלות רעיונות ירוקים למסמך המתגבש.)
רק לידיעה,
מקובל לדבר על ט באב ולא י באב מפני
שבט, באב התחילו בהחרבת בית המקדש (ארבע לפידים מראש הגג)
ובי' באב כילתה האש את המקדש
מר כוכבא –
באיזה בית?
ולפי אילו מקורות?